קל לא לאהוב את זלאטן איברהימוביץ'. הציטוטים המעצבנים, הגישה הכמעט זחוחה והפער בין הפאסיביות על המגרש למשך דקות ארוכות להבקעת השערים יכולים לעצבן הרבה מאוד אנשים, ובצדק. למרות זאת, גם שונאיו הגדולים ביותר לא יכולים שלא להעריך אותו. גם אם ציטוטים סטייל "אי אפשר לכבוש שערים כמו שלי במשחק מחשב" או "כבשתי כל מדינה באירופה כמו נפוליאון אחת אחרי השנייה" מעוררים מיאוס, השבדי הוא אחד החלוצים הגדולים בתולדות המשחק. זה מתבטא ברשימה של אינספור שערים היסטוריים, כמו המספרת ההיא במדי שבדיה, ובארון תארים עצום שכולל אליפויות באיטליה, הולנד, ספרד וצרפת.
אחרי תקופה לא רעה בפ.ס.ז' ובמנצ'סטר יונייטד ומעבר ללוס אנג'לס גלאקסי מה-MLS, הסיפור של איברהימוביץ' זכה לסגירת מעגל מעניינת במיוחד כשהוא חזר למילאן בגיל 39. הוא הבקיע 15 שערים ב-19 משחקים והצליח להגיע רחוק מאוד עם מילאן שסיימה במקום השני אחרי שנים, במה שנראה כמו סגירת מעגל הולמת לקריירה.
אך אחרי כעשרים שנה ברמות הגבוהות, הגוף של איברהימוביץ' החל לגבות ממנו מחיר. ב-2021/22 הוא סיים פעם נוספת במקום השני, בשנה בה למרות הפציעות הבקיע שמונה שערים ב-23 משחקים, מחציתם כמחליף. הוא כבר לא היה יכול לרדוף אחרי חלוצים כמו פעם. קריירה, גדולה ככל שתהיה, נגמרת מתישהו. מעטים הספורטאים הגדולים שיודעים לפרוש בזמן, אך כולנו רוצים לשכוח את השנים האחרונות של שמות כמו רוג'ר פדרר או קובי בראיינט, אך קשה לבוא אליהם בטענות.
במקרה של איברה, הסוף נראה עצוב במיוחד. הוא התמודד עם הרבה פציעות לאורך 2022/23, עונת האליפות של הרוסונרי, בה איבד את מקומו בהרכב לאוליבייה ז'ירו, אך עדיין הבקיע שמונה שערים עם שלושה בישולים. הוא הפגין יכולת לא רעה, אבל לא היכולת של זלאטן איברהימוביץ'. חודשים לאחר מכן התברר שלאורך רוב החודשים האחרונים של העונה הוא שיחק, ואף הבקיע, עם קרע ברצועה הצולבת.
ואולי הוא עוד לא כתב את המורשת שלו? (Getty)
הפציעה של זלאטן הייתה מסובכת במיוחד. הוא המשיך איתה לשחק איתה וגרם להחמרה בנזק, מתוך רצון להוביל את מילאן לאליפות. "הייתי יכול לעבור ניתוח 6 חודשים מוקדם יותר", העיד איברהימוביץ', "אבל אמרתי למאמן סטפנו פיולי שאחכה. רציתי להיות שם בשביל הקבוצה ולעזור לה, לא סבלתי כל כך בחיים שלי. בקושי הייתי יכול לשחק וזה השפיע עליי גם מנטלית בזמן שהסוכן שלי, מינו ראיולה, נפטר. לא התאמנתי עם הכדור במשך 14 חודשים".
בשלב הזה, פרישה של איברהימוביץ' הרגישה כמו הדבר הטבעי בעולם. הוא הביא למילאן את האליפות, שיחק בלי רצועה צולבת ובגיל 40, אחרי קריירה מפוארת במיוחד, נראה שאין לו עוד מה להשיג. 99% מהשחקנים, כנראה, היו פורשים בשלב הזה. אבל לא זלאטן.
