יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ריאל מדריד 19 16 3 159
2 ברצלונה 21 16 5 124
3 ארמאני מילאנו 18 12 6 60
4 אולימפיאקוס 19 12 7 123
5 אוניקס קאזאן 19 12 7 99
6 צסק"א מוסקבה 19 12 7 35
7 זניט סנט פטרסבורג 19 12 7 22
8 מונאקו 21 10 11 -4
9 אנדולו אפס 19 9 10 54
10 פנרבחצ'ה 19 9 10 47
11 מכבי תל אביב 19 8 11 -4
12 באיירן מינכן 19 8 11 -25
13 וילרבאן 19 8 11 -118
14 הכוכב האדום בלגרד 18 7 11 -23
15 באסקוניה 19 7 12 -130
16 אלבה ברלין 19 6 13 -116
17 פנאתינייקוס 18 4 14 -136
18 ז'לגיריס 18 3 15 -167
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

עושה רעש: ניתוח ההחתמות של מכבי ת"א

את העונה הקרובה בנתה האלופה עם מחשבה על יח"צ והלכה על שחקנים מוכרים בכסף קטן יחסית. הגיוון ההתקפי של וויליאמס מול התהיות לגבי ההגנה, האיכויות שיביא נאנלי ומידת ההתאמה של טיילור. האוזמן מסכם את השבוע הצהוב בטור ראשוני, מדבר על הלחץ של יאניס ומייעץ לזיו

שי האוזמן
שי האוזמן  18.08.21 - 09:33
תחילת כתבה

מהר מהר, לפני שיגמר
איזה בליץ דפקה לנו אלופת המדינה, אה? עוד לפני שהספקנו להגיד ג'ורדי ברתומיאו, כבר אצה רצה לה מכבי תל אביב וסגרה, מעשית, את סגל הזרים שלה לעונה הבאה. וממש, אבל ממש במקרה, כל זה קרה לפני המועד האחרון לחידוש המינויים לעונה הבאה.

עוד נדוש וננתח את משמעויות הרוחב השונות של הסגל שהולך ומולחם לנגד עינינו בטורים קרובים, אבל את הלהג השבועי נקדיש לשלושת הזרים שהצטרפו ובאו בימים האחרונים: דריק וויליאמס, ג'יימס נאנלי וקמרון טיילור. וגם קצת יפתח זיו לסיום. עליהם נסביר ולגביהם ננתח. וממש בקרוב (אבל לא היום), נסביר איך כל זה אמור לעבוד ביחד.

אבל קודם כל, נזכיר מה שיש עד כה.
זרים: אוונס (ורק אם יקרה משהו בלתי צפוי, ג'ונס), ווילבקין, טיילור, נאנלי, קלויארו, וויליאמס, ז'יז'יץ', ריינולדס. אליהם אמור להצטרף במהלך העונה, אם הבנו נכון, הבנדר. ואיך כל זה מסתדר עם מגבלת הזרים בליגה, אליבא ד'מנהלת? ובכן, זה תלוי בשאלה היא בכלל יש מגבלת זרים במנהלת בעונה הבאה, ואם כן, האם מדובר במגבלת התעשו מה שבא לכם של הקורונה, או שמא מגבלת שמונה זרים גג בעונה שהייתה נהוגה עוד לפני. נעקוב בעניין.

ישראלים: אהה, לא ברור. ג'ון דיברתולומיאו. כנראה שיפתח זיו. כנראה שג'ייק כהן. אם הבנו נכון את כספי, אז סביר להניח שלא. אם הבנו נכון את זוסמן (ואת התגובות של מכבי ת"א אחרי), אז כנראה שזוס לא. אם הבנו נכון את בלייזר, אז וואלה – לא יודעים. ולא בטוח שהתשובה חד משמעית גם לגבי סנדי כהן. או דורי סהר. הקיצר, לא בטוח.
 
אוקיי, ממשיכים. בגדול, אם צריכים כותרת ראשונית להחתמות עד כה, אפשר לומר מספר דברים מובהקים וראשוניים. הראשון, שבניגוד לשנים קודמות בהן חיפשו הצהובים גניבות, והגניבות היו שחקנים אלמוניים יחסית שמגיעים בכסף קטן (כמו קמרון טיילור), אז הפעם הלכו על גניבות של שחקני יורוליג מוכחים, שמסיבות שונות נאלצו לקבל השנה הרבה פחות כסף מזה שאליו התרגלו או ציפו.

