1) הקליפרס לא פה בשביל להעביר את הזמן:
לכל אורך הקיץ, מאז שהקלפים חולקו מחדש ב-NBA, הקבוצה הקטנה של LA הייתה פייבוריטית של רבים לזכייה באליפות, "אבל...". כמו עם כל אחת מהמועמדות האחרות שהוזכרו, פילדלפיה, יוסטון, מילווקי, הלייקרס וכו', גם אצל הקליפרס, אפילו אלה שהאמינו שהם יתעלו כשהפלייאוף יגיע, הזכירו כל הזמן שלפחות בעונה הסדירה החבורה של דוק ריברס עשויה לקחת את הדברים באיזי.
בכל זאת, קוואי רשם לפני שנתיים תשע הופעות ובעונה שעברה רק 60 במסגרת ה-"load management" המפורסם, פול ג'ורג' בכלל בחוץ עם פציעה, לו וויליאמס ופטריק בברלי כבר בעשור הרביעי לחייהם וגם שאר הסגל לא הכי צעיר בעולם. השאלה הגדולה סביב הקליפרס הייתה עד כמה הם ישקיעו בעונה הסדירה, מתוך ידיעה שמצד אחד הפלייאוף הוא מה שקובע ומצד שני, אם הם יקחו צעד אחורה, אפילו הפירורים שהלייקרס משאירים להם ברמת עניין הציבור בעיר המלאכים כבר לא יהיו קיימים.
כאמור, אנחנו כאן בשביל להסיק מסקנות מהירות מדי, אבל אחרי שלושה לילות של NBA, יש משהו סמלי בכך שהקליפרס משקיפים על כולם מלמעלה. את הלייקרס הם עצרו עם ההגנה, את הווריירס הם קרעו עם ההתקפה, בשני המקרים הם לא סחטו את קוואי עד הקצה (32 ו-21 דקות).
הספסל עם וויליאמס, מונטרז הארל ומו הארקלס נראה מפלצתי ויזכה לעוד חיזוק כשג'ורג' יחזור וייכנס לחמישייה ואחרי 96 דקות כמעט מושלמות מבחינתם, פתאום יש תחושה שהקליפרס ממש לא הולכים לשייט בעונה הסדירה. פתאום הם נראים כמו קבוצה שאם תמשיך לכוון את הדברים כך, יכולה להגיע די בקלות ל-60, אולי גם 65 ניצחונות.
בברלי חוגג, הקליפרס מעל הליגה (getty)
2) כל השאר בבעיה/בעיות:
אם הקליפרס, לפחות בשני המשחקים הראשונים, השתיקו את ה"אבל" שליווה אותם, הרי שאצל כל שאר הקבוצות הבכירות זה דווקא די בלט. פילדלפיה אמנם ניצחה בסוף את בוסטון ואפילו בצורה די יפה, אבל החמישייה (האדירה) שלה קלעה ביחד 4 מ-19 לשלוש, בן סימונס כמובן לא לקח אף ניסיון מחוץ לקשת והספסל חלש בטירוף.
ניקולה יוקיץ' בדנבר ויאניס אנטטוקומפו במילווקי גם ניצחו, וגם רשמו מספרים מצוינים בסופו של דבר, אבל הסרבי בקושי שיחק עד להפסקה בגלל בעיית עבירות מהירה והיווני לא שיחק במאני טיים ביוסטון בגלל בעיית עבירות מאוחרת. שניהם באים אחרי קיץ ארוך ולא מוצלח, ובסופו של דבר צלחו את המשחק הראשון. אולם, הדרך עוד ארוכה ולא תהיה פשוטה אם ימשיכו להיות מפוזרים כאלה. יוטה גירדה ניצחון ביתי על OKC, ומי שאמור לספק את יכולת הקליעה הנוספת לצד דונובן מיטשל, סיים עם 1 מ-16 מהשדה. שיהיה בהצלחה עם זה (ג'ו אינגלס כבר מתחיל להראות עייף, למי שפספס).
