יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

אלו חוקי הפורמט: על התבוסה במדריד

על חלקו של אבי אבן באירועי מדריד, על כדורסל של פלייאוף, ההגנה הכושלת וההיעלמות של ווילבקין וז'יז'יץ'. האוזמן מנתח הפסד צורם של מכבי תל אביב ונמנע מלסכם עונה. בינתיים

שי האוזמן
שי האוזמן  23.04.22 - 10:00

על חוקי הפורמט ועל חתכת טרחה במדריד
ראובן, זה מהפרלמנט, פסל בזמנו את שאולי אחיו, תוך שהוא מסביר שזה לא יכול לצום יותר ושאין מה לעשות, בגלל שאלו חוקי הפורמט. אפי בירנבוים הסביר פעם שהדבר הראשון שצריך לעשות מאמן שמגיע מבחוץ לליגה שהיא זרה לו, הוא להכיר את האגדות המקומיות ולהבין איך הדברים שם עובדים. ואני מתחיל אתכם את הטור הזה בדוגמאות של אגדות כמו רובן ואפי כדי להמחיש את חשיבות הפורמט.

ייתכן שהריצה הנהדרת של אבי אבן במכבי תל אביב, שכללה שישה נצחונות רצופים וכדורסל האפי האפי בלבלה לא רק אותו ואת המועדון שלו, אלא גם חלק מהמלהגים סביב. ששכחו אולי לרגע שהיורוליג היא ליגה עם סט חוקים קשיח למדי. ושלמעט חריגים נקודתיים, קיימת נוסחה דרכה אפשר בדרך כלל לנצח משחקים של כסף. והנוסחה עוברת דרך דם, יזע ודמעות. דרך הגנה רצחנית. דרך כדורסל מובנה גם בצד שאליו נוהגים להתקיף.

במילים אחרות, קיים פער משמעותי בין מפגשים מהנים בעונה הרגילה, בטח ובטח כשרמת הדריכות של היריבות נמוכה יחסית, כל אחת מסיבותיה, לבין היכולת לשחק את אותו כדורסל שוטף וזורם במשחקי פלייאוף או פיינל פור.  מכבי של עידן האבן, כפי שכבר נאמר כאן לא אחת, הצליחה לפתור חלק מהבעיות של שיטת ספרופולוס. היא מצאה את הדרך לשחק כדורסל מהיר בהרבה. היא קידשה את משחק ההתקפה מחד, תוך שהיא מנסה לקצר דרכים ולעגל פינות בהגנה מאידך. היא הוציאה את הכדור מהידיים של ווילבקין.

היא עברה לניהול משחק הרבה יותר שיתופי, אם לקרוא לזה כך, כשאבן לא מהסס להשליך אל הפרקט הרכבים קטנים למדי או הרכבים שכל כולם מחליפים. ו-וואלה, זה עבד יופי טופי. עד שהתחיל הפלייאוף. עד שהגיעה ריאל מדריד. עד שעברו לשחק כדורסל שתואם את חוקי הפורמט.

עם תום השבוע הראשון של הסידרה הזאת, אפשר להכריז באופן רשמי שכל הרעיונות של עידן האבן התנפצו אל מול החומות של טבארס ופואריה. שכל המחשבות על כדורסל אחר, התקפי וכיפי ניגפו מפני המציאות. כי יש דרכים לנצח משחקי פלייאוף בליגה השניה בטיבה.

וראוי שמי מאיתנו, שגם הוא התבלבל לרגע, יזכור ויפנים: הרעיונות של אבן, שבאו כדי להתאים שיטה לחומר השחקנים הצהוב, הצליחו להקים מהקרשים קבוצה מבואסת, זה נכון. הרעיונות של אבן, שמתעלם מהתקנון הבלתי כתוב של הליגה הזאת, חטפו חתכת טרחה במדריד.

אמונה ביד
בסיום המשחק, התראיין אבי אבן ודיבר על המצב המנטלי של שחקניו. שזה חשוב, ללא ספק, אבל כרגע ממש לא העיקר. כרגע יש רק החלטת מאקרו אחת שמאמנה חסר הנסיון של אלופת ישראל צריך לקבל: האם משנים את שיטת המשחק של מכבי תל אביב, מתוך הבנה שזה לא עובד ברמות האלו ובמעמדים הללו או שסומכים על הרוחות של יד אליהו הישן, שיעשו את ההבדל ויסדרו את הבעיות בעצמן.

במילים פשוטות, האם מאמינים בכוחו של היד, אולם ביתי שמשך שנים ידע כיצד לגרום למארחת לשחק כדורסל טוב בהרבה ממה שהיא שווה באמת, או שמא מתייחסים למשחק הבא בפרמטרים מקצועיים נטו, להבדיל משדים, רוחות ואמונות.

