יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
16 וירטוס בולוניה 0 0 0 0
17 ולנסיה 0 0 0 0
18 פרטיזן בלגרד 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

זוג מנצח: הציוות שעשה את ההבדל במכבי תל אביב

הגארדים שעשו הבדל, הדקות הטובות של ז'יזי'ץ' את בנדר ומה קורה כשקלויארו לא זורק. לפני שבוע קריטי, האוזמן על הניצחון של מכבי בברלין. וגם: כמה מילים על קטש ובלאט

שי האוזמן
שי האוזמן  08.01.21 - 11:08

שבוע מכריע
ניצחון חשוב, שאיננו מובן מאליו, הושג אמש על ידי מכבי תל אביב בברלין. ונכון שאלבה ברלין, בגרסתה הנוכחית והפצועה בטירוף, איננה קבוצת יורוליג. מצד שני, ה-איננה קבוצת יורוליג הזאת ניצחה רק השבוע גם את באיירן מינכן וגם את באסקוניה. הראשונה, אחת הקבוצות הטובות ביותר בליגה השניה בטיבה בעולם. השניה ניצחה אתמול את צסק"א, הקבוצה הכי טובה בליגה השניה בטיבה בעולם. ועל שתי אלו גברו שחקנים כמו שניידר ומטיסק. כך שיהא הסגל שעליו גברה אלופת ישראל אשר יהא, הניצחון משמעותי ואין שום כוונה או סיבה לזלזל בו. במיוחד מכיוון שהפסד מול המאודו לו-ים של העולם, אמש, משמעותו המעשית הייתה (כמעט) סוף המסע.

וכאשר צופה נציגתנו המשוריינת הלאה, אל שבוע המשחקים הבא עליה לטובה, היא מבינה ששני המשחקים הביתיים מול אולימפיאקוס ובאסקוניה הם משחקים שעושים הבדל. בשלישי הקרוב תגיע לכאן היריבה העירונית לעתיד של עודד קטש. אשר גברה על הצהובים בסיבוב הקודם עם סל על הבאזר. אשר אוחזת כרגע במאזן 8:8. יומיים לאחר מכן תתייצב ביד אליהו הישן אותה הבאסקוניה, שהפסידה ב-4 נקודות הפרש למכבי לפני פחות מחודש, ואף לה מאזן של 50% הצלחה (9:9). שבוע של ניצחון כפול יציב את מכבי תל אביב מעל שתיהן, כפסע מהמקום השמיני המיוחל. שבוע טוב פחות, או שבוע טוב הרבה פחות, כזה שבו מפסידה המארחת גם במשחקים וגם בהפרשים הפנימיים מול יריבותיה, יהיה כזה שיהפוך את סיכויי ההצלחה של מכבי לקלושים. שבוע כזה יהיה, בעיקר, קטסטרופלי.

לחבר גארדים
בפיגור 15:13 וכשהשעון מראה 2:19 לסיומו של הרבע הראשון, ירדו לנוח ווילבקין את בראיינט ובמקומם נכנסו לשחק ג'ונס את דורסי. כשחזרו ווילבקין ובראיינט אל הפרקט, עם 5:08 לסיומו של הרבע השני, הראה לוח התוצאות 19:34 כחול (כי אתמול אלבה הייתה בצהוב, כן?). ופרק הזמן הזה, בן כ-7 הדקות, היה זה שסגר עניין. להשלמת התמונה, אגב, עוד שיחקו במרבית פרק הזמן הזה בנדר את ז'יז'יץ' פלאס יובל זוסמן, ואל כל אחד מהשלישיה הזאת עוד נחזור בקרוב.

