יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ריאל מדריד 19 16 3 159
2 ברצלונה 21 16 5 124
3 ארמאני מילאנו 19 13 6 70
4 אולימפיאקוס 19 12 7 123
5 אוניקס קאזאן 19 12 7 99
6 זניט סנט פטרסבורג 19 12 7 22
7 צסק"א מוסקבה 20 12 8 25
8 אנדולו אפס 20 10 10 55
9 מונאקו 21 10 11 -4
10 פנרבחצ'ה 19 9 10 47
11 באיירן מינכן 29 9 11 -18
12 וילרבאן 20 9 11 -116
13 מכבי תל אביב 19 8 11 -4
14 הכוכב האדום בלגרד 19 7 12 -25
15 באסקוניה 20 7 13 -137
16 אלבה ברלין 19 6 13 -116
17 פנאתינייקוס 19 4 15 -137
18 ז'לגיריס 18 3 15 -167
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הפעם הצליחה לגנוב

למרות ניהול משחק בעייתי של ספרופולוס, מכבי תל אביב הצליחה לחלץ ניצחון יקר נגד חימקי. שי האוזמן על השילוב הקטסטרופלי של בנדר, השלמות של האנטר, הריצה של דורסי וקלויארו אחד. וגם: ניתוח המהלך המנצח וקצת על המינוי של סטודמאייר בברוקלין

שי האוזמן
שי האוזמן  24.10.20 - 09:15
תחילת כתבה

מאחר שנהוג לומר שהסטטיסטיקה נוטה להתיישר, אפשר להתייחס לניצחון הדחוק של מכבי תל אביב אמש מול חימקי כעשיית צדק. כי בכל זאת, אחרי שלושה הפסדים בהפרש 4 ומטה, הגיעה הזמן, אומרת אמי, לנצח איזה צמוד אחד, לא? ולנסות להזניק את העונה שלה קדימה (כפי שהזניק הניצחון בעונה שעברה, בהארכה, מול הכוכב האדום בלגרד)? אההה, לא בטוח. אם כבר, אולי כדאי להתייחס לניצחון החשוב שהשיגו הצהובים אתמול כגניבה שהפעם הצליחה. לאחר שלא הצליחו לשדוד מבאיירן את הניצחון שהגיע לגרמנים רק לפני שבוע, הצליחה אלופת המדינה לגזול מהקרקס הנודד של אלכסיי שבד את ניצחון הבכורה לו הוא היה זכאי. כמעט.

חימקי מוסקבה היא חבורה מלאת כישרון. ותחשבו שכל זה עוד בסגל שעדיין חסר את מקולום, יוביץ', מוניה וקראסב ועם מעט מאוד אימונים לאלו שחזרו מהכפור/ הקורונה (מונרו, שבד, וורונוב, מיקי ושות'). כלומר, חבורה שלא מזכירה שום צורה שהיא קבוצה, או לפחות קבוצה כפי שאנחנו מצפים או רגילים לראות. אבל גודל יש. וכישרון יש. ושבד יש. ובצורה שהמשחק התפתח אתמול, אמור היה הכישרון הזה להספיק מול מה שהיה ליריבה מישראל להציע. לרבות מה שהיה למאמן של היריבה מישראל להציע.

להפסיד במאצ'אפ מול קורטינאיטיס
לא נעים להעכיר את האוויר, כי בכל זאת הושג אמש ניצחון חשוב מאין כמוהו לטובת הנציגה המשוריינת של מדינתנו הקטנטונת, אבל הנה זה בא. רימאס קורטינאיטיס היה אגדת כדורסל. כשחקן כדורסל. הרזומה והיכולת שלו ממקמים אותו בצמרת של שחקני היבשת הישנה. כשחקן. כמאמן, עם כל הכבוד ליכולת שלו לקבל את הג'וב בקבוצות טובות, דוגמת חימקי מוסקבה, הוא הרשים ומרשים הרבה פחות. ולא, אין לי את זה ביותר עדין. וגם אתמול, קשה להגיד שהעבודה שנעשתה עם החבורה שלו, לפני או תוך כדי המשחק, הרשימה יתר על המידה.

