כשעמנואל ג'ינובילי הגיע לספרס הוא כבר היה שם דבר באירופה, אחרי עונות מרשימות בבולוניה, ומקבץ היילייטס שהקדים את זמנו מכל הבחינות. זה לא הפריע לאמריקאים לעשות מה שהם עשו עם כל זר שהגיע לפניו - הם הוציאו את העט, הטיבו את המשקפיים על גשר האף, ופנו אליו בלי גינונים מיותרים, "ומי אדוני?".
השחקנים הזרים שהגיעו ל-NBA נלחמו על הזכות להתנתק מהסטיגמות הגנריות שהודבקו להם. הקריירה של שחקנים במכללות נחשבה יותר מאשר הרזומה שלהם באירופה. היורוליג והליגות המקצועניות האחרות התבטלו אל מול הרייטינג של טורניר ה-NCAA. אין הרבה, אם בכלל, שעשו יותר מג'ינובילי בשביל לנפץ את הפרדיגמה השטחית הזאת. מאנו כאילו נשלח אל מעבר לים כדי להחזיר את האגו של האמריקאי למימדים הראויים לו. הוא פרש רק כשהמטרה הושלמה. ביום ראשון האחרון הוא נכנס להיכל התהילה.
"ג'ינובילי דה קיד"
הוא אמנם הגיע מארגנטינה, אחרי סיבוב באיטליה, אבל הגארד השמאלי נתפר במיוחד למידותיה של הקבוצה מטקסס. מאנו הולך כמו קאובוי, יורה מהמותן, ולא לוקח שבויים. בשיאו, כשג'ינובילי שעט קדימה עם הכדור אף אחד באולם לא ידע מה הולך לקרות, כולל הוא עצמו. "תאמינו או לא, כשמאנו הגיע לכאן, השיער שלי היה חום כהה", אמר גרג פופוביץ' בטקס הפרשת החולצה של ג'ינובילי ב-2019. "עד העונה השניה שלו בקבוצה כל השיער שלי הלבין לגמרי". פופ הוא, כנראה, המאמן הגדול בהיסטוריה של הכדורסל האמריקאי. הוא אימן אינספור שחקנים, וניכר שהוא שומר פינה חמה בלב לגארד, שדרש ממנו הכי הרבה התאמות והקרבות. על פניו, הסגנון, התעוזה והווירטואוזיות של ג'ינובילי היו חריגים במיוחד בנוף השחור-אפור של הפופוביצ'ים.
למעשה, הרבה בזכות פופ, סן אנטוניו הייתה אחת מהקבוצות הראשונות לחטט בליגות שמחוץ ליבשת ולדלות משם כישרונות. הספרס היו גם הקבוצה הראשונה להעלות את דגלי האליפות שלהם עם הכיתוב "אלופי ה-NBA", ולא "אלופי העולם" כמקובל, מתוך הענווה הבסיסית הזו שמייחדת אותם. זו הענווה הזו שאיפשרה להם למצות את מה שיש לעולם להציע לפני שאר הקבוצות. ההבנה שלא כל הידע והכישרון נמצא בצד אחד של האוקיינוס נתנה להם יתרון תחרותי מוחשי. הספרס ניצלו את היתרון הזה, יחד עם יתרונות אחרים - טים דאנקן הגיע מאיי הבתולה דווקא - בשביל לקחת חמש אליפויות בין השנים 1999-2014. ארבע מהן הגיעו עם הארגנטינאי.
מאנו נבחר בבחירה ה-57 דראפט 1999, וחיכה עד ל-2002 כדי לעשות עליה. טוני פארקר חיכה עד לשולי הסיבוב הראשון ב-2001 לפני ששמע את שמו בבחירה ה-28. טיאגו ספליטר (בחירה 28, 2007), בנו אודריך (28, 2004), וננדו דה קולו (53, 2009) עשו את צעדיהם הראשונים בליגה במדים השחורים. הרשימה מתארכת, והיא לא כוללת בתוכה רק שחקנים. 13 שנים אחרי שזכה עם ג'ינובילי באליפות היורוליג, אטורה מסינה עקב אחריו גם ל-NBA, כעוזר מאמן בספרס.