כמו גרביים שהופרדו בזמן הכביסה, כך מנסה יאניס ספרופולוס לייצר זוגות של גארדים שאותם ניתן לחבר לכדי צמדים. והרי גארדים יש לו כמו גרביים: ווילבקין, בראיינט, דורסי, ג'ונס, זוסמן, דיברתולומיאו. טובים יותר או טובים פחות, אבל יש לא מעט מהם. ואם כבר לחבר גרביים, מי קבע שחייבים דווקא שניים? אולי עדיף שלושה? הסטטיסטיקה מלמדת שההרכב הטוב ביותר של מכבי תל אביב עד כה העונה מורכב דווקא משלושה גארדים שמשחקים יחדיו (ווילבקין, דורסי ובראיינט), כלומר חמישיה נטולת קלויארו בעמדת הסמול פורוורד. וכך, עיניכם הרואות, היה גם אתמול. שלישיה אחורית של ג'ונס-דורסי-זוסמן הייתה זו שעשתה את מרבית הנזק לקבוצה הפצועה והממש עייפה שממול. אבל בעוד זוס בעיקר נקלע לסיטואציה בהתקפה ותרם קצת הגנתית, היו אלו ג'ונס ודורסי שממש עשו הבדל.

כלומר, היה את המהלך הזה של ג'ונס עם סיום הרבע הראשון, שסגר 10 דקות ראשונות בפלוס 7 לאורחת, עם 3 טריצות מוצלחות (דורסי, בנדר וזאת) ב 46 שניות. ושלשות, אתם יודעים, זה טוב בכדורסל. מה גם שזה יותר משתיים. מה גם שלקלוע 11 כאלו בכ-46% זה עדיף.

via GIPHY

לג'ונס היה יופי של משחק אתמול. בטיפה יותר מ-16 דקות על הפרקט הוא קלע 7 נקודות, קטף 4 כדורים חוזרים וסיים עם יחס של 5 אסיסטים מול איבוד כדור בודד. ובעיקר, יותר מכל חלופה אחרת שיש על העמדה שלו, הוציא לפועל תרגילי התקפה. נשמע פשוט, לא? אבל כשאתם צופים במהלך הבא, שמסתיים בנקודות נאות של דורסי, שימו לב בבקשה מי מוסר לו. הפואטנה של התרגיל הזה הוא גארד (דורסי) שיוצא על חסימה של גבוה (ז'יז'יץ'). וג'ונס, עירני לחלוטין למי, מה ומו, פשוט עושה את העבודה שלו ומוסר במדויק ובזמן. ומי שזה נשמע לו מובן מאליו, ושבמקרה לא צפה אתמול באולפן המקדים שלנו לפני המשחק, מוזמן לבדוק מה קורה לרוב כאשר שחקנים אחרים של אלופת המדינה מלוהקים לתפקיד של ג'ונס. דיברתולומיאו למשל. דורסי למשל.

via GIPHY

ובכלל, עירנות היא מילה שמתאימה לגארד ששיחק פעם במונגוליה. לא מהיר במיוחד, לא אתלטי במיוחד ובטח שלא סקורר במיוחד. אבל לזהות סיטואציות? זה כן. גם סיטואציה שבה, בחסות וואחד חסימה של ז'יזי'ץ', ניתן לשעוט אבל ממש באיטיות עד לטבעת, בדרך לשתי נקודות קלות.

via GIPHY

עכשיו דורסי. אתמול היה אחד מהימים האלה. אתם יודעים, נו. כמו במופע 8 השלשות מול חימקי בחוץ. יש ימים כאלו שהדברים עובדים אצלו. ומאחר שמדובר בשחקן חד מימדי לחלוטין בואכה וואן טריק פוני, פשוט צריכים לקוות ליום שבו הדברים מתחברים לדורסי מההתחלה. וכשמרגישים שזה קורה, לרכב עליו כמה שיותר. גם כי ימים כאלו, כלומר משחקים שבהם הדברים מסתדרים לדורסי מבחינת הקליעה, שווים בדרך כלל ניצחון. דורסי, סטטיסטית, הוא ברומטר מובהק לניצחונות. וגם כי מי יודע מתי זה יקרה לו שוב.

ואם אתם מצפים לגיפים של שלשות דורסי, אז עזבו. לא מעניין. קחו, במקום, גיף של אלמנט מעניין בהרבה. אסיסטים. אבל רק אחרי שתענו על החידה הבאה: מיהם השחקנים ממכבי תל אביב שלהם, עד כה, יותר איבודי כדור מאשר אסיסטים? נו?

