לפני חודש, בהפרש של שעות ספורות אחד מהשני - התרחשו שני טריידים שעשו המון רעש ב-NBA: הטרייד המשולש שהציל ללוס אנג'לס לייקרס את העונה והמעבר הבומבסטי של קווין דוראנט לפיניקס. בין לבין, כתב ESPN אדריאן ווז'נרובסקי דיווח על מהלך נוסף, שמן הסתם נבלע בתוך הברייקינג ניוז מהמערב - "פורטלנד שולחת את ג'וש הארט לניו יורק ניקס". כעת, אפשר כבר לומר שהמהלך הזה הוליד את הקבוצה המרעננת בליגה.
רצף תשעת הניצחונות של הניקס הוא הארוך ביותר כרגע ב-NBA (הבא הוא ארבעה ניצחונות) והוא לא במקרה התחיל כשהארט ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה. הגארד/פורוורד הקשוח לא השתלט על הקבוצה מהתפוח הגדול, הוא בסך הכל חיבר אותה.
הארט, שחגג אתמול 28, מציג יעילות מדהימה עד כה בניקס - 11.3 נקודות ב-61.7% מהשדה ו-59.1% משלוש לצד 5.7 ריבאונדים, אבל המספרים הללו לא מתחילים לספר את הסיפור שלו. ההרגשה היא שהוא נכנס לחדר ההלבשה (הכישרוני) במדיסון סקוור גארדן והחדיר אמונה אצל חבריו החדשים, ביניהם הכוכב המקומי ג'יילן ברונסון שזכה איתו במכללות במדי וילאנובה.
הניקס לא פיגרו לאחר שלושה רבעים מאז ה-7 בפברואר ולאורך הרצף הם מדורגים ראשונים ב-NBA במדד ושניים במדד ההתקפי, תוך שמאזנם 27:39 במקום החמישי במזרח (משחק וחצי מקליבלנד). אחרי הניצחון הביתי בשבוע שעבר נגד בוסטון ניתן היה לראות אווירה שונה בחדר ההלבשה, שמחה מהרגיל, ובין הראיונות, הארט מסר ל"ערוץ הספורט": "עמנואל קוויקלי שאל אותי היום על מי אני שומר ואמרתי לו שהוא אפילו לא צריך לשאול, אני תמיד אשמור על כוכב היריבה".
הביטחון הזה שהארט משרה, לצד ההגנה החזקה, היעילות בהתקפה והאנרגיות המדבקות, הופכות את מספר 3 בגארדן לדבק של החבורה, שממקסם את הפוטנציאל הקיים בקבוצה. הלילה (בין שלישי לרביעי), אגב, ניו יורק תוכל לחגוג מול שארלוט בבית ניצחון 10 רצוף לראשונה מאז ימי כרמלו אנתוני ב-2012/13. מה מרכיב את הפוטנציאל? והאם יש איזשהו סיכוי שהפעם אוהדי הניקס לא יתאכזבו בסוף הדרך? בואו נראה.
הכוכבים המושמצים כבר לא מושמצים
שום דבר לא היה קורה בלי ג'יילן ברונסון וג'וליוס רנדל, שהגיעו לעונה הזו עם הרבה מה להוכיח. רנדל הציג יכולת רעה אשתקד עם 41% מהשדה, טעויות חוזרות ושפת גוף שלילית שהשכיחו את עונת 2020/21 בה נבחר לשחקן המשתפר, וברונסון הפך בקיץ האחרון למושא ללעג לאחר שחתם על חוזה "מופרך" של 104 מיליון דולר לארבע שנים. כיום רנדל הוא אולסטאר עם 25.4 נקודות למשחק ב-47% מהשדה וברונסון, אחד מסיפורי העונה ושחקן חודש פברואר במזרח, נראה כמו גניבה ענקית של הניקס. אגב, מאז תחילת שנת 2023 שניהם מדורגים טופ 5 הקלעים ב-NBA.
נתחיל עם הרכז הכל כך מהנה לצפייה ששינה את התרבות בניו יורק. ברונסון קולע העונה 23.9 נקודות למשחק ב-49% מהשדה ו-41% משלוש עם 6.2 אסיסטים, והוא היחיד בליגה עם המספרים הללו חוץ מאחד בשם סטף קרי. קווין גארנט אמר השבוע: "ברונסון הוא ההחתמה (בפרי אייג'נסי) שהשפיעה הכי הרבה על הקבוצה החדשה שלו מאז שקווין דוראנט הצטרף לגולדן סטייט".
ואז נכנס האלמנט אולי הכי חשוב - היכולת ברגעי האמת. לתום ת'יבודו יש על מי לסמוך, כי ברונסון מדורג שני בכל ה-NBA בנקודות בקלאץ' (אחרי דיארון פוקס), עם 131 ב-50.6% מהשדה. כתוצאה מכך, ניו יורק זו קבוצת הקלאץ' השמינית הכי טובה העונה, זאת לאחר שדורגה במקום ה-25 בשנה שעברה.
רנדל עדיין לא פספס משחק אחד העונה ובזכות ברונסון הוא יכול לחזור לשחק בחופשיות, כשההגנה פחות מתמקדת בו ובלי תחושה שהוא צריך לסחוב את העיר הנוצצת בעולם על הגב. הפורוורד שני ללוקה דונצ'יץ' בנקודות ברבע הראשון, כך שהוא בדרך כלל קובע את הטון בפתיחה.
בקלאץ' רנדל קולע ב-31% בלבד, אבל בניגוד לעונה שעברה (אז קלע ב-37.5% מהשדה ו-68% מהקו) יש את JB שמנקה אחריו ומשלים אותו. בתקופה האחרונה כשהכל הולך, כפי שניתן היה לראות במשחקים במיאמי ובוסטון, רנדל היה שם גם במאני-טיים.
גורד שחקים
מלבד הצטרפותו של הארט, שנולד כדי לשחק בתפוח הגדול, דבר נוסף קרה לאחרונה בניקס: מיצ'ל רובינסון חזר. הסנטר שנבחר במקום ה-36 בדראפט 2018 מציג יכולת נהדרת מאז הפציעה שהשביתה אותו לחודש והוא שוב מוכיח שמדובר בנכס שאין להרבה קבוצות. מטרייה אווירית שמשנה משחקים.
המאזן של ניו יורק העונה בלי רובינסון עומד על 10:12 (54.5% הצלחה) ואיתו 17:27 (61.3% הצלחה), כאשר כל ששת המשחקים האחרונים מאז החזרה שלו הסתיימו כמובן בניצחון, כחלק מהרצף. באותם משחקים רובינסון עומד על 10 נקודות למשחק ב-87% (!) מהשדה לצד 11 ריבאונדים וחסימה. בסה"כ העונה הוא מדורג שני בליגה בכדורים חוזרים בהתקפה, עם 4.2.
כשמסתכלים על מדד הפלוס מינוס בניקס, רואים שרובינסון מדורג שלישי (3.8), מאחורי עמנואל קוויקלי (3.9) שמיד נדבר עליו בהרחבה והארט (12.2). במדד, אגב, הוא שני אחרי הארט. לאחרונה הביג-מן צייץ כי הוא הסנטר הכי טוב בעיר ניו יורק, מה שיצר עניין רב ברשת לאור העובדה שניק קלקסטון מברוקלין מספק עונה מדהימה, ובהמשך ההצהרה נמחקה. מה שבטוח - בזכותו הדרבי של ניו יורק הפך למעניין יותר.
הצוות המסייע
לת'יבודו יש קבוצה עמוקה משחושבים, ונתחיל עם השחקן השישי שלה ואחד המועמדים המובילים בליגה (לצד מלקולם ברוגדון) לזכייה בתואר האישי הזה - עמנואל קוויקלי. בדיוק כמו רובינסון ב-2018, שנתיים אחר כך הניקס הצליחו לגנוב את קוויקלי בבחירה ה-25 כשביצעו עליו טרייד.
הגארד בן ה-23 מעמיד 13.4 נקודות בממוצע העונה ב-45% מהשדה (לעומת 39% בעונות 1-2), כשמשחק חייו הגיע לפני יומיים ב-TD גארדן של בוסטון. בהיעדרו של ברונסון קוויקלי קבע שיא עונתי ב-NBA עם 55 דקות ועם שיא קריירה של 38 נקודות (7 בהארכה השנייה) לצד 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים הוביל לניצחון מדהים. תהיו בטוחים שהוא יקבל חוזה נאה הקיץ.
עוד שחקן צעיר שפורח השנה ב-MSG הוא קוונטין גריימס בן ה-22, שמתפתח ל"3 אנד די" מסוכן, כאשר גם אובי טופין, ג'ריקו סימס ומיילס מקברייד מייצגים את הדור החדש והאהוב על הקהל המקומי (מקבלים פחות דקות). על הספסל תוכלו למצוא גם את הסנטר אייזאה הרטנשטיין (מוביל את הניקס במדד לאורך הרצף עם 26.6) ואת צמד הווטרנים אוון פורנייה ודרק רוז, שנמחקו מהרוטציה אבל אולי עוד יתרמו בעתיד הקרוב. פורנייה, נזכיר, קבע אשתקד שיא מועדון של שלשות בעונה אחת.
האקס פקטור
יש שם אחד שעדיין לא הזכרנו כאן, כי הוא הולך לקבוע את התקרה של כל הקבוצה הזו ולכן נדבר עליו בנפרד: רואן אלכסנדר בארט ג'וניור. אר ג'יי בארט חתם בקיץ האחרון על חוזה בשווי 120 מיליון דולר לארבע שנים, כאשר הציפייה הייתה שיעשה העונה עוד קפיצת מדרגה ויהפוך לשחקן שלכל הפחות ראוי להיות בדיון לאולסטאר, אבל במקום זאת הוא לקח צעד אחורה.
אחרי שקלע 20 נקודות למשחק בעונה שעברה, בארט ירד ל-19.6 כשהאחוזים עדיין נמוכים מדי - 43% מהשדה, 33% משלוש ו-75% מהקו. אגדת הניקס ופרשן הקבוצה וולט פרייז'ר קרא לגארד/פורוורד הקנדי "השומר הכי גרוע בסגל" ובניגוד לרנדל, אי אפשר לומר שהוא מוצא את עצמו לצד ברונסון (לניקס יש מדד שלילי כששניהם ביחד על הפרקט).
כל ששת שחקני הרוטציה המובילים של הניקס פרט לבארט (ברונסון, רנדל, רובינסון, גריימס, קוויקלי, הארט) מדורגים בטופ 6 של הקבוצה במדד הפלוס מינוס. כולם עם 100+. ובארט? בצד השני של הטבלה, עם 40- בסה"כ העונה, כאשר רק סימס (96-) מתחתיו.
החדשות הטובות הן שבארט נותר אותו שחקן מוכשר שיכול לקלוע 30+ בכל ערב נתון, הוא כבר הוכיח בעבר שיש לו את הפוטנציאל להפוך ל"סטופר הגנתי" (על הנייר, יש לו מספרים טובים העונה מול כמה מכוכבי הליגה) והוא רק בן 22. בנוסף, יש לו נטייה להשתפר עם הזמן - גם תוך כדי משחק וגם תוך כדי עונה. בניצחון ההירואי אצל הסלטיקס בארט קלע 29 נקודות - הנתון הגבוה ביותר שלו מזה חודש. ההצלחה של הניקס, גם העונה וגם בעתיד, תלויה באיש הזה.
נחזור לציטוט של בארט מהיום הראשון של מחנה האימונים לקראת העונה הנוכחית: "אני באמת חושב שאנחנו הולכים להדהים את העולם". מפה לשם, מה שאז נשמע תמוה היום מתחיל להיראות הגיוני.
בחזרה ל-99'
אוהדי הניקס מאושרים. מעבר לעובדה שניו יורק מחזיקה במאזן השמיני בטיבו ב-NBA, יש לה קבוצת כדורסל שתואמת את ה-DNA של המועדון והקהל. קשוחה, לא מוותרת, אנרגטית, כיפית ומאוחדת. כזו שגורמת לכל אוהד ואוהד להזדהות ולהרגיש כאילו הוא בשנת 1999.
הניקס חזרו להיות האנדרדוגים שאף קבוצת צמרת לא רוצה לפגוש וכל עולם הכדורסל רוצה בהצלחתם. ואם לפני שנתיים כשהם סיימו במקום הרביעי במזרח הייתה קבוצת הגנה מיוחדת, הפעם ההתקפה היא הקטלנית בהיסטוריה של המועדון - עם מדד 117.2, כשהמקום השני הוא 111.1 בעונות 2012/13 ו-1988/89. עם יכולת אדירה בשני צדי המגרש וקהל ביציעים שרעב להצלחה - הניקס חזרו להיות "מאסט סי טי-וי".
אז מה הלאה? כל עוד הניקס לא יבעטו בדלי (ארבעה משחקים ממיאמי השביעית), הם ישובו לפלייאוף כשהסדרה המסתמנת שלהם היא נגד קליבלנד הרביעית ודונובן מיצ'ל, הסופרסטאר המקומי שלפני כמה חודשים היה רגל וחצי בניקס.
אם יש משהו אחד שיותר מפחיד את אוהדי הניקס מאשר עוד הדחה בסיבוב הראשון, זה הדחה בסיבוב הראשון מול מיצ'ל. סדרה כזו תרעיד את ה"מכה" ותזכיר לכולנו כמה שהמועדון הזה חשוב לענף, אבל גם אם ניו יורק לא תצליח לעבור סיבוב לראשונה מזה עשור בדיוק - זה בסדר. לשם שינוי אפשר לחכות עם האכזבה.
הניקס חזרו להיות רלוונטיים, הם סוף סוף הפכו ליעד אטרקטיבי עבור שחקנים חופשיים ויש להם שלל נכסים עתידיים. הרכבת התחתית דוהרת בכיוון הנכון, ויש עוד הרבה תחנות בדרך שלא כדאי לפספס.