התסריט הזה מוכר לאוהדים האדומים יותר מדי טוב. ליברפול מובילה בשני שערים והניצחון כבר מונח בכף היד, שום סיבה שיברח הפעם. דווקא אז, בדיוק כשמגיע הזמן לשמור על היתרון קרה בדיוק ההפך, ותוך פחות מ-5 דקות כדור תועה מוצא את דרכו לחלוץ התורן ומיד אח"כ מתחת לידיים של מיניולה או קריוס.
לא שזה באמת משנה. כבר לא נשארו לאוהדים ציפורניים בידיים כשהמשחק מגיע לדקה ה-94, אז תמיד מגיע משום מקום הרגע שגורם לייאוש: כדור שחולף מעל הראש של מאטיפ/לוברן/קלאבן (בחר את הציוות התורן) או מעל ידיים הססניות של שוער כלשהו נעצר ברשת וגורם לאיבוד נקודות. כל פעם ציוות אחר, וכל פעם כשנראה שסוף סוף ההגנה עומדת כמו שצריך מגיעה השטות היומית: חוסר תיאום בשמירה גורם לשער חובה דרמטי.
הנתונים מוכרים וידועים: 17 ספיגות בליגה, הכי הרבה מבין קבוצות הטופ 6 וגם יותר מ-6 קבוצות שנמצאות מתחתיה: חמישה הגיעו ממצבים נייחים, במה שהמחיש עוד קצת את הבעיות של המייטי רדס. גם קלופ יודע שהוא לא יכול להתחמק מאחריות. מה שהופך את האיש והמשקפיים לאושיית כדורגל כ"כ גדולה היא העמידה שלו בראיונות מול המצלמה והישירות, גם כשזה לא נעים.
נמאס לו לספוג משום מקום (getty)
לצד המיאוס האנושי לחלוטין מהגנה נרפית, הגרמני גם יודע לעמוד לצד הבחורים ברגעים הקשים. לאור היכולת המאכזבת שמציג דז'אן לוברן, הרבה ביקורת נשמעה על מדיניות הרכש ההגנתי של קלופ שהחליט שזה או ואן דייק או אף אחד. "ראינו בלמים 500 מיליון פעם, אבל על כל אחד יש מה להגיד", המאמן הסביר, "לא אביא בלם ב-65 מיליון פאונד רק כדי להביא אחד כזה", קלופ נתן לקרואטי גב, ""חלק גדול מהכדורגל ומהחיים הוא להאמין באנשים איתם אנחנו עובדים, אני תומך בלוברן".
אם מישהו איבד תקווה לגבי לוברן, אז הסיפור של אלברטו מורנו בוודאי יכול לתת תקווה. בעונה שעברה היה נראה שהספרדי לא מדביק את הקצב של מילנר ובקרוב מאוד ימצא את עצמו בחוץ. בסוף העונה קלופ אמר לו בפשטות שהקבוצה תצרף מגן נוסף, אך השאיר לו את אפשרות הבחירה אם להישאר.
מורנו החליט ושיפר את היכולת פלאים, כאשר הגרמני התמוגג מהחוסן המנטאלי של המגן: "העונה הזאת היא לא הפתעה, ההפתעה היא איך שהוא התמודד עם העונה שעברה".
נותן גב לשחקנים שלו (getty)
הרגע שהביא לשינוי
ההפסד לטוטנהאם העונה היה נקודת מפנה בהתייחסות של קלופ לצורת המשחק בכדורגל האנגלי. במפגש שלאחר מכן בו ליברפול פגשה את ווסטהאם, אז השינוי המיוחל הגיע. אלכס ארנולד היה אנרגטי ורדף אחרי מגן שעקף אותו רק כדי לחטוף כדור בחזרה, הנדרסון הגיע כגיבוי, כשגם רוברטו פירמינו תרם את חלקו.
פציעה של ג'ואל מאטיפ החזירה את לוברן חזרה למרכז העניינים, כאשר הסדר החדש של קלופ, הנעת הכדור הסבלנית והסיוע של הקישור (במיוחד הנדרסון) להגנה היו בדיוק מה שלוברן היה צריך. די לראות את הממוצע של 6 פעולות הגנתיות למשחק (חסימות, חטיפות והרחקות) לעומת 10 במשחק נגד סאות'האמפטון, כולל אחת שהשאירה סימן על גופו של ואן דייק.
כדי לסכם את השינוי המחשבתי והטקטי שעשה קלופ אפשר עם 4 המשחקים האחרונים, בהם ספגה ליברפול שער אחד בלבד, וניצחה את כולם בהפרש של 3 שערים. לא רק שלא תמצאו נתון ספיגות כזה לכל אורך העונה הנוכחית של האדומים, לא תמצאו (כולל ידידות) שני משחקים רצופים בהם הקבוצה לא ספגה.
היום אחרי שהלהקה של קלופ שינתה פאזה, היא מגיעה לסביליה עם אפשרות לסגור את סיפור העלייה ולתת הרבה שקט נפשי למערכת עד פברואר ואפשרות להתרכז בליגה. עוד תקלות טכנית, פשוט לא תתקבל.
ליברפול תחגוג עלייה? (getty)