זה היה עוד ערב שגרתי וקפוא של פברואר בעיר מנצ'סטר. שחקני יונייטד כבר היו עסוקים בתרגילי חימום אחרונים לקראת משחק הגומלין מול מידטיילנד הדנית במסגרת הליגה האירופית, אבל את האוהדים המנומנמים ביציעי אולד טראפורד העסיקה רק שאלה אחת: "מי זה לעזאזל מרקוס רשפורד?".
שעתיים לאחר מכן אותם סימני שאלה הפכו לסימני קריאה, כשהחלוץ האלמוני שהוזנק לסגל רק באותו היום בעקבות מכת פציעות, כבש צמד שסידר לשדים האדומים מהפך ואת הכרטיס לשלב הבא. שלושה ימים בלבד לאחר מכן הוא רשם סיפתח מוצלח גם בליגה כשהימם את ארסנל עם צמד ובישול בדרך לעוד ניצחון. חלפה בסה"כ קצת יותר משנה מאז אותו שבוע שהכניס את רשפורד לתודעה והיום אותם האוהדים שלא ידעו מי הוא, כבר תולים בו את כל התקוות שלהם להיות השחקן שייקח את היונייטד על הגב שלו ויציל לה את העונה כולה.
לא חסרות דוגמאות של שחקנים צעירים דוגמת מאקדה ו-וולבק, שסומנו כ"דבר הבא" במנצ'סטר יונייטד ונעלמו מהר מאוד מאור הזרקורים, אבל עושה רושם שלא כך יהיה הדבר עם הצעיר המוכשר. מלבד הנתונים הפיזיים המרשימים, המהירות המסחררת והחוש להבקעת שערים, אצל רשפורד קיימת גם הידיעה וההבנה שכדי להצליח ברמות הגבוהות חייבים לנצל כל חלקיק הזדמנות שניתנה לך, אחרת תמצא את עצמך מהר מאוד בתור עוד שחקן עם התווית פוטנציאל שלא מומש.
"מה שתרצה שיקרה, הוא מה שיקרה בסופו של דבר", הוא סיפר פעם, "אנשים יכולים לייעץ לך ולעשות ככל יכולתם לעזור לך, אבל בסופו של יום הכל תלוי בך". ואכן, קשה להגיד על האנגלי הבינלאומי שהוא לא לקח כל הזדמנות שניתנה לו. מספיק רק לקרוא את הנתון הבא בכדי להבין את זה: שני שערים בהופעת הבכורה במפעל אירופאי, צמד במשחק הליגה הראשון בו פתח, גול מול סיטי בדרבי הראשון בו שיחק ולקינוח, כיבוש במדי אנגליה בפעם הראשונה בה לבש את המדים הלאומיים. כל זה עוד בטרם מלאו לו 19 שנים.
לעומת הפתיחה המטאורית בעונה שעברה תחת ואן חאל, את השנה הנוכחית אצל מוריניו התחיל רשפורד בפרופיל נמוך. המנג'ר הפורטוגלי סירב בכל אופן להשאילו למרות ההחתמה הנוצצת של זלטאן, אבל בפועל, הטאלנט מיעט לקבל דקות משחק, בקושי פתח בהרכב וגם כשנכנס כבר בתור מחליף, זה היה בדרך כלל בעמדה הלא טבעית שלו באגף.
היום כולם יודעים מי הוא (getty)
באחת ממסיבות העיתונאים לאחר המשחק כשמוריניו שוב נשאל לגבי מיעוט ההזדמנויות שקיבל רשפורד השנה הוא ירה: "אף אחד ממכם לא ילמד אותי איך להתנהל איתו ועם שחקנים צעירים אחרים. אתם לפעמים שוכחים שעוד לא מלאו לו 20 שנה. אני יודע בדיוק איך להתנהל איתו ואיך לגרום לו להיות שחקן רב גוני הרבה יותר טוב. הוא עוד יתרום לנו הרבה".
אחרי סדרה של תוצאות מאכזבות בבית הגיעה נקודת המפנה, כשרשפורד הורכב ב-11 של מוריניו דווקא במשחק מול מוליכת הטבלה צ'לסי, בעוד זלטאן הושב על ספסל המחליפים למרבה הפלא. החלוץ, שתופקד בעמדה הטבעית שלו בשפיץ עלה על לוח התוצאות כבר בדקה ה-7, היה בכל מקום על המגרש וגרם פעם אחרי פעם לשחקני ההגנה החזקה של צ'לסי להראות כמו חבורת פנסיונרים שיוצאת למרדף חסר סיכוי אחרי ילד בפארק. השדים האדומים ניצחו 0:2 במה שהסתמן כמשחק הכי טוב של יונייטד תחת מוריניו, דבר שככל הנראה נתן למנג'ר הרבה חומר למחשבה.
