אם כך הכל כשורה
הרבה דברים מעניינים קרו בקיץ האחרון של מכבי תל אביב, כאשר ביצעה את רצף ההחתמות הכי איכותי, ברמת פרופיל השחקנים, שידע המועדון הזה מאז ימי האימפריות של פיני גרשון ודיוויד בלאט. הרבה דברים מעניינים קרו במשחק הבכורה של מכבי תל אביב בליגה השניה בטיבה בעולם. הרבה נושאים מעניינים לשיחה מתבקשים מהמשחק שהוציא את העונה הזאת לדרך. והאמת היא שרק דבר אחד באמת חשוב ורלוונטי, והוא שהקבוצה של קטש הצליחה להימנע מהפסד מול ז'לגיריס בבית. כי הפסד כזה, על ההתחלה, יכול היה להשיק שיח ונרטיב שלילי כבר בראשית חודש אוקטובר.
ואם מנצחים, סליחה, אם מצליחים להימנע מהפסד מול אחת הקבוצות החלשות במפעל, אז במילותיו של שלומי שבן – אם כך הכל כשורה. כרגע. כי גם מילאנו התקשתה במשחקה הראשון מול וילרבאן. כי גם ריאל מדריד אכלה חצץ במשחקה הראשון מול פנאתינייקוס. מאחר שאנחנו בווייב חיובי של תחילת עונה ומכיוון שיש מספר נסיבות מקלות סביב הקבוצה החדשה-דנדשה שבנה הצוות המקצועי החדש-דנדש של הסמי פיינליסטית המקומית, נתחיל מהחיובי. שזה קודם כל הנצחון. ואח"כ עמדת הרכז.
מכתב התראה ללורנזו בראון
אתחיל בנימה אישית, ברשותכם. הטור הזה משיק את עונת היורוליג העשירית עליה אני כותב כפרשן, בפלטפורמות שונות. לאורך השנים, מטבע הדברים, נכתבו על ידי מאות טורים. ואם נדבר גלויות, אפשר להודות שהטקסט הכי שכיח שיצא תחת מקלדתי, (כמעט) עונה אחר עונה, נגע לסוגיית הרכז. כלומר, התייחס לעמדת הפליימייקר אותה בחרה מכבי תל אביב להזניח כדרך קבע; לעמדת מקבל ההחלטות המרכזי, שזכתה לליהוקים מעליבים למדי, של שחקנים לא מספיק טובים ו/או לא מספיק מנוסים ו/או לא מתאימים לתפקיד שלהם, הרבה יותר מדי פעמים.
ואז הגיע לורנזו בראון. אני לא יודע להגיד לכם איך תסתיים העונה הראשונה בצהוב של הרכז האמריקאי שזכה באליפות אירופה עם ספרד. אני גם לא יודע לומר כיצד יזכר כאן בראון, לאחר שיסיים כאן עונה או עונותיים. מה שאני כן יודע להגיד הוא שהמנעד של בראון נע בין רכז טוב, במקרה הרע, לבין רכז מצוין, במקרה הטוב. זהו. אין אופציה אחרת. כל עוד ישאר בריא, מכבי מסודרת בעמדה מספר 1. שזה טוב מאוד למכבי תל אביב, אבל די דופק את היכולת לעשות שימוש באותו טור קבוע שבו אני מסביר למה רכז זה חשוב ולמה אין כזה לקבוצה בצהוב. שזה לא בסדר מצידך, מר בראון. אנא ראה בטורי זה משום מכתב התראה.
אתמול, במשחק השני שלו במדיו החדשים, היה בראון בסדר. כלומר, עד כמה ששחקן שעושה 13 נקודות + 11 אסיסטים יכול להיות בסדר. כל עוד ניהל את המשחק וקיבל את ההחלטות, מכבי הייתה מסודרת. התקפית. ולמרות משחק הגנה פושר שלו ולא יותר מזה, גם היה האיש שעשה את ההבדל בהתקפה האחרונה של ז'לגיריס, זאת שיכולה הייתה לסדר לליטאים סנסציה בתל אביב.
ואני יודע, אני יודע, אתם בטח מצפים עכשיו לגיף ראשון של איזו מסירה יפה, אבל אני אלך על משהו פשוט יותר, שמשקף את הקלאס והדיוק של לורנזו בראון, במהלך שמסתיים בשתי נקודות שלו. שימו לב בבקשה לאופן שבו משתמש בראון בחסימה של ניבו ולדרך שבה הוא מדביק את השומר שלו על החסימה כדי לקבל כדור. לאחר מכן, שימו לב לקריאה הנכונה של בראון את התגובות ההגנתיות, גם של השומר שלו וגם של זה ששקל להגיע לעזור, מבלי שהוא מתפרע בכמות הכדרורים/במהירות הריצה/בסך כל המרחק שהוא עובר עד לזריקה. שזה שונה מאוד, בלשון המעטה, מבעל הבית הקודם שהיה לקבוצה הזאת.
בונזי לא נישאר בפינה
נישאר עדיין בחיובי. בונזי קולסון סיים אתמול את משחקו הראשון בקריירה בליגה של הגדולים עם