מהר מהר, לפני שיגמר
איזה בליץ דפקה לנו אלופת המדינה, אה? עוד לפני שהספקנו להגיד ג'ורדי ברתומיאו, כבר אצה רצה לה מכבי תל אביב וסגרה, מעשית, את סגל הזרים שלה לעונה הבאה. וממש, אבל ממש במקרה, כל זה קרה לפני המועד האחרון לחידוש המינויים לעונה הבאה.

עוד נדוש וננתח את משמעויות הרוחב השונות של הסגל שהולך ומולחם לנגד עינינו בטורים קרובים, אבל את הלהג השבועי נקדיש לשלושת הזרים שהצטרפו ובאו בימים האחרונים: דריק וויליאמס, ג'יימס נאנלי וקמרון טיילור. וגם קצת יפתח זיו לסיום. עליהם נסביר ולגביהם ננתח. וממש בקרוב (אבל לא היום), נסביר איך כל זה אמור לעבוד ביחד.

אבל קודם כל, נזכיר מה שיש עד כה.
זרים: אוונס (ורק אם יקרה משהו בלתי צפוי, ג'ונס), ווילבקין, טיילור, נאנלי, קלויארו, וויליאמס, ז'יז'יץ', ריינולדס. אליהם אמור להצטרף במהלך העונה, אם הבנו נכון, הבנדר. ואיך כל זה מסתדר עם מגבלת הזרים בליגה, אליבא ד'מנהלת? ובכן, זה תלוי בשאלה היא בכלל יש מגבלת זרים במנהלת בעונה הבאה, ואם כן, האם מדובר במגבלת התעשו מה שבא לכם של הקורונה, או שמא מגבלת שמונה זרים גג בעונה שהייתה נהוגה עוד לפני. נעקוב בעניין.

ישראלים: אהה, לא ברור. ג'ון דיברתולומיאו. כנראה שיפתח זיו. כנראה שג'ייק כהן. אם הבנו נכון את כספי, אז סביר להניח שלא. אם הבנו נכון את זוסמן (ואת התגובות של מכבי ת"א אחרי), אז כנראה שזוס לא. אם הבנו נכון את בלייזר, אז וואלה – לא יודעים. ולא בטוח שהתשובה חד משמעית גם לגבי סנדי כהן. או דורי סהר. הקיצר, לא בטוח.

אוקיי, ממשיכים. בגדול, אם צריכים כותרת ראשונית להחתמות עד כה, אפשר לומר מספר דברים מובהקים וראשוניים. הראשון, שבניגוד לשנים קודמות בהן חיפשו הצהובים גניבות, והגניבות היו שחקנים אלמוניים יחסית שמגיעים בכסף קטן (כמו קמרון טיילור), אז הפעם הלכו על גניבות של שחקני יורוליג מוכחים, שמסיבות שונות נאלצו לקבל השנה הרבה פחות כסף מזה שאליו התרגלו או ציפו.

השני, שמכבי תל אביב לקחה הקיץ בחשבון, יותר מבחלק מהעונות הקודמות, את חשיבות היח"צ בכל הנוגע להחתמות שלה, ואת ההשפעה של שמות מוכרים על ציבור הלקוחות שלה. השלישי, שהסגל שהולך ונבנה שם דגש מובהק על עמדות 3-5, עם תיקון דרמטי בעמדות הפורוורד. ואולי יש לומר תיקון דרמטי מדי. הרביעי, שבקבוצה הזאת יש יותר אופציות התקפיות מאשר זו הקודמת, ובמיוחד בכל הקשור ליצירה מאותן עמדות 3-5, ושזאת עדיין תהיה הקבוצה של סקוטי ווילבקין.

החמישי, ואולי החשוב מכולם: אם את העונה הקודמת סיים יאניס ספרופולוס עם אלמנטים מסוימים של בירווז (שזה, למי שלא מתחבר למשחקי מילים מטופשים, קיצור לאפקט הברווז הצולע), אז את העונה הבאה הוא פותח כשכל הלחץ עליו. גם כי השמות גדולים הרבה יותר; גם כי הוא, במופגן, היה חלק סופר משמעותי בקבלת ההחלטות; גם, אם תקראו/תאזינו היטב לניואנסים דקים שזולגים ממסדרונות יד אליהו הישן דרך כותרות וידיעות תקשורתיות, כי מתקיימת התחושה שמשהו בדרכי התקשורת של נציגתנו המשוריינת מעט חורק לו.