אם הבחירה תהיה להישאר עם הקיים ולתת ל-11,000 איש ואשה לעשות את העבודה, וזאת אפשרות ריאלית לחלוטין, אז אין לי כרגע מה להוסיף. אם, להבדיל, מבינים שהתאוריה צריכה כאן לשנות עצמה נוכח העובדות בשטח ועל הפרקט, אז בואו ונדבר על זה.

פרנצ'ייז פלייר
סקוטי ווילבקין סיים אתמול משחק עם 8 נקודות, בלי אסיסט אחד לרפואה ובלי שום השפעה על המשחק. רגע, אני אתקן, בלי שום השפעה חיובית על המשחק. וגם הפעם, בדומה לכמה מהלכים מגיים וואן, קיבלנו את ווילבקין בגרסתו הישנה והמכדררת, זאת שלא באמת סומכת על הפרוסס.

וגם הפעם הייתה ריאל מדריד מוכנה להפליא לכל כדרור וכדרור, כפי שנדגים מיד עכשיו. עם 5:18 על השעון הגדול ו-13 שניות על הקטן, מקבל ווילבקין את הכדור מול וויליאמס גוס. ומיד כשהוא מתחיל להקפיץ, זונח אבאלדה המרושע את קאלויארו ומתייצב בסביבות קו העונשין, כדי לחסום כל נסיון חדירה. ואליו מצטרף גם סרחיו יוי שקופץ קדימה ולעברו של ווילבקין.

ואם תצליחו לעצור לרגע את הסרטון, כשהשעון מראה 5:12, תוכלו לראות שארבעה שחקני הגנה שונים: וויליאמס-גוס, רודי פרננדס, יוי ואבאלדה – כולם מרוכזים ומפוקסים על הסקורר של אבן. איך זה נגמר בסוף? כולם יודעים.
הפעם, במהלך שתראו כאן, מבקש ומקבל ווילבקין שתי חסימות פיק אנד רול, הראשונה מסורקין והשניה מנאנלי, והכל כדי לנסות ולשחרר לו קצת חמצן מול וויליאמס-גוס, אבל לא חמצן ולא נעליים, כי ריאל מדריד מסתדרת היטב עם שתי החסימות ונשארת במאצ'אפ ההגנתי שהיא רוצה. אוקיי, ואז מנסה ווילבקין עוד שתי חסימות מדורגות, הפעם לכיוון השני ובהתאם לתרגיל. העניין הוא שגם הפעם, כשהכדור נמצא באוויר לכיוונו של נאנלי, מוכן לקראתו וניצב צמוד אליו האנגה הנודניק, שמונע זריקה קלה. ואח"כ, כשנאנלי מנסה חדירה מכיוון האמצע, הוא נתקל ברודי פרננדס הרשע. ועכשיו אופציית המסירה היחידה של נאנלי היא לכיוונו של עמי ביטון, אשר על הספסל. והאמת היא שהכדור כמעט מגיע אליו. סחטיין.
אוקיי, הדגמנו. עכשיו לתכלס. כדורסל הוא משחק פשוט למדי, כך נוטים לטעון. בגרסתו האמריקאית, ישנו כוכב על אחד לכל קבוצה, אשר על פיו ישק דבר. בשיח ה NBA מתייחסים לסטאר כזה שניצח או שהפסיד. ואם נתאים את הלוגיקה הזאת לעניינינו, אז ווילבקין הוא האחראי המרכזי לאופן המביך שבו נראית הקבוצה שלו בפלייאוף 2022 עד כה.

בדיוק כפי שמייק ג'יימס הוא האחראי המרכזי לנצחון העצום של מונאקו באתונה, במשחק מספר 2 שלה מול אולימפיאקוס. מצד שני, אנחנו מדברים כאן אירופה ויורוליג, ומייק ג'יימס יש רק אחד. כאן, כזכור, חוקי הפורמט שונים ויש דרכים אחרות בהן יכול השחקן המרכזי להוביל את קבוצתו להצליח בחלק החשוב של העונה.

ואם תצליחו לחשוב, חברים שלי, על אלמנט אחד שכזה שבו תרם סקוטי ווילבקין לקבוצה שלו בפלייאוף 2022 בכלל ואתמול בפרט, תעדכנו בבקשה. אני לא הצלחתי לזהות משהו כזה, בהתקפה, בהגנה או בקישור. אה, רגע. מה על לגבי אחריות המאמן? אם הכדורסל ההתקפי תקוע ולא זורם; אם ווילבקין מתנפץ מול המבצר של מדריד כשהוא מתחיל לכדרר; אם לא הוצג עד כה שום פתרון או רעיון לראווה, זה סימן לא טוב. ואולי, באמת, יד אליהו הישן יפתור את העניין ויסדר את הכל.
להציל את טוראי ז'יז'יץ'
הדיבור הוא שמכבי תל אביב הצליחה, בזמנו, לשדוד את אנטה ז'יז'יץ' תחת ידיה של האימפריה ממדריד, מה שהיה ועודנו הישג מרשים ברמת המועדון. ויתכן שהביג גאי חש אי נעימות כלשהי כלפי הקבוצה לה העז להגיד לא, כי נכון לעכשיו נראה שהוא מסרב בתוקף לעלות נגדה על הפרקט.

