סיפור ש(כמעט) היה באמת
מכירים את אלו שמספרים לכם על אנשים שעוצרים אותם ברחוב ושואלים אותם שאלות תם? אז הנה, גם אני יודע להמציא סיפורים כאלה. אתמול ביד אליהו הישן, מיד לאחר הטקס שבו זכו צביקה שרף ופיני גרשון לקבל את הכדור המגיע להם, ניגש אלי איזה אחד ואמר לי/ שאל אותי: תגיד, אם לוקחים את הקבוצה הזאת ושמים עליה את פיני, היא טובה יותר? אוקיי, אז לא באמת ניגש אלי מישהו ואת השאלה הזאת שאלתי את עצמי בראש, אבל אני עומד בזה על זכותי להמחיז את הסיטואציה, בשם החירות האומנותית.
כי בכל מקרה, התשובה הרי ברורה וחיובית. ברור שמכבי הזאת הייתה טובה יותר עם מישהו כמו פיני גרשון על הקווים. עם מאמן שהיה דורש, בהגדרה, קצב משחק מהיר יותר שיאפשר לסגל השחקנים הזה לסחוב על גבו את המומנטום שמגיע מהקהל ביציעים - ולהרוג משחקים. כי ברור שמכבי הזאת, אם רק היו מתאימים לה שיטה התקפית שתפורה על מידותיה, הייתה מצליחה להוציא מעצמה כדורסל עם הגיון, להבדיל מכדורסל של תרגילים ספציפיים. להבדיל מכדורסל שבו שחקנים מלוהקים לתפקידים אליהם אינם בהכרח מתאימים. וברור שמכבי הזאת, עם סט היכולות המסוים שלה, לא הייתה נאלצת לשחק כדורסל שבו היא מגיבה ומתאימה עצמה למה שהיריב רוצה, אלא ההיפך.
ולמה אני אומר לכם את כל זה דווקא אחרי אחד מהמשחקים הכי מהנים שידענו בעונה הנוכחית? כי אתמול דווקא יכולנו לקבל טעימה למה שיכול היה להיות, לא מדי פעם, אלא באופן תדיר יותר. אם יש משהו שיאניס ספרופולוס חד בו, בדרך כלל, הרי שזה נוגע לניהול החילופים. ליכולת ליישם את תכנית החילופים איתה הגיע מהבית על הפרקט עצמו. ולרוב, כידוע, מדובר בהתאמות הגנתיות שנובעות מהכנה יסודית ומדוקדקת לדברים שעושה הקואץ' מהצד השני. ולא שאתמול לא ראו שרידים של זה, כי הרי ראינו.
ולא שאתמול נמנע האיש מחילופים אינסטינקטיביים עליהם אפשר לוותר, למשל בדמות החילוף הקבוע של שחקן שמייצר עבירה אישית שניה במחצית הראשונה, או מההתאמה הכמו אוטומטית של הרכב גבוה להרכב גבוה (ולראיה הדקות המוגברות שקיבל קלויארו בעמדה 3 אל מול קורבנוב בצד השני), אבל אתמול היו גם דברים מעבר. הייתה גם יוזמה. היה גם קצת מעוף. ואפילו, לפרקים, היה גם רצון לנצל את האיכויות ההגנתיות שקיימות (יותר) כעת כדי לאסוף הכדור אל חיקם של השחקנים ולצאת קדימה, בריצה במורד או במעלה הגבעה. שאין הרי יותר הגיוני מזה. ולא, זה עדיין לא מספיק. ולא, זה עדיין לא שיטתי או מאומן דיו. אבל כן: אתמול, ברגעים מסוימים, הצליחה מכבי תל אביב לייצר חבורה שמתנפלת עליך הגנתית במטרה להסתער עליך לאחר מכן במגרש הפתוח. ובמקביל, ביקשה ושאפה ליזום. ולשחק על החוזקות שלה. בדיוק כמו שהיא אמורה. וייצרה, בהתאמה, כיף של כדורסל.
האם מכבי ת"א הזו הייתה נראית טוב יותר עם גרשון? (אלן שיבר)
כל הדרכים הן מובילות לאפס
מיד ניגש לניתוחים וליהוגים מקצועיים, פחות או יותר. אבל לפני, זמן לעשות סדר. סיומו של המשחק מול צסק"א מהווה סוג של סגירת השליש השני בליגה השניה בטיבה. בערך. וכשהיא אוחזת במאזן 12:11, יודעת אלופת ישראל להגדיר לעצמה, פחות או יותר, את יעד הניצחונות ששווה פלייאוף. כי 18 ניצחונות ויתכן, בתסריט אופטימי במיוחד, שאפשר להשתחל. 19 ניצחונות? ישפרו את הסיכויים בהרבה. וההבדל בין 18 לבין 19, כמו גם ההבדל כולו ובכלל, מתכנס לכדי משחק אחד באיסטנבול, מול אנדולו אפס, מיד לאחר פגרת הגביע הבאה עלינו לטובה. הפסד לאלופת היורוליג המג'עג'עת, שמתווסף לכדי הפסד כפול במפגשים הישירים מולה, יכריע כנראה שעכשיו חייבים 19. לפחות. וכדי להגיע ל-19, יצטרכו הצהובים לנצח 8 מ-10 המשחקים שאחרי אנדולו. כשבתוך המשחקים הללו יש את ברצלונה וקאזאן בחוץ + מילאנו, ריאל מדריד, פנר וזניט בבית. קל זה לא יהיה.