ואלה המנצחות. אצל המפסידות זה בלט עוד יותר. לפורטלנד יש סגל קצר ולא מוכשר מספיק מאחורי לילארד ומקולום, ואם אחד מהם חלש (מקולום), אז לא נשאר הרבה סיכוי. הווריירס חטפו כאפת מציאות רצינית נגד הקליפרס וסופסוף, אחרי קיץ שהיה מלא בהצהרות חסרות ביסוס והיגיון, הם מבינים שכל קבוצה תשמח להתעלל בהם אחרי מה שקרה בחצי העשור האחרון. יוסטון הצליחה להפסיד משחק שהייתה חייבת לנצח, כי הארדן נראה נורא, ווסטברוק הוא ווסטברוק ודניואל האוס בחמישייה. בברוקלין, קיירי יהיה בטירוף כל ערב (כמו שעשה בעונה הראשונה בסלטיקס, עד שנפצע), אבל זה הוא נגד כל העולם ולא נותר זכר לקבוצה המהנה מהעונה שעברה.
והלייקרס, הו הלייקרס. הם לא היו גרועים נגד הקליפרס והם יגיעו ל-50 ניצחונות בלי יותר מדי קשיים אם הכוכבים יהיו בריאים (לברון נראה כמו מישהו בן כמעט 35 שלא שיחק משחק אמיתי יותר מ-200 יום). אבל בפעם השנייה ברציפות, אחרי שכוכב על נחת בקיץ, רוב פלינקה הצליח לבנות את הסגל הכי לא נכון שאפשר. אמת, רונדו וקוזמה לא שיחקו וכנראה שזה יכול להראות טוב יותר. ואמת, הקליפרס כאמור נראים מעל הליגה. זה עדיין לא משנה את העובדה שג'בייל מגי, אייברי בראדלי, ג'ראד דאדלי, קווין קוק וקנטביוס קולדוול פופ אמורים לתרום משהו בקבוצה הזו ולא ממש מסוגלים.
אם דני גרין לא מספק ערב קריירה, זה נגמר ב-25 הפרש לקליפרס בקלות. וכל זאת עוד לפני שהזכרנו את דווייט הווארד, שקשה לראות איך הוא שורד יותר מדי זמן בסגל. מכל הקבוצות הבכירות, לוס אנג'לס, גם בגלל שכולם יסתכלו עליה וגם בגלל ההשוואה הנוחה ליריבה העירונית, נראית בבעיה הכי גדולה בימים הראשונים של העונה.
דייויס, ללייקרס יש בעיות רבות (getty)
3) ה-NBA בבעיית שיבוץ משחקים קשה:
לא היה יכול להיות יותר צפוי מזה. משחק פתיחת העונה, שאמור להיות חגיגי והרגע שכל חובבי הספורט חיכו לו לאורך הקיץ (שהיה כמעט מושלם מבחינת הליגה, עד שהגיע הבלגן עם סין), הביא את הרייטינג הכי נמוך למשחק פתיחה מזה 12 שנים, מאז ימי השפל של הליגה לקראת סוף העשור הקודם.
זה היה שילוב בלתי אפשרי, שלא השאיר ל-NBA סיכוי: טורונטו אירחה וגם כך היא קבוצה שלא מעניינת את האמריקאים יותר מדי, בטח ובטח בלי קוואי. הרייטינג הקנדי לא נספר, בעיה שבליגה נתקלו בה גם במהלך סדרת הגמר האחרונה. משחק 1 של הוורלד סיריס התנהל ממש במקביל, בין שני שווקים גדולים יחסית, וושינגטון ויוסטון. ניו אורלינס היא שוק קטנטן והעיר חסרת עניין לחלוטין בכדורסל. והכי גרוע מבחינת הליגה - אין זאיון.
הכוכב הצעיר יפסיד 6-8 שבועות לפי הודעת הקבוצה והליגה יכולה למצוא את עצמה בצרה לא פחות גדולה מהפליקנס בנושא הזה, אחרי שהימרה בענק על הרוקי המדובר והציבה את ניו אורלינס בלא פחות מ-30 משחקי "חוף אל חוף" בטלוויזיה הארצית. ה-30 הללו, שהחלו נגד טורונטו ויימשכו הלילה מול דאלאס, גם נקבעו כמעט כולם לחצי הראשון של העונה (בששת השבועות האחרונים של העונה יש רק משחק אחד כזה), בדיוק התקופה שזאיון אמור להפסיד, מה שעלול לפגוע אנושות ברייטינג של כמה משבצות שידור נוצצות במיוחד, כאלה שהליגה בונה עליהן.
מבחינת הפליקנס? הם נראו די טוב בהפסד בטורונטו ונתנו פייט יפה לאלופה, שאמנם כבר אין לה את קוואי אבל יש המון ניסיון וכמה שחקנים מעולים בראשות פסקל סיאקם כמובן. השאלה כעת היא האם בשלב זה, כשזאיון גם כך הולך לפספס שליש עונה, לא עדיף להשבית אותו לעונה כולה? הילד לא מפסיק להיפצע וברור שהגוף שלו מתקשה לעמוד בדרישות הגבוהות, ואולי לניו אורלינס כדאי לעשות חישוב רווחים עתידי ולתת לו שנה שלמה לנוח ולעבוד עם הצוות של המועדון. זה הצליח בעבר עם בלייק גריפין, ג'ואל אמביד ובן סימונס, וזה יכול להיות הפיתרון הנכון גם כאן.
וויליאמסון, אולי שווה לו לחכות לפני שהוא חוזר לשחק אחרי הפציעה (getty)
4) היכונו לשנה השנייה:
יש שני מונחים חביבים על אנשי הספורט האמריקאי בכל הנוגע לכוכבים צעירים: "חומת הרוקי" (rookie wall) ו"נפילת הסופמור" (sophomore slump). שני הרוקיז הכי טובים של העונה שעברה היו לוקה דונצ'יץ' וטריי יאנג. לשניהם, כמו לכל רוקיז איכותיים, היו עליות וירידות ולא מעט רגעי קסם מבטיחים. בגדול, אפשר היה לומר שהם דילגו בהצלחה מעל לחומה.
השאלה המרכזית לגבי שניהם, בהנחה שאף אחת מהקבוצות שלהם לא הולכת לקחת אליפות העונה, הייתה איך הם ייראו. האם נראה גרף שיפור או לחלופין, את הנפילה האופיינית לשחקני השנה השנייה (אהלן ג'ייסון טייטום). אז לוקה בא למשחק הפתיחה שלו והמטיר 34 נקודות על הראש של וושינגטון ויאנג ריסק את דטרויט בלילה הבא עם 38.
מן הסתם, עדיין יהיו להם לילות פחות מוצלחים, אבל לכל אחד מהם היו לפחות כמה דקות של שליטה אבסולוטית במשחק, דקות בהן הוא נראה בבירור כמו השחקן הכי טוב על הפרקט ויותר חשוב, כזה שיודע שהוא הכי טוב על הפרקט. הם הפגינו ביטחון שלא רואים אצל רוקיז, כזה שמגיע לכוכבים הגדולים אחרי הפגרה הראשונה, כשהם נרגעים לרגע ומבינים שהם בטופ של ה-NBA עכשיו.
אם שניהם ימשיכו כמו שהתחילו, גם לדאלאס (בטח אם פורזינגיס נראה סבבה בעצמו) ובטח שלאטלנטה יש צ'אנס טוב מאד לחזור לפלייאוף השנה.
דונצ'יץ', צפוי להמשיך לככב (getty)