מעמק להר: דרכו של ברוק לופז למעמד גיבור במילווקי

משחקן פנים מובהק לשיאן שלשות, מכוכב של מועדון לתפקיד משני, ממעמקי הליגה עד לגמר המזרח: ערן סורוקה בטור מפרגן לברוק לופז, ״ספלאש מאונטיין״, שרושם במילווקי את ממוצע הנקודות הנמוך בקריירה, אבל נראה שהוא מעולם הוא לא נהנה כל כך מכדורסל

ערן סורוקה
ערן סורוקה  17.05.19 - 16:33
תחילת כתבה

ברוק לופז הוא יוצא דופן. כלומר, תסתכלו על הגרפיקה שבציוץ הזה. תמונה שמשקפת מאיפה כל שחקן במילווקי באקס הכי אוהב לזרוק. יאניס אנטטוקומפו, הענק שבמרכז מערכת השמש של המאמן מייק בודנהולזר, מוקף בחבורה של לוויינים מאוד מאוד צפופים. ואי שם מעבר לקשת, בגלקסיה אחרת, נמצא מי שמוגדר כסנטר הפותח של הבאקס העונה – ברוק לופז.

הוא נראה מגושם, לא אתלטי במיוחד, לא הכי מהיר. למעשה זה נראה כאילו ברוב המקרים הוא מגיע להתקפה בטרמפים ומתייצב מעבר לקו השלוש באיחור אופנתי. רק שבינתיים, הכדור כבר זז פנימה והחוצה, או כודרר על ידי יאניס או אריק בלדסו, ואז האיש שזכה לכינוי ״ספלאש מאונטיין״ מקבל את הכדור מעבר לקשת, וזורק. וזורק. וזורק שוב. ופעמים רבות, גם קולע.

לופז מתנשא לגובה 213 סנטימטר, ומגלם בגופו את הטרנספורמציה המטורפת שעבר מושג ה"סנטר" בעשור האחרון. הרבה שחקני פנים הוסיפו למשחקם מימד של קליעה מבחוץ, כדרור, יכולת יציאה לקלעים. מעטים פשוט החליפו לגמרי את סגנון משחקם, כמו האיש שהגיע לליגה לפני כעשור מאוניברסיטת סטנפורד כדי ללכת מכות מתחת לסל, זרק 7 שלשות בשש עונות במצטבר – והפך העונה לשחקן שלוקח כמעט שני שליש מזריקותיו מעבר לקשת.

הוא הוביל את הבאקס בזריקות לשלוש עם 512, ובקליעות עם 187, כשהוא שובר על הדרך שיא ליגה לשחקן בגובה 7 רגל (2.13) ומעלה. הוא הכריע עבורם את משחק 1 בגמר המזרח עם שיא פלייאוף אישי של 29 נקודות, ועם מספר חריג אחר עבורו, 11 ריבאונדים... רגע, ממתי 11 ריבאונדים הם מספר חריג לסנטר?

במקרה של לופז, הם כן. התפקיד שלו בבאקס הנוכחיים בצד ההגנתי מתמקד ביכולת החסימה שלו, שם הוא אחד הטובים בליגה. בקבוצה של ריבאונדרים טובים, יחסית לגובהם ועמדתם (בלדסו, מידלטון, ברוגדון) או יחסית לבני אנוש תמימים (יאניס אנטטוקומפו), בודנהולזר מעדיף לנצל את האורך של לופז כדי ליצור מטריה אווירית עד כמה שאפשר (זה לא מונע מהבאקס להיות קבוצת ריבאונד ההגנה הטובה בליגה), וכך גם אחרי אותם 11 ריבאונדים, השחקן הגבוה ביותר במילווקי מדורג בה חמישי בלבד בריבאונדים בפלייאוף עם 5.3 כאלה, שגם הם שיפור ביחס למה שרשם בעונה הרגילה. אבל נחזור רגע לשלשות.

החברים לקבוצה מעודדים אותו לזרוק
באחד המשחקים בנובמבר, הפסד מפתיע נגד פניקס, לופז סיים את הערב עם 0 מ-12 לשלוש, וקבע בכך שיא NBA מפוקפק לזריקות שלוש ללא קליעה. "לא הסתכלת על בודנהולזר בשלב מסוים ושאלת 'אולי די? אולי תשרטטו עבורי איזו קליעת וו רגילה?'", שאל אותו זאק לואו בפודקאסט בדצמבר. לופז הסביר שלא רק שלא ביקש, אלא שהחברים שלו לקבוצה עודדו אותו אפילו יותר להמשיך ולזרוק. "בהתקפה הראשונה במשחק הבא, נגד סן אנטוניו, המאמן שרטט עבורי את התרגיל לשלשה מהכנף. זה נכנס".

18 שחקנים לקחו בעונה הרגילה למעלה מ-65% מזריקות השדה שלהם מעבר לקשת (ושיחקו לפחות 50 משחקים). חלק מהשמות ברשימה לא יפתיעו אתכם – פי.ג'יי טאקר, דני גרין, דאוויס ברטאנס, שחקני "שלשות והגנה". לופז הוא היחיד ברשימה שהמשרה שלו היא סנטר פותח. זה לא מקרי, זה התכנון. כדי לפנות את הצבע ליאניס ולחודרים המצוינים, הבאקס צריכים שהסנטר שלהם יבלה כמה שיותר זמן מחוץ לקשת, יוצר מיס-מץ' תמידי בעצם הווייתו, שומר על ההגנות מרווחות ובדריכות גבוהה.