איברהימוביץ' בחר לעבור הליך שיקום ממושך, כולל ניתוח כואב, ולמד בחזרה איך לרוץ. הוא חזר להתאמן ככדורגלן ושב לסגל של מילאן בפברואר. הוא הספיק לעלות מהספסל פעמיים ל-40 דקות במצטבר ועשוי למצוא את עצמו על הדשא גם הערב (רביעי) במשחק בין אלופת איטליה לטוטנהאם. מילאן נראתה טוב מאוד בביתה ורוצה להגיע לרבע גמר ליגת האלופות בפעם הראשונה מאז 2011/12, אז מלך השערים שלה היה זלאטן איברהימוביץ' בן ה-31. באותה נקודת זמן רפאל לאאו היה בן 12. יונג-מין סון, שישחק בטוטנהאם, היה בן 20 וחיכה לפריצה בהמבורג והארי קיין הושאל ללייטון אוריינט.
וכאן נכנס החלק המעניין באמת בסיפור של איברהימוביץ'. אם עקבתם אחרי עולם הכדורגל ב-20 השנה האחרונות, אתם מודעים לקיומו של השבדי עם האף הגדול שעושה הרבה רוח ומבקיע המון שערים. הוא זכה בדאבל באייאקס בזמן שכותב שורות אלה היה בן קצת פחות משלוש ונשאר מלא בעצמו לכל אורך הקריירה. קל להתעצבן על הציטוטים המתישים של זלאטן והרברבנות האינסופית, אבל עמוק בפנים, ידעת שהוא צודק. הוא באמת מאמין שהוא כזה טוב, ועכשיו הוא נלחם בזמן.
לצד פיולי. עדיין מאמין (Getty)
איברה היה יכול לפרוש בגיל 35 אחרי רצף אליפויות צרפת עם פריז סן ז'רמן ולא עשה את זה. הוא היה יכול לפרוש אחרי השנים ב-MLS עם הלוס אנג'לס גלאקסי, הוא היה יכול לפרוש אחרי העונה הראשונה במילאן בה הראה שהוא עדיין חלוץ טופ. הוא היה יכול לפרוש כאלוף איטליה ויקיר האוהדים לנצח בסן סירו, אבל הוא לא עשה את זה. הוא רצה להראות שהוא עדיין יכול.
גם אחרי הקאמבק מול טורינו בפברואר, איברהימוביץ' הבהיר שמבחינתו, החזרה למגרשים היא רק צעד אחד. "חזרתי בשביל לשחק 90 דקות, לא שש. זה עוד יקרה", הוא אמר והציב מטרה גדולה על הגב של אוליבייה ז'ירו, החלוץ הפותח של מילאן. זלאטן חזר בשביל להיות חלוץ משמעותי, והשאלה המעניינת היא - למה? יכול להיות שהוא רצה להוכיח לעצמו שהוא עדיין מסוגל, יכול להיות שהוא לא איבד את החשק לכדורגל, יכול להיות שהוא מפחד מהריקנות של החיים בלי המקצוע היחיד שלו כאדם בוגר ויכול להיות שהתשובה היא קצת מכל דבר. אבל אי אפשר שלא להעריך את הרעב הזה, שנדיר גם אצל ספורטאים אגדיים בגיל כל כך מאוחר.
"אני עדיין אלוהים. חזרתי ושיניתי את כל העונה הזאת", אמר איברהימוביץ' אחרי 40 דקות של כדורגל ואפס שערים או בישולים. גם אם הוא לא מבקיע, יש משהו מהפנט בצפייה בזלאטן איברהימוביץ' מציק לבלמים, צועק על חבריו לקבוצה ופשוט גורר אותה לניצחונות. זאת יכולה להיות הדחיפה שאלופת איטליה המכהנת, שנראית טוב במשחקים האחרונים אחרי שדשדשה במשך תקופה, הייתה צריכה. זאת, אולי מורשת זלאטן.
איברהימוביץ' הפך לשחקן הכי מבוגר של מילאן אי פעם, אבל קשה להאמין שזה מעניין אותו. הוא כנראה לא יזכה באליפות או באלופות העונה, וקשה להאמין שגם זה מעניין אותו. לאורך כל הקריירה איברהימוביץ' דחף קבוצות בינוניות לטובות או אפילו טובות מאוד, גם אם מעולם לא היה אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם או משמעותי בקבוצה היסטורית. זאת, אולי, הגדולה של זלאטן. הוא אולי הבן אדם היחיד שמאמין בלב שלם שהוא יכול לעצור את הזמן.