אנתוני דייויס לא ידע מה לעשות עם עצמו. בשנייה שנשמע הבאזר, רגע אחרי שהוביל את לוס אנג׳לס לייקרס לזכייה בגביע ה-NBA הראשון בהיסטוריה עם שורה סטטיסטית מפלצתית של 4/5/20/41, הוא נראה קצת נבוך מהסיטואציה, כאילו הוא לא סגור איפה עובר הקו בין חגיגה לגיטימית לטורניר הזה (ולחצי מיליון דולר) לבין חגיגה ״מוגזמת״ א-לה פטריק בברלי קופץ על שולחנות במינסוטה.
אז הוא נשאר אדיש. כשחבר צוות בלייקרס ניסה להכניס אותו לטירוף עם דחיפות קטנות, AD צחק במן מבוכה כזו ונראה כמו ילד ביישן שלא רוצה שיציקו לו. וזה הגיע אחרי המשחק הכי אמוציונלי של דייויס בקריירה - בו שאג לקהל, עף על עצמו (״I’m HIM!”), חגג סלים של חבריו כמו גולים ונעץ פרצופים אכזריים שקובי בראיינט היה גאה בהם. הוא בכל זאת ווינר ענק, אבל הווינר הזה התרגש יותר מהניצחון בגמר הגביע מאשר בזכייה בגביע. ״אנחנו יודעים שזה לא הדבר האמיתי״, אמר בסיום והוכיח שצריך עוד זמן עד שהתואר הזה יחלחל כמו שצריך.
לברון ג׳יימס, שזכה ב-MVP של הטורניר שלושה שבועות לפני גיל 39 (תקראו את המשפט הזה שוב, סתם כי אסור לקחת את זה כמובן מאליו) - חגג עם מחיאות כפיים מאופקות, לפני שפתח שמפניה בשביל מצלמות הטלוויזיה בחדר סגור לכתבים. מיד לאחר מכן, כשעדיין ישבתי בתא העיתונאים, בדקתי עם כתבת מגרמניה מה קורה בחדר ההלבשה והיא ענתה לי: ״אתה יכול לבוא, אבל אל תבנה על חגיגות כי אין״.
לברון ישב במושב שלו עם שקיות קרח על הברכיים, הגביע הונח מולו באמצע החדר, והראש שלו היה כבר במקום אחר - בטיסה למשחק החזרה המרגש של ברוני למחרת. אגב, קינג ג'יימס, שמאוד פעיל באינסטגרם, העלה פוסט על הקאמבק של ברוני (מן הסתם) ולא על הגביע.
אז לא, אלה לא החגיגות הרגילות וההתלהבות שאנחנו מכירים אחרי זכייה בגביע. וכן, אם אינדיאנה הייתה מנצחת זה היה נראה שונה. אבל חשוב מכל - יש גביע, יש התחלה של תרבות גביע ב-NBA ויש אישור מהאוהדים לכך שהניסוי הצליח בענק. עכשיו צריך לראות איך משתפרים.
זהב לסילבר
לפני שנדבר על מה הלאה, ניתן את הקרדיט לקומישינר אדם סילבר שלאורך שנים דיבר לא רק בראיונות אלא גם במעשים והביא לנו גביע ל-NBA. הוא ידע שהעונה הסדירה ארוכה מדי, הוא ידע שלקצר אותה זה לא פיתרון ריאלי ולכן הכניס טורניר נהדר שהעיר את התקופה היותר משעממת של נובמבר-דצמבר ולא העמיס, כי כל המשחקים חוץ מהגמר נכללו בעונה הסדירה. ״הסיפור של העונה הזאת הוא לחזור לכדורסל״, אמר סילבר, וקיים.
קיבלנו שלל משחקים תחרותיים, עם הגנות, עם אוהדים בשיגעון ועם אינטנסיביות של פלייאוף. הדוגמא הקלאסית להצלחה של הרעיון היא המשחק בין סקרמנטו לגולדן סטייט, בו הקינגס היו צריכים לנצח או להפסיד בלא יותר מ-11 הפרש כדי להעפיל לרבע הגמר. הווריירס הובילו ב-24 הפרש, הקינגס הורידו לחד ספרתי ויריבתם שיחקה כדי לנצח ב-12 ומעלה ולא רק כדי לנצח את המשחק. אז היא עשתה טעויות בקלאץ׳, סקרמנטו ניצלה זאת וניצחה הודות לסל ניצחון של מליק מונק ולקהל היו שתי סיבות לחגוג.