השני, שמכבי תל אביב לקחה הקיץ בחשבון, יותר מבחלק מהעונות הקודמות, את חשיבות היח"צ בכל הנוגע להחתמות שלה, ואת ההשפעה של שמות מוכרים על ציבור הלקוחות שלה. השלישי, שהסגל שהולך ונבנה שם דגש מובהק על עמדות 3-5, עם תיקון דרמטי בעמדות הפורוורד. ואולי יש לומר תיקון דרמטי מדי. הרביעי, שבקבוצה הזאת יש יותר אופציות התקפיות מאשר זו הקודמת, ובמיוחד בכל הקשור ליצירה מאותן עמדות 3-5, ושזאת עדיין תהיה הקבוצה של סקוטי ווילבקין.

החמישי, ואולי החשוב מכולם: אם את העונה הקודמת סיים יאניס ספרופולוס עם אלמנטים מסוימים של בירווז (שזה, למי שלא מתחבר למשחקי מילים מטופשים, קיצור לאפקט הברווז הצולע), אז את העונה הבאה הוא פותח כשכל הלחץ עליו. גם כי השמות גדולים הרבה יותר; גם כי הוא, במופגן, היה חלק סופר משמעותי בקבלת ההחלטות; גם, אם תקראו/תאזינו היטב לניואנסים דקים שזולגים ממסדרונות יד אליהו הישן דרך כותרות וידיעות תקשורתיות, כי מתקיימת התחושה שמשהו בדרכי התקשורת של נציגתנו המשוריינת מעט חורק לו.

והדרך היחידה להתגבר על כל זה היא לנצח. ולנצח הרבה ומהר.

וויליאמס
היידה. זמן לנתח את הרכש הכי נוצץ עד כה. דריק וויליאמס. ואם נבודד את הכל, אין ספק שלהנחית כאן שחקן יורוליג מוכח, עם מספרים מוכחים ורזומה מוכח - והכל באזור ה-700 אלף דולר (על פי פרסומים זרים וזה) = שיחוק ביג טיים. מכבי תל אביב של העונה האחרונה הייתה קבוצה נטולת 4 ברמה סבירה, ויש לי את זה גם בפחות עדין, אם ממש תתעקשו. בפשטות: אם נשווה את וויליאמס הנוכחי לדראגן בנדר של לפני הפציעה, אז יש כאן שדרוג משמעותי. נקודה.

מעבר לשם הגדול ואם נדבר כדורסל, ברור שמכבי ת"א חיפשה פאוור פורוורד אתלטי, כדי לחפות על מה שלא היה אשתקד. וחיפשה מישהו שאליו ניתן לזרוק את הכדור כדי שיעשה איתו משהו בעצמו, ולא רק מישהו שמדי פעם יכול לקפוץ החוצה וליידות איזו שלשה. ואת זה ממש לא היה לה בעונה שעברה. ואת זה יהיה לה בעונה הקרובה.

וויליאמס יודע לעשות הרבה דברים התקפיים מעניינים. והוא הראה את זה בכל שלוש קבוצות היורוליג שלו, ותחת כל מאמני היורוליג שלו. והוא יודע ליצור ובדרכים מגוונות. ואת זה הראה ובמרהיב בתקופת האוניברסטיה שלו – וזה גם מה שהוביל לכך שנבחר שני בדראפט 2011.

גם בעונה אישית רעה שלו, במדי ולנסיה השנה, הגיע האיש שנבחר בדראפט לפני קליי תומפסון, קוואי לאונרד, קמבה ווקר, ג'ימי באטלר ואפילו אקס הפועל תל אביב ג'ון דיבלר, לכדי ממוצע של 9 נקודות, עם 66.2% ל-2 נקודות. עם דגש על ה 66.2%.

ואת הזריקות הללו ל-2 יודע וויליאמס לקחת בצורות ובדרכים שונות. גם, כמובן, בהטלות שנזרקות לעברו לאחר מהלכי פיק אנד רול וכו', שמסתיימות באלי הופים מהדהדים. וגם במהלכי אחד על אחד, כולל פוסט אפ יפים, בהם יודע האיש להציג לראווה כוח, התמצאות וטכניקה.