וכן, יש גם אופציות אחרות ורחבות יותר. וכן, שמתי כרגע בצד את המועמדות הנוספות למקום השמיני, דוגמת פנרבחצ'ה, באיירן ומונאקו מלמטה או את אולימפיאקוס, זניט, צסק"א וקאזאן מלמעלה. השורה התחתונה היא, על פי תסריט ריאלי ועדכני, הוא שהמשחק במחזור הבא מול הרקדנים של עתמאן הוא משחק של אול אין. הוא משחק שיכול להפוך את הסיכויים לריאליים. הוא משחק שאפשר לנצח בו. הוא משחק שכדי לנצח בו, צריכים כאלו שידעו לנטרל רקדנים כמו שיין לרקין ו-וסיליה מיצ'יץ'. אחד, למשל, כמו קיירי תומאס.
הקיירי ששומר
הסטטיסטיקה הנקייה של קיירי תומאס מאתמול לא מרשימה בכלל. קרוב ל-22 דקות עם 7 נקודות (2/5 מהשדה), 2 ריבאונד, 1 חטיפה, 1 אסיסט, 4 איבודים (!) ו-4 עבירות שביצע. אה, ומדד 3 פלאס מדד פלוס מינוס +2. שום דבר מיוחד, ואני עדין. אבל כאן בדיוק המקרה שבו הסטטיסטיקה הרגילה איננה מספרת את כל הסיפור. הבטחנו לכם, כשהוחתם העלם לפני שבועות מספר, שמדובר במפלצת הגנתית בפוטנציה. שתומאס, כשהוא בריא, משולב ומאוקלם, עשוי להיות אחד משחקני ההגנה שנזכור. ו-וואלה, אתמול זה נראה היה כמו מישהו שיוכל להתאים לתיאור הזה. ובשלב זה, למען הדיוק ההיסטורי, אנחנו מדברים בעיקר על האיכויות ההגנתיות ברמת ההגנה האינדבידואלית, הגנת האחד על האחד. כי אפשר להתרשם מאוד מהנתונים הפיזיים של הגארד-פורווארד, שהטיל אמש אימים בכל ציוות הגנתית שבו נתקל, כמעט בכל פוזשן הגנתית. אפשר גם לדבר על הידיים הערניות והמרתיעות שעוזרות לייצר אינטנסיביות כל הזמן. אבל כדאי גם לשים לב לאופן שבו תומאס מגיב. ולעיתים קרובות, גם לאופן שבו תומאס איננו מגיב. כי הקיירי של מכבי, לא אחת, הוא שחקן הגנה שלא מתפתה. הוא כמעט ולא "אוכל" הטעיות זריקה. הוא כמעט ולא מנחש, ובכך מאפשר למשימה שלו יתרונות מדי פעם.
ונכון שאתמול פיספס יציאה אחת של גרגוניס האיום לאחר שזה קיבל חסימה. ואפילו ספג איזשהי חדירה נוספת במשמרת שלו. אבל זה כמעט והיה הכל. ואם כך, אפשר כבר אולי להכריז, בזהירות, שיש כאן פוטנציאל לשלאגר. שיש כאן פוטנציאל אמיתי לשחקן שמשדרג את מכבי תל אביב.
לא אחת אנחנו נאלצים למיין בקטגוריות נפרדות שחקני הגנה בעלי איכויות פיזיות, לעומת שחקני הגנה שעובדים עם הראש. אגב, לאיזו קטגוריה הייתם אתם משייכים אחד כמו קייל היינס? אשמח לקרוא את התגובות שלכם בעניין הזה בטוויטר שלי. ובחזרה לעניינינו: לא הרבה או לא מספיק פעמים אנחנו נאלצים לבחור באופציה אחת על פני השניה. מעטים המקרים, ודאי במדים הצהובים, בהם חזינו בכאלו שטובים גם וגם. דורון פרקינס כזה, למשל. ודומה שקיירי תומאס משתייך גם הוא לחבורה של גם וגם. וזה ניכר בעיקר במצבים של קלוז אאוט (כלומר, יציאה בריצה אל שחקן שנמצא בעמדת קליעה), שאת רובם הוא מסיים כשהוא יציב, עם שתי הרגליים על הפרקט או עם תגובות מהירות מספיק שמחזירות מהר את אותן רגליים אל הקרקע ולא מאפשרות יתרון פוטנציאלי לזה עם הכדור. וזה הרבה.
