יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לסרחיו פנית: ההתנגשות בין יול לרודריגס

בפינה הלבנה סרחיו, בפינה האדומה סרחיו. קווי העלילה של רודריגס ויול, שניים מהכוכבים הגדולים בתולדות ספרד, הצטלבו לאורך הקריירה. בפיינל פור הקרוב הם ייפגשו כיריבים

עודד הלפרין
עודד הלפרין  18.05.18 - 14:42

לצמצם את המפגש בין שני מועדוני פאר כמו צסק"א מוסקבה וריאל מדריד, לשני שחקנים בלבד, יהיה על גבול המעליב. יש במשחק הזה הכל – מסורת, כוכבי על, פועלים שחורים מהמדרגה הראשונה, סמלים, מאמנים נהדרים – באמת כל מה שחובב כדורסל אירופי יכול לבקש. ועדיין, אל הקרב הראשון העונה בין סרחיו יול לסרחיו רודריגס, מופנה אור הזרקורים, בצדק כנראה.

  • הערב ב-22:00 ב-5SPORT: צסק"א מוסקבה מול ריאל מדריד

כשחוזרים אחורה אל ההיסטוריה של שניים מהגארדים הספרדים הטובים ביותר בשנות ה-2000, אי אפשר להתחמק מההרגשה שמישהו התבלבל בנראטיב של הסיפור. הרי אם הייתי מספר לכם על נער בן 18 שהוביל את ספרד לאליפות אירופה לנוער, אצלה בבית עם 20 נקודות ו-11 אסיסטים במשחק הגמר, כאשר במקביל שיחק בקבוצה הקטנה של העיר מדריד – אני די בטוח שהייתם אומרים לי שמדובר בסרחיו יול.

אז זהו – שלא. סרחיו רודריגס נחשב ב-2004 לגארד הצעיר הטוב ביותר בכדורסל הספרדי, והדרך שלו לקבוצה הבכירה של הבירה הספרדית, ריאל מדריד – נראתה סלולה. רק שלרודריגס היו תוכניות אחרות. בצעד לא שגרתי נכון לשנת 2006, בטח לשחקן אירופי בן 20 עם מימדים פיזיים לא מרשימים במיוחד, החליט לצאת לדראפט ה-NBA. הוא נבחר במקום ה-27 ע"י פיניקס בדרך ל-4 עונות בליגה הטובה בעולם בפורטלנד, סקרמנטו והניקס.

במקביל, יול של אותה תקופה היה חבר קבוע בנבחרות הספרדיות הצעירות, אבל חיכה עם הפריצה שלו לאליפות אירופה עד גיל 20 ב-2007 – ספרד הגיעה לגמר, שם חיכתה לה סרביה של אחד, מילוש תיאודוסיץ'.

סרביה אמנם ניצחה, אבל יול היה הקלע הבולט בגמר עם 24 נקודות. ריאל מדריד זיהתה את הכישרון ושמה את הצ'יפים על הילד ששיחק במנרסה, ואחרי שנת התאקלמות אחד המועדונים הלחוצים באירופה, הפך לעוגן מרכזי גם בזירה המקומית וגם ביורוליג.

קופצים בזמן לעונת 2010/11 – שנה לא מוצלחת בין סקרמנטו לניו יורק סימנה את סוף הדרך עבור רודריגס מעבר לים. הפתרון הטבעי – חזרה לספרד, לריאל מדריד. מעכשיו, סרחיו וסרחיו הם חברים לקבוצה, שנלחמים על אותה עמדה ועל המעמד של הגארד הספרדי המוביל בריאל.

פאבלו לאסו בילה את כל שנותיו המשותפות עם השניים בריאל בניסיון למצוא את האיזון, רק שליול הייתה קדימות. הוא היה הגארד הפותח בריאל, כשרודריגס היה השחקן השישי האולטימטיבי.

רודריגס כל כך התרגל לתפקידו בריאל, עד שאפילו הצליח לזכות בתואר ה-MVP של היורוליג ב-2013/14, כשהוא לא פותח אף משחק בחמישייה. כן, זה כמה ש"אל צ'אצ'ו" היה טוב באותה עונה. השניים הגיעו לשיא יחד, עונה לאחר מכן, כשהובילו את ריאל לאליפות אירופה ב-2015, עם ניצחון בגמר על אולימפיאקוס מול הקהל הביתי במדריד.

על הנייר, אחרי שהשיג הכל באירופה,  זה הרגיש כמו עניין של זמן עד שגם סרחיו יול יעשה את הקפיצה ל-NBA – יוסטון שהחזיקה בזכויות עליו מאז דראפט 2009, לא הסתירה את ההתעניינות בו, אבל יול המשיך בשלו – הוא חתם ב-2015 על חוזה לשש שנים בריאל מדריד, והצהיר שמבחינתו, זה המקום הנכון עבורו. ולכן כמו ב-2006, גם עשר שנים מאוחר יותר, שוב הפתיע סרחיו רודריגס עם קבלת החלטות שלו.

בגיל 30 הוא החליט לחזור ל-NBA, לתהליך הנבנה בפילדלפיה. לא מן הנמנע שההתחייבות ארוכת הטווח של יול, כמו גם תחילת הזינוק של לוקה דונצ'יץ', הביאו לנקיטת הצעד שלו לעזוב את הבית, לנסות פעם נוספת להגשים את החלון ולהצליח בליגה של הגדולים מכולם.

עזיבתו של רודריגס העניקה כנראה ליול את החלל שהיה צריך – עונת 16/17 הייתה הטובה בקריירה שלו מבחינה מספרית, ובסיומה אף נבחר ל-MVP יורוליג, למרות שלא הצליח להוביל את ריאל מדריד לזכייה בתואר יורוליג נוסף.

גם לרודריגס הייתה שנה טובה מבחינת מספרים, אבל ההתחברות שלו לתהליך של הסיקסרס, לא הייתה מושלמת – לכן זה לא הפתיע אף אחד שהחליט לחזור אירופה אחרי עונה אחת בלבד,

רק שהפעם מצא יעד אחר – צסק"א חיפשה רכז שימלא את החלל העצום של מילוש תיאודוסיץ', ורודריגס היה היחיד שעמד בקריטריון, בטח ובטח כשריאל הייתה בדרך לעוד עונה, שבה יול ודונצ'יץ' נחשבו לשני הגארדים המובילים, ולרודריגס פשוט לא היה מספיק מקום.

אבל הגורל עובד בדרכים מוזרות – חודש אחרי שחתם בצסק"א, ראה רודריגס את חברו לשעבר לקבוצה, סרחיו יול קורע את הרצועה הצולבת במשחקי הכנה של נבחרת ספרד. אפשר רק היה לדמיין מה היה קורה אם באותו זמן רודריגס היה עדיין ללא קבוצה, אבל זה פשוט לא היה המקרה.

קופצים לחודש אפריל 2018 – רודריגס מגיע לסדרה מול חימקי מוסקבה ללא דה קולו וקייל היינס, ולוקח על הגב את צסק"א לעוד פיינל פור. יול, שעל פי רבים בכלל לא היה אמור לחזור העונה, מופיע למשחק השלישי בסדרה מול פנאתינייקוס, ונותן את זריקת האנרגיה, כמו גם את השלשות ברגעים החשובים, וגם ריאל שוב ב-4 הגדולות של היבשת.

וכך, נולד לו אחד מקווי העלילה המעניינים ביותר בפיינל פור של בלגרד – סרחיו יול מצד אחד, סרחיו רודריגס בצד השני. שני שחקנים שלא נפגשו בשני צדי המתרס מאז 2006 – אז יול עוד שיחק במנרסה, ורודריגס באסטודייאנטס.

על השאלה מי הוא הסרחיו הטוב יותר, לא ננסה ולא בטוח שנוכל לענות – שני גארדים ספרדים עם קליעה מדהימה, ראיית משחק ברמה הגבוהה ביותר, יכולת להתרומם בקלאץ' ולסחוף אחריהם את כל הקבוצה. הפציעה של יול העונה דחתה את המפגשים הקודמים, כמו גם השוואה מספרית ראויה בעונה הזאת. חייבים גם לומר, שלמרות ניצוצות הקסם בסדרה מול פנאתינייקוס, ברור, וכך גם יול אומר בעצמו, שהוא עדיין לא ב-100%, כך שזה עוד פן השוואתי לא הוגן במפגש ההולך ומתקרב בין הסרחיוס.

אבל זה הזמן לשים את הכל בצד. הנתונים מאוגוסט עד מאי כבר לא חשובים, גם העבר המשותף בנבחרות ובריאל מדריד והזיכרונות המתוקים שיצרו יחדיו, נדחקים לפינה אחרת במוח – זה הזמן להבין שאנחנו בדרך למחזה שעוד לא ראינו או חווינו ביבשת האירופית. בפינה הלבנה סרחיו, בפינה האדומה סרחיו – כמו שני מתאגרפים במשקל כבד שיחליפו מהלומות עד שתיזרק המגבת לזירה. סרחיו אחד יצא עם ידו על העליונה. על איזה, אנחנו לא מוכנים להתחייב.