$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

האיש מאחורי הקול הכי מפורסם ב-NBA

צפו: בו אסטיז, הקריין האייקוני של הטופ 10 המסורתי, בראיון מיוחד ומקיף לערוץ הספורט. ההפרעה שהפכה ל"כוחות על" ("יש לי כישרון מוזר"), החרוז ששינה הכל, הסיפורים מבפנים וגם הזיכרון המשעשע מעומרי כספי

יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב
יואב מודעי, שליח ערוץ הספורט לארה"ב  15.11.22 - 20:22

תגיות: NBAבו אסטיזטופ 10

צפו בכתבה מתוך "חדשות הספורט" בנגן הווידאו למעלה, הראיון המלא למטה>>

ב-NBA יודעים לספק "שואו" יותר מכל ליגה אחרת בעולם, וה"שואו" הזה בא לידי ביטוי בצורה הטהורה ביותר במצעד המהלכים של הלילה. אין חובב כדורסל שלא מכיר את הטופ 10 המסורתי, אין שחקן שלא שואף להגיע לשם ואין קול שמזוהה יותר עם המוצר המלהיב - מאשר הקול של בו אסטיז, הידוע בכינויו ה"Goatmentator" (השדר הטוב בכל הזמנים). 

ספק אם אי פעם נתקלתם בשם בו אסטיז או ראיתם את הפנים שלו, אבל דבר אחד בטוח: כל עוד אתם מגדירים את עצמכם ככאלה שאוהבים את ה-NBA, בטוח שמעתם את ההצגה הקולית שלו יותר מפעם אחת. אסטיז הוא הקריין האייקוני של הטופ 10, זה שמלווה את המהלכים הגדולים עם החרוזים המפורסמים שלו וחותם את הסרטון הלילי כשהוא אומר במהירות 'On the NBA.com top 10".

אסטיז נחשב לקונצנזוס. אי אפשר שלא ליהנות מהדרך בה הוא מגיש את הטופ 10, התגובות שהוא מקבל תמיד חיוביות ומרוב שהוא טוב במה שהוא עושה - קשה לדמיין שיש אדם אמיתי מאחורי הקול המפורסם. ובכן, יש אדם כזה, ובראיון מיוחד ומקיף לערוץ הספורט סיפר איך כל הדבר הזה נראה מבפנים.

כשאתה שומע את הכינוי "Goatmentator", איך זה גורם לך להרגיש?
"בהתחלה הרגשתי קצת לא בנוח עם זה, בכנות. לא בקטע רע, אלא פשוט בקטע שזה אומר הרבה ושיש ממני הרבה ציפיות. עכשיו אני יודע שזו מחמאה ושאנשים נהנים מהעבודה שלי. להיות הבן אדם שמוכר בזכות הקול שלו, שמזוהה כבר בערך עשור עם מהלכי ה-NBA והטופ 10, ולהיות בעידן הזה של האינטרנט עם מיליונים של מאזינים ואנשים שמאוד מפרגנים - זה נדיר. אני מאוד מעריך את זה, אנשים מכל העולם נחמדים אליי. אני אסיר תודה".

בעולם הזה של ה-NBA יש הרבה אנשים אהובים יותר ואהובים פחות, אבל נדמה שסביבך יש קונצנזוס מוחלט. גם אתה מרגיש ככה?
"כן ואני לא יודע למה זה. יש לי מזל. אגיד לך את הדבר הבא - אני הייתי ילד קטן שאהב את ה-NBA, עם המון תשוקה ותמיד רציתי להיות שדר ספורט שמעורב ב-NBA. התשוקה הזו של אותו ילד עדיין חיה בתוכי, ההנאה הזו. עכשיו יש לי שיער לבן, אבל זה עדיין בתוכי. אני מקווה שאנשים יסתכלו עליי כאדם שאוהב את ה-NBA ואת העבודה שלו, כי זאת האמת וזה מה שאני מנסה להעביר".