פול סקולס, אחד שיודע דבר או שניים על המועדון נשאל לאחר המשחק על ההרכב המפתיע בו עלתה יונייטד ועל צורת המשחק שלה וענה תשובה מפתיעה: "זלטאן הוא שחקן אדיר בעונה מצוינת, אבל אישית, במשחקים גדולים כמו זה שהיה היום, הייתי מעדיף את רשפורד על פניו. אני פשוט חושב שבמשחקים מהסוג הזה צריך אנרגיה גבוהה, מהירות ומישהו שיכול לבוא מכל מקום של המגרש ולהפתיע את היריבה".
לא הכל הלך חלק עם מוריניו (getty)
בין אם סקולס צדק, או טעה, אי אפשר להתעלם לגמרי מהדברים שלו: מאזן הבית העגום של יונייטד העונה מדגיש את הנתון שהיא אחת מהקבוצות שהכי קל להתגונן נגדה בליגה ואין זה דבר מקרי: כהרגלו, השבדי הענק אכן רשם עונה מצוינת עם מספרים נהדרים, אך סגנון המשחק הסטטי שלו והעובדה שכל משחק ההתקפה מוטל על הכתפיים שלו, יצרה בעיה לא פשוטה עבור מנצ'סטר יונייטד.
כשזלטאן נשמר היטב, או בסתם ימים כשהוא הגיע לא חד, נוצר הרושם שיונייטד קבוצה מאוד לא מגוונת מבחינה התקפית, בלי אפשרות מיוחדת להפתיע את היריבה ושכל ההצלחה במשחק שלה תקום ותיפול רק עליו – דבר שלא בריא לקבוצה ששואפת להגיע שוב לרמות הגבוהות ביותר באירופה.
כמה ימים לאחר מכן בגומלין של רבע גמר הליגה האירופית מול אנדרלכט, רשפורד שוב קיבל את ההזדמנות בהרכב, הפעם לצידו של איבהימוביץ'. האנגלי הספיק לבשל למיקיטיראן את שער היתרון, לפני שהוא ראה את הרגע שסיים לענק השבדי את העונה ואולי גם את הפרק ביונייטד לחלוטין.
אולי היה זה האופי המיוחד של רשפורד ואולי הביטחון שהוא שאב מההצגה שלו נגד צ'לסי ארבעה ימים לפני, אבל מהרגע שהוא הוסט שוב לעמדה הטבעית שלו, הוא נכנס לטירוף, כאילו כל העונה של הקבוצה נמצאת כעת על הכתפיים שלו: החלוץ לא הפסיק לרוץ, לדרבן את החברים שלו, לייצר לעצמו מצבי הבקעה ובנוסף גם לקח על עצמו את כל המצבים הנייחים במשחק, ובסופו של דבר הוא גם בא על שכרו בהארכה עם שער ניצחון במבצע אישי מרשים שהעלה את השדים האדומים לחצי הגמר ואת האפשרות לזכות במפעל שמלבד התואר, יקנה להם גם את הכרטיס החופשי לליגת האלופות בשנה הבאה.
הערב (חמישי) יונייטד מגיעה למשחק חוץ קשה מול סלטה ויגו בבלאידוס, למפגש הראשון מבין השניים שיקבע את זהות העולה לגמר שיערך בסוף מאי בשבדיה. לאור התוצאות האחרונות בליגה, נראה שהאדומים יהיו מוכרחים לזכות בו כדי לא להחמיץ בשנה הבאה את ליגת האלופות שוב – דבר שיפגע בהם אנושות מבחינה תדמיתית וכלכלית.
המועדון שלא ידע יותר מידי רגעי נחת מאז פרישת אלכס פרגוסון, תמיד היה ידוע בתור אחד שבכל השושלות המוצלחות שלו בהיסטוריה היו מספר גדול של שחקני בית דומיננטיים שהיוו את הבסיס להצלחה ואכן, למרות מדיניות הרכש הפזרנית של יונייטד בשנים האחרונות, כל העיניים של אוהדי השדים האדומים ברחבי העולם יהיו נשואות בעיקר לשחקן הצעיר שהתחיל את הקריירה שלו בקבוצת הילדים בהיותו בן 7.
גם רשפורד בעצמו יודע, שאם הוא יצליח להביא את הגביע הנחשק למנצ'סטר ולהציל את העונה של יונייטד, הוא יכניס את עצמו להיכל התהילה של מנצ'סטר יונייטד עוד בטרם מלאו לו 20 שנים, דבר שלא הרבה אגדות ששיחקו במועדון המפואר יכולים להגיד על עצמם.
הילד ענק (getty)