כך היה במפגש האחרון ביד אליהו, ממש לא מזמן, כשז'יז'יץ' קלע 3 נקודות בכ-15 דקות, עם 1/5 מהשדה, כשהוא נראה קטן מתמיד. כך קרה גם בשני המשחקים שנערכו השבוע. המשותף לשלושת המשחקים הללו, אגב, הוא שבאף אחד מהם לא שותף האיש ליותר מ-15 דקות, להבדיל מ-21 הדקות הממוצעות שלו למשחק העונה.

ומשותף נוסף, אם כך, הוא שנראה שלאבן אין רעיון כיצד להצליח לגרום לז'יז'יץ' להפסיק לפחד. אז הפעם הוא ויתר על שירותיו הטובים, יחסית, וניסה תחתיו את ריינולדס בחמישיה. זאת, כנראה, מתוך תקווה להצמיד את הדקות שלו לאלו של פואריה ובכך להרחיק אותו עד כמה שאפשר מהמשוטים המאיימים של טבארס. WELL, אה, זה לא ממש הצליח. הגנתית, כך מרגיש אבן, אי אפשר לעשות יותר מדי עם ז'יז'יץ' כרגע, בטח ובטח בהגנת החילופים שהוא מנסה כיום.

והתקפית, כאמור, הוא פשוט לא קיים. הנה דוגמא מייצגת. מכבי תל אביב מריצה כאן תרגיל חדש יחסית, שדומה אגב לאלמנטים שפבלו לאסו משחק עם ריאל כבר מאתיים ארבעים ושש שנים בערך: במקביל לחסימה לווילבקין, מראה קיירי תומאס חסימת רוחב לז'יז'יץ'. אבל בניגוד לתרגיל המקור, כאן יש הטעיה מובנית, שאמורה לייצר בלבול בזהות השומר ולאפשר לקרואטי הגדול לקבל את הכדור עמוק פנימה.

וזה אלמנט שעבד לא אחת לאחרונה. לא מול ריאל. קודם כל, האנגה ופואריה מתקשרים לא רע ביניהם בהגנה. שנית, המסירה של סורקין פנימה נהדפת במקצת על ידי רנדולף ארוך הגפיים, מה שמאט ומקשה עוד יותר על ז'יזי'ץ'. וזה נגמר בעוד החטאה.

כל עוד לא יוכח אחרת, ז'יז'יץ' לא מצליח לנצח, התקפית, במאבקי גב לסל בפנים. הדרך, אם כך, עוברת במהלכים תנועתיים יותר ואולי מהירים יותר. וכדי לייצר מהלכים שכאלו, רצוי תחילה להצליח לעצור את ההתקפה של ריאל מדריד. ואחרי שעוצרים את ההתקפה של ריאל מדריד, גם להיות מסוגלים להשתלט על הכדורים החוזרים.

מי יחליף את הגנת החילופים?
כל עולם הכדורסל משתמש כיום בחילופים הגנתיים, תהא זהות הליגה אשר תהא. שזה אחלה. גם מכבי בעידן האבן, שאפילו מגדילה את מינון וזהות החילופים בהגנה לעומת הממוצע של המפעל הזה. ועכשיו רק נשאר לנסות ולהבין למה.

כי תגידו, לכמה שחקנים בריאל מדריד יש את היכולת לקחת לטיול את השומר שלהם במשחק אחד על אחד? כמה גארדים שוברי שיוויון שכאלו עומדים לרשותו של פבלו לאסו, בטח בהיעדרו של הרטל? לכמה מהגבוהים בלבן יש משחק אחד על אחד, עם הגב לסל, שמולו לא ניתן להתמודד?

\ בכל מקרה, אחת מנקודות ההצלחה שסימנה לעצמה מכבי, בהמשך למשחק הראשון בסדרה, הייתה היכולת של הגארדים הקטנים להסתדר, בחילופים הגנתיים, מול הענקים של ריאל בצבע. פעם אחר פעם כשלו טבארס ושות', ביום רביעי, מול כל מיני קינן אוונסים קטנים. אוקיי, אז זה עלה בלא מעט שלשות, אבל בפנים זוהו הישגים.

ואתמול כבר לא. גם שלשות פנויות לגמרי וגם דומיננטיות מוחלטת של ריאל בצבע וכדורים חוזרים בהתקפה. שחלקם הגדול ניטל על ידי הפואריהיים של העולם בשל החילופים ההגנתיים הבלתי נגמרים של מכבי תל אביב.

