יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

משחק מושלם: מכבי הצטיינה מחוץ לתל אביב

הצהובים זכאים לציון 10 על הניצחון 80:104 מול ברצלונה בספרד, המשחק הטוב ביותר שלהם מזה שנים. על הריצה המרשימה, הסוואג של אבן, הקליעה לשלוש והשינויים שעובדים. האוזמן מנתח

שי האוזמן
שי האוזמן  08.04.22 - 10:25

(התמונה הראשית באדיבות האינסטגרם של מכבי תל אביב)

מושלם

נתחיל הפעם עם מה שלא חשוב. נכון, ברצלונה חסרה חמישה שחקנים משמעותיים, קרי ברנדון דייויס, קורי היגינס, קייל קוריץ', ניקולאס לפרוביטולה ופייר אוריאולה ובמקומם שיחקו נערים בני 17 עד 19 ששמם ג'יימס נאג'י, גאל בונייה ומייקל קייסדו. נכון, המשחק לא באמת עניין את ברצלונה ונכון שמה שחשוב מבחינתם הקטאלונים הוא הקלאסיקו הקרוב בליגה. עד כאן מה שלא חשוב.

רגע, עצירה מתודית. הבן שלי, בן, לא אוהב כדורסל. אוהב רק כדורגל. כן כן, עד כדי כך מדאיג המצב. ובמסגרת שיחותינו, שאל אותי ממש שלשום לגבי שחקני כדורגל שקיבלו את הציון 10 לאחר משחקים. אחרי שעניתי לו שאין לי מושג, שיעזוב אותי באמשלו ושדי כבר עם הענף המשונה הזה, סיימנו בזה וסיכמנו שציון 10 מגיע רק לילד כמוהו. כן נו, זה סגנון ההורות אצלנו בבית: אתה מושלם ותעזוב אותי בחיאת. סתאםם, הוא באמת מושלם.

עכשיו נחזור למה שכן חשוב. כי מכבי תל אביב אתמול, כקבוצה, זכאית לציון 10. ומה שממש חשוב הוא שלא משנה מי המתנגד או מצב הבריאות העדכני שלו. כי מכבי שיחקה אתמול מושלם, תהא זהות היריבה אשר תהא. מו-שלם. כמה מושלם? אני מתקשה להיזכר ברמת ביצוע דומה בלא מעט שנים אחרונות, כולל כנראה עונת 2013/14, היא עונת פריחת הדובדבנים של טייריס רייס ודיוויד בלאט. עד כדי כך מושלם.

ומה שהופך את כל העניין למעניין הרבה יותר הוא המקום שבו הציגה את הכדורסל הזה. כי עד שכדור הביניים נזרק לחלל האוויר, ידענו שאלופת ישראל יכולה להתפוצץ ולפרק כל יריבה, אבל בבית. ושבחוץ, לא משנה מול מי, זה נראה אחרת לגמרי. אתמול, באבחה, אותגרה המשוואה הזאת והועמדה בספק. יכול להיות שהכללים שהכרנו עד עידן האבן בכל הנוגע ליכולת לתפקד גם מחוץ ליד אליהו הישן לא תקפים עוד?

ואם כבר משוואות, אם כבר עידן האבן ואם כבר טיייריס רייס ו-2014, יכול להיות ש, אההה, שדברים כאן קורים?