אתה זוכר מתי שמעת לראשונה את הכינוי "Goatmentator"? אתה יודע מי המציא אותו?
"אני בטוח שזה מישהו מהתגובות של הסרטונים ביוטיוב. התגובות עליי תמיד היו מדהימות. אני זוכר ששמעתי את הכינוי לראשונה במשרד, אחד המפיקים סיפר לי שקוראים לי ה"Goatmentator" והיה רגע שבו הטופ 10 הפך לוויראלי. זאת הייתה תקופה בת 2-3 חודשים והכל קרה כל כך מהר. כולנו במשרד הבנו שזה משהו שאנשים אוהבים ונמשכים אליו. מאותה נקודה נכנסנו לזה. כל הדבר הזה לא תוכנן להיות ויראלי, זה פשוט היה חלק מהעבודה שלנו".

"אם תחשבו על לוחות הזמנים של ה-NBA, אצלנו באטלנטה כשגרתי שם והקראתי את הטופ 10 השעה הייתה 02:30 בבוקר. כדי להישאר ער ולנסוע בחזרה הביתה - הייתי שותה שלוש כוסות של קפה לפני הכניסה שלי לחדר ההקלטות. הייתי משדר את המהלכים עם כל כך הרבה אנרגיה, אני חושב שזה שיחק תפקיד. כל כך הרבה אנשים, בזכות ה-NBA ולא בזכותי, צופים בסרטונים האלה. יש כל כך הרבה עיניים ואוזניים עליהם. שמעתי את הכינוי "Goatmentator" ואהבתי את זה. כמו שאמרתי, בהתחלה זה לא נשמע לי טבעי אבל עכשיו אני שמח מזה".

אתה קורא את התגובות לסרטונים שלך?
"פעם קראתי. אותה חבורה של מפיקים אמרה לי 'אתה צריך לראות מה אומרים עליך כאן'. אז קראתי, אבל לא הגבתי. מעולם לא הגבתי לתגובה טובה, רעה או שונה. ידעתי כמה נחמדות התגובות ואז החלו להתלהב יותר ויותר וזה הפך לוויראלי. התגובות קורעות מצחוק, האנשים שם יותר מצחיקים ממה שאני אי פעם חלמתי להיות. זה כיף".

היה לך חלום להיכנס לתקשורת הספורט ולהגיד שהגשמת אותו יהיה "אנדרסטייטמנט" כנראה. איך עשית את זה?
"אוקיי, אז אתן את המתכון להצלחה. הנה מה שצריך כדי להיכנס ל-NBA: אהבה מוחלטת למשחק, עבודה קשה ואימון, ומזל יוצא דופן. תחשבו על הדרך שלי - הייתי ילד מדרום קרוליינה שאהב את מייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסון. אחר כך עברנו לאטלנטה וסיימתי קולג' ב-1996. האולימפיאדה הייתה באטלנטה ב-1996 וכל תלמידי התקשורת המקומיים קיבלו עבודות במדיה הארצית. אני קיבלתי עבודה ב-CBS וב"טרנר ספורטס" בזמן שהייתי בקולג', רק בזכות המזל הקיצוני הזה של הנסיבות. הרבה מזל מעורב פה, כי יש המון אנשים מוכשרים שם בחוץ".

אתה זוכר את הטופ 10 הראשון אי פעם ששידרת?
"כן, זה מצחיק. עבדתי ב"טרנר ספורטס" לפני שקיבלנו את ה-NBA, עבדתי שם מאז אמצע שנות ה-90. קיבלנו את ה"NBA TV" ואת "NBA.com" שעברו מניו ג'רזי לאטלנטה ואני זוכר שהיינו במשרד והקלטתי עם מיקרופון קטן בזמן שאני יושב על הרצפה של המשרד. היינו צריכים לצעוק למנקים שלא ישאבו בזמן שאני משדר את הטופ 10. אני לא יודע אם הקשבתי לטופ 10 הראשון שלי, אבל אני בטוח שרק רציתי שהכל יעבור חלק. אני זוכר שבאותו לילה יצאנו מהמשרד ב-5:30-06:00 בבוקר כי כולנו רק התחלנו ללמוד את העבודה".