כאן, למשל, מראה וויליאמס את היכולת להסתובב לקו הבסיס, על כתף ימין, מול שומר פיזי וקשוח דוגמת דיאנדרה קיין. אה, ואל זה צריך להוסיף

via GIPHY

וממהלכי הגב לסל הללו אפשר להגיע גם לאסיסטים (ובמיוחד לצד הקרוב), ו-ודאי שאפשר לייצר מגע ולסחוט עבירות. שזה טוב. מצד שני, וזה אלמנט שמאמניו הקודמים אהבו פחות, הרי שלעיתים נוטה וויליאמס ללכת על דרגת סיכון גבוהה יותר, במה שנראה כמו פשרה לטובת הזריקה הקשה יותר. בוולנסיה קיבלנו את זה פחות, ולראיה האחוזים ל-2. בקבוצות שלפני קצת יותר. ולא שוויליאמס לא יכול לקבור זריקות קשות יותר. תשאלו את אלייז'ה בראיינט.

via GIPHY

ואם כבר המהלך האחרון, הרי שמעבר לטכניקה וליכולת, ניתן היה לראות שם גם את האינסטינקטים. אלו שמזהים מאחור איזה קווינסי אייסי שאורב, ומוותרים על התענוג המפוקפק.

אוקיי, אז למדנו עד כה שיש אופציית פוסט מעמדה 4. כזאת שלא הייתה לפני כן, למעט בדקות מספר של עומרי כספי. וכל זה מצטרף לאופציה לשחק עם הגב לסל לכיוונו של ג'יילן ריינולדס, עליה דיברנו בשבוע שעבר. ולתקווה הצהובה לפיה אפשר יהיה לרכב קצת יותר על הכתפיים הרחבות של ז'יז'יץ' בעונתו השניה. הקיצר, שעמדות 4-5 מכילות הפעם הרבה (הרבה) יותר אופציות התקפיות.

ואצל וויליאמס, מעבר לטכניקה ולתנועה ללא כדור, יש גם משחק פנים לסל. ולמרות שם בו הוא נוטה לעיתים להתפשר וללכת על זריקות בדרגת קושי גבוהה מדי, היכולת שם. תשאלו את ריינולדס, אם אתם שוב בוחרים שלא להאמין לי, יא רשעים.

via GIPHY

בעונתו בפנר, קלע וויליאמס כ-1.5 שלשות למשחק ב 37.3%. שזה נהדר. שם, אצל ז'לקו אוברדוביץ', נדמה היה שהוא מקבל איזשהו חופש התקפי שמאפשר לו לזהור. אמנם לא כמו החופש ההתקפי שקיבל בעונה שלפני, במדי באיירן, שם שימש כעוגן ההתקפי המרכזי, אבל עדיין חופש מסוים. זאת, בניגוד למה שפגש בתחנתו האחרונה, בספרד. שם, כשהוא צריך לשחק כדורסל של תרגילים, חסימות ופואנטות אחרות (מסורבלות) ומאוחרות יותר, וויליאמס הלך לאיבוד.

מהבחינה הזאת, מכבי ת"א של ספרופולוס מתאימה לוויליאמס הרבה יותר. סטים פשוטים עם פאנצ'ים ברורים וקרובים יעזרו. משחק של בידודים ואחד על אחד יעזור גם הוא לאיש שצריך את הכדור, את הריווח ואת האישור לשחק כדורסל של כשרון. כי הכשרון, כאמור, קיים. ועם הכשרון הזה תקבל מכבי את אחד היוצרים (מעמדה מספר 4) מהמוכשרים שידע המועדון. אם לא ה. עד כדי כך.

עכשיו הגנה. כאמור, וויליאמס קופץ וגבוה. וכאמור, וויליאמס שיחק כבר אצל מאמני יורוליג משמעותיים, כולל המשמעותי מכולם, ומכיר היטב את הדרישות של משחק ההגנה בליגה השניה בטיבה בעולם. לאורך כל עונותיו ביבשת הישנה, הפגין וויליאמס מחויבות, תשוקה ורצון. מה שלא הפך אותו לחוסם ראוי (14 חסימות מצטברות ב 62 משחקים בעונותיים האחרונות) או לריבאונדר יוצא דופן (3.1 כדורים חוזרים בולנסיה). והאמת? גם לא הפך אותו למקבל החלטות ערני או יוצא דופן בהגנה.