ואם רוקאס יוקובאיטיס מחטיא כאן מול ההגנה הערנית של הצהובים, אפשר לצאת למתפרצת ולהעניש. בבייסבול נוהגים לסמן מהלכים באמצעות ספרות אשר מציינות עמדות. בהתאמה לבייסבול, משחק הריצה של מכבי כאן מתחיל בקלויארו (בעמדה 3), ממשיך מיד לוויליאמס (בעמדה 4) ומסתיים הכי מרשים שיש עם תומאס (בעמדה 2). הקיצר, 3 4 2 – וכל זה בשתי מסירות, כדרור אחד ובום מרשים.
ואם רומן סורקין דופק בלוק של החיים לאברינס, אפשר לאתר מיד יתרון מספרי ולהעניש בצד השני. מתחיל מקלויארו (הפעם כ-4), ממשיך לנאנלי (3) ומסתיים באותו הסורקין (5). 4 3 5. הצגה.
הכל, אבל הכל, מתחיל מהחלטה. וההחלטה הזאת מגיעה מחדר ההלבשה ומהמאמן. אבי אבן, לזכותו, שואב לא מעט מתובנותיו מגזרת חכמת ההמונים. וההמון לא הצליח להבין, משך שנים, מדוע מכבי שלו מתעקשת לשחק לאט, כשהיתרונות שלה הן במהר. וכן, זה עלול לפעמים להסתיים בסיוט א-לה דווילי, אבל כדורסל של 5 על 5 הוא הסגנון הלא נכון. 5 על 5 זה סגנון שיעזור להילחם ולהפסיד בכמעט. אבן וההמון יודעים שעדיף לרוץ, גם במחיר של נטילת סיכונים. ולרוץ, אגב, זה לא רק מסירה ראשונית והיידה. זה מגיע גם לרמת טולרנס למהלכים כמו זה שכאן. שבו נאנלי, כשיטה, מייצר לעצמו מהלך פיק אנד רול כשהשעון עדיין צעיר ולפני שההגנה מתארגת לגמרי. ובכושר הקליעה הנוכחי, אין שום סיבה שלא.

איך אומרים סוואג בעברית?
הבה ונישארה עוד קצת עם אבי אבן.

רגע, לפני שיהיו כאלו שיקפצו למסקנות, נזכיר שעבודה של מאמן מחליף שונה לחלוטין מאשר מאמן של קיץ. מאמן מחליף, בהגדרה, צריך להיכנס לריק שהותיר אחריו זה שפוטר, לייצב את חדר ההלבשה ולשפר את מצב הרוח והבטחון, תוך שהוא מקבל על הדרך את אמונם של השחקנים. אמון שמייצר קרדיט. קרדיט שמאפשר לו לייצר מהלכים. קרדיט שדרכו משתפרים הסיכויים לקבלה של אלמנטים מקצועיים חדשים, להבדיל מהססנות של השחקנים שלא תאפשר לאלמנטים הללו להצליח. ו-וואלה, מבלי שצפינו שזה יקרה (כי ממש לא צפינו או צפיתי שזה יקרה), אבן זיהה נכון ופועל נכון.

ותוך כדי, מפגין סוואג. מעין בטחון כזה, על הקווים ומחוצה להם, שלחלוטין לא מאפיינת רוקי שכמוהו. סוואג שלחלוטין מתקבל בחיוב על ידי השחקנים. כי זוכרים שדיברו פעם על הקשר המיוחד של שחקני מכבי תל אביב עם ספרופולוס? אם אתם לא זוכרים, אל תרגישו רע, כי סביר להניח שאף אחד מהם כבר לא באמת זוכר.

והבטחון הזה מדבק. מכבי תל אביב קלעה אתמול 16 שלשות. בחוץ. נגד בארסה. בכמעט 60%, כש-8 שחקנים שונים דופקים טריצה אחת ומעלה. מכבי קולעת 94 נקודות ומעלה ב-3 משחקיה האחרונים בליגה השניה בטיבה, מהם בשני משחקי חוץ (ברצלונה ואתונה). וזה, למעשה, הסיפור כולו. במקום לנסות ולהתמודד ביכולות הגנתיות מול קבוצות שפשוט טובות בזה יותר ממנה, מנצחת כרגע נציגתנו המשוריינת עם כשרון. ועם בטחון בלתי נגמר. וכאמור בפרק הקודם, עם ריצה. ואבן לא חושש. הוא לוחץ אחרי פסקי זמן. הוא מנסה אזורית (ומתקפל בזמן). הוא משחק ורץ גם עם הרכבים שנראים מוכשרים הרבה פחות. אין לי את זה ביותר עדין. וכרגע, נכון לכרגע, הכל מצליח והכל עובד.

זוכרים שדיברנו על חכמת ההמון? עוד דבר שההמון לא הבין, נניח, נגע למשחקי הפינות. כלומר, לכך שמכבי שלפני שיחקה כדורסל שבו ווילבקין מכדרר ומכדרר, כשאת הפינות מאיישים שחקנים שלא מתאימים לענייני ריווח וקליעה. קלויארו למשל. אוואנס כדוגמא. אבל אם ווילבקין ונאנלי מאיישים את הפינות ואוואנס הוא זה שמייצר, זה הרבה יותר הגיוני. ההמון יודע את זה. אתם יודעים את זה. גם אבי אבן יודע את זה.

