יורוליג 2019/2020
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 אנדולו אפס 25 22 3 243
2 ריאל מדריד 26 20 6 192
3 ברצלונה 25 19 6 155
4 צסק"א מוסקבה 25 17 8 143
5 מכבי ת"א 25 17 8 140
6 פנאתינייקוס 26 14 12 32
7 ולנסיה 25 12 13 -7
8 חימקי מוסקבה 25 11 14 -19
9 אולימפיאקוס 25 11 14 -29
10 פנרבחצ'ה 25 11 14 -31
11 מילאנו 25 11 14 -68
12 ז'לגיריס קובנה 25 10 15 60
13 הכוכב האדום 25 10 15 -27
14 אלבה ברלין 25 9 16 -101
15 באסקוניה 25 9 16 -121
16 וילרבאן 25 9 16 -180
17 זניט 25 7 18 -168
18 באיירן מינכן 25 7 18 -214

נמאס לו: המעבר המפתיע של מירוטיץ' לבארסה

מעבר ניקולה מירוטיץ' מה-NBA לברצלונה הוא מקרה חד פעמי של כוכב שמאס בלהיות סחורת חליפין בארה"ב ומעדיף חיים נוחים במקום בו נולד. איך השחקן, שרק השנה הופיע בגמר המזרח, ויתר על כסף ובחר דווקא ביריבה המרה של מועדון הבית שלו באירופה?

עודד הלפרין
עודד הלפרין  06.07.19 - 17:02

תגיות: יורוליג

תחילת כתבה

כל ניסיון לנתח את המעבר של ניקולה מירוטיץ' לברצלונה, הוא חוכמה בדיעבד. מדובר ברגע כמעט בלתי הגיוני נוכח המציאות שאנו מכירים ב-NBA ובכדורסל האירופי. שחקן בן 28, שלא ירד מממוצע דו ספרתי באף אחת משנותיו בליגה הטובה בעולם, מחליט לנטוש את החלום של כל שחקן כדורסל מהרגע שלמד לכדרר, לטובת חזרה לאירופה, אבל אפילו לא לקבוצה בה גדל, אלא דווקא ליריבה הגדולה ביותר שלה.

התסריט מופרך, אבל כמו שגילינו בימים האחרונים – קרם עור וגידים, עד לחתימה הרשמית של ניקולה מירוטיץ' בקטאלוניה, והפיכתו, על פי שלל דיווחים ומקורות לשחקן היקר ביותר, בהיסטוריה של הכדורסל האירופי.

ובכל זאת – אם מסתכלים על הקריירה של מירוטיץ' ב-NBA, אי אפשר שלא להתעלם מכמות המשברים האישיים והקבוצתיים שחווה – הוא זכה לעונת רוקי טובה עם הבולס, להופעת בכורה בפלייאוף, רק כדי לגלות שבסיום העונה, המאמן שהביא אותו, תום תיבודו, מוחלף ע"י פרד הוייברג.

בשלוש השנים תחתיו, היו לו רגעים מרשימים (אישיים) לצד נפילה מחוץ לרוטציה ברגעים מסויימים, כשהקבוצה שלצידו מתפרקת ונבנית כל פעם מחדש. למרות הכל, הבולס ומירוטיץ' חתמו על חוזה חדש לפני עונת 17/18, אבל כבר במחנה קדם העונה, תגרה לא שגרתית עם חברו לקבוצה בובי פורטיס השאירה אותו בחוץ בחודשים הראשונים של אותה עונה, וסימנה את הסוף ביחסים בין מירוטיץ' לשיקגו.

בפברואר 2018 – הגיע הטרייד המיוחל לניו אורלינס. גם כאן, הכל נראה ורוד, אבל רק לתקופה קצרה, ויחד עם סאגת אנטוני דייויס, הפליקנס פירקו את החבילה עם מירוטיץ' באמצע העונה הנוכחית, לטובת טרייד עם מילווקי, כאשר שם, למרות ההצלחה של באקס במזרח, מירוטיץ' לא הצליח להגיע לרמה שהתרגלנו ממנו בעבר, ולא למקום ברוטציה לו ציפה. לסיכום – 5 עונות, 3 קבוצות, לא מעט פציעות, והרגשה שהפוטנציאל העצום והכישרון האדיר, לא מצליח למצוא בית אמיתי, ולהניח את מקל הנדודים.

ברור שמירוטיץ' הוא לא השחקן הראשון שסובל מאורח החיים ב-NBA, אבל גם ברור שלאירופאים, זה עוד פחות נעים  – 82 משחקים מפרכים, טיסות לא נגמרות, מרחק עצום מהבית ומהחיים אותם הכרת. ולמרות הכל, רוב השחקנים, בטח כאלה ביכולתו של ניקולה מירוטיץ', מעדיפים להישאר ב-NBA כל עוד יש בהם עניין, וגם השנה, ע"פי דיווחים בארה"ב, יוטה רצתה להחתים את הספרדי/מונטנגרי לחוזה של שלוש שנים עבור 45 מיליון דולר. מה שאומר שמבחינתו של מירוטיץ', הכסף – שיחק תפקיד משני בכל הסיפור.

כאשר חשבנו ששהצעה עומדת על 70 מיליון יורו ל-6 שנים, מה שישאיר למירוטיץ' כ-6 -7 מיליון יורו לעונה, עם חוזה ארוך פי שתיים מזה של הג'אז, הצלחנו להבין גם את ההיגיון הכלכלי מאחורי החלטתו של הפורוורד הספרדי. אבל ככל שרגע החתמתו הלך והתקרב, כך גם המספרים החלו להתיישר, ובסוף – חוזה ל-3 שנים עם אופציה לשנה נוספת, "רק" 4 מיליון יורו לעונה. מירוטיץ' ויתר על הכסף (הממש) הגדול, בשביל לחזור הביתה לספרד.

עד להגעתו של מירוטיץ' לברצלונה, השחקן היקר ביותר ביבשת היה אלכסיי שבד מחימקי מוסקבה, כאשר על פי ההערכות הוא משתכר כ-4 מיליון יורו לעונה (ברוטו), לחוזה של שלוש שנים שיסתיים ב-2020. גם ניק קלאתיס חתם בשנה שעברה על חוזה יקר מאוד בקנה מידה אירופי – 6.5 מיליון יורו ל-3 שנים בפנאתינייקוס, ולמעשה מדובר בסוג של מדיניות חדשה שנוצרה ביורוליג, בעקבות המעבר לליגה חצי סגורה – קבוצות בעלות רישיון ל-10 שנים, שיודעות שעתידן מובטח בטופ של היבשת, יכולות להבטיח יציבות לשחקנים הבכירים שלהן, מכיוון והן בטוחות בעצמן בעתידן הכלכלי בתוך היורוליג.

ב-2008, כאשר ג'וש צ'ילדרס ביצע מעבר לא שגרתי בגיל 25, כבחירה שישית בדראפט, מאטלנטה לאולימפיאקוס, והפך לשחקן היקר ביותר באירופה הוא ציין "שדיבר עם כמה בחורים (ב-NBA) והמעבר לאירופה יכול להפוך לטרנד", רק שזה לא ממש קרה. המשכורות ב-NBA עולות ועולות, ליגת ה-G ליג מהווה חלופה מעניינת עבור שחקנים אמריקנים, ויחד עם אופציות חיצונית כמו סין ואוסטרליה, התחרות של השוק האירופי הופכת להיות חזקה וקשה משנה לשנה. גם העונה, במקביל לחזרתו של מירוטיץ', ביורוליג איבדו מספר עוגנים משמעותיים כמו ניקולו מלי, מרקו גודוריץ' ו-וינסט פורייה.

לכן, אם חוזרים לנקודת ההתחלה – ההרגשה היא שסיפור מירוטיץ' הוא באמת שילוב של כמה גורמים במקביל, ומקרה חד פעמי של שחקן אירופי בדרג הבכיר ביותר, שפשוט נמאס לו להיות סחורת חליפין ב-NBA, ומעדיף את החיים הנוחים (יחסית), במקום בו נולד. יש גם עניין נוסף, פעוט, וההוא התאמה המקצועית של שחקן בסדר גודל שכזה, לקבוצה אירופית, מפוארת וטובה ככל שתהיה. הרבה זמן חלף מאז שיחק מירוטיץ' בריאל מדריד, ותידרש כאן תקופת התאקלמות מחדש.

הרי בניגוד למהירות ולאופן שבהם משוחק הכדורסל ב-NBA, באירופה מעדיפים סדר ומשחק קבוצתי, על פני בידודים והפצצות מחוץ לקשת בתחילת שעון הזריקות. מירוטיץ' ידוע בידית הקטלנית, ומהווה אופציה נהדרת לריווח המשחק בגלל הגובה שלו, אבל האם הוא מתאים למאמן כמו פסיץ' שחולב כל התקפה עד סוף שעון ה-24? ההגנה של מירוטיץ', רחוקה מלהיות ממושלמת, וגם כאן, שוב יש מחלוקת עם פילוסופיית המשחק של פסיץ', ובכלל, איך מאמן, ולא רקפסיץ', יכול לנהל שחקן שמגיע על תקן של כוכב, מקבל כסף של כוכב, ויודע שלמעשה, הוא כרגע גדול מהמאמן?

ניקולה מירוטיץ' מצטרף כגולת הכותרת של פרוייקט הגלאקטיקוס השאפתני, ולמען האמת, הבלתי מובן ברמה הכלכלית, שנבנה השנה בברצלונה. כל צעד שלו, ושל חבריו לקבוצה, ייבחן בזכוכית מגדלת ע"י התקשורת הקטאלונית, הספרדית והאירופאית – לא עוד חיים של "רול פלייר" בNBA, אלא מעמד שונה לחלוטין, כוכב, וגם לחץ, לפחות בעיני, לא פחות גדול. אבל גם אם הלחץ יהיה לפעמים קשה מנשוא, תמיד יש איזה טאפאס בר או סנגריה מעבר לפינה, לברוח אליהם. ואולי רק זה – שווה בסוף יותר מהכל.