למשל כאן, במשחק החוץ האחרון שלו בתל אביב. וויליאמס מקבל בחילוף את דיברתולומיאו. מביט בו בעניין, ובעוד שהכדור זז מצד לצד, פוצח בריקוד המעגלי המפורסם.

via GIPHY

אז ברכות, אם כן, לזוכה הראשון בפגרת 2021 בפרס ג'ון טרבולטה המבולבל.

via GIPHY

או כאן, כשוויליאמס מתחייב יתר על המידה לעזרה/עקיצה על קלויארו. במשחק שבו המאמן שלו ביקש שלא יגיעו שמירות כפולות, ובטח שלא מהצד החזק. נו, אז וויליאמס עזר יותר מדי וחטף על הראש. גם מבראיינט. גם מז'לקו. גם בעניין הזה, ההגנתי, עשויה תל אביב לעשות לו רק טוב, כאשר כללים פשוטים יותר ואנרגיות גבוהות יותר יכולות לעזור לו לחפות על הבעיות המובנות.

via GIPHY

ומכאן אולי אפשר להבין ולנתח את הקריירה האירופאית של וויליאמס עד כה. למרות תואר אליפות בגרמניה, הרשים עד כה וויליאמס הרבה יותר ברמה האישית מאשר הקבוצתית. באיירן עונת 2018/19 לא עשתה פלייאוף יורוליג למרות שהצטיין בשורותיה; פנר עונת 2019/20 דשדשה בירכתי הטבלה ועת נעצרה העונה, הייתה גבולית לשמיניה הראשונה; ולנסיה עונת 2020/21 סיימה את העונה האירופאית שלה חזק במיוחד (כולל הצטיינות של אותו וויליאמס לקראת הסוף) אבל כשגם היא מחוץ לשלב הנוקאווט. ואת שתי עונותיו האחרונות באירופה, כדאי לציין, סיים וויליאמס עם מדד פלוס מינוס שלילי.

זמן סיכום. מכבי תל אביב קיבלה, בכסף קטן יחסית, מפלצת התקפית. וויליאמס הוא שחקן עתיר נסיון יורוליג, שיכול להביא הרבה מאוד אל השולחן. כולל מהלכים שיעשו נעים בגב לאוהדים; שחקן שבהחלט עשוי להתאים הרבה יותר לסגנון ההתקפי של ספרופולוס מאשר לזה ממנו סבל בולנסיה; שחקן שבעזרת אפקט יד אליהו והאנרגיות עשוי לתרום יותר הגנתית מאשר בעבר.

בגיל 30 ואחרי שהפסיד פעם אחר פעם אחר פעם למכבי ת"א במפגשי ראש בראש (ניצח רק במפגש אחד מתוך שישה), רוצה וויליאמס להחזיר את הקריירה שלו למסלול. ולכן הסכים לקיצוץ בכסף מצד אחד, אבל התעקש על חוזה סגור לעונה אחת בלבד מצד שני. והכל כדי לתת כאן עונה חזקה שתחזיר אותו לכסף גדול, לפני שיגמר. עונה שבה הוא חוזר למספרים מפלצתיים. ואולי עונה שבה, סופסוף, יצליח להוביל קבוצת יורוליג גם להישגים קבוצתיים.

נאנלי
הסיפור של ג'יימס נאנלי דומה ושונה מזה של דרק וויליאמס. דומה, כי גם כאן מדובר בשחקן שמגיע לארצנו הקטנטונת כאשר הקריירה שלו בירידה. או ליתר דיוק, לאחר שלא ממש שיחק כדורסל לאחרונה. דומה, כי בגיל 31, יודע נאנלי היטב שהוא חייב עונה אחת חזקה בצהוב ובכחול, כדי לחזור לעניינים. שונה, כי בניגוד לוויליאמס, את הקריירה שלו פילס נאנלי ממש מלמטה, דרך מקומות כמו קבאלה היוונית או מכבי אשדוד. שונה, כי בניגוד לוויליאמס, נאנלי כן היה חלק מאימפריה אירופית שהצליחה. נאנלי אמנם שיתף פעולה עם וויליאמס בגרסה המבאסת של פנר בסוף קדנציית אוברדוביץ', אבל עוד לפני היה חלק מהקבוצה הטובה ביבשת. שהייתה גם אלופת היבשת. שונה, כי בניגוד לוויליאמס, נאנלי צריך השקעה יחסית נמוכה כדי לתת תוצרת התקפית גבוהה.