"כשהוא [מאנו] הגיע לבולוניה, הוא הגיע לקבוצה מלאה בשחקנים נהדרים, וגם שחקנים ותיקים", מספר מסינה בראיון. "בשל מוסר העבודה שלו, היכולת שלו להתמודד עם אתגרים, לקחת האחריות, הוא זכה בכבוד שלהם באופן מידי". במקור, הארגנטינאי הגיע על תקן השחקן השישי, אבל פרישה מפתיעה של סשה דנילוביץ' הקפיצה אותו לחמישיה. דנילוביץ' נחשב לגדול השחקנים האירופאים בכל הזמנים באותם ימים, אבל ג'ינובילי בן ה-23 נכנס לנעליו באופן מרשים. מאנו הוביל את קינדר לאליפות היורוליג בתור ה-MVP של הפיינל-פור, והמשיך לעונה נוספת לפני ששם פעמיו להגשים את החלום האמריקאי הפרטי שלו.
במקביל, ולא במקרה, האימפריה האמריקאית קרסה בתחרויות הבינלאומיות. מאולימפיאדת ברצלונה ב-1992 ועד ל-2002 נבחרת ארה"ב לא הפסידה משחק אחד בתחרויות השונות. למרבה האירוניה, נבחרת החלומות המקורית של מייקל ג'ורדן, לארי בירד ומג'יק ג'ונסון הייתה אחראית במידה לא מבוטלת להתפחות המשחק ברמה הגלובלית. האמירה הזו כמובן לא משתלבת היטב עם השיעור שהאמריקאים קיבלו והלקח שהם אמורים להפיק ממנו, אבל זה לא הופך אותה לפחות רלוונטית.
ובכן, אחד מאותם זרים שנהנו מהצמיחה הגלובלית של המשחק היה ג'ינובילי. באליפות העולם באינדיאנפוליס ב-2002 הארגנטינאים פגשו את הנבחרת המקומית - שמאזנה ב-20 השנים האחרונות עמד על 0:58 - ועשו את הבלתי-יאמן. 80:87 בסיום, כשמאנו תורם 15 נקודות בהתקפה המאוזנת של ארגנטינה. לראשונה בהיסטוריה, נבחרת שהורכבת משחקני NBA הפסידה משחק על הבמה הבינלאומית, והמבוכה הזו קורית על אדמתה שלה. הסכר נפרץ. האמריקאים הסתפקו במקום השישי, כשמאנו וחבריו זוכים במדלית הכסף. שנתיים לאחר מכן, תור הזהב של הארגנטינאים ישלים את הטיפוס לפסגה, כשארגנטינה תזכה במדליית זהב באולימפיאדת אתונה.
הוא לא פותח, הוא סוגר
"אולי הוא הרגיש שהוא צריך להסתגל לקצב של המשחק [ב-NBA], אבל אנחנו היינו צריכים להסתגל אליו. מעולם לא ראינו מישהו משחק בקצב כזה. היינו צריכים להתרגל. אני הייתי צריך להתרגל…", קובי בריאנט לא מחלק שבחים בקלות, ולא לכל אחד.
ההצלחות הבינלאומיות הן רק צד אחד במורשת המפוארת של ג'ינובילי. אפשר היה לומר שבארה"ב הוא עדיין נלחם כדי לקבל את ההכרה שהוא ראוי לה, אבל לא נראה שהוא נלחם כלל. על אף הכישרון, ועל אף ההצלחה הקבוצתית, הקומבו המשיך לעלות מהספסל. מעבר למספרים והמעמד, מאנו ויתר גם על הרבה כסף עבור הזכות לשחק בסן אנטוניו בתפקיד הקטן ממידותיו. אז מה גרם לפופ להשאיר אותו על הספסל את השחקן שהוא נותן לו את הכדור ברגעי הקלאץ'? ג'ינובילי היה אולסטאר במסווה של שחקן מחליף.