דוגמא קטנה ניתן? ניתן. שימו לב לאופן שבו מתעלק התומאס על גרגוניס. כולל היכולת לעבור מלמטה את החסימה הראשונה של מילוטינוב ועדיין למנוע זריקה. כולל היכולת לעבור בכוח את החסימה השניה של מילוטינוב, לעכב ולהקשות על החדירה לסל של הליטאי, לצפות את כיוון החדירה ובסוף להשוות ניתור על ניתור ולמנוע היכולת להרים זריקה. יפה, לא?
עכשיו התקפה, צד שבו תומאס עדיין רחוק מלהבריק, כאמור. ועדיין, במסגרת המחמאות שמחלקים כאן הבוקר לכל עבר, אפשר גם לדבר על הרעיונות של איך משתמשים נכון בקיירי ששומר, בקיירי של מכבי. וכאן, כפי שצוין כשהאיש הוחתם, המבחן הגדול של ספרופולוס. תומאס יודע לכדרר, גם מהאמצע. תומאס גם מסוגל להוביל קצת כדור ולשחק פיק אנד רול אם צריך. אבל אם הוא יעשה את זה כדבר עיקרי, כנהוג בקבוצה הזאת, אז הוא פשוט יהיה טוב פחות. כי אזור המחיה הנכון של תומאס הוא באזור שבו הוא אוסף דברים שאחרים מייצרים. ואז מייצר תפיסה וזריקה (CATCH AND SHOOT) או מייצר תפיסה וחדירה (CATCH AND DRIVE). ואתמול, כשעיקר היצירה של מכבי עם הכדור מגיעה בדמות מהלכי פיק אנד רול של ווילבקין או אווונס, ובצדק, או בדמות מהלכים שבהם הולכים על נקודת התורפה ההגנתית של צסק"א (יענו שבד), אז זה הרגיש נכון. אה, ונכון גם שאפשר היה לעשות בתומאס, גם במסגרת הזאת, שימוש נרחב הרבה יותר. ואני אכתוב את זה כאן בעדינות: כולל שימוש בו גם אחרי כמה מהלכים מוצלחים שלו, שלא אמורים להבהיל שחקן כמו ווילבקין ולגרום לו, בשלב הזה, שלא למסור במהלך הבא.
ועכשיו שתי דוגמאות. כאן, כשדריק וויליאמס הנעלם מייצר חסימה לקינן אוונס (ואפילו, כמעט בטעות, חסימה חוזרת לכיוון קו הבסיס, א-לה חסימת טוויסט), מושלך הכדור אל הפינה הרחוקה. ותומאס קולט – ומתקיף מיד. וחולף מיידית על פני אנטונוב המסתובב. וחולף באלגנטיות גם על פני גרגוניס המצטרף. אחלה.
ועכשיו, אין ברירה, לפיק אנד רול הספרדי. אז אחרי כניסה לתרגיל, כלומר היציאה של אוונס על החסימות של סורקין את ז'יז'יץ', הכל ערוך ומוכן לחסימה של הקרואטי לאוונס ולחסימה של תומאס על הגב של הקרואטי. במקרה הזה, לתנועה היפה שבה מחליק תומאס החוצה במקום לצקת חסימה על הגב של מילוטינוב. ומשם מסירה חדה של אוונס. ומשם טריצה. היידה.
קינן את קיירי (את כהן)
ובכלל, מסתמן שיש כאן צמד פוטנציאלי. כי חמישיה שבה מולחמים להם יחדיו גם קינן אוונס וגם קיירי תומאס, אולי, יכולה להתגלות כחמישיה הגנתית שמתישה את המתנגד(ת). שיכולה לייצר לחץ משמעותי על מובילי הכדור, להפריע במהלכי היצירה – וחשוב מכך, להתאושש מספיק מהר כדי לרוץ חיש חש אל עבר הצד שאליו שואפים לקלוע.
כי את האיכויות של קינן אוונס, בהיבט הזה וכשהוא בגפו, אנחנו כבר מכירים. במקרה הזה כאן מצליח אוונס, בלי תומאס לצידו, לשבת על הפיק אנד רול של דניאל האקט את בולומבוי ולייצר את אחת משלוש חטיפותיו אמש.