נסביר. כאשר כיכב דרק וויליאמס במדי באיירן מינכן, הוא היה השחקן המרכזי אליו הלכו שם. כמה מרכזי? מדד ה-USG, שמצביע על השימוש ההתקפי שעושים בשחקן מסוים, מיקם אותו במקום הראשון בקבוצה. הקיצר, האיש אליו הלכו הכי הרבה.

מצד שני, בעונתו האישית הטובה ביותר של נאנלי במדי פנרבחצ'ה, היא עונת 17/18 (9.3 נקודות בממוצע למשחק), מדד ה-USG מיקם אותו במקום השביעי בקבוצה. בעונתו האישית הטובה ביותר של נאנלי ביורוליג, היא אותה חצי עונה ב-18/19 בה בילה לצידו של מייק ג'יימס במדי מילאנו (14.1 נקודות למשחק), מיקם אותו אותו מדד רק במקום החמישי בקבוצה. הקיצר, כמו שאמא שלי נוהגת לומר, מדובר באיש שלא מבקש הרבה אוכל.

ולמה? כי קליעה. כי TRUE SHOOTING. ממוצע הקריירה של נאנלי בהטלות מחוץ לקשת שלוש הנקודות עומד על 48.5%. שזה טוב. שזה נובע מעיקר מעונה אחת הזויה, היא עונת 17/18, אותה סיים עם 55.4% מטורפים לשלוש נקודות (אחוזים שטיפה התחרבנו בגלל הופעה מרשימה הרבה פחות בפלייאוף ובפיינל פור). לכך תוסיפו שלוש עונות רצופות בהן השיג הפורוורד אחוז של 50% צפונה בזריקות ל-2, וממוצע קריירה של קרוב ל-91% מהקו, ותבינו כל מה שצריך. שהאיש קולע. ו-TRUE SHOOTING? שוב נלך לעונת 17/18, ההיא. ושם נראה שנאנלי אותה סיים עם מעל 57% בקטגוריה הזאת. קטגוריה שנשלטת באופן בלעדי על ידי שחקנים גבוהים. קטגוריה שבה עקף אותו בעונה ההיא רק גארד זניח אחד בשם ננדו דה קולו.

עכשיו זמן לתרגם הכל. שמא נגפגף? בהחלט כן. אז מה יודע לעשות ג'יימס נאנלי בהתקפה? בעיקר לעמוד בפינה, ממנה לנוע למקומות הפנויים – ולדפוק שלשות. כמה פשוט? ככה פשוט.

via GIPHY

ומהבחינה הזאת, הוא בהחלט עשוי להיות התאמה מצוינת לריווח ולסיסטם ההתקפי של ספרופולוס. ווילבקין ייצר מצד אחד ונאנלי יוודא שממנו לא יעזרו (להבדיל משחקנים כמו זוסמן, קלויארו ושות'). ואם יעזרו, יעניש. וזהו. נאנלי, שכבר שיחק והסתדר עם גארדים מאוד דומיננטיים כמו מייק ג'יימס או וונמייקר, יוכל בהחלט להסתדר בצורה דומה גם עם ווילבקין.

האם יכול לקלוע בצורות אחרות? בהחלט כן. נאנלי יכול לצאת מחסימות ולקלוע. נאנלי כן יודע לנוע כשצריך. ונאנלי, ככה מדי פעם, יוכל אפילו לייצר לעצמו. כמו למשל כאן.

via GIPHY

האם זה הופך אותו לשחקן פיק אנד רול מצוין, טוב או אפילו סביר? לא. האם זה הופך אותו לאחד שיכול לנהל משחק או למכדרר אמין? לא.

via GIPHY

שאלה מעניינת נוגעת לעמדה שבה ישחק נאנלי בצהוב ובכחול. עקרונית, מדובר בסמול פורוורד. עקרונית, ובטח ככל שהגיל עולה, באחד שיכול להיכנס בהרכבים מסוימים לעמדה 4. ומצד שני, ראינו איך בליינאפים שונים בטורקיה (וגם באיטליה), הלכו על הרכבים גדולים ודחפו את נאנלי לעמדה מספר 2.

