קרב שחמט, בלי המהלך המנצח. השינוי של מכבי בא מאוחר מדי

קיבלנו אווירה שמזכירה את ההופעה בליגת האלופות בתקופה שאני שיחקתי במכבי תל אביב. כשאתה מסתובב מחוץ לאיצטדיון ושומע עברית מעורבבת בשפות זרות, לצד ההתנהלות בכניסות בלי תורים, בלי דחיפות ובצורה מאורגנת להפליא. מגיעה מילה טובה על הארגון להנהלה. אין ספק, אירופה בבלומפילד. על הדשא, זה כבר היה קרב טקטי לחלוטין.

• אם תרצו: 0:0 בין מכבי ת"א לבאזל, חלום העליה בחיים
• בן הרוש: "רק התוצאה מאכזבת. אפשר לעשות את זה"

קיבלנו את ההרכבים בתחילת המשחק והופתענו כולנו לגלות שראדה פריצה על הספסל. סוזה לא לקח סיכון ופתח עם 3-3-4, כנראה זכר למשחק הקודם ובמטרה לא לספוג כבר בפתיחה, במיוחד לאור העובדה שבאזל פתחה התקפי עם 3 בלמים - מערך שהייתי משוכנע שאראה דווקא בצד של מכבי. באירופה משחקים קודם כל על תוצאה, כי פיגור מוקדם יכול לשבש את כל התכניות.

מכבי אמנם פתחה בלחץ בחלק ההתקפי של זהבי ויצחקי, כאשר ראדי עוזב את העמדה שלו בקישור ומצטרף ללחץ, ומדי פעם הוא עלה כמעט עד לעמדת חלוץ שלישי. ראינו את זה פעם מראדי, פעם מאלברמן ופעם ממיטרוביץ' - בתיאום מושלם, כל אחד יצא לשחקן שלו. ה-3-3-4 הזה השתנה כל הזמן. כשמכבי יצאה להתקפות, היא שיחקה פתאום עם שלושה בלמים, כשבן הרוש מתפקד על תקן שחקן כנף שמאל. כשהיא התגוננה, הוא חזר לאחור והשלים רביעיה. פתאום ראינו את מכבי משחקת אפילו עם חמישיה מאחור, כשדור מיכה מצטרף למאמץ.

קבלת שחקני היריב בהתגוננות זה לא עניין של מה בכך. מכבי ת"א, מבחינה הגנתית, מזכירה ממרומי היציע משחק שחמט. באותו רגע קיוו כולם שגם בתוצאה יהיה מט למכבי, למרות שהמלך שאמור להשלים אותו היה על הספסל. הגנתית מכבי נראתה טוב ובאזל היתה עסוקה בניסיונות להניע כדור, אבל מצד שני הלחץ גרם לה להעיף את הכדורים קדימה. התקפית, מכבי ת"א היתה חסרת מחץ ובצורה כזו לאורחת היה הרבה יותר נוח. מכבי היתה חייבת לכבוש כי בגומלין יהיה קשה יותר. וכשמיכה עסוק בהגנה, זה הרבה יותר קשה.

במסיבת העיתונאים לקראת המשחק סוזה אמר שלמכבי יש הפתעות, אולי ההפתעה היתה שפריצה לא פתח. לא נהוג לדבר על מי שלא שיחק, אבל במשחק בו הפיזיות, הניסיון והיכולת לשחק עם הגב לשער ולפנות שחקנים אחרים לשטחים, אי אפשר לוותר על שחקן כמוהו.. סוזה כמו סוזה, בוחנים אותו בסוף המשחק. יש לו את השקפת העולם שלו והוא מרגיש את הקבוצה הכי קרוב שאפשר. ראינו מחצית ראשונה שהיא כל כך לא מכבי ת"א שאנחנו רגילים לראות. קרב שחמט של שני המאמנים, שנמשך גם במחצית השניה, אלא שזה התאים לשווייצרים הרבה יותר.

להערכתי, היה חייב לבוא במחצית חילוף של פריצה על חשבון קשר הגנתי - מיטרוביץ' או ראדי - כי גם ככה מיכה היה עסוק יותר במשימות הגנתיות ובהתקפה היה מנוטרל. בדקה ה-58 סוזה מיצמץ ראשון ועשה את המהלך המתבקש, כשירד קשר דפנסיבי ופריצה עלה לשחק. גם סוזה הבין שמכבי חייבת להעז, ופתאום היא היתה מסוכנת הרבה יותר, הגיעה למצבים וגרמה לבאזל להזיע ולא ליהנות מהאווירה וממזג האוויר.

לבאזל יש שוער גדול, שלא סתם כבר חתום במנשנגלדבאך לעונה הבאה. הצלה ענקית של זומר לכדור המשך של זהבי מבעיטה של ראדי, וקריאת משחק מצוינת שלו, לא נתנו למכבי ת"א לכבוש את השער שכל כך ייחלה לו. גם ברק יצחקי נראה יותר משוחרר. יצחקי של אגף ימין הוא הרבה יותר טוב מיצחקי בתפקיד ה-9. ובכל זאת, השינוי היה כנראה מאוחר מדי למשחק הזה. אני לא רוצה להגיד או לחשוב מה היה קורה לו מכבי היתה פותחת ככהף אבל את זה לא נדע עד הגומלין, ואנחנו מדברים על משחק חוץ אצל הקבוצה שניצחה את צ'לסי. פעמיים.

בדרך חזרה לרכב צעדתי עם תחושה של פספוס, כי מכבי קבוצה אירופאית לכל דבר. חבורה ברמה הטקטית הכי גבוהה וכזו שיכולה לעבור את באזל, אפילו בחוץ. אולי לסוזה יש את השקפת העולם שלו ובראש שלו ה-0:0 הוא טוב, כדי להעביר את ההכרעה לבאזל למשחק אחד בו הלחץ יהיה בעיקר על הקבוצה המקומית. כל התשובות בעוד שבוע.