את סדרת גמר המזרח המבטיחה בין מילווקי וטורונטו נלווה כאן עם טור שייבחן את התפקוד של שני הכוכבים הגדולים והשחקנים הכי טובים באזור הזה, יאניס אנטטוקומפו וקוואי לאונרד.
אם היה הימור כזה (בטח יש איפשהו) ומישהו היה מהמר שיאניס אנטטוקומפו וקוואי לאונרד יהיו השחקן השלישי והרביעי הכי טובים על הפרקט במשחק שהוציא לדרך את גמר המזרח, אותו מישהו כנראה היה אדם עשיר מאוד היום.
אף אחד לא ציפה שאחרי הופעות כל כך דומיננטיות משני המגה סטארים האלה בסיבוב הקודם, הם יישארו בצל של חבריהם לקבוצה בפתיחת הראש בראש ביניהם, אבל זה בדיוק מה שקרה, כאשר מצד אחד סיפק ברוק לופז את משחק חייו ומנגד, קייל לאורי, לא בדיוק בחור שמחבב את הפלייאוף בכלל ואת משחקי 1 בפרט, יצלוף 7 מ-9 לשלוש.
וכך, יאניס וקוואי, למרות שסיימו עם 55 נקודות ו-23 ריבאונדים משותפים את המשחק הזה ובהחלט סיפקו הופעות לא רעות, ניגנו רק כינור שני. לשמחתו של הגריק פריק, שקלע שבע נקודות פחות מהכוכב של טורונטו (31 מול 24), הקבוצה שלו בנויה כל כך נכון וטוב שגם במשחקים כאלה שלו היא יודעת למצוא פתרונות.
יאניס, מוכן לקרב הגדול נגד קוואי והרבה יותר טרי אחרי שבוע של מנוחה וסדרה פשוטה יחסית מול בוסטון, פתח את המשחק באטרף. במשחק 7 נגד פילדלפיה, קוואי לקח לא פחות מ-39 (!) זריקות, אבל הפעם, עד שהוא ניסה את הראשונה שלו, בדיוק שלוש דקות בתוך המשחק, לגריק פריק כבר היו סל על הראש של סיאקם, ריבאונד הגנה, חסימה על סיאקם, חטיפה, דאנק במתפרצת וסל משוגע בצעד וחצי.
אלא שכאמור, לאונרד קיבל בדקות האלה המון תמיכה מלאורי וגם סיאקם הצליח למצוא את הנקודות שלו, מה שהוביל את הבאקס לרדוף במשך שלושה רבעים. חלק גדול מזה היה קשור גם לאנמיות של אנטטוקומפו, שלא קלע נקודה במשך לא פחות מ-15 דקות, דווקא אחרי הפתיחה המצוינת שלו. גם במחצית השנייה הוא התקשה למצוא את עצמו ולמעשה, אחרי שפתח עם שלושת סלי השדה ההם תוך כשתי דקות, הוא הוסיף רק עוד ארבעה במשחק כולו.
כמו בוסטון במשחק 1, גם טורונטו, בזמן הקצר שהיה לה, התכוננה אליו היטב. את הסלטיקס הוא פיצח בקלות אחרי התבוסה במשחק הראשון והפעם, עוד לפני המשחק, הבהיר שאסור שזה יקרה שוב כי מול טורונטו יהיה הרבה יותר קשה לחזור. אז החבר'ה, בעיקר לופז ומלקולם ברוגדון בכמה דקות אדירות בשני צדי המגרש, סחבו אותו לניצחון הפעם ועכשיו יאניס יוכל לראות מה עושים הלאה. וטורונטו תצטרך לנצח ארבעה משישה, אחרי ששמטה משחק שכבר נראה בידיים שלה במשך דקות ארוכות. אני לא אומר שזה גמור, אבל זה בטח לא נראה מבטיח מבחינת הראפטורס, שרק יילכו ויתעייפו ככל שהסדרה תימשך.
וזו בדיוק הייתה הבעיה של הקנדים הלילה. הם משכו את קוואי לקצה גבול היכולת שלו כדי לעבור את פילדלפיה ובכל רגע שהוא ירד מהפרקט במילווקי במשחק 1, הקבוצה נראתה אבודה לגמרי. שתי הדקות בתחילת הרבע האחרון היו קריטיות במיוחד.
מילווקי רצה 0:8 ועשתה מהפך, בדיוק ברגעים בהם התחושה הייתה שאם טורונטו שומרת על היתרון לעוד קצת, היא יכולה לקחת את זה. באותן שתי דקות, בלי קוואי, נורמן פאוול החטיא זריקה ופרד ואן פליט, בפלייאוף מזעזע, פספס עוד שתיים עם יד על הפרצוף. לאורי עוד צלף שלשה לפני שקוואי חזר, אבל לא כדיא לבנות על זה להמשך ואם ככה זה יראה בכל פעם שהוא יירד לנשום לרגע, לראפטורס אין שום סיכוי. כדי לשרוד מנוחות קצרות של קוואי (ששיחק 42 דקות), טורונטו חייבת הרבה יותר מסיאקם.
בסופו של דבר, אולי יאניס קלע רק ארבעה סלי שדה ב-46 הדקות האחרונות, אבל מה שהכריע באמת זה ה-0 סלי שדה של קוואי ב-13 הדקות האחרונות ו-2 הנקודות שלו ברבע המכריע. אם התחלנו מלופז ולאורי, הרי שהם קיזזו זה את זה וללאונרד דווקא היו יותר נקודות מאשר ליאניס, אך התמיכה שהוא מקבל היא אפסית (סרג' איבקה היה נורא, גם בהגנה וגם בהתקפה) וכך, גם בזמן שמילווקי לא הפסיקה להחטיא שלשות (סיימה עם 11 מ-44 וגם זה אחרי שיפור לקראת הסיום), היא נשארה צמודה כל העת עד שהצליחה לחבר כמה דקות טובות ולקחת את המשחק.
קשה להגיד מי ניצח את הקרב האישי הראשון בין יאניס לקוואי, כי לשניהם יש הרבה יותר מזה לתת ובטוח שהם יגיעו עם פתרונות חדשים למשחק הבא. מילווקי לא נתנה ללאונרד לעבר בחסימות הגבוהות שהוא כל כך אוהב, שמפנות אותו לעשות מה שהוא רוצה בהתקפה (זריקות מחצי מרחק, כניסה לסל או מסירה חכמה), אבל הוא ימצא לכך פתרון במשחק הבא. אלא שאם הניקוד לקרב האישי הוא 0.5-0.5, הרי שבמלחמה הראשונה הצבא מוויסקונסין ניצח וזה מה שבאמת משנה.