ועדיין, למרבה התדהמה, ולמרות שיצא מופסד, אפשר להגיד שבמאצ'אפ המאמנים הוא עשה עבודה טובה יותר מאשר יאניס ספרופולוס. כי אפשר לתת הנחות מוצדקות נוכח ההכנה הלקויה מאוד של הקבוצה שלו, ואת זאת אנחנו מקפידים לעשות, אבל הגיעה העת לבקר את הדברים שהוא עושה העונה, ובמיוחד הדברים עליהם הורה ואליהם הלך אתמול. כי ספרופולוס והקבוצה שלו הצליחו לגנוב את המשחק הזה בעיקר בזכות שלשה אחת מאזור תושבת האשך של קלויארו, ועוד מספר נסים (כולל השלשות של בראיינט בהארכה) שיצאו הפעם אל הפועל. לא בזכות ניהול משחק עירני במיוחד.

וכן, חייבים לרשום לזכותו של הקואץ' את ההליכה הפעם עם דורסי, על פני החלופות, כשראה שהאיש בטירוף שאין כאלה דברים. ובמיוחד, על שהלך אליו (ולא אל ווילבקין) במהלך האדיר שהשווה את המשחק (ושאותו נראה ואליו נתייחס בשלוש נקודות הסיום). וזהו בערך. מעבר לכך יש בעיקר ביקורת.

למשל בחירת התרגילים. הרבה יותר פעמים סומנו אתמול תרגילי התקפה, במשחק המסודר, שאי אפשר היה להבין מדוע ולמה. למשל תרגיל פוסטאפ של קלויארו על יאניס טימה. למשל, ביציאה מפסק זמן, תרגיל מדורגת פלאס פיק אנד רול לטובת בראיינט, במנותק מהגיון המשחק. במהלך המשחק שיחק ספרופולוס לא מעט עם החלופות שלו בעמדת 4, כולל הרכב נמוך שהצליח לייצב באיזשהו שלב עם ווילבקין, דורסי ובראיינט בקו האחורי. אבל תמיד, או כמעט תמיד, הגיב למהלכים שיזם דווקא קורטינאיטיס. והכי גרוע? שהגיב מאוחר.

למשל ברבע הרביעי. בתחילת הרבע שאמור לקבוע חימקי רצה עם מונרו ומיקי כגבוהים שלה, מול האנטר את קלויארו (כ-4) בצד השני. היא רצה 0:9, עם 9 נקודות רצופות של גרג מונרו. ורק אז נזכר ספרופולוס שאולי כדאי, מול הרכב שני הגבוהים, לעבור להרכב שני גבוהים משל עצמו, גם כדי לנסות ולעצור את הריצה, וגם מאחר שז'יז'יץ' אומנם שומר בינוני ומטה, אבל לשים גוף אל גוף מול מהלכי פוסטאפ של גבוה יריב? מתאים לגמרי. וזה עבד. באיחור, אבל עבד. כמו למשל במקרה הזה.

 

via GIPHY

הלאה. 5:05 לסיום הרבע הרביעי ומכבי מובילה בנקודה הפרש. קורטינאיטיס מבין שזמן לשנות, ועובר להרכב עם ג'רבקו ב-4, בעל הקליעה מבחוץ, מול הרכב שני הגבוהים של מכבי. הוא רץ 5:11 (עד ליתרון 70:75), בעיקר בגלל שאין במכבי מי שיגיב. וכשאין מי שיגיב, חוטפים שלשה כמו במהלך הזה, מאחר שצריכים לצאת בטירוף על הקליעה של ג'רבקו (שמוסר הפעם), למרות שקשה בהרכב של האנטר את ז'יז'יץ'.

via GIPHY

וכשאין מי שמגיב, אז לשבד קל יותר להעניש במהלכי פיק אנד רול על הרגליים של הסנטר הקרואטי. וגם הפעם, רק באיחור ופסק זמן, מגיעה לה התגובה של קואץ' ספרופולוס, שחוזר עם בראיינט במקום ז'יז'יץ'. במה שאמור להיות מאוחר מדי. במה שנהיה, עם הרבה יותר מזל משכל, מהלך שהצליח איכשהו לעזור לגנוב את המשחק.

למשל ההגנה על שבד, כשרק כאשר המשחק כבר כמעט והלך לאיבוד, אותר לפתע הרעיון להחליף עליו ואז לנסות להוציא את הכדור מהידיים שלו, יהא המחיר אשר יהא.