ועכשיו, כשהם ביחד, זה נראה אפילו טוב יותר. מתחילים מלחץ של תומאס על אוחוב והכדור. ממשיכים בטיפול לא רע של דיברתולומיאו וריינולדס, ובסוף גם הקריאה הנכונה של אוונס מתי בדיוק הכדור ימסר על ידי לונדברג פלאס התגובה המצוינת של תומאס, בדרך לאיסוף הכדור ושעטה קדימה.
ואם מדברים על שחקני הק', לא ניתן קרדיט לאיזה ז'ק כהן, ועל הדרך גם לספרופולוס? כי המאמן היווני הרי הקפיא לכהן את הצורה והתעלם מקיומו משך מרבית העונה. וזיהה בזמן את הרגע שבו ניתן לעשות בכהן שימוש, בערך החל ממשחק הדרבי האחרון. ומקבל ממנו, בהתאם, לא מעט. בעיקר ביכולת לקלוע מבחוץ, אבל גם מאמץ הגנתי שצריך לקבל הערכה. כמו בעזרה היפה של כהן כאן, על מילוטינוב הנועל.
וכן, מי היה מאמין? מכבי תל אביב מסוגלת לשמור חזק ויעיל, בלי שהיא ממתינה רק למחצית השניה.(העולם הזה גורם לי) לנטרל את השבד
36 נקודות. בממוצע. זה מה שחסר אתמול לדימיטריס איטודיס, כשהוא עלה בסגל שחסר שחקני התקפה סופר משמעותיים כמו קלייברן, שנגליה וגם פוקטמן. כששני הראשונים, בהגדרה, מהווים את הסמן המשמעותי ביותר במשחק ההתקפה של הרוסים. כי צסק"א, בדקות של קלייברן, משחקת רק כדורסל של אחד על אחד איתו. ושנגליה הוא האופציה ההתקפית החשובה ביותר עם הגב אל הסל. אבל חיסורים צריכים לנצל, ובהיעדרם של השלושה הללו (אליהם צריך להוסיף גם את המצטרף החדש פרימן, שישב בחוץ עם קרסול נפוח, וכל זה בלי שדיברנו על פנגוס, זה שאמור להצטרף), נותרה האורחת, פחות או יותר, עם שחקן אחד על אחד מרכזי אחד. ושמו בישראל, ברוסיה ובשבדיה אלכסיי שבד. ואלכסיי שבד, גבירותיי ורבותיי, עבר אתמול וואחד חוויה מטלטלת. חוויה מנטרלת. ואצלו, הדברים כן באים לידי ביטוי בדף הסטטיסטיקה. כי מאחר שמכבי תל אביב ידעה היטב כיצד לנטרל את השבד, בשני צידי המגרש, הוגבל זה לפחות מ-11 דקות משחק (הכי מעט ששיחק העונה). ואת ב 10:53 דקות אלו סיים השבד עם מדד פלוס מינוס של -26. כלומר, בפחות מ-11 דקות בהן בילה על הפרקט, הפסידה הקבוצה שלו ב- 26 הפרש. וניצחה, אפילו אם ננטרל את דקות הגארבג', כשויתרו על שירותיו הרעים.
הגנתית, ראה מולו שבד שומרים גדולים למדי. כולל קלויארו ובלייזר. וחילופים הגנתים שהקשו עליו את החיים. ורעיונות ברורים לאן לכוון אותו. כמו בדוגמא היפה הזאת, שבה מקפיד עוז בלייזר הנחוש לסמן לשבד את הדרך הברורה והיחידה – שמאלה. שם מחכה העזרה. שם מחכה הז'יז'יץ'.
התקפית, הרעיון היה שהיכן שנמצא שבד, לשם הולך הכדור. כמה שיותר פעמים, כמה שיותר אלים. כולל בהתעקשות של ווילבקין את דיברתולומיאו, בסוף רבע, להוסיף חסימה על חסימה עד ששבד נשבר ולוקח, כאילו, את ווילבקין.
גם אם הכדור אצל דיברתולומיאו.
מכבי תל אביב ניצלה נהדר את הסיטואציה שנקרתה בדרכה, כדי לייצר משחק מצוין ולחלוף על פניה של יריבה איכותית וחסרה. והבליטה את שחקניה המרכזיים ווילבקין את ז'יז'יץ', אבל לא רק. שזה נחמד מאוד, האמת. ואגב, הכל הרבה יותר נחמד וקל , כידוע, כשקולעים באחוזים גבוהים לשלוש. גם בהתקפה. גם בתרומה ליכולת ההגנתית. ואפשר לייצר אחלה תאוריות והסברים כשהטריצות נכנסות, להבדיל מימים שחונים כמו שידעה הקבוצה הזאת, למשל, במינכן.
ועכשיו, עם כל הכבוד למה שהיה ולמה שיהיה במחזור היורוליג הבא, יש גביע. יש דרבי. יש כיף גדול.
שבת שלום.