*הכתבה פורסמה ביום שני, לפני שדני אבדיה השווה שיא קריירה נגד דאלאס
במשך למעלה משלוש שנים ההופעות של דני אבדיה ב-NBA הרגישו כמו רולטה. אולי הוא יקלע בדו ספרתי, אולי הוא יעמוד בפינה כל המשחק ויסתפק בסל או שניים, אולי הוא יתקרב לטריפל דאבל ואולי הוא בכלל ייעצר על 0 נקודות - דבר שקרה 17 פעמים במצטבר.
בכל פעם שאבדיה נראה כמו השחקן שעליו חלמו בוושינגטון ובארץ - קראנו לזה "ניצוצות". כל רגע גדול שלו הרגיש כמו חלק קטן מפאזל שעוד רחוק מלהתחבר, אבל תמיד הייתה תקווה שביום מן הימים היציבות תגיע ודני יממש את הפוטנציאל שתמיד היה שם. חיכינו, השתדלנו להיות סבלניים וכעת אפשר לומר שהיום הזה הגיע.
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", אומרים, והמשפט הזה נכון גם לגבי העלייה המדהימה של אבדיה. נקודת השפל של הישראלי העונה הגיעה ב-26 בדצמבר מול אורלנדו, עם ערב של 2 נקודות ב-14% מהשדה (1 מ-7) ב-23 דקות, שהיה החמישי שלו בשישה משחקים עם מספר נקודות חד ספרתי. איש כבר לא נותר סלחן, כי ככה זה בעונה הרביעית, ודווקא אז הקערה התהפכה על פיה.
מאז, ב-23 משחקים (כמעט שליש עונה), אבדיה עומד על ממוצעים יוצאים מן הכלל של 15.3 נקודות ב-54.5% מהשדה ו-47.7% משלוש לצד 7.3 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים. שני השחקנים היחידים בליגה חוץ ממנו עם המספרים הללו בפרק הזמן הזה: ניקולה יוקיץ` ודומנטאס סאבוניס.
הממוצעים העונתיים של אבדיה: 13.0 נקודות ב-51.5% מהשדה, 39.3% משלוש ו-74.7% מהעונשין, 6.4 ריבאונדים ו-3.8 אסיסטים.
כפי ש"Wizards Film Room" כתבו בציוץ למעלה, החוזה של אבדיה מסתמן כבינגו מבחינת הוויזארדס. 55 מיליון דולר לארבע שנים זה חוזה היסטורי בספורט הישראלי, אין ספק בכך, אבל במונחי NBA מדובר בחוזה של שחקן משלים טוב. כרגע - הפורוורד בן ה-23 משחק כמו כוכב בפוטנציה ששווה 20+ מיליון דולר לעונה.
בעולם בו ג`ורדן פול מרוויח 32 מיליון דולר לעונה - אבדיה צריך לקבל כפול, אבל כנראה שלהנהלת וושינגטון יש תקן קבוע של לפחות חוזה אחד גרוע. המחשבה של "כמה אבדיה היה מרוויח אם היה מחכה לקיץ 2024 ואז מאריך חוזה?" היא מובנת, אך מיותרת. ברגע שדני חתם אמרנו כאן שהוא עשה את הדבר הנכון כדי לנקות את הראש ולהתמקד בכדורסל. זה אפשר לו לשפר את הפן המנטלי, ובנוסף, אם היה "מהמר" על עצמו, סביר להניח שהוא לא היה מציג את אותה יכולת.
טוב לביטחון של אבדיה שהוא מסומן כ"גניבה" - זה משפר את התדמית שלו בליגה, מוריד ממנו את הלחץ "לשחק כמו כוכב" וגם מאפשר למועדון גמישות כלכלית שתשפר את הסגל בשנים הקרובות. ובקצב הנוכחי - החוזה הבא של הישראלי כבר יגיע ל-100+ מיליון דולר.
אבדיה על 13.5 מ' דולר לעונה, פול 32 מ' דולר לעונה (Getty)
השינוי המרכזי העונה בכלל ובשבועות האחרונים בפרט, וגם אבדיה דיבר על כך בעצמו - הוא שהוא הבין כמה הוא גדול וחזק. לאורך יותר מדי זמן צורת המשחק של דני לא תאמה את המימדים שלו ובשעה טובה זה השתנה. לאבדיה נפל האסימון שרוב שחקני ה-NBA לא ינצחו אותו בקרב פיזי, אז הוא "חושב טבעת" ומחפש את החדירה פעם אחר פעם. התוצאה - הרבה יותר סלים קלים/אנד-וואן/דאנקים. מפה הביטחון עולה ואז גם השלשות הפנויות נכנסות.
קל לזהות את השיפור ההתקפי, אבל מה שיפה זה שבמקביל אבדיה חזר להיות הסטופר ההגנתי שהוא. עד המשחק ההוא נגד המג`יק השחקנים שאבדיה שמר עליהם קלעו נגדו ב-49.2% מהשדה, נתון לא מחמיא כל כך, במיוחד לאור העובדה שלקחו מולו 449 זריקות (רק מול 15 שומרים זרקו יותר).
תמיד זורקים המון מול אבדיה, שבכל משחק נדרש לעשות חיים קשים לכוכבי היריבה, אך מאז נקודת המפנה בסוף דצמבר הוא מצליח לעמוד במשימה שלו בצד הזה של המגרש. ב-23 המשחקים האחרונים קולעים מול אבדיה ב-42.7% בלבד מהשדה, הנתון השני הכי טוב ב-NBA מבין 41 השחקנים שזרקו מולם 300+ זריקות בפרק זמן הזה.
במקום הראשון ברשימה נמצא חברו הטוב קריסטפס פורזינגיס (41.0% מהשדה) ומאחוריו כמה מהשומרים הבכירים בליגה - שיי גילג`ס אלכסנדר, רודי גובר, אלכס קארוסו, דרק ווייט ואייזאה הרטנשטיין.
אבדיה הרשים לא פעם כשתופקד כסנטר ובהרכבים מסוימים הוא יכול לשמור על עמדות 1-5. היכולת המיוחדת הזו, ביחד עם הידית שהתאפסה, הפליימייקינג והמהירות לגובה שלו הופכות אותו לאחד השחקנים הצעירים הכי מסקרנים שיש לעולם הכדורסל להציע, לא פחות.
השיפור בהתקפה החזיר לחיים את אבדיה הסטופר (Getty)
אבדיה "שרד" כצפוי את הטרייד דדליין ובשני המשחקים שאחריו שיחק 81 דקות במצטבר וסיפק שני דאבל דאבלים רצופים עם 20+ נקודות, לראשונה בקריירה. וושינגטון הבינה שהישראלי צריך (ויכול) לשחק המון ולהוביל את ההתקפה - כי הוא העתיד שלה.
בשני ההפסדים לבוסטון ופילדלפיה, בהם הוויזארדס נראו כמו קבוצה כדורסל - טיוס ג`ונס ואבדיה רשמו הכי הרבה נגיעות בכדור, עם 157 ו-150 בהתאמה. פול וקייל קוזמה? רק 105 ו-103. לא במקרה הכדורסל היה יותר יפה לעין. גם ברשת ניתן היה לראות עוד ועוד אוהדים של וושינגטון מבינים שאבדיה הגיע ושהוא צריך להיות הפנים של המועדון (לפחות עד דראפט 2024).
"דני הראה צמיחה עצומה במשחקים האחרונים, הוא יוצר מהלכים ותוקף את הסל", אמר מאמנו בראיין קיף אחרי המשחק האחרון, "אני סומך עליו בקבלת ההחלטות במגרש". אבדיה שותף בכל 52 המשחקים של הוויזארדס העונה ואם קיף יודע מה טוב לעתיד הקבוצה, הוא צריך להמשיך לתת 35+ דקות בממוצע ואת המושכות בהתקפה לכישרון הכי גדול שלו בסגל.
כולנו שמענו כל כך הרבה פעמים את המשפט "כדורסל זה משחק פשוט". וזה נכון. חוץ מהפעמים שהוא לא. בתום המשחק הקודם אבדיה אמר שהוא משחק פשוט, תכונה שמייחדת אותו ובמיוחד בקבוצה מבולגנת כמו וושינגטון, אבל כדי לעשות את הצעד הבא בהתפתחות הוא חייב לעבוד על אלמנט ההפתעה כשהכדור בידיים שלו.
מה זה אומר? כרגע - רוב הסלים של אבדיה הם צפויים, או ליתר דיוק המהלכים שמובילים אליהם. הוא לא מפתיע את השומרים שלו כמו שהוא פשוט מנצח אותם. הוא מגיע לאיזורים הנוחים שלו על הפרקט באמצעות הרבה כוח, צעד ראשון מהיר וקריאה נכונה של המשחק, אבל אנחנו כמעט ולא רואים תנועות מתוחכמות ו"חתוליות" יותר שגורמות לסחרחורת בהגנה.
מעבר לכך שהכדרור של אבדיה טעון שיפור, הוא חייב להרחיב את הארסנל ההתקפי וללטש את הסגנון הטיפה "אולד-סקול" שלו עם עוד ועוד סבסובים, הטעיות גוף, קרוס-אוברים וכו`. שירה בתנועה. סטייל קווין דוראנט, ג`ייסון טייטום וברנדון אינגרם.
כל זה יבוא בהמשך. בינתיים, נתמקד בעצם העובדה שאנחנו מדברים על השלב הבא בסט-יכולות של אבדיה, כי הוא מבשר שהמכשול המנטלי הגדול מאחוריו. הילד מתבגר, הוא יודע מה הוא שווה, גם ב-NBA מתחילים לפקוח את העיניים (קווין דוראנט אחרי הדאנק מול פיניקס, למשל) ועכשיו אפשר להתעסק בפרקטיקה של הכדורסל.
באחת ממסיבות העיתונאים העונה אבדיה הסביר שיציבות זה מה שמפריד בין השחקנים הטובים לשחקנים הגדולים. אחרי התקופה האחרונה - מותר לומר שהוא בכיוון הנכון.
עבר את הבגרות בהצלחה (Getty)