למשל בשילוב של דראגן בנדר. שהוא, במילים פשוטות, קטסטרופה. שברבע השלישי נכנס במומנטום צהוב ויתרון 4, כדי לחרב אותו לחלוטין ולצאת בפיגור. כולל אחרי מהלכים נטולי ביטחון כאלו, שהם כמו זעקה לעזרה שזועק לו הטאלנט הקרואטי הצעיר, שלא מצליח למצוא את ידיו ואת רגליו בערך משנת 2016.

via GIPHY

הרבה חלודה צריכה מכבי תל אביב להסיר ומהר. ורצוי שגם המאמן שלה יכנס לקצב, ועדיף כמה שיותר מהר.

האנטר מושלם
בשבוע שעבר עקצנו בטור הזה את ההגנה של האנטר, כלומר את היכולת שלו לשמור ברבע הרביעי מול אולימפיאקוס את הגארדים היריבים. ועקצנו, בגלל שהאנטר הרגיל אותנו לצפות להופעות מושלמות, בטח ובטח במשחק ההגנה. ואתמול סיפק האנטר משחק מושלם.

ולא בגלל הסטטיסטיקה היבשה (9 נקודות ו-4 ריבאונדים). ובהתעלם מהאחוזים מהשדה שפתאום מזכירים את הגרסה שלמדנו לאהוב (4/5 ל-2, כולל ג'אמפר אחד רחוק וחשוב). האנטר פתח את המשחק הזה שוב על הספסל. אולי בגלל שיקולים מקצועיים. אולי בגלל שמישהו הבטיח בקיץ משהו לז'יז'יץ', ששוב תרם לדקות הגנתיות ראשונות רעות וסיים קצת יותר מחמש דקות בהתחלה עם מדד פלוס מינוס של 8 לכיוון הלא נכון.

ומהרגע שהאנטר נכנס, הכל התחיל להסתדר. כלומר בהגנה (שממנה, כפי שנראה בפרק הבא, גם רצים ומנצחים). את מעבר החציה שהיה לפני כן, אותו ניצל שבד לטובת נקודות קלילות, אטם הסנטר של הצהובים לחלוטין. וסיים עם שיא קריירה של 4 חסימות. כולל החסימה הזאת על יאניס טימה, שמגיעה לאחר פוזשן הגנתי מושלם של האנטר.

via GIPHY

כולל החסימה העצומה בסיום 40 הדקות על ג'רבקו, שכבר חשב שהוא שם את האנטר מאחוריו.

via GIPHY

ועדיין, עם כל הכבוד לחסימות, אני רוצה להראות לכם מהלך אחד שמבחינתי משקף את הדברים שעושה האנטר יותר מהכל. בואו נלך רגע להארכה, ברשותכם. האנטר מקבל את שבד בחילוף הגנתי ומפעיל עליו לחץ. ואז מלחיץ את בוקר שמקבל כדור בפנים. ואז חד מספיק כדי לחזור לאזור החיוג של שבד. ובסוף המהלך, אץ, רץ ושולק את הכדור מהידיים של ג'רבקו.

via GIPHY

אות'לו האנטר. מפלצת של שחקן.

לרוץ. עם דורסי
בדומה לפתיחת העונה הקודמת, גם העונה נראה עד כה דורסי מג'עג'ע למדי. ואז הגיעה חימקי. ואז הגיעו 8 טריצות בתוך פרצוף שלה. את טיילר דורסי אנחנו כבר מכירים היטב. יודעים מה הוא יודע לתת בהתקפה המסודרת: קליעה אדירה מבחוץ, רצוי אחרי כדרור. יכולת מסירה? לא. יכולת סיום בתוך הצבע? לא (30% עד כה העונה בזריקות ל-2 נקודות). אבל לקלוע? ברורררר.

החשיבות והיופי של השלשות שלו אמש נובעות מהאופן שבו הושגו. כי בתחילת המשחק, בלי דורסי, ראינו את סקוטי ווילבקין נלחם את הקרב של המשחקים הקודמים. כלומר, מאחר שאמרו לו שהוא פסיבי מדי בתחילת משחקים, ווילבקין זרק וזרק וזרק. ליתר דיוק, שש פעמים בשמונה הדקות הראשונות. ורובן מכדרור. ורובן בהתקפה מסודרת/עומדת.

ואתמול, מתוך כל השלשות שקבר, שלוש מהן הגיעו בהתקפת מעבר. בלי כדררת בלתי נגמרת במקום. עם יתרון מספרי או מול הגנה לא מסודרת.

