שבוע וחצי אחרי גמר המונדיאל, קיליאן אמבפה חזר לשורות פריז סן ז'רמן. כוכב נבחרת צרפת השלים 597 דקות בתוך חודש ושיחק עם פ.ס.ז' מול שטרסבורג השבוע. חלק מאלופי העולם, פחות משבועיים אחרי שנגעו בהיסטוריית הכדורגל, היו בסגל קבוצותיהם במשחקי הליגות השונות.
מונדיאל 2022 נגמר והליגות עצמן חוזרות בכל הכוח. לליגה האנגלית נשארו עוד 22 משחקים, לליגה הספרדית עוד 24, לאיטלקית 23 ולגרמנית (שתחזור רק ב-20.1) 19. כשמוסיפים לזה את ליגת האלופות, את הגביעים השונים ואת העומס מהמונדיאל, אנחנו מקבלים מצב בו כמעט כל הקבוצות יצטרכו לשחק שני משחקים בשבוע, כל שבוע.
על הנייר, זה דבר טוב. אנחנו אוהבים כדורגל, השחקנים אוהבים לשחק וככל שיהיו יותר משחקים יהיו לנו יותר הזדמנויות לשבת מול הטלוויזיה ולראות את הענקים השונים, מליאו מסי (שזוכה למנוחה כרגע בפ.ס.ז') ועד תומאס מולר, עולים למגרש ומנסים לנצח. התפיסה הזאת עלולה להיות קצת נאיבית, כי השאלה היא אם, ואיך, הם יחזרו.
נונו מנדש. המונדיאל נגמר, הוא עדיין פצוע (Getty)
האיום הראשון - חזרה חדה
אוהדי הכדורגל העולמי כבר מודעים לקיומו של "וירוס פיפ"א", הפציעה הקבועה לאחד משחקני הקבוצה בחזרה מפגרת הנבחרות לכדורגל הנבחרות עצמו. זה אולי האיום המיידי ביותר בכל הקשור למונדיאל, בטח בהתחשב בכך שחלק מהשחקנים - כמו רפאל וראן או יונג מין-סון - הגיעו למונדיאל כשאינם כשירים לחלוטין.
כל קבוצה וכל נבחרת מתאמנת בדרך אחרת ושמה דגש על דברים שונים בכדורגל. כמות האימונים שונה וגם התוכן שמועבר בהם, מה שיכול להוביל לפציעות. ליברפול, למשל, מתמודדת שנים עם פציעות של כוכביה כשהם חוזרים מפגרות הנבחרות (וכעת גם באופן כללי, בהתחשב בעומס בשנה שעברה ובצוות הרפואי הבינוני, בלשון המעטה, של הקבוצה).
הקפיצה החדה הזאת עלולה להיות מסוכנת לחלק מהשחקנים. תנועה לא במקום באימון או במשחק עלולה להיות גורלית, כי המעבר בעומסים קיצוני. זה בולט במיוחד בליגה האנגלית, בה יש ארבעה מחזורים ומשחק גביע בתוך 20 ימים. כמעט כל קבוצות הפרמייר ליג ישחקו פעם בארבעה ימים מיד לאחר המונדיאל, והקפיצה החדה בין הנבחרת למונדיאל עצמו עלולה לגבות קורבנות.
למרות זאת, המבנה של המונדיאל ספציפית דווקא עשוי לבוא לטובת המועדונים. בשונה מפגרות הנבחרות המסורתיות, כאן המועדונים לא רואים 20 שחקנים חוזרים בבת אחת וצריכים להתכונן למשחק תוך כמה ימים.
במנצ'סטר סיטי, למשל, ארלינג הולאנד כלל לא העפיל למונדיאל. קווין דה בריינה הודח בשלב הבתים, רודרי בשמינית הגמר, ז'ואאו קנסלו ברבע וחוליאן אלבארס שיחק 120 דקות בגמר. יש אמנם עשרה ימים בין הזכייה של ארגנטינה במונדיאל לבין החזרה של סיטי לפרמייר ליג, אך 47 ימים בין שני המשחקים האחרונים של הקבוצה בליגה האנגלית. הם יכולים להרשות לעצמם מצב בו אלבארס ינוח והולאנד, שחקן פציע בפני עצמו, יישא בנטל ההתקפי.