נדגים. כאן, חילוף מתבקש לחלוטין של ההגנה הצהובה לקראת סיום שעון השניות. ז'יז'יץ', גיבור הפרק הקודם, נשאר קרוב לאבאלדה. יפתח זיו, בחור ממש נחמד, מוצב מתחת לסל על פואריה. ואז זריקה, ואז החטאה, ואז קוטף הסנטר הצרפתי, שנראה בדיוק, אבל בדיוק כמו אחד הרעים בסרטי סופרמן, ומשחק מעל לראשים של זיו, תומאס ודיברתולומיאו. ואז מסירה החוצה. ואז עוד טריצה של יוי.

אוקיי. זאת הייתה הגרסה הקצרה. אם יש לכם סבלנות, חכו חכו לסרטון הבא. הפעם מתחיל הקטע שלנו כשאוונס על פואריה. ולמרות שנאנלי כאילו עוזר לו, הדרך לריבאונד התקפה ראשון קצרה מאי פעם. ואז עוד כדור חוזר בהתקפה, הפעם רחוק, הפעם של אבאלדה.

ואז, אחרי רוטציה הגנתית, נשאר ווילבקין ליד יבוסלה ונאנלי לצידו של פואריה. שזה לא טוב, שזה אומר ריבאונד התקפה שלישי. המזל הוא שהפעם הכדור מגיע ליבוסלה וזה מחליט שנמאס לו. וגם הוא שמע משהו על הצטיינות של אחד רומן סורקין במשחק הקודם, אלא שהפעם הוא לא שם לב בכלל שסורקין נמצא על הפרקט.
אבל לא רק בחילופים על הכדור עסקינן הפעם, אלא גם בחילופים רחוקים מהכדור, או סתם בשחקנים דוגמת וויליאמס וריינולדס שלא התייצבו למשחק. אם יש להגנה הצהובה/ כחולה בעיה אקוטית אחת כרגע במשחק העומד, היא נוגעת לחוסר היכולת של ווילבקין לשמור שחקנים בכלל, וכאלו שלוקחים אותו עם הגב לסל בפרט. ומשם זה רק הולך ומסתבך.

כאן, לדוגמא, יש משחק פוסטאפ של האנגה מול ווילבקין. שימו לב בבקשה ליבוסלה שמתחיל בצד של האנגה אבל ששוקע לאיטו לכיוון הצבע. וויליאמס, ששומר על יבוסלה, נשאר במקום ומעביר אותו הלאה, לאחריות של אוונס. שזה בסדר, נגיד. מה שפחות בסדר הוא שוויליאמס אמנם ויתר על יבוסלה, אבל שכח שעכשיו הוא מופקד את וויליאמס-גוס. בעיה.
והנה, הפעם, גוס עם הגב לסל מול ווילבקין. בינתיים, מתחת לסל, גם וויליאמס וגם נאנלי מנסים לאזוק את ידיו ורגליו של טבארס. ואז חיתוך (שוב) של יבוסלה לסל, שמפתיע לחלוטין את ריינולדס, שבכלל לא צפה במתרחש.
עכשיו זמן לדוגמא אחרונה. חילופים כבר אמרנו, כן? אז אוונס כאן ליד טבארס. ודריק וויליאמס נצמד, נגיד, להאנגה בחוץ. ואז הכדור הולך פנימה. ואז וויליאמס נרדם. ואז חיתוך של האנגה פנימה. ואז דאנק. לא טוב, לא טוב בכלל.

לא נכון להתחיל לסכם או להתכונן לעונה הבאה בעיצומה של סדרת פלייאוף. לזה יהיה מספיק זמן בשש אחרי. מכבי תל אביב אמנם ספגה וואחד מכה בשני המשחקים הראשונים של הסדרה, אבל היא עדיין מסוגלת לתקן, אם תצליח לייצר רעיונות שמתאימים לכדורסל של פלייאוף, להבדיל מהדברים שהובילו אותה למספר נצחונות במשחקים בדרגת קושי נמוכה בהרבה; אם תצליח להימנע מהרכבי מחליפים משונים, למשל כאלו שבהם מצוותים דיברתולומיאו וזיו האחד לצידו של השני, שאולי הצליחו בליגה או במשחקים של עונה רגילה, אבל לא כאלו שיכולים לדגדג את ריאל מדריד; אם תנסה לחזור לכמה מהיסודות ההגנתיים דווקא של תקופת ספרופולוס, אחד שדובר את שפת היורוליג ותואם לחוקי הפורמט. ואם לא, אז תמיד יש את יד אליהו שאולי יוכל לייצר נס אחד נוסף.

שבת שלום וחג שמח.