והדרך היחידה להתגבר על כל זה היא לנצח. ולנצח הרבה ומהר.

וויליאמס
היידה. זמן לנתח את הרכש הכי נוצץ עד כה. דריק וויליאמס. ואם נבודד את הכל, אין ספק שלהנחית כאן שחקן יורוליג מוכח, עם מספרים מוכחים ורזומה מוכח - והכל באזור ה-700 אלף דולר (על פי פרסומים זרים וזה) = שיחוק ביג טיים. מכבי תל אביב של העונה האחרונה הייתה קבוצה נטולת 4 ברמה סבירה, ויש לי את זה גם בפחות עדין, אם ממש תתעקשו. בפשטות: אם נשווה את וויליאמס הנוכחי לדראגן בנדר של לפני הפציעה, אז יש כאן שדרוג משמעותי. נקודה.

מעבר לשם הגדול ואם נדבר כדורסל, ברור שמכבי ת"א חיפשה פאוור פורוורד אתלטי, כדי לחפות על מה שלא היה אשתקד. וחיפשה מישהו שאליו ניתן לזרוק את הכדור כדי שיעשה איתו משהו בעצמו, ולא רק מישהו שמדי פעם יכול לקפוץ החוצה וליידות איזו שלשה. ואת זה ממש לא היה לה בעונה שעברה. ואת זה יהיה לה בעונה הקרובה.

וויליאמס יודע לעשות הרבה דברים התקפיים מעניינים. והוא הראה את זה בכל שלוש קבוצות היורוליג שלו, ותחת כל מאמני היורוליג שלו. והוא יודע ליצור ובדרכים מגוונות. ואת זה הראה ובמרהיב בתקופת האוניברסטיה שלו – וזה גם מה שהוביל לכך שנבחר שני בדראפט 2011.

גם בעונה אישית רעה שלו, במדי ולנסיה השנה, הגיע האיש שנבחר בדראפט לפני קליי תומפסון, קוואי לאונרד, קמבה ווקר, ג'ימי באטלר ואפילו אקס הפועל תל אביב ג'ון דיבלר, לכדי ממוצע של 9 נקודות, עם 66.2% ל-2 נקודות. עם דגש על ה 66.2%.

ואת הזריקות הללו ל-2 יודע וויליאמס לקחת בצורות ובדרכים שונות. גם, כמובן, בהטלות שנזרקות לעברו לאחר מהלכי פיק אנד רול וכו', שמסתיימות באלי הופים מהדהדים. וגם במהלכי אחד על אחד, כולל פוסט אפ יפים, בהם יודע האיש להציג לראווה כוח, התמצאות וטכניקה.

כאן, למשל, מראה וויליאמס את היכולת להסתובב לקו הבסיס, על כתף ימין, מול שומר פיזי וקשוח דוגמת דיאנדרה קיין. אה, ואל זה צריך להוסיף

קבוצה		מש’	נצ’	הפסד	הפרש
1	ריאל מדריד	34	27	7	243
2	פנאתינייקוס	34	23	11	172
3	מונאקו	34	23	11	99
4	ברצלונה	34	22	12	120
5	אולימפיאקוס	34	22	12	117
6	פנרבחצ`ה	34	20	14	135
7	מכבי תל אביב	34	20	14	30
8	באסקוניה	34	18	16	-18
9	אנדולו אפס	34	17	17	16
10	וירטוס בולוניה	34	17	17	-78
11	פרטיזן בלגרד	34	16	18	-20
12	ארמאני מילאנו	34	15	19	14
13	ולנסיה	34	14	20	-96
14	ז`לגיריס קובנה	34	14	20	2
15	באיירן מינכן	34	13	21	-120
16	הכוכב האדום בלגרד	34	11	23	-52
17	וילרבאן	34	9	25	-213
18	אלבה ברלין	34	5	29	-353

עושה רעש: ניתוח ההחתמות של מכבי ת"א