אז אלו שמות: ז'יז'יץ', בנדר, בלייזר, זוסמן ודורסי. שלושה מהם גבוהים, אחד מהם (זוס) - שייך לסיפור אחר לגמרי. ודורסי. נו, אז אתמול היו יותר אסיסטים (2) מאיבודים (1). מה, לא נחגוג את זה? נחגוג. אז קחו אחד לדוגמא: כדרורים, כדרורים, כדרורים, כדרורים. כדור קצת בורח פלאס תנועה יפה של בנדר ללא כדור = יופי של אסיסט.

via GIPHY

אנשים גדולים שלוקחים כדורים חוזרים
בשבוע שעבר דיברנו כאן על היתרון היחסי של מכבי תל אביב בקטגוריית ריבאונד ההגנה. רגע, בעצם למה יחסי? מכבי תל אביב היא קבוצת ריבאונד ההגנה המובילה במפעל. ואתמול אפילו שיפרה במקצת את הממוצע שלה, למרות שהמצטיין העונתי שלה (אלייז'ה בראיינט) לא ממש תרם למאמץ. אבל אם נתייחס לאותה ריצה כחולה שסגרה עניין כבר במחצית הראשונה, הרי שהפרמטרים המשמעותיים שייכים קודם כל להגנה - וממנה לריבאונד. אחרי 20 דקות משחק, הובילה הקבוצה של ספרופולוס על יריבתה 9:16 בריבאונד הגנה. שזה הרבה. שזה חלק בלתי נפרד ממחצית שבה סופגת האורחת רק 28 נקודות. שזה חלק עצום באותה ריצה שבה קלעה אלבה ברלין 13 נקודות בלבד ב-13 הדקות האחרונות של המחצית הראשונה.

כאמור, ההרכב שעשה את ההבדל הורכב משני הקרואטים הגדולים. שהוכיחו, לפחות אתמול ומול היריבה המסוימת הזאת, שאפשר איתם גם לשמור, גם לעצור וגם לסגור את המהלך עם כדור חוזר. וכדאי, לשם הצלחת הקונספט, ששניהם יסיימו ליד הטבעת. שם, בטח מול אנשים קטנים יחסית אותם פגשו אתמול, יוכלו לשלוט.

נדגים. כאן, אחרי שאלבה מנסה להריץ תרגיל פיק אנד רול על הרגליים של ז'יזי'ץ', גריינג'ר מפריח לו שלשה לחלל האוויר. בנדר מוודא סגירה מול האיש שלו. ז'יז'יץ' נע מהר מספיק כדי שתימאן לא יברח לו יותר מדי. ומצליח להכניס את תימאן מתחת לטבעת, במקום שבו לא ניתן לקטוף. ובעיקר, מראה לנו כמה שהוא (הרבה הרבה) יותר גדול מהסנטר של היריבה מברלין.

via GIPHY

כאן, מריצים הגרמנים תרגיל קליעה לפונטקיו, עליו שומר זוסמן. אז האיטלקי מנסה להתגלגל לו לכיוון הטבעת, רק כדי לפגוש ז'יזי'ץ' עירני למדי, שמשבש את הזריקה. ואם יש שניים גדולים בהגנה שקרובים לטבעת, אז קל יותר. ז'יז'יץ', אמרנו, בתפקיד המסכל. בנדר, אומרים עכשיו, בתפקיד הקולט. נחמד.

via GIPHY

רק לא לכדרר
נמשיך קצת עם בנדר, האיש שאחז אתמול במדד הפלוס-מינוס הטוב בקבוצה. בדקות בהן שהה על הפרקט הפרויקט של ניקולה, מכבי ניצחה ב-30 (!!) הפרש. בנדר סיים משחק נחמד מאוד, שכלל 13 נקודות, כולל 2 מ-4 לשלוש נקודות. האם זה מספיק, לעניות דעתי המרודה, מבחינת 4 מוביל בצהוב? לא. האם אני משוכנע שמכבי תל אביב חייבת להתחזק בעמדה הזאת? משוכנע אני. אבל בנדר, ולא בפעם היחידה לאחרונה, מראה לנו שוב מה הוא יודע יותר ומה פחות.