יחד עם ההתקדמות של הרפואה הספורטיבית והמעקבים השוטפים שיש על כל שחקן, קבוצות כמו סיטי יכולות להרשות לעצמן לתת מנוחה לחלק מכוכביהן אחרי המונדיאל ולהחזיר אותן בהדרגה. אין את הצורך להחזיר סגל שלם לכשירות בימים ספורים, וזה יכול לבוא לטובת הקבוצות. גם ככה רובן משחקות שני משחקים בשבוע ברוב השבועות של עונות רגילות, ועכשיו חלק מהשחקנים קיבלו חודש של פגרה ואימונים בעצימות נמוכה יותר. לכן בטווח הקצר יכול להיות שנראה פחות פציעות מהצפוי, הבעיה היא הטווח הארוך.
הולאנד. המנוחה לא שוויונית וזה יכול לסייע לחלק מהקבוצות (Naomi Baker/Getty Images)
האיום השני: עומס מצטבר
השאלה הגדולה באמת היא הטווח הארוך יותר. הכדורגל המודרני דורש משחקנים לרוץ הרבה יותר מבעבר ולעשות המון על המגרש, וגם אם שחקנים כמו ליאו מסי או אורליאן טשואמני יזכו למנוחה כרגע, הקבוצות יצטרכו אותם בכשירות מלאה ברגע האמת.
תנועה רעה אחת עלולה להשבית שחקנים לחודשים ארוכים, כפי שגבריאל ז'סוס ולואיס דיאס למדו על בשרם בזמן החודש האחרון. כשאין מנוחה משמעותית בין משחק למשחק השחקנים עלולים להפצע, ובמקביל לכך המשחקים מתארכים.
אחת מתופעות הלוואי המשמעותיות של המונדיאל, כמו שכולנו שמנו לב, היא תוספת הזמן. כדורגל הוא כבר לא 90 דקות, אלא 100 דקות. זה בעצם אומר ששחקנים משחקים הרבה יותר, ולכן 9 משחקים על הנייר הם כמו עשרה משחקים בפועל.
ספורט מעייף. ניימאר (Alex Grimm/Getty Images)
הרעיון שנועד למנוע את בזבוזי הזמן טוב במהותו, אבל מייצר יותר דקות על המגרש ובמקביל יותר הזדמנויות להיפצע. בטווח הרחוק יכול להיות שזה דבר טוב, אבל הוא יגבה מחיר בדמות עומס נוסף על השחקנים.
אי אפשר לדעת. יכול להיות שאנחנו פסימיים יתר על המידה, בהתחשב בכך שמעולם לא ראינו מונדיאל באמצע העונה, אך כשמסתכלים על עומס המשחקים ועומס הדקות יכול להיות שנראה יותר שברי מאמץ ועומס על הרצועות הצולבות של כוכבי העולם.
אפקט בעייתי נוסף הוא מידת ה"מאמץ" באותם משחקים. שחקנים עייפים יותר ינסו לשמור אנרגיה ונראה משחקי כדורגל פחות טובים בפועל. יכול להיות שנראה ניהול עומסים בסגנון ה-NBA ואת ליאו מסי בן ה-35, למשל, משחק ב-50% מהמשחקים (בטח בליגה בה פ.ס.ז' תזכה באליפות גם בלעדיו). יש הרבה אפשרויות, חלקן מדאיגות יותר וחלקן פחות.
הדבר הבטוח, כנראה, הוא שהכדורגל העולמי יראה קצת אחרת. ראינו מכת פציעות גדולה לפני המונדיאל עצמו ועכשיו יכול להיות שנראה אחת, או שבמקרה הטוב ביותר נראה שחקנים ומאמנים חוששים מהן ואיכות הכדורגל כשלעצמה תפגע. אין תשובה חד משמעית, אבל חייבים להיות אופטימיים. קיבלנו חודש מותח של כדורגל במונדיאל אחרי שהיה חשש דומה מהפציעות, וסביר שזה יקרה גם בליגה ובליגת האלופות. בסוף הספורט תמיד מנצח.