הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

רבותיי, ההיסטוריה תחזור

במובנים רבים, הקמת ה"סופר ליג" היתה כתובה על הקיר: הקבוצות הגדולות התקשו לחיות עם ליגת האלופות, ההפסדים הלכו ונערמו - ואפילו הקהל לא התרגש מהפורמט המיושן. אז מי ניצח? אופ"א, אבל גם הרומנטיקנים - שיוכלו להמשיך ולהתחבר לאהבה (ולשנאה) הישנה

גידי דודי
גידי דודי  21.04.21 - 18:01

תגיות: הסופר ליג

תחילת כתבה

יש דברים שלא משתנים, ובראשם התנהלות של עם: הגרמנים היו חכמים יותר מכולם, ישבו בצד וחיכו כשכולם מבולבלים. האנגלים מחפשים להיות יצירתיים והגונים ובסוף מבינים שהם פספסו ואז בשם הגאווה הלאומית יוצאים לתקן. האמריקאים כאילו לא מעורבים ורק חושבים איך לעשות כסף כשהאיטלקים והספרדים נגררים אחרי מי שחזק. וכמובן הצרפתים שבזמן שכל המהומה מתרחשת הם עדיין בקרואסון של בוקר. יושבים כרגיל על הגדר.

ננסה קודם להיות פרקליטו של השטן: הביקורת על היוזמה כל כך קשה וזועקת "תאוות בצע", שקצת שוכחים מדוע לקבוצות נמאס מליגת האלופות. אי אפשר להתכחש שהדרמות בליגת האלופות בשנים האחרונות היו פנטסטיות, רבעי וחצאי גמר מותחים עם גולים בשניות האחרונות והחלטות שיפוט מכריעות - אבל למרבית הקבוצות הגדולות ליגת האלופות היא כשלון כלכלי עבר למעלה מעשור. גם החובות הכבדים שהמועדונים האלה נמצאים בהם, ומשבר הקורונה שפגע בקבוצות באופן משמעותי, לא היו הקטליזטור לסופר ליג.

סיטי וצ'לסי שהיססו להצטרף לא יתנגדו לכסף אך לא זקוקות כמו לאחרות, יונייטד חיה על גרעון של מעל לחצי מיליארד פאונד מאז שמשפחת גלייזר רכשו את המועדון וכמובן ריאל שחיה טוב על חשבון משלם המיסים הספרדי, אולי ברצלונה היחידה כרגע עם מצוקה כלכלית אמיתית. מבלי לזלזל בחובות העצומים של המועדונים - הם היו קודם ויהיו, גם אם הייתה קמה סופר ליג.

הרעיון כבר רץ למעלה מחמש שנים כאיום על אופ"א שבחרה להתעלם ממנו כי גם לארגון ולאנשיו הכסף הגדול שהם מקבלים כיום קורץ מאוד. כשהקבוצות הבכירות מתחילות את מסע ליגת האלופות הן משובצות בבית של ארבע קבוצות, מתוכן שתיים חלשות, לאחר מכן מתחיל שלב הנוקאאוט. הסיכוי לקבל כמה קבוצות בכירות ואטרקטיביות אינו גדול וגם אם כן כמות המשחקים היא קטנה. ברור שכל קבוצה שואפת להגיע לגמר אבל מבחינה כלכלית המחשבה היא שקבוצה רוצה לפחות להגיע רבע גמר, מעט משחקים, מעט הכנסה וגם עם הגדלת המשחקים על ידי אופ"א הקבוצות שמגיעות אינן מעניינות את הקהל.

משחקי ליגת האלופות נכללות במנוי בקבוצות הבכירות האנגליות אבל לא משחקי לליגה אירופאית או משחקי גביע הליגה, אלו הם משחקי בחירה לבעל המנוי. השתתפות בליגה האירופאית גורמת הפסדים לקבוצות הבכירות.

מבלי להיכנס לנזק של החזקת סגל רחב יותר וכיו"ב , מנצ'סטר יונייטד שבשנתיים האחרונות הסיקה שמקצועית היא לא תגיע לגמר שיחקה מול פריס סן ז'רמן עם שנה אחת הרואית עם ניצחון בפריז ועליה לשמינית ושנה האחרונה עם כשלון בשלב הבתים. אולי חלק מהאוהדים זוכרים את לייפציג, אבל אף אחד לא היה מתרגש לבוא לראות את בשאקשהיר, ואני מבטיח לכם שמעטים זוכרים מי שיחקו נגד יונייטד בשלב הבתים בשנה שעברה.

כלכלית ומקצועית ליגת האלופות הפכה לחלק מהקבוצות לאפיזודה שרק מדרדרת, מעבר לקושי למכור חבילות אירוח למשחקים או בכלל כרטיסים במחירים מופקעים ועד לסכומים גדולים על שידורי המשחק. אופ"א כבר "הריחה" את המרד בא והחליטה לשנות את הפורמט אבל זה לא יבטיח לקבוצות הגדולות משחקים טובים יותר והכנסות גדולות יותר. השוני  בכנות גם אינו עצום בין הסופר ליג למה שקיים היום  לאנגליה, ספרד, איטליה וגרמניה מובטח ארבע קבוצות מכל אחת כך שבכל מקרה יש 16 קבוצות די קבועות.

הכל היה מהומה על לא דבר?! קצת כן, כי הגדולות זרקו בלון ניסוי לבדוק איך להתמודד עם ההשלכות מול אופ"א ופיפ"א, לכולם היה ברור שיהיו התנגדויות אבל בסך הכל הקבוצות שיחררו הודעה לעיתונות על הקמת ליגה, מעבר לכך הם לא ממש קבעו לוח משחקים או תאריך אמיתי.  אין ספק שהליגה הייתה קמה אם זה היה מתאפשר להם אבל קשה להאמין שהם באמת היו תמימים לחשוב שזה יעבור עכשיו בקלות.

דבר אחד אף אחת מהן לא העריכה נכון וזה את הקהל (האנגלי בעיקר) - וזאת ההפתעה הגדולה ביותר של ראשי הקבוצות, כי מה יותר טוב לאוהד ממוצע מלראות כמה פעמים בשנה את ריאל מדריד או ברצלונה אצלו בעיר?! זה בטח יותר אטרקטיבי מספרטה פראג או בשאקשהיר. המסורת וההיסטוריה של הכדורגל האנגלי התעלתה והחליטה שעדיף לילות קפואים במאבק מול סטוק או ברנלי כדי לעלות לליגת האלופות מאשר לקבל מקום מובטח.

לא סתם הבעלים האמריקאיים בעיקר של יונייטד וליברפול היו מאחורי המהלך, ספורט בארה"ב הוא הדבר הכי חשוב אבל האוהד לא מתרכז יותר מדי בירידות, עליות וכל הדברים המעייפים האלה. יש פלייאוף, סופר בול, וורלד סיריס, גמר אנ.בי איי ומלא פרסומות יקרות וזה הדבר הכי חשוב. הם לא האמינו שהאוהדים של כל הקבוצות יקימו כזאת צעקה בכל הדרכים האפשריות שיגרמו לממשלות ולכל שחקן/פרשן/מאמן  לקום ולצעוק איתם ולמנוע את המהלך.

אז הרומנטיקה ניצחה? אפשר לומר שכן, בעיקר ליונייטד שנפטרו גם מאד וודוורד שייזכר (או בעצם ישכח מהר) כיו"ר הכושל של המועדון. גם למועדונים האחרים שהבינו שהקול של האוהד היום רועם מתמיד כשהוא רוצה וחייבים לחשוב טוב יותר לפני שמרגיזים אותו.

הבעלות של מולטי מיליארדרים זרים תמיד הפריע לכבוד האנגלי, זה התחיל עוד מרופרט מרדוק שממשלת אנגליה מנעה ממנו לקנות את מנצ'סטר יונייטד ב 1998 אבל מאז הכדורגל האנגלי מוצף בעלים/מאמנים זרים. הגבול מזמן נחצה והרומנטיקה די השתנתה אבל עדיין קיימת. זה אמנם מרגש וכיף לארח את מסי וחבריו הרבה אבל אל תיקח לי את השנאה ללידס או לליברפול.

אופ"א יוצאת כמנצחת וזה חבל אך גם חבולה כשהארגון מבין ששינוי חייב להתבצע והשינוי שביצעו לעתיד הקרוב לא יספק את הקבוצות הגדולות. זאת חוויה בלתי נשכחת למועדונים הקטנים להיות בליגת האלופות לחוות את ההמנון המרגש ואת הכספים שמקבלים  אך לאריות אירופה זה כבר מזמן לא מספיק. הלקח החשוב שאופ"א, פיפ"א ואולי כולנו הפנמנו הוא שאסור לזלזל בתאוות בצע של אנשים. בטח כשמדובר על סכומים לא הגיוניים.