מה יודע? הגנתית, האיש זז ורוצה. ולאור הנתונים הפיזיים המרשימים שלו, מצליח במשחקים מסוימים לשבש מהלכים של המתנגד. התקפית, מסוגל לעשות שני דברים מרכזיים. לנוע ולזרוק מבחוץ. סטרץ' 4, או סטרץ 5. אז נכון שהאחוזים מבחוץ לא טובים מספיק בשלב הזה (29%), אבל זהו עדיין כלי הנשק המרכזי של הקרואטי הצעיר. וזהו גם הכלי שאיתו הוא מרגיש הכי נוח. כי כשזורקים, לא טועים ולא מאבדים. אם זה נכנס, אז סנופי דיסקו. אם זה יוצא, אז לפחות ניסה.

וכאשר מריצים תרגילי פיק אנד רול, או ליתר דיוק פיק אנד פופ עם בנדר, ההגנות בשלב הזה כבר יודעות שאם לא יאתגרו את הזריקה, הכדור יעוף מיידית לכיוון הכללי של הטבעת. כמו למשל כאן. חסימה, גלגול החוצה, קליטת הכדור ו-בום.

via GIPHY

מצד שני, כמו שאומר ניר קפלן, לבנדר אסור להיות מקבל ההחלטות. בטח שלא מכדרור. 4 איבודים תמימים היו לו אתמול, רובם ככולם כשנאלץ, אל מול שומר, לנסות ולייצר. עד שלא יוכח אחרת, זהו אלמנט שמצבו הנפשי, ואולי גם המקצועי, לא מאפשר לו להוציא אל הפועל. וגם אם לא מאבד - ואפילו אם מצליח לכדרר אל הצד החזק שלו (ימין), זה נגמר לרוב ככה.

via GIPHY

כשקלויארו לא זורק אז קלויארו קולע. במיוחד כשז'יז'יץ' עוזר
בדומה לדורסי, קלויארו הוא ברומטר סטטיסטי מובהק. כלומר, משחקים בהם הוא קולע הם משחקים בהם מכבי תל אביב מנצחת. לא אני אומר את זה, אלא הנתונים. אמש, כאמור, הוא לא היה חלק מהריצה שעשתה את ההבדל. וגם נתוני הפלוס-מינוס שלו לא מרשימים בעליל (רק פלוס 2). ועדיין, האיש שווה מיני-דיון. גם כי קלע 16 נקודות, שזה נתון הקליעה הכמעט הכי טוב שלו העונה. הכי טוב, אגב, היה בסיבוב הקודם מול אותה האלבה (אז סיים עם 18). גם כי לא קלע אף שלשה. גם כי אני רוצה להראות לכם כמה דברים טובים שז'יזי'ץ' יודע לעשות.

עובדתית, קלויארו הוא שחקן שמקשה לא מעט פעמים על יכולת הביצוע של מכבי בהתקפה. כי ההגנה לא סופרת אותו, משאירה אותו פנוי, ומקשה בכך על השחקנים האחרים. ווילבקין למשל. ומאחר שקלויארו נמצא לרוב בפינה וממתין לתורו, כמו לא מעט שחקנים אחרים שלובשים לרוב צהוב, אז ימים בהם הוא לא פוגע מבחוץ = ימים שבהם הכל תקוע. אז לפחות אתמול הוא הצליח לפתור את העניין, בעזרתו של הסנטר הפותח.

כאן, למשל, קלויארו נע יפה מהפינה הרחוקה כדי לספק זווית מסירה לכספי. ולמרות ההחטאה, קלויארו אחראי על המהלך. עכשיו הביטו שוב בגיף, בבקשה, ושימו לב לעבודה הפיזית האיכותית של ז'יז'יץ'. שעם תחילת החדירה של כספי מייצר מגע עם פונטקיו, השומר של קלויארו – ואחר כך מרביץ קצת לניקיץ' וסוגר עניין.

via GIPHY

כאן, מתוך תרגיל התקפה שמכבי מריצה בעיקר בליגה, מנצל קלויארו את העזרה של תימאן על ז'יז'יץ' כדי לחמוק מזריקה מבחוץ ותחתיה פשוט לחתור לכיוון הטבעת. ושימו לב שוב, בבקשה, לז'יז'יץ'. במקביל לחדירה לסל של קלויארו, מנקה ז'יז'יץ' את השומר שלו לאמרס. גם מייצר אופציית מסירה אפשרית. וגם מונע עזרה של הגבוה היריב על קלויארו.