כל שחקן NBA שדיברתי איתו על טורניר אמצע העונה - אמר חד משמעית שהוא בעד הרעיון ומיד השווה אותו לפלייאוף. וזה לא בהכרח היה הוייב מסביב לליגה לפני שהפורמט יצא לדרך. תנאסיס אנטטוקומפו, למשל, אמר לערוץ הספורט: ״הגביע הזה מדהים, הוא מאוד מזכיר לי את התקופה שלי באירופה. טוב שיש את התמריץ הכספי, זה עדיף לכולם״.
קיבלנו סופרסטאר. הטורניר הזה היווה במה לכוכבים הפחות נוצצים ומי שלקח את ההזדמנות הזו בשתי ידיים היה טייריס הליברטון, שעד לפני שבוע שודר רק פעם אחת בקריירה בטלוויזיה הארצית באמריקה. אחרי שלב בתים מושלם הליברטון סיפק שתי הצגות ענק ברבע גמר נגד בוסטון ובחצי הגמר מול מילווקי, ופתאום כל העולם שם לב ל׳פוינט גאד׳ החדש, שעשה את המעבר מכוכב לכוכב על. בגמר מי שניצל את הבמה היה קאם רדיש, כישרון מושמץ עד לא מזמן, שזכה להמון מחמאות מוצדקות אחר כך.
קיבלנו סינדרלה. הקסם של הגביע מאז ומעולם היה הקבוצות המפתיעות, אלה שלכמה רגעים הרגישו בשורה אחת עם כל הגדולות. אינדיאנה נכנסה לנעלי הסינדרלה הראשונה של הגביע, האוהדים שחזרו להרגיש רלוונטיים קיבלו סיבה לצהול אחרי שנים ומשום שאינדיאנפוליס תארח את האולסטאר בעוד חודשיים - התזמון לא יכול היה להיות מושלם יותר.
קיבלו פרק חדש בסיפור הגדולה הבלתי נגמר של לברון - וכנראה שגם את תחילת הרומן בינו לבין לאס וגאס. ג'יימס הצהיר עם הגעתו לעיר ההימורים שמטרת העל שלו היא להיות הבעלים של קבוצת ה-NBA שעשויה לקום בווגאס, כך שהתסריט לא באמת יכול היה להיכתב אחרת.
בזכות האווירה המיוחדת בעיר הליגה הבינה עוד יותר טוב שמגיע לווגאס פרנצ'ייז משלה וכאשר סילבר הכריז על לברון כ-MVP, הוא צחק: ״אני מצטער אבל התואר הזה לא מגיע עם מועדון״. עניין של זמן עד שנחזור לציטוט הזה.
משווים ומעלים
אין ספק שהרעיון להכניס גביע ל-NBA היה מוצלח, אבל גם אין ספק שיש הרבה מקום לשיפור. הנה הנושאים המרכזיים שמדברים עליהם/צריכים לדבר עליהם מסביב לליגה לקראת העונה הבאה.
1. הפרקטים: הדבר שתפס לכולם את העין במחזור הגביע הראשון היה העיצובים של הפרקטים, ולא בקטע טוב. חלק מהקבוצות שיחקו על פרקט יפה ובהחלט הגביע צריך להיות משוחק באווירה ויזואלית שונה, אבל חלק היו קשים לצפייה. אז בלי חגיגת הצבעים הזו בבקשה. אפילו לברון העביר ביקורת עוקצנית כשנשאל מה הוא למד על הלייקרס בטורניר וענה: ״שאנחנו יכולים לשחק למרות המגרשים המשונים״. כמו כן הייתי שמח לראות את הקבוצות לובשות מדים קבועים בכל משחקי הגביע ולא רק מדי ״סיטי״ במשחקי הבית.
2. היוקרה: זה מחזיר אותנו לחגיגה המאופקת של הלייקרס. דמיאן לילארד טען שהפרס הכספי צריך להיות גבוה יותר, אבל בעיניי ככל שהזמן יעבור בכלל לא יצטרכו פרס כספי. הוא היה תמריץ חשוב בהתחלה כדי למשוך עניין ואין בעיה שהוא יישאר, אך ככל שיהיו יותר זוכות ויותר סיפורים סביב המפעל - הוא יהפוך אוטומטית ליוקרתי יותר. אגב, גם העובדה שלברון לקח את הגביע ברצינות וזכה בו ראשון - הופך את התואר להרבה יותר יוקרתי.
האמריקאים צריכים להתרגל לכך שזה בסדר שיש שני תארים שונים (ברור שאליפות > גביע, כמו בכל ליגה) ושהגביע הזה הוא הרבה מעבר לטורניר הכנה לפלייאוף עם חצי מיליון דולר על השולחן. כבר בשנה הבאה כשכולם יידעו מראש שהעסק הזה רציני - אנחנו נראה אווירה שונה וחגיגה שונה כשיישמע הבאזר האחרון.
3. ההשפעה על העונה הסדירה/הפלייאוף: כל מני שחקנים ואנשים ברחבי הליגה טענו שהזוכה בגביע צריכה לקבל יתרון כלשהו בפלייאוף. אני טוען שזה מיותר, כל היופי הוא שיש שני מפעלים מקבילים ולא צריך לערבב, חוץ מאת המשחקים בעונה הסדירה כדי לייעל את העסק. למרות ההיגיון בלהפריד את הגמר מ-82 המשחקים, קצת חרה לי שהסטטיסטיקה ״הלכה לפח״ אבל אין ברירה אחרת.
בדרך המלך: אם לברון רציני, כולם רציניים (Getty)
4. הפורמט של שלב הבתים: כאן משהו בטוח צריך להשתנות. במחזור האחרון של הגביע ישבתי בחדר העיתונאים של המדיסון סקוור גארדן, וכתב אחר כתב הגיע ל״מומחה״ מ-ESPN טים בונטמפס ושאל שאלות די בסיסיות בנוגע לתרחישי העולות. אם הכתבים בארה״ב לא יודעים מה קורה ומי צריכה לנצח ובכמה הפרש, הרוב המוחלט של הקהל בטוח לא יודע. וכדי לענות על רוב השאלות הללו - בונטמפס כמובן היה צריך לשלוף מחשבון.
ברגע שיהיו 32 קבוצות בליגה אפשר יהיה לעשות שלב מוקדם של שמונה בתים בו הקבוצות יתחרו על מיקומים ואז חצי (או כולן) יעלו לשלב הנוקאאוט. עוד סיבה להיות בעד הרחבת הליגה. עד אז, סילבר יצטרך לחשוב על פיתרונות אחרים, אבל הנוקאאוט יהיה חייב להתחיל בשמינית לפחות כי פיינל 8 היה קצר מדי.
אחת האפשרויות היא להגדיל את מספר המשחקים בשלב הבתים (יקטין את הסיכוי לשובר שוויון של הפרשי סלים) ולהאריך את הטורניר. בארה״ב מדברים גם על כך שהגביע אולי צריך להיות משוחק לקראת האולסטאר והטרייד דדליין, וזה דווקא רעיון לא כל כך רע. אולי משהו בסגנון של נובמבר-דצמבר שלב בתים, ינואר רוב נוקאאוט, פברואר פיינל פור. בנוסף, אם נשארים עם שלושה בתים בכל קונפרנס, לא הייתי הולך על בתים רנדומליים כי אף אחד לא זוכר מי עם מי. שלושה דיוויז׳נים, שלושה בתים, כך היריבויות בין הקבוצות השכנות מתחזקות.
5. משחקי גביע בשלישי ושישי: אהבתי את הקונספט, האוהדים יודעים שבימים הללו המשחקים מיוחדים יותר וזה בדיוק מה שמרענן את העונה הסדירה. אין צורך לשנות.
6. פיינל פור בווגאס: מדהים. זאת הייתה הדרך של ה-NBA לשווק את הטורניר (הפרסומת של הכוכבים בקזינו הייתה מצוינת) וההייפ לא יכול היה להיות זהה באף עיר אחרת. עם כל הכבוד לסיאטל שהוזכרה על ידי התקשורת כעיר שצריכה להילקח בחשבון באירוח הפיינל פור בעונה הבאה, אין לה את הקסם של וגאס.
אחת הערים המטורפות בעולם הייתה מלאה בשלטי ענק של ה-NBA, האולם ממוקם שתי דקות הליכה מהרחוב המרכזי עם כל העושר ומחוצה לו היה ״הפנינג״ אמיתי של NBA עם אין-סוף אטרקציות. ה-NBA צריכה לחזק כמה שניתן את המסורת החדשה של הגביע ולהשאיר את הפיינל פור בווגאס זו דרך אחת לעשות זאת. מה שכן - חצי הגמר הראשון לא יכול להיות משוחק ביום חמישי ב-14:00.
7. השם: טורניר אמצע העונה זה לא קליט, לא מושך ולא ברור מי מלכתחילה חדש על זה ואמר לעצמו שזו הברקה. אפשר להסתפק בגביע ה-NBA.
״אני מוכן להקשיב לכל הצעה לשיפור הטורניר", אמר סילבר שמצד אחד מרוצה מהמוצר, אך מצד שני יודע שמחכה לו עוד הרבה עבודה. מבחינתנו מה שחשוב זה שיש הרבה עם מה לעבוד ובעיקר עם מי. ובהמשך, תהיו בטוחים - אף אחד לא יזכה בגביע ויגיד שזה לא הדבר האמיתי.
סילבר שיחק אותה, אבל הוא יצטרך לשפצר את שלב הבתים (Getty)