ומעמדת השוטינג גארד, הראה המצטרף החדש של מכבי, שהוא יכול להוריד עם הגב לסל שחקנים קטנים, כמו פייר ג'קסון. ומשם, למרות שמספרי האסיסטים שלו מעולם לא הבריקו, הוכיח הבנת משחק ויכולת מסירה ממנה לא כדאי להתעלם. כשאנחנו בוחנים את מה שקורה בעמדות הללו במכבי, אפשר לראות בקלות איך נאנלי יושב גם על עמדת השחקן שליד הרכז.

via GIPHY

והגנה? אההה, לא רע בכלל. נאנלי יכול לשמור על כמה עמדות, כולל על מקבלי החלטות מכדרור. וזה לא מקרי, לכן, שהוא הוצב הגנתית על לא מעט סקוררים יריבים, כמו למשל אותו הווילבקין, ועשה זאת בהצלחה מסוימת. אם כן, גם לאור גילו וגם בהמשך למה שהציג לראווה ביורוליג, אפשר להגדיר את נאנלי כשומר אמין וסולידי. אחד שיודע להחזיק מעמד. כמו כאן, למשל.

via GIPHY

וכל זה לא הופך אותו לאיזשהו עילוי הגנתי, כן? לא מול שחקנים סופר איכותיים וגם לא כשהוא שומר על קלעים ביציאה מחסימות.

via GIPHY

זמן סיכום. מכבי ת"א קיבלה שוב, בכסף קטן יחסית, שחקן איכותי. אחד שיכול להסתגל מצוין להתקפה הסטטית (מאוד) שלה. שחקן שידרג (מאוד) את איכות האיום שלה מהפינות; ג'יימס נאנלי הוא שחקן עתיר נסיון יורוליג, שיכול להביא הרבה מאוד אל השולחן; שחקן שיכול לשחק במספר עמדות; שחקן שכבר שיחקו לצידו של וויליאמס; שחקן ששיחק לצידם של גארדים סקוררים מסוגו של ווילבקין; שחקן שיחזיק מעמד הגנתית ויתרום כאן לכימיה הקבוצתית.

ואחרי כל זה, זמן לשאול: האם ג'יימס נאנלי הוא בדיוק מה שמכבי תל אביב צריכה? התשובה היא שלא בטוח. מכבי תל אביב שוב חיזקה כאן את עמדות הפורוורד שלה. ושוב הותירה את הכדור, ההחלטות והעונה שלה בידיים של שחקן אחד בלבד.

טיילור
עכשיו זמן לאיש שעליו באמת בונים הצהובים כגניבה בכסף ממש קטן. הנה מגיח לו קמרון טיילור, דרך הליגה ההונגרית הראשונה והגרמנית השלישית, דרך מכללה בשם סיטון היל (ולא, לא מדובר בסיטון הול), ועד ליורוליג. אבל רגע. אנחנו כבר בכמעט 2,500 מילה. דאמיט, אז עכשיו נקצר. בערך.

באיזו עמדה משחק טיילור? הממ, איפשהו בין ה-3 ל-2. כלומר, בתחנתו בהמבורג, חלק את העמדות הללו ביחד עם מיודענו ג'ורדן סווינג, כשהאחרון יותר ב-2 וטיילור יותר ב-3. טיילור, בכל תחנותיו, הראה שהוא קודם כל שחקן אנרגיה. אחד נטול פחד. אחד שלא חושש ממגע ושיכול ללכת לקו לעיתים תכופות ובאחוזים טובים (כמעט חמש זריקות עונשין בממוצע למשחק בהונגריה).

אחד שכרגע מוגדר בעיקר כסלאשר. לא ההוא שניגן גיטרה ליד אקסל רוז, אלא זה שנע היטב ומהר ללא כדור. למשל כאן, במדי המבורג. כאשר שומר עליו פונטקיו מאלבה ברלין, ובעוד הקבוצה מריצה תרגיל הטעיית מדורגת לסווינג בצד השני, חותך ובורח לו טיילור לכיוון הטבעת, בדרך לדאנק.