היו חרוזים בטופ 10 הראשון שלך?
"כנראה שכן, אבל לא בכוונה. מישהו פעם בחן את הטופ 10 שלי וטען שיש לי הפרעה שנקראת 'צלצולים'. כלומר, כל מה שאני אומר בצורה הזו יוצא בחרוזים (כשאסטיז הסביר זאת באנגלית - השתמש בחרוז בלי לשים לב). זה כמעט סוג של נכות, אבל בעולם הטופ 10 שלי מדובר בכוחות על. אם הייתה אולימפיאדה של חרוזים, לא הייתי יכול להשתתף בגלל שימוש בסטרואידים. יש לי כישרון מוזר, לא ידעתי שיש לי את זה, אבל כשאותו אדם טען זאת - אפילו אשתי אמרה לי שזה נשמע לה הגיוני".

אז אתה רוצה לומר לי שאתה מדבר בחרוזים בחייך הרגילים?
"בהחלט, עד דרגה מסוימת. ככה זה עובד - זה מרגיש לי נכון לסיים משפטים עם חרוז. אני לא יודע למה, אבל באופן לא מודע המוח שלי מסיים עם חרוז בכל פעם (שוב, חתם במקרה את המשפט באנגלית עם חרוז). המוח שלי פשוט מחבר חרוזים ואני אפילו לא מנסה שזה יקרה, ככה זה".

ספר לנו איך עובד תהליך הטופ 10. אתה בוחר את המהלכים? אתה כותב את התסריט?
"אין דרך עבודה אחת, אבל בדרך כלל אני לא מעורב בבחירת המהלכים. למרות זאת, לפעמים אנשים שולחים לי מהלכים בטוויטר ואני מעביר אותם הלאה למפיקים, שחותכים ומבצעים את הדירוג. הם שולחים לי סקיצה עם המהלכים, למשל: מקום 10 - דאנק של לברון ג'יימס. מקום 9 - מסירה של ניקולה יוקיץ'. דברים כאלה. אחר כך אני מביא את התסריט. העונה עדיין לא כתבתי מילה אחת בתסריטים, אני פשוט אומר את כל מה שעולה לי לראש".

ואת כל הטופ 10 אתה אומר מהראש בטייק אחד?
"טייק אחד, מההתחלה עד הסוף".

וכמה טייקים זה לוקח לך עד שאתה מצליח לומר הכל מההתחלה עד הסוף?
"בכנות, בדרך כלל טייק אחד. אבל מה שזה אומר זה שאני עושה את זה המון המון זמן. אני צובר אנרגיות תוך כדי ההקלטה, זה כמו גלישת גלים. ברגע שאני עובר את המקום התשיעי, אני יודע שיש לי את זה וכמעט אין סיכוי שאפקשש. כי אני כבר על הגל, החלק הקשה הוא ההתחלה. ברגע שאתה על הגל זה קל".

אמרת שהיום אתה צריך טייק אחד בשביל להקליט את הטופ 10. אתה זוכר כמה טייקים היית צריך בפעם הראשונה?
"בטוח יותר מאחד. העניין עם הטופ 10 הוא שאתה כמעט כמו דמות. וויל פרל למשל הוא שחקן, ורון ברגונדי הוא דמות שהוא משחק, אז הקריינות של הטופ 10 היא גרסה קיצונית שלי משדר מהלך כדורסל רגיל. לקח לי זמן לפתח את הגרסה הקומית של מה שאני עושה. הטייקים לא לקחו כל כך הרבה זמן כמו האנרגיה. האנרגיות נבעו מהשעה בלילה, מכמה שאני רוצה שכולם במשרד ילכו הביתה ומכמות הקפה ששתיתי. כשחושבים על זה, יש לנו צוות הפקה שלם שמחכה עד שאני אסיים לקריין את הטופ 10. אם אני לא עושה את העבודה שלי טוב, כל העובדים נשארים במשרד".

