התקציר באדיבות ספורט 1.
איך כותבים על כדורגל כשהמילים מאבדות משמעות?
יותר מחודש שלא ראינו קבוצה ישראלית משחקת. חודש שחור מאין כמוהו, מאז הטבח המזעזע שעברה ישראל ב-7.10. מאז, הכל קיבל פרופורציות: המושגים, האווירה, גם הקרבות בין הקהלים. הערב (חמישי), אלופת המדינה מכבי חיפה חזרה לשחק - תחת אווירת המלחמה, וקיוותה לשלוח קצת נחמה לאוהדים שנשארו בבית, ואולי גם ל-49 האוהדים שרואים אותה שם למעלה.
למרות הופעה הירואית, פערי הרמות וגם הפערים הפיזיים לאחר תקופה ארוכה בלי משחקים - נתנו את אותותיהם. הירוקים הפסידו 2:1 לוויאריאל, במסגרת הליגה האירופית ונותרו במקום האחרון בבית המוקדם. 82 דקות הצליחה הקבוצה של מסאי דגו להחזיק מעמד, אבל בסופו של דבר נכנעה ליריבה הספרדית העדיפה - וירדה מנוצחת גם הפעם.
אבל צריך להעריך את הירוקים על מה שהראו הערב. התקופה הארוכה, הראש שבוודאי לא היה בכדורגל כשבארץ נפלו הטילים והלוויות (כולל של אוהדי הקבוצה) הלכו ונערמו, ובשורה קשה רדפה אחרי בשורה קשה, הקשתה מאוד על היכולת לשחק בצורה תקינה.
ובכל זאת, זה קרה במשך דקות ארוכות - חיפה הצליחה לעמוד במשחק מול היריבה הספרדית, לספק דקות טובות, אפילו לכבוש מהראש של עבדולאיי סק. אבל ככל שעבר הזמן, והחילופים, ויאריאל החזירה את המשחק למסלול התקין שלו.
בלב כבד
חזרה מכבי חיפה לדשא
הירוקים נאבקו
ואפילו עלו ליתרון (באדיבות מכבי חיפה)
כיוף חווה רגע הירואי
אך בסופו של דבר הספרדים הפכו את התוצאה (באדיבות מכבי חיפה)
חיפה תקווה לימים טובים יותר
אבל למרות האכזבה, והפרופורציות, מכבי חיפה תזכור לטובה כמה דמויות מהערב הזה: ראשון הוא השוער, שריף כיוף - שלפני החושך הגדול שהשתלט על כולנו, קצת התקשה להסתגל לשער של הירוקים, אבל היום היה מצוין - כולל שתי הדיפות פנדלים, לאחר שריקה לבעיטה חוזרת.
בנוסף, ניתן לציין גם את עילאי חג'ג' - שלא מרבה לשחק בשורות הירוקים, אבל היום (אולי בחסות הסגל החסר) קיבל הזדמנות ולקח אותה בשתי ידיים. גם עלי מוחמד חזר ליכולת הרגילה שלו, והפגין דקות נהדרות. לקראת הסיום, האוויר של מכבי חיפה פשוט נגמר - והספרדים לקחו עוד שלוש נקודות.
מכבי חיפה עלתה הערב לדשא כשהיא עדיין מושפעת מהאירועים מסביב. המשחק היה בקפריסין, היציעים היו ריקים - ובלונים התנופפו, לזכרם של 1,400 ההרוגים מהמלחמה הקשה שעוברת על כולנו. ובמשך דקות ארוכות, היא הצליחה לספק תקווה לאוהדים שנשארו בבית. היא אמנם לא ניצחה, אבל היא עשתה לא מעט כבוד - בסיטואציה בלתי אפשרית.
ועכשיו, המחשבות רצות על מי שלא ראו את המשחק.
שלו ברנס ז"ל, אביה חצרוני ז"ל, שחר כהן מבטח ז"ל, בני וייס ז"ל, דולב סוויסה ז"ל, יאיר ניפוסי ז"ל, סלמאן חבקה ז"ל, ליאור טרשנסקי ז"ל, שגב שוורץ ז"ל, דניאל שפרבר ז"ל, שלו דגן ז"ל, נועה זנדר ז"ל, דן גנות ז"ל, ירין משה אפרים ז"ל, אברהם חטואל ז"ל, מארק שינדל ז"ל, רועי נגרי ז"ל, צור סעידי ז"ל, אביעד הלוי ז"ל, עמרי רם ז"ל, עדן ליז אוחיון ז"ל, מאי נעים ז"ל, איתי בנג'ו ז"ל, דניאל ראשד ז"ל, יובל סלומון ז"ל, אור זיו ז"ל, עמרי אחרק ז"ל, גבי אזולאי ז"ל, עומר וולף ז"ל, אוראל שלום אלון ז"ל, יגאל אילוז ז"ל, ודים בליך ז"ל, שחר צמח ז"ל, איתי אופק גליסקו ז"ל, עילי ברעם ז"ל, איתי אליהו מרציאנו ז"ל, ירון זוהר ז"ל, אוראל אבוחצירה ז"ל, אורי לוקר ז"ל, יקיר לוי ז"ל, אופיר ציוני ז"ל, אור מלכה ז"ל, אופק ארזי ז"ל ודניאל משה דנינו ז"ל.
ויחד איתם, כמובן, גם השבויים אוהדי הקבוצה, שנמצאים עכשיו בעזה וכולנו מתפללים לשלומם ושובם המהיר.
בסופו של דבר, עם כל הרצון לברוח - החיים עוד לא חזרו למסלולם.