כמו למשל כאן, כאשר מהלך הגנתי מוצלח של דורסי מזכה אותו ביכולת לסיים עם שלשה בסיומו.

via GIPHY

או השלשה הזאת במעבר.

via GIPHY

או זאת.

via GIPHY

קלויארו
בעצם, מה יש לדבר? שחקן שלא באמת צריך להיות כאן, ולא באמת שייך לרמות הללו אם משקללים את הדברים שהוא יודע לתת, ושדי קל להעריך היכן הייתה מכבי תל אביב, בשלב זה, בלעדיו.

שלוש נקודות לסיום
1. המהלך. כמה דשנו כאן בשנה שעברה במהלך המנצח של ספרופולוס ומכבי, היישר מפסקי זמן, בתרגיל הכנסת הכדור א-לה בראד סטיבנס מבוסטון, שהתחיל כשיחוק/ הברקה טקטית והפך להיות מעין תרגיל גנרי שכמעט כולם משתמשים בו. משרונאס יסיקביצ'יוס  ועד דני פרנקו. והקטע? שזה בד"כ באמת מביא לזריקה לא רעה. בטח ובטח מול קבוצה לא מאומנת ולא מוכנה דוגמת חימקי מוסקבה. בדרך כלל, אגב, הולכים למהלך כשיש מעט מאוד שניות על השעון, אבל הפעם הפתיע ספרופולוס, לזכותו (נניח) ששיחק תרגיל קצר כשיש 14 שניות על שעון השניות (כדי לא לאפשר לחימקי לבצע עבירה). אז היידה, לתרגיל:

הבסיס של כל המהלך הזה נעוץ ביכולת להגביה כדור לכיוונו של השחקן הגבוה, ובמקרה הזה (ולא רק זה) האנטר. שימו לב לחסימה של ווילבקין, אשר מאפשרת את המסירה של קלויארו לצד הרחוק. במקביל, יש אקשן נוסף בדמות החסימה של ז'יז'יץ' לדורסי. והכל, בתזמון מושלם, מאפשר למכבי לסחוט הארכה. סנופי דיסקו.

via GIPHY

מה שמזכיר את המהלך שסיים את ההפסד של הצהובים בעונה שעברה במדריד. אז, הכדור היה אמור לעבור מבראיינט, דרך קווינסי אייסי (זוכרים?) ועד ווילבקין שמקבל חסימה מטאריק בלאק. וזה הצליח קצת פחות. קצת.

via GIPHY

מה שמזכיר וריאציה שונה על אותו התרגיל, במשחק החוץ מול פנר בעונה שעברה, עת אותו הרעיון (הגבהה אל הגבוה שנע לצד החלש), כשהפעם האנטר היה זה שחסם (לדורסי) ונעל את השומר שלו תומאס, כדי לסיים הגבהה נהדרת של אותו קאלויארו. נחמד מאוד.

via GIPHY

2. היורוליג, באופן רשמי, היא ליגה שיצאה מדעתה עד כה. מבין השמיניה הראשונה שסיימה את העונה שעברה, טרם עת, רק לאחת ושמה ברצלונה מאזן חיובי. כל השאר, כולל אנדולו, ריאל מדריד, פנרבחצ'ה, צסק"א, פנאתינייקוס וחימקי אוחזות במאזן משותף של עשרה ניצחונות מול עשרים ושלושה הפסדים. שזה יוצא 30% אחוזי הצלחה. שזה יוצא WHAT THE HELL IS GOING ON?

3. אז אמארה סטודמאייר בברוקלין, אה? במקום גיחה נוספת לארץ הקודשת, בחר יהושפט שלנו – ובצדק - להצטרף לצוות החלומות של סטיב נאש, דוראנט וקיירי בנטס, במהלך שעוד נדוש וננתח אותו בכובעי ה-NBA  השונים. אבל בכל הנוגע לפרובינציה שלנו פנימה, מותירה ההחלטה של אמארה את מכבי תל אביב כשהיא חסרה. בטח ובטח כשהליגה המקומית תתחדש במהרה בימינו. כי פשוט חסר לה ביג גאי שלישי. כי פשוט חסרים לה ישראלים, גם אחרי שזוסמן, דיברתולומיאו ואולי אפילו כספי יחזרו לעניינים. למכבי תל אביב כרגע יש בקו הקדמי את האנטר, ז'יז'יץ', שמינית הבנדר ומחצית הקלויארו (שאמור הרי לשחק לא מעט בעמדה מספר 3). וזה ממש, אבל ממש לא מרגיש מספיק.