קשה לתת תשובה קצרה מדויקת לסוגיה. כך או אחרת, הנוסחה של סן אנטוניו באותן שנים התבררה כמוצלחת. בהנהגת פופוביץ' ואר. סי. ביופורד הספרס מיצבו את עצמם כמודל של מצוינות. יחד עם טים דאנקן וטוני פארקר, מאנו הוא חלק מאחת השלישיות הכי מעוטרות בהיסטוריה של המשחק.
פארקר נתן דינמיות ויצירה, ודאנקן נתן שקט ויציבות. ג'ינובילי היה אחראי על הניצוץ. סגנון המשחק המרגש שלו לעיתים מאפיל על חכמת משחק נדירה. ג'ינובילי לא רק היה תחרותי ומוכשר בטירוף, הוא גם הוכיח שהוא גאון כדורסל. כפי שיעיד צבע שערותיו של פופ, מאנו היה מהמר כפייתי. אבל אל תטעו - הוא ידע בדיוק מה מונח על הכף. ג'ינובילי לא הקל ראש בטעויות שעשה, והפאול הגורלי שביצע על דירק נוביצקי (עוד שחקן זר, כמובן), הוא הדוגמה הטובה ביותר לגישה שלו.
חצי גמר המערב מול המאבס, פלייאוף 2006. משחק מספר שבע. שיוויון 101:101. ג'ינובילי תפר שלשה שקבעה את התוצאה על 101:104 לטובת הספרס, 32.2 שניות לסיום הרבע האחרון. בהתקפה הבאה הכדור הלך לנוביצקי, שחדר עד הטבעת מול ברוס בואן. ג'ינובילי הימר על ניסיון חסימה די נואש, בהנחה שגם עבירה תזכה את נוביצקי בשתי זריקות עונשין. אבל הגרמני התגבר על הפאול החזק עם סל ועבירה. הוא קלע את העונשין והשווה את התוצאה. ליי אפ קשה של ג'ינובילי סירב להושיע, ודאלאס שרדה גם את ההארכה במשחק החוץ, בדרכה לשלב הבא.
שאק והעולם. מאנו דאג שהפרופורציה תחזור לשפיות
ג'ינובילי וחבריו יספרו כמה הוא אכל את הלב על העבירה השטותית הזו. כמה זמן הוא נשא עמו את האשמה. אבל ג'ינובילי מכיר רק דרך אחת. תשע שנים אחר כך, כשהסדרה מול הרוקטס מאוזנת אחרי ארבעה משחקים, מאנו קיבל הזדמנות למחילה. ג'יימס הארדן עקף את מאנו בדרך לשלשה עם סיכוי להשוות את המשחק החמישי על הבאזר. אך האחרון לא ויתר, וחסם את הזריקה מאחור, תוך שהוא מסתכן בעבירה שתשלח את הארדן לקו לשלוש זריקות. הפעם ההימור צלח. ההיילייט הגורלי הזה היה האחרון בשורה ארוכה מאוד. ג'ינובילי העז וניצח.
נבחרות ארה"ב עבדו קשה כדי לזכות מחדש במעמד, אבל הזרע של ג'ינובילי וחבריו כבר נשתל. אליפות אירופה האחרונה הציגה כמה מהשחקנים הטובים בעולם, ובראשם יאניס אנטטוקומפו, ניקולה יוקיץ' ולוקה דונצ'יץ'. העולם מדביק את הפער. מספר הלא-אמריקאים ב-NBA נוסק אל על. אפשר גם לראות את ההשפעות על צוותי האימון וההנהלה. הגלובליזציה של המשחק היתה פעם קוד להשפעה של ארה"ב על שאר העולם, ואילו עכשיו ההשפעה הזו היא דו-כיוונית. מאנו היה אחד מהסנוניות הראשונות לבשר על המהפכה. הליגה כבר מתגעגעת.