"הייתה לנו תוכנת עריכה רעה ב-NBA ב'טרנר ספורטס'. היא לא עבדה טוב, אז היא הייתה קורסת כל הזמן. ברגע שהווידאו הסתיים, כך גם הקריינות שלי ולא יכולתי לדבר יותר. הייתי חייב לסיים מהר, אבל ממש מהר. ראיתי שהסיום מתקרב אז הייתי אומר "On the NBA.com top 10" ממש מהר, כדי לצאת ולאפשר לכולם ללכת הביתה. ככה הסיומת הזו נולדה ומאז אנשים הסבו את תשומת לבי לכמה מהר אני אומר את הסוף. זה טיפשי אבל פנטסטי".

מה יותר אייקוני עבורך - הסיומת המהירה או החרוזים? אם היית יכול לבחור ולהישאר רק עם אחד, במה היית בוחר?
"זו שאלה פנטסטית שמעולם לא שאלו אותי. אשאר עם החרוזים, אני חושב. זה יותר מאתגר, הסיפור מאחורי הסוף המהיר גורם לאנשים לומר - 'אה עכשיו זה הגיוני'. זה ירגיש לי מוזר לסיים את הקריינות עם 'On the NBA.com Top 10' בקצב רגיל. הרבה מכל הסיפור זה ההרגשה שלי, וזה ירגיש לי מאוד מוזר. אבל אני לא בטוח אם אני יכול לעשות את הטופ 10 בלי חרוזים. באמת שאני לא בטוח. אני לא יודע אם תהיה לי אנרגיה בלי החרוזים, אולי אנסה את זה רק כדי לראות אם אני מסוגל, אבל אני חושב שלא".

מאיפה האנרגיות? קפה זה הסוד או שיש בתוכך משהו אחר?
"ללא ספק קפה, אבל אני כבר לא שותה קפה כל כך מאוחר בלילה, אז האנרגיות נובעות מהתשוקה למשחק. בכנות, כל זה זה מכתב אהבה לכדורסל של ה-NBA. כל הטופ 10 הוא מכתב אהבה לכדורסל של ה-NBA. השחקנים, הכישרון שלהם, מאפשר לכל זה לקרות. האנרגיה שלי היא איך שאני מרגיש כשאני צופה בהם והשמחה שהם גורמים לי".

מה המהלך האהוב עליך שקריינת? (הווידאו למטה)
"אני יכול לספר מה המהלך הכי משמעותי עבורי ששינה את כל הדבר הזה. זה היה ב-1 במאי 2014 והמהלך הסתיים עם הטבעה של אטלנטה הוקס בפלייאוף. אני 'עליתי' על משפט משיר של ג'יי זי ואמרתי '8th seeds are psycho, they're liable to go Michael, take your pick Jackson, Tyson, Mike Scott game 6'. הייתי כל כך נלהב כי קריינתי את זה מטורף, ואני זוכר שיצאתי מחדר ההקלטה ובגלל שצעקתי כמו משוגע כולם שמעו אותי במשרד. אפשר היה לראות את האש בעיניים של האנשים שכל כך אהבו את זה, ואז הבנתי שהמוצר שאני מביא הוא שונה. שהוא הדבר האמיתי".

ומה לגבי החרוז האהוב עליך?
"במקום הראשון - החרוז מהמהלך של אטלנטה והשיר של ג'יי זי. אבל זה חרוז בהשראה של מישהו אחר. לא יודע אם יש לי עוד חרוזים בולטים שעולים לי לראש כי אני אומר כל כך הרבה וכל כך מהר. לאורך היום שלי, אם אני רואה משהו שאני אוהב, אני כותב אותו בפנקס ואחר כך משתמש בו בטופ 10. זה יכול להיות וילון לאמבטיה או כל דבר טיפשי אחר, אבל זאת העבודה שלי. לחשוב על הדברים המטופשים האלה ולקוות שאצליח לעלות חיוך לאנשים על הפנים בזמן שהם צופים בכדורסל".

 

מי הם לדעתך השחקנים שקריינת הכי הרבה?
"בלייק גריפין ללא ספק שם מימיו המוקדמים היותר. לברון ג'יימס, בהחלט. משהו בי רוצה לומר סטף קרי, אבל הוא לא שחקן של טופ 10 כל כך. היום השחקן שאני מקריין כל הזמן הוא ג'ה מוראנט, הוא לא מפסיק להופיע בטופ 10. כשממפיס משחקת אני תוהה אם יהיו לי שני מהלכים של ג'ה או שלושה. עוד שחקן צעיר שהולך להיות שם כל הזמן הוא ג'יילן גרין מיוסטון רוקטס. הוא מכונת היילייטס".

שחקני ה-NBA בעצמם צוחקים איתך לפעמים? יש לך אינטראקציה איתם?
"לפני זמן מה קיבלתי הודעה משחקן, לא אגיד את שמו. הוא שחקן NBA שכתב לי: 'אני מכיר הרבה אנשים שלא יכולים לדמיין קול אחר משלך בתוכן של ה-NBA. אתה לא תאמין, אבל זה היה נושא שאני וחברים שלי ממש דיברנו עליו'. הראיתי את זה לאשתי ואמרתי לה שזה כל כך מוזר. זו עבודה, אין ספק בכך, אבל זו התשוקה שלי. אז לקבל הודעה כזו משחקן NBA? זה מדהים אותי. ברנט בארי, שזכה בשתי טבעות ובאליפות ההטבעות, שלח לי פעם סרטון של הילדים שלו מחקים אותי".

מה הסיפור מאחורי המשפט "שקט בבקשה" במהלך של עומרי כספי? (הווידאו בתחתית הידיעה)
"היה מפיק צעיר בשם אריק בנדה והוא מאוד התרגש (מהמהלך של כספי שנכנס לטופ 10) ואמר לי שאני חייב לומר 'שקט בבקשה'. זה אמון בין מפיק לקריין, כי אלו מילים שאני לא מכיר. אז אני חייב לשאול אותו מה המשמעות ואיך קהל היעד יקבל את זה. לאריק היה קשר עם אותו קהל כי הוא יהודי, הוא אמר לי שאני חייב לומר את זה ועשיתי את זה. אמרתי את המשפט בעברית בתשוקה, זה יצר הייפ ולמחרת אריק הראה לי את התגובות. נראה שאנשים מאוד נהננו מזה וזה ממש שימח אותי. ככה אנחנו מתחברים לקהל רחב יותר, ממוקד יותר, מעבר לאמריקה. התחברנו לאנשים שעבורם כספי הוא סמל להצלחה".

היום הנציג הישראלי הוא דני אבדיה. אפשר לקבל ממך הבטחה שבפעם הבאה שאבדיה ייכנס לטופ 10 אנחנו נקבל עוד משפט בעברית?
"זה רעיון טוב, נעשה את זה. אני אדאג לכך".

מהו בעיניך ההישג הגדול ביותר בקריירה שלך?
"זה, ה-NBA. זה החלום שלי, חלום של ילד קטן. אמרתי שאני רוצה להיות שדר, תמיד אהבתי את ה-NBA ותמיד היה לי את החלום לשדר את הליגה הזו, למרות שלא באתי ממשפחה עשירה ולא למדתי בהרווארד. עכשיו אני הקול של ה-NBA, זאת הייתה המטרה שלי כל החיים. אני גאה לתרום בחזרה היום, אני מרצה לשדרים ועיתונאים צעירים וזה שווה הכל. אני יודע איך זה מרגיש כשיש לך את החלום הזה. אין הרבה אנשים שהגשימו את חלום חייהם ולכן אני מרגיש ממש בר מזל".

איזה טיפים יש לך עבור אלו שחולמים להיות כמוך בעתיד?
"אל תהיו כמוני. וברצינות - זה כמה דברים. דבר ראשון, תבדקו עם עצמכם איפה נמצאת התשוקה האמיתית שלכם כי זה מוביל לדבר השני. תעבדו קשה במיוחד, במטרה להגיע לתשוקה שלכם. למה שאתם מרגישים בלב, לאהבה שלכם. במיוחד כשאתם צעירים ויש לכם הזדמנות להגשים את החלום. לי היה מזל. אלו שני הטיפים שלי - לזהות בדיוק את התשוקה שלכם ולעבוד כדי להגיע היישר אליה".