יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 13 11 2 123
2 ריאל מדריד 13 11 2 111
3 אולימפיאקוס 13 9 4 80
4 ארמאני מילאנו 13 8 5 25
5 זניט סנט פטרסבורג 13 8 5 14
6 צסק"א מוסקבה 13 8 5 6
7 אוניקס קאזאן 13 7 6 40
8 מכבי תל אביב 13 7 6 25
9 וילרבאן 13 7 6 -18
10 אנדולו אפס 13 6 7 49
11 באיירן מינכן 13 6 7 -10
12 הכוכב האדום בלגרד 13 5 8 -34
13 מונאקו 13 5 8 -24
14 אלבה ברלין 13 5 8 -60
15 פנרבחצ'ה 13 4 9 -10
16 באסקוניה 13 4 9 -127
17 פנאתינייקוס 13 3 10 -84
18 ז'לגיריס 13 3 10 -117
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

העיקר הניצחון: גם גודס יודע שחייב לבוא שיפור

מכבי ת"א הוכיחה שוב שהיא מנצחת כשצריך, אבל גם גודס יודע שהקבוצה חייבת להשתפר. ארז אדלשטיין על סוגיית נייט לינהארט, בעיית סחיטת העבירות של הצהובים וגם: רנדל וההבדל בין הליגה המקומית ליורוליג

ארז אדלשטיין
ארז אדלשטיין  12.12.14 - 11:00
תחילת כתבה

מכבי תל אביב, שהבטיחה את המקום בטופ 16 בשבוע שעבר ואת המקום השני אמש בזאגרב יכולה לסמן וי גדול על ארבעה ניצחונות חוץ על יריבותיה למקום השני (מלאגה, ברלין, לימוז' וצדביטה), אבל יותר מכך היא שוב הוכיחה שהיא מנצחת כשצריך - משהו שמושרש ב-DNA של המועדון. לא משנה מה ההרכב, מי נמצא בכושר ומי לא, ולא אחרי איזה הפסד ליגה הצהובים מגיעים. בקבוצה יודעים לעשות את ההפרדה וההתאמה ולנצח את מי שצריך, מתי שצריך.

אני מאוד אוהב את הכנות והיושרה של גיא גודס, שלא סופר רק ניצחונות ואומר "ברור לי שאנחנו צריכים להשתפר". הבעיה, שבלוח זמנים שכזה, קשה מאוד לקדם קבוצה באימונים. צריך להיכנס לכושר ותיאום ולנצל את כמות המשחקים בשביל כושר משחק. ולכל מי שטוען אחרת - ריבוי משחקים לא פוגע, ומכבי עם 6 משחקים ב-14 ימים מוכיחה זאת. בהתחשב בזה שיש השבוע את נס ציונה, מלאגה ולפחות שני משחקי גביע לפני הטופ-16 (ויסלחו לי החברים בעפולה) אין הרבה זמן לעבוד ולשפר את הדברים שגודס יודע וכתבנו בשבוע שעבר.
 
אני לא יודע איך לאכול את המשחק עם צדביטה. לא קל לשחק בזאגרב, זה נכון, אבל היה לי פלאשבק שזו חזרה לליגה האדריאטית, זו שמכבי מכירה כל כך טובה, רק עם מעטפת של יורוליג. מכבי עצרה את המארחים על 34 אחוזים משתי נקודות, אבל הייתה חשופה בקליעה משלוש – שם זאגרב קלעה ב-52 אחוז (13 מ-25). אם עד היום בכמה משחקים הצהובים סימנו לעצור קלעי כמו טולסון במלאגה בהצלחה, או ווימס בצסק"א ללא הצלחה, פה אפשר להיות מוטרדים מזה שפראן פילפיץ' עשה 6 מ-7 מחוץ לקשת.

מאידך, מכבי שבכמה משחקים נשקה את ה-50 אחוז מהשלוש, קלעה את כמות השלשות הגבוהה ביותר מבחינתה העונה ביורוליג כשסיימה עם 12 מ-26 ושברה את שיאה הקודם העונה שעמד על 9 שלשות. מעבר לחשבונאות, האם לינהארט (3 שלשות) עשה את ההבדל? זה לא עניין של בדיעבד, כי סביר להניח שבמכבי מכירים אותו טוב מאיתנו וראינו ליקויים שאולי לא מתאימים לפילוספיית המשחק. כדרור, אחד על אחד, יכולת ריבאונד או יכולת הגנתית פחות טובה. השאלה היא האם אי אפשר היה בתשעת המשחקים עד היום לגרום לו להיות רול פלייר שכזה, שחקן שעולה מהספסל וקולע שתי שלשות.

ברבע הרביעי, הטוב של מכבי, הקבוצה העמידה בפינות את סמית' ולינהארט - שפיתח את כושר ההרתעה ברבע השני - מה שנתן יותר מרווח לפארגו לחדור או להפעיל את טיוס, לו היה מקום להחליק לצבע. כשרנדל משחק, המצב שונה כי השחקן שלו תמיד עוזר וזו בעיה שאנחנו מדברים עליה שבוע אחרי שבוע.

מכבי סיימה רצף של שלושה משחקי חוץ דומים (אשדוד, ראשל"צ, זאגרב), והאם העובדה שרנדל זכה אמש לדקות מנוחה (שיחק 19 דקות) מראה שהמשחקים באשדוד (28 דקות) ובראשל"צ (31 דקות) היו קשים יותר? בליגה גודס לא לקח צ'אנס לגבי רנדל, אבל ביורוליג כן. עוד הוכחה לכך, היא כמות הדקות של ג'ייק כהן. העובדה שהוא ישראלי אמורה לתת לו יותר דקות משחק בליגה, בגלל החשיבות שלו בחוק הרוסי, אך בזאגרב הוא קיבל 13 דקות, ואילו בשני משחקי הליגה יחד – רק 7.

כשאנחנו מכניסים את הכל למרקם אחד – המודעות של גודס, היכולת הלא יציבה של פארגו עד הרבע הרביעי, ההופעה החלשה של סופו, כמות הזריקות מבחוץ והריווח לטיוס - הכל מתנקז לכמות הפעמים שמכבי הלכה לקו בזאגרב. הצהובים זרקו 8 פעמים בלבד, כשחמש מהן של לנדסברג. זה לא מספיק טוב ומכבי תהיה חייבת לתת את הדעת על כך. בטופ 16 יהיו הגנות טובות וחכמות יותר, וגם ליצור מגע כדי למשוך עבירות זה מקצוע בכדורסל.