via GIPHY

מהבחינה הזאת, שוב צריך לשים לב לאוריינטציה. מכבי תל אביב אוהבת שחקני פינות. וטיילור יודע ומכיר פינות. לאו דווקא בגלל הקליעה לשלוש, שהיא כרגע סבירה בלבד, אלא יותר במובנים אחרים. כי משם, אגב, יכול גם לחדור לסל. כאן, מעמדה מספר 3 ולאחר פיק אנד רול ראשוני של אותו סווינג, חודר טיילור יפה לכיוון הצבע ופוגע בגבוה ריכטר פנימה.

via GIPHY

האם טיילור הוא מייצר ברמה גבוהה? נכון לעכשיו התשובה היא שלא. הפוטנציאל אמנם קיים, ואת זה ראינו גם ב-12 המשחקים בהם שיחק בליגת האלופות של פיב"א, אבל לא הרבה מעבר לכך. ולמרות שעונתו האחרונה הייתה העונה שבה הרים את ממוצע האסיסטים שלו (3.4 למשחק, שזה טוב מאוד), לא הפגין קריאת מצבים יוצאת דופן בכלל או ממצבי פיק אנד רול בפרט. נניח היכולת לזהות, לאתר ולפגוע בשחקנים בצד החלש. למשל כאן.

via GIPHY

אבל כאמור, הטיקט הוא האנרגיה. הפיזיות. האתלטיות. קמרון טיילור הוא ריבאונדר טוב מאוד לעמדה שלו. וקמרון טיילור יכול להפוך לשחקן הגנה טוב מאוד. אחד כזה שיוכל לקחת את התפקיד שהיה שייך ליובל זוסמן (היה וזוס יעזוב). הנה כאן, למשל, כשהוא מתנפל על גיפיי של אלבה ברלין.

via GIPHY

אגב, גם בצד ההגנתי כדאי אולי לשים הדברים בפרופורציות. קמרון טיילור יכול בהחלט להפוך לשחקן הגנה טוב מאוד (אגב, גם סנדי כהן). הוא עדיין לא כזה.

זמן סיכום. בניגוד לשניים הקודמים, עם טיילור חזרה מכבי ת"א למודל הגניבות בכסף קטן. כזה שעבד לה כמה פעמים בעבר. כזה שפגע בה כמה פעמים בעבר. בניגוד לשניים הקודמים, טיילור הוא לא שחקן יורוליג. לא רק בגלל הרזומה, אלא בגלל שעדיין לא הראה שהוא כזה. ולא שאין פוטנציאל התקפי, אלא שיש בעיקר פוטנציאל תאורטי ופחות דברים עליהם אפשר לבנות. וטיילור, כל עוד לא הוכח אחרת, הוא יותר גארד-פורוורד מאשר גארד יוצר אמין. כלומר, עוד שחקן שיכול לשבת על עמדה 3 (כמו נאנלי וקלויארו) ופחות להוריד את הלחץ מסקוטי ווילבקין. טיילור עשוי להביא הרבה דברים כיפיים אל השולחן, כמו רצון, תשוקה, אתלטיות ומחויבות למשחק מהיר, אבל לא בטוח שזה האיש שיכול לחזק את הקו האחורי הנוכחי והמוגבל של מכבי תל אביב.

יפתח זיו?
מה שמוביל אותנו ליפתח זיו. נכון לכתיבת הטור הזה, זיו עדיין לא חתום באימפריה של הכדורסל הישראלי. אם וכאשר יחתום, עוד נרחיב ונלהג. בינתיים, אם אני בתפקיד המייעץ, אני אומר לאיש ששיחק בגלבוע ללכת על זה. גם כי נוצר מצב שבו הקו האחורי חסר ולא עמוס או מרשים במיוחד. גם כי הוא יכול למצוא עצמו בתור הצבר המוביל (ותאהבו את זה או לא, יש לדבר הזה משקל). בעיקר כי הוא שווה דקות משחק משמעותיות כבר מההתחלה. כי הוא מתאים מאוד לרעיונות של ספרופולוס – בטח אלו ההגנתיים. ואם יהיה טוב (וזאת כבר שאלה אחרת), יוכל להיות שווה דקות משחק איכותיות גם אחרי ההתחלה. ואם אני בתפקיד המייעץ למכבי תל אביב, אני אומר גם להם ללכת על זה. ולא בגלל שאני בטוח שיפתח זיו יהיה הפתרון, אלא כי אני די בטוח שלא תהיה להם אופציה טובה יותר.