אז הנה כאן מהלך שמסתיים עם פינות מאויישות. פיק אנד רול גבוה של אוואנס וריינולדס. ווילבקין נע לפינה על חסימה שכולה הסחת דעת מתוצרת וויליאמס. ואם ווילבקין ונאנלי עכשיו בפינות, בטח כשהמהלך תנועתי ולא תקוע, אף אחד לא שש לעזור.
פה זה מתחיל הרבה יותר סטטי. פיק אנד רול גבוה אוואנס + וויליאמס, כשז'יז'יץ' מתחבא מתחת לטבעת. טעות הגנתית אחת של קייסדו בפינה מובילה להתקפה שמתחילה מנאנלי ומסתיימת בווילבקין. והכל, כמעט, מתחיל באיוש נכון של אנשי הפינות. כלומר באיוש נכון של אבי אבן.

ועם הבטחון הזה מגיעים סלי באזר, רבע אחר רבע ומשחק אחר משחק. כולל הסל הפסיכי של זיו מול פאו. ושל ווילבקין אתמול, בסיום המחצית הראשונה. ועם הסוואג הזה מגיעה גם המרות מול השחקנים. פתאום, גם בליגה וגם באירופה, שחקנים מסופסלים לאחר טעויות הגנתיות, א-לא יאניס. זה קורה לסורקין, זה קורה לזיו ואתמול זה קרה גם לז'יזי'ץ'. וכל עוד לא מחטיאים, וכל עוד נותנים בראש, גם זה עובד – גם זה עוזר – וגם זה מצליח.

ועם הבטחון הזה פתאום גם מתרחבת הרוטציה ועולה מאזור ה-8 עד לא מזמן ל-10 שחקנים שמקבלים 10 דקות ומעלה אתמול. כולל יפתח זיו, שנראה כמי שמתייצב על עמדת הרכז השני. כולל רומן סורקין, שסיפק אתמול משחק שלא ישכח לעולם, של 13 נקודות, של שתי שלשות משלו. של החסימה שהראנו קודם.

ושני אלו היו מעורבים גם באחד המהלכים היותר נחמדים וטקטיים שסיפק ספר התרגילים של אבן אתמול, כולל אלמנט שנקרא TWIRL (החיתוך הזה של ווילבקין כשהכדור אצל סורקין) עם פתיחה שמתחילה כמו תרגיל בשם JUNGLE HOYA FENCE. לפרטים, מוזמנים לפנות לפינות ספר התרגילים שלי מחמישיות. מה 'כפת לכם?
ועכשיו בואו נעצור לרגע את החגיגות. עם כל הכבוד ויש הרבה, ליורוליג חוקים משלו וקלישאות משלו שמוכיחות עצמן פעם אחר פעם. ואני מדבר על הכדורסל שמשחקים כדי לנצח בליגה הזאת. אבי אבן ומכבי תל אביב שלו לא שייכים ולא משחקים את הכדורסל השלט במפעל הזה. ואחד מנציגיו המובהקים של הכדורסל הנכון ליורוליג, הגנתית והתקפית, ינהל את היריבה בשלב הבא, בין אם זה לאסו, מסינה או ברצוקאס. על פניו, כאן זה אמור להיעצר. אלו הם החוקים.

ועכשיו מה, מה עכשיו?
כאן בדיוק השלב שבו אני אמור לאמוד עבורכם את התרחישים השונים של מכבי תל אביב בדרך לפלייאוף ו/או את סיכוייה אשכרה לשרוד סדרה שלמה בדרך לפיינל פור ובלגרד. מצד שני, אחרי לילה כל כך מחורבן שעברנו אתמול, נראה לי שכל זה יכול לחכות לשבוע הבא. לא בא לי עכשיו לחשוב או לחשב. הרבה יותר נחמד פשוט ליהנות ממה שראינו אתמול. והיה הרבה ממה ליהנות אמש, בערב מושלם ובמשחק מושלם אחד בברצלונה. 

שבת שלום. שנמשיך ליהנות ולדבר כדורסל. הרבה יותר כיף מאשר האלטרנטיבה.