את הקליעה מבחוץ היתה לו כבר מגיל צעיר, אבל אף אחד לא שאל אותו מאיפה הוא רוצה לזרוק. אחרי ארבעה ניתוחים עקב פציעות ברגל, הוא נאלץ לשנות את סגנון המשחק שלו כדי לסכן את עצמו פחות. "תמיד האמנתי ביכולת הקליעה שלי", סיפר ל-ESPN, "ידעתי שיום אחד אוכל לצלוף ב-NBA, אבל לא ברמה הזו, לא בתדירות הזו. לא ראיתי את זה קורה".

במילווקי משפשפים את עיניהם
מבין כל משתתפי גמר המזרח המצוינים, הוא השחקן היחיד שנבחר בלוטרי, בין 14 הבחירות הראשונות בדראפט. יאניס וקוואי נבחרו במקום ה-15 בהפרש שנתיים זה מזה, בעוד קריס מידלטון, מלקולם ברוגדון, מארק גאסול ודני גרין למשל נבחרו בכלל בסיבוב השני, ובנו את עצמם בלי ציפיות כאנדרדוגים בדרך לבמה הגדולה. לופז, בחירה עשירית בדראפט 2008, התחיל את הקריירה עם הרבה ציפיות, והפך בשלב מסוים לפנים של המועדון. הוא הספיק בשנותיו בנטס לחוות מעבר עיר, חילופי בעלים, נסיון להתמודד על אליפות ואת אחת העונות הגרועות בתולדות הליגה. בשלב מסוים במהלך העונה ההיא, אותה סיימו הנטס במאזן 70:12, ניסו בקבוצה להיעזר במטפל כדי "לגרש את השדים". עם השנים, הוא התחשל, וקיבל פרופורציה לגבי דברים בחיים.

כשעבר ללייקרס בטרייד בקיץ 2017, הוא היה בעיקר השלמה לתקרת השכר כשהמטרה של מג’יק ג’ונסון היתה להיפטר מטימופיי מוזגוב וחוזהו המעיק על תקרת השכר. הלייקרס ויתרו על דיאנג׳לו ראסל, מצאו את קייל קוזמה בעזרת בחירת הדראפט שקיבלו, אבל על לופז הם הסתכלו בעיקר כעל חוזה נגמר. וכשהוא באמת נגמר, והתחיל עידן לברון ג’יימס, העדיף מג’יק להתעלם מהעובדה שגבוהים עם קליעה מבחוץ תמיד פרחו לצד לברון, מכריס בוש דרך קווין לאב עד צ׳אנינג פריי, והחתים מיד את ג׳אוייל מקגי, שחקן נטול טווח ברגע שמתרחקים מהטבעת. מקגי נתן עונה מצוינת ברמת המספרים, אבל כשהלייקרס הבינו שהם חייבים סטרץ'-5, ושהרוקי מו ואגנר לא בשל עדיין לתרום, הם זרקו בצעד של ייאוש את איביצה זובאץ כדי להביא את מייק מוסקאלה. לא שזה הוביל אותם לאנשהו.

לופז, שדווקא קיווה להמשיך בלייקרס, נשאר ללא ביקוש, על המדף, במשך ימים ארוכים. בודנהולזר, שחיפש להתאים את ההתקפה ליכולות של הכוכב שלו, מצא את ברוק מעלה אבק על אותו מדף במעבר של המבצעים, ובבאקס שפשפו את העיניים בתדהמה כשהבינו מה יש להם ביד. 3.4 מיליון דולר בלבד הוא עלה להם כשחקן חופשי, אולי גניבת העונה.

עם אופי אחר, לופז כנראה היה מרוויח יותר העונה, אבל כנראה לא היה מכריע משחק בגמר אזורי. בגיל 31 הוא שיחק 81 משחקים, יותר מבכל עונה בקריירה, וסיים בהם עם ממוצע הנקודות הנמוך ביותר בקריירה, 12.5. לופז, ילד מבית טוב, חנון חובב קומיקס, אדם נוח לבריות, לא דוחף את עצמו בכוח, לא מקטר על דקות ומספר זריקות. עם כל כך הרבה ברזלים שתקועים לו ברגליים הודות לניתוחים שעבר, הוא יודע היטב כמה כל מערכת גדולה זקוקה לברגים כדי להצליח לשרוד. בתפקיד החדש נוח לו וכיף לו.

בכל הסדרה נגד הסלטיקס היו לו 27 נקודות במצטבר עם 22 אחוז מעבר לקשת, כולל 0 מ-7 במשחק האחרון. כמו אחרי אותו ערב מדכא נגד פניקס, גם הפעם הוא המשיך לזרוק. הוא ידע שהמערכת תבטח בו, ושבסוף יגיע גם תורו לזרוח. "אנחנו ממשיכים לדבוק בשיטה שלנו, ובסוף דברים טובים קורים", סיכם בודנהולזר, ובהתחשב במה שעבר בקריירה – בה, למשל, הגיע רק פעמיים לפלייאוף עד השנה – ברוק לופז הוא אחד שהגיע הזמן שיקרו גם לו דברים טובים.