via GIPHY

אחרון: קלויארו מוסר פנימה. משחקים 4 בחוץ וז'יז'יץ' 1 בפנים. קלויארו מנצל את הריצה של אולינדה לעברו כדי לוותר על שלשה. ולהתקיף את הטבעת לאט לאט.

via GIPHY

שלוש נקודות לסיום – ואפילו לא מילה אחת על אותלו האנטר. פעם אחרונה שזה קורה
1. זוס - בשישה משחקים נטל העונה חלק יובל זוסמן, לאחר ששב מפציעתו הקשה. ואלו מספריו הממוצעים עד כה: 1.8 נקודות למשחק, בלי אף סל ל-2 נקודות. 0.3 אסיסטים למשחק, 0.3 עבירות שסוחט למשחק - ומדד יעילות 2. אתמול? אתמול סיים זוסמן כמעט 9 דקות וחצי מבלי שביצע ולו פעולה אחת. כלומר 0 נקודות, 0 זריקות לסל, 0 כדורים חוזרים, 0 אסיסטים, חסימות, חטיפות, איבודים, עבירות (שסחט או ביצע) ו-0 במדד היעילות. חייבים להיות סבלניים עם שחקן שחוזר מפציעה. חייבים גם להגיד שהמספרים האלו בלתי מתקבלים על הדעת. משהו בגזרה הזאת צריך להשתנות ומהר.

2. בלאט - לא סתם נקבתי בשמו של יונאס מטיסק בתחילת הטור. בהיעדרו של פייטון סיבה, הפכו הדקות של הרכז הגרמני הפיזי למשמעותיות יותר. ואתמול השלים עוד משחק בלתי מרשים מול מכבי תל אביב, בהמשך לשלושת המפגשים הקודמים בעונה הזו ובזו שלפניה. ובעונה הבאה, לפחות בתאוריה, הוא אמור להתחרות על דקות משחק מול בלאט ג'וניור. האם הגרמני מוכשר ממקבילו הישראלי? לא. האם קלע טוב יותר או מוסר טוב יותר? לא. האם הוא שחקן יותר טוב מתמיר בלאט? לא. האם כל זה אומר שבלאט, בעונה הבאה, שווה יותר דקות יורוליג ממנו? לא בטוח.

3. קטש - עודד קטש עשה את הבחירה ההגיונית והמתבקשת, מבחינתו, עת פנה להפועל ירושלים וביקש אישורה לעבור לפנאתינייקוס. ואפשר להבין, מרגע שנענה בשלילה, גם את ההחלטה שלו לעזוב ויהי מה. הרי בניגוד לשחקנים, אי אפשר להחזיק מאמן בכוח, ולו בתאוריה. שהרי הוא ממילא יכול להתפטר וזהו. עודד קטש, ביכולותיו, הבנתו העמוקה את משחק הכדורסל ובנוכחות שלו, הוא מאמן יורוליג. ובהינתן ההזדמנות הנכונה, הוא יכול להראות את זה לעולם הכדורסל אשר ביבשת הישנה.

ועדיין, אם לומר את האמת, התחושה סביב החלטתו מעט חמוצה. זכותו של אדם לרדוף אחר חלומו, בטח ובטח בסיטואציה החברתית הנוחה אליה צועד קטש נוכח זהות האנשים שמאיישים את השדרה הניהולית בפאו, אחד מהמועדונים המפוארים שיש (אם כי לא אחת הקבוצות, בלשון הווה, המרשימות שיש). אבל ירושלים, הקבוצה שהלכה עליו, נתנה לו גב ואשראי גם ברגעיו המוצלחים וגם באלו שפחות, סימנה שהיא רוצה וצריכה אותו כאן לידה ושהיא מצפה ממנו לכבד את החוזה שלו. ולא שאני טוען בהכרח שקטש טעה, כי סביר להניח שרוב המאמנים, או רוב האנשים, היו נוהגים כמותו. אני כן טוען שזה מורכב.