יד ביד עם קובי: המורשת של סברינה יונסקו מתחילה

הבחירה הראשונה והמבטיחה מאד של דראפט 2020 ב-WNBA רוצה להתוות דרך בכדורסל הנשים, והיא בהחלט יכולה. השינוי שעברה אחרי מות בראיינט המנטור, המספרים האדירים שהיא הציגה במכללות והצורה בה השפיעה על חברות הקבוצה שלה. מבט על הפרוספקט

ארד ירושלמי
ארד ירושלמי  18.04.20 - 09:00
תחילת כתבה

תנסה להמשיך את המורשת של קובי וג'יג'י. סברינה יונסקו, ההבטחה הגדולה ביותר בכדורסל הנשים בארה"ב, נבחרה הלילה (בין שישי לשבת) ראשונה בדראפט 2020 של ה-WNBA, ויש מאחוריה סיפור עצום ששווה להכיר. מהמספרים האדירים במכללות, דרך האופי ה'אנדרדוגי' ועד לחניכה והאהבה שקיבלה מבראיינט. הכל פה לפניכם.

יונסקו משחקת בעמדת הרכז ובארבע השנים האחרונות כיכבה במדי ה"דאקס" (הברווזים), הקבוצה של אוניברסיטת אורגון. היא כבר קיבלה הזדמנות להירשם לדראפט בשנה שעברה בזכות הרקורד המרשים שצברה בשלוש העונות הראשונות שלה, אבל החליטה לוותר ולחזור לאורגון על מנת להשלים את שנת הסיניור שלה ולנסות גם לזכות עם הקבוצה בתואר ראשון אי פעם של טורניר המכללות. אולם, נגיף הקורונה מנע ממנה זאת אחרי שהליגה הושבתה ובסופו של דבר בוטלה לחלוטין.

ב-142 המשחקים הרשמיים בארבע השנים שלה בטורניר היא רשמה ממוצע של 18 נקודות למשחק. היא הייתה השחקנית הבולטת ביותר שהובילה את האוניברסיטה לזכייה באליפות המחוזית השנה וגם ב-2018, ואף לפיינל פור של האליפות הארצית ב-2019. בדרך, היא הפכה למצטיינת בכל הזמנים של ה"דאקס" בנקודות, אסיסטים ושלשות. בקיצור, הרוויחה את הבחירה הראשונה ביושר.

אבל מעבר לנתונים המטורפים ולכך שהיא הפכה את עצמה לפרוספקט ענק, צריך לרדת לרובדים יותר עמוקים כדי להבין באיזה מן אדם מדובר, בעיקר כשיש כאן קשר לאחד הכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים. על פי ראיון נרחב שעשו עם יונסקו ב'בליצ'ר ריפורט', השחקנית בת ה-22 היא כזאת שתמיד מחשיבה את עצמה כאנדרדוג. "היא מרגישה נחותה, חיה בעולם של ספק עצמי, וזה מה שנותן לה מוטיבציה", אמרה קלי סופאק, שאימנה אותה בתיכון.

תחושות כאלה של אנדרדוג ימשיכו ללוות אותה גם בקריירה המקצוענית, הרבה בגלל מה שקרה בתחילת 2020 והאירועים שהתרחשו בהמשך. יונסקו חוותה את העונה הטובה ביותר שהייתה יכולה, אבל לאחר מכן הגיעה לשפל מנטאלי בעקבות מותו של קובי בראיינט, המנטור האישי שלה וחברה הטוב ביותר. היא לא הייתה יכולה לקבל שום נחמה מהישג קבוצתי מסוים, שכן העונה הופסקה והיא לא הייתה יכולה לסיים את תקופת המכללות שלה עם תואר, אחרי ששנה לפני כן ויתרה על חוזי עתק מקבוצות ה-WNBA.

"אני חושבת שזה יהיה מהדברים האלה שאני תמיד ארגיש", היא אמרה בראיון. "אני עדיין יכולה בכל רגע נתון לחשוב על זה ולבכות. אני עדיין לא חזרתי למצב נורמאלי. אף אחד לא יכול ללמד אותך איך להתמודד עם זה. פשוט צריך להמשיך הלאה".

העולם שלה, כפי שהיא תיארה, פשוט קרס ברגע שהיא שמעה על התרסקות המסוק עליו היה הממבה יחד עם בתו ג'יאנה. וכמה שבועות אחרי, העולם כולו, לא רק שלה, נכנס למשבר כפי שלא נראה בהיסטוריה של האנושות. כעת היא ממשיכה להתאמן בביתה, אך מדמיינת עדיין את האימונים עם קובי: "הוא כנראה היה רוצה שאעשה יותר. לחשוב על זה זה קשה. אם הוא היה פה, ככל הנראה היינו כולנו נמצאים בהסגר משותף בלוס אנג'לס".

ייתכן שתקופת ההקפאה הזאת דווקא באה ליונסקו בתור ברכה במסווה. "אף אחד לא רודף אחריה עכשיו, שמו לה מטרה על הגב במשך שש שנים", אמר המאמן של אורגון, מארק קמפבל. השחקנית עצמה, על פי הכתבה המעמיקה עליה, בדרך כלל לא חושבת על כל המשקל שהיא סוחבת על גבה, כי היא פשוט עסוקה מדי בלסחוב. כעת היא יכולה קצת ליהנות מהשלווה הזאת.

"באמת אפשר בזמנים כאלה להבין מה חשוב בחיים", היא הסבירה. "אני חושבת שהייתי כל כך מלאה ברצון לנצח ולהשתפר בכדורסל שלי, אבל אז שמים לב שהחיים הם הרבה יותר מזה. זה בסוף היום בכלל לא קשור לזה, הכדורסל הוא כל כך קטן".

כמובן שהאבל על מותו הטראגי של קובי עדיין מרחף, והשחקנית אפילו לא זוכרת כל כך פרטים מהמשחקים שלה מאז היום העצוב הזה: "הראש שלי היה בענן". שחקניות אחרות מהקבוצה ציינו עד כמה הן ראו שינוי בגישה של יונסקו במשחקים שלפני הקפאת הליגה. "זאת לא הייתה סברינה הרגילה", אמר המאמן קמפבל. "אפשר היה לראות את ההבדל בעיניים שלה וגם בפסקי זמן".

כל זה כמובן לא הפריע לה להמשיך לספק את המספרים האדירים שלה. רק כמה שעות אחרי שעלתה לנאום ולספוד באירוע המיוחד בסטייפלס סנטר לזכרם של קובי וג'יג'י, היא תפרה טריפל-דאבל נהדר של 21 נקודות, 12 ריבאונדים ו-12 אסיסטים מול סטנפורד, ובכך הפכה לראשונה אי פעם, גם בגברים וגם בנשים (!), שמגיעה ללפחות 2,000 נקודות, 1,000 ריבאונדים ו-1,000 אסיסטים בליגת המכללות הבכירה.

באותו המשחק היא הראתה לחברות שלה לקבוצה שני צדדים אצלה - גם את הצד החזק, האסרטיבי, המנהיגותי, הצד של כדורסלנית העל, מה שכולם כבר הכירו, אבל גם את הצד הפגיע, הצד שאומר 'אני לא מושלמת'. "מאותו היום התפקידים התחלפו", היא תיארה בראיון. "הן הבינו את הכאב שלי, חלק הפכו להיות יותר מנהיגות. הן היו צריכות לסחוב אותי".

ומאותו משחק היא הבינה אלמנט חשוב מאד: "אני לא הולכת להישבר. כל עוד יש מערכת שלמה שתומכת בי, סביבה ענקית שעוזרת לי לעבור את זה, אני לעולם לא אגיע לנקודת השבירה הזאת". זאת השחקנית לה ניו יורק ליברטי זכתה, כזאת עם יכולת כדורסל פנטסטית לצד אישיות בלתי רגילה, כזאת שיכולה להשפיע על כל הסביבה שלה בטווח הקצר ואולי אפילו להתוות דרך חדשה בספורט הנשים בטווח הרחוק.

לסיום הראיון, יונסקו נזכרה בעוד משהו שהיא למדה מבראיינט, משהו שעיצב אותה גם באלמנט המקצועי וגם האישי. "הוא לימד אותי על הדברים שיש לנו שליטה עליהם", היא הסבירה. "אי אפשר לשלוט בחברים לקבוצה, אי אפשר לשלוט כמה קשה האחרים יעבדו. זה קצת אתה מול עצמך. בתקופת ההסגר שיש עכשיו התחלתי להבין שאף פעם לא התחריתי מול השחקנית שלידי, אלא מול עצמי". המתודה הזאת גרמה לה לקבל פרספקטיבה שונה, וכעת היא לא מחשיבה את עצמה כאנדרדוג, ופחות מעניין אותה אם היא תעמוד בציפיות, אלא מנסה ליהנות מהכדורסל ומהשקט הנפשי, ובאותו הזמן ממשיכה להשתפר. יהיה מעניין לראות איך היא תשתלב בעקבות כך בליגה הטובה בעולם.