כשג`רארד פיקה מדבר, כדאי להקשיב. הבלם הספרדי, שהפך לאיש עסקים, מנסה להמציא מחדש את הכדורגל בקינגס ליג, סנסציית הסטרימינג שהשיגה מאות מיליוני צפיות כבר בשנה הראשונה שלה. הוא זכה בליגת האלופות, במונדיאל, ביורו, ב-9 אליפויות ספרד ובאליפות אנגליה כשחקן משמעותי, הספיק לשחק אצל אלכס פרגוסון, ויסנטה דל בוסקה, לואיס אנריקה ופפ גווארדיולה ולחלוק את המגרש עם ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו, זלאטן איברהימוביץ` ועוד רבים אחרים. אין הרבה אנשים שמכירים את הכדורגל יותר טוב ממנו. הוא הכיר את המשחק דרך הרגליים. לכן, בשונה מפרשנים כאלה ואחרים, יש מקום קצת שונה לדעות שלו, גם כשהן נשמעות ביזאריות. אחת מהן עלתה לכותרות בשבוע שעבר, כשפיקה אמר שהכדורגל משעמם אותו.
בשיחה עם הטיימס בשבוע שעבר, פיקה אמר ש"צריך למצוא דרך בה הכדורגל לא מסיים משחקים בתיקו. בכדורסל ובבייסבול אין את זה. כשאתה יוצא ממשחק שנגמר בתיקו, אתה יוצא בתחושת אכזבה. אף אחד לא ניצח. משחקים של תשעים דקות שנגמרים ב-0:0 הם משהו שהדור החדש מתקשה להבין". פיקה אמר לאורך הראיון שהכדורגל מתחרה היום עם הטיקטוק על הריכוז של אוהדי ספורט צעירים ולא עם התחרויות עצמן, ושהמבנה הקיים של פיפ"א ושל אופ"א מונע אפשרויות לשינויים של ממש בכדורגל, אבל יכול להיות שלא תהיה להן ברירה.
דור ה-Z רואה פחות ספורט בשידורים חיים מהדורות הקודמים ומעדיף תקצירים ביוטיוב, אינסטגרם או טיקטוק. הליגה של פיקה, אגב, עקפה את כל הליגות בעולם בכמות הצפיות בטיקטוק באוקטובר 2023 (חודש בו הייתה פגרת נבחרות) וזה כשהשמות הגדולים בה הם שחקנים שלרוב מעטרים משחקי ותיקים.
אז גם אם הליגה שלו לא באמת מאיימת על הליגות הגדולות באירופה כרגע, יכול להיות שבשנים הקרובות נדבר אחרת לגמרי. המגמה בקרב דור ה-Z ודור האלפא עם הסחות הדעת השונות מעידה על קשב וריכוז נמוכים יותר וחוסר סבלנות לתוצאות תיקו. פיקה דיבר על קיצור המשחקים מ-90 דקות, נושא עליו כבר כתבנו בעבר, אך הרעיון של ביטול התיקו שונה לחלוטין. "כדורגל מפחד משינויים, אבל הם חייבים לקרות. 90 דקות זה יותר מדי בשביל הדור החדש", אמר.
למה לא?
הכדורגל קיים מאז המאה ה-19, אבל כבר ידע שינויים. עד 1968 משחקים הוכרעו בהטלת מטבע אחרי 120 דקות, סיטואציה שאי אפשר לדמיין היום, עד להמצאת דו-קרב הפנדלים בידי יוסף דגן הישראלי. ליברפול עלתה כך לחצי גמר גביע האלופות ב-1965. בין לבין, מ-1993 עד 2004, פיפ"א ניסתה להכניס את שער הזהב כאלמנט שמסיים הארכות, מצב בו הקבוצה שמבקיעה ראשונה בהארכה מנצחת. דוד טרזגה ניצח כך את גמר יורו 2000. בהמשך היה ניסיון להנהיג את שער הכסף, מצב בו אם קבוצה מבקיעה בחצי הראשון של ההארכה לא ממשיכים עד לחצי השני. הרעיון בוטל בסופו של דבר, כי קבוצות חששו יותר לספוג מאשר להבקיע וכיוונו לדו-קרב פנדלים.
חשש דומה מסגנון משחק הגנתי הוביל לביטול שערי החוץ, והשילוב בין ההארכה ושערי החוץ הוביל למשל למשחקים כמו זה בין אתלטיקו מדריד ואינטר בשמינית גמר ליגת האלופות, שנגמר בניצחון של הקולצ`נרוס בפנדלים ונמשך, ברוטו, שעתיים ו-43 דקות. אורך של קצת יותר מ-5 פרקים בסדרה ממוצעת של נטפליקס. זה המון זמן, בטח כשזה נגמר באחת בלילה. היו ילדים שהלכו לישון לפני בית הספר כי המשחק היה מאוחר מדי, או הורים שנאלצו לשלוח את הילדים וללכת לישון בעצמם. גם במקרה של משחקים ישראלים, שמכוונים מראש לקהל ישראלי, משחק עם פנדלים יכול להגמר גם ב-23:00 בלילה. לחזור מהאצטדיון בשעה הזאת, בטח לפני יום עבודה ולימודים, זה סיפור.
אז מה כן?
בסוף, חרף הדעות השמרניות של רבים מהאנשים שרוצים להשאיר את הכדורגל בלי שינויים, הספורט הוא בידור. אנשים מתפרנסים מכדורגל – כולל האנשים שכותבים ועורכים את האתר בו אתם קוראים כעת – כי אנשים משלמים כסף כדי לראות משחקים בטלוויזיה או בבית, רואים את הסרטונים בנגני הווידאו ונכנסים כאן לכתבות. הספורט הזה קיים כי הוא מעניין ומשמח אנשים.
לכן, בהתחשב במגמות הדוריות והעלייה בכמות המשחקים (דבר רע מאוד בפני עצמו), יכול להיות שהפתרון הנכון יהיה לחשוב על קיצורם. מצב של שער זהב, הניסיון הממשי האחרון למנוע תיקו, לא הוביל לכדורגל טוב יותר. מצד שני, זה יכול להוביל למצב בו קבוצות יחששו לספוג יותר מאשר ירצו להבקיע ולכדורגל הגנתי. לכן להשאיר שחקנים על המגרש עד שיהיה שער רק יכול להוסיף עוד עומס ולהוביל לכדורגל פחות טוב.
טרזגה. זכה ביורו עם שער זהב (Getty)
ביטול אפשרות התיקו יהיה ריאלי רק במצב בו המשחק מקוצר מ-90 דקות, משהו שאנחנו גם יכולים לראות בעוד עשרים או שלושים שנה מהיום. מונדיאל רע אחד, 1990, הספיק בשביל למנוע אפשרות להחזיר כדורים לשוער והוביל לכך שניצחון שווה שלוש נקודות ולא שתיים. פיפ"א הראתה את היכולת לשנות חוקים באופן משמעותי אם היא רוצה, למרות שיש מרחק מכאן ועד ביטול תוצאות התיקו.
אז אולי הפתרון נמצא באמצע. ביטול ההארכות, למשל, הוא צעד לא רע. מתוך 46 משחקים שהלכו להארכה במונדיאל וביורו מאז ביטול שער הזהב, החל ממונדיאל 2006, 30 הלכו לפנדלים. מדובר ב-65.2%, כשלכל אחד מהם נוספה חצי שעה נטו וכ-45 דקות ברוטו. חישוב מהיר מראה שמדובר ב-22.5 שעות במצטבר של הארכות שלא הכריעו משחקים. בליגת האלופות המצב שונה, אבל ההכרעה בשני משחקים שונה מאוד מזאת במשחק אחד.
ביטול מוחלט של התיקו במשחקי ליגה מרגיש מופרך מדי, בטח בעונה של 38 משחקים ו-90 דקות למשחק. הכדורגל של פיקה הוא 7 על 7 עם מחציות של 20 דקות ואפשרויות קיצוניות יותר כמו הורדת שחקנים במקרה של שוויון מהדשא, אבל המגרש עצמו קטן יותר. הסיכוי לזה שנראה 9 על 9 עד סוף המשחק, כשהם צריכים לרוץ במגרש כדורגל בלי אוויר, קלוש. כך גם האפשרות למצב בו אין נקודות על 0:0, מה שיכול להוביל למצב בו קבוצות "מתאמות" ביניהן שני שערים בסיום כדי שיהיה 1:1 חסר ערך תחרותי.
למרות זאת, אל תופתעו אם בעוד כמה שנים יתחיל דיון והתיקו ירגיש לנו ישן בערך כמו הטלות המטבע או רוני קלדרון. הספורט הוא בראש ובראשונה בידור וכזה שמשתנה כל הזמן. יכול להיות שהרעיון הגדול הבא נמצא מתחת לאף שלנו, אולי אצל שחקנים שהיו על המגרש במשך שנים והצליחו לבנות סנסציית רשת. עד שזה יקרה, נשארנו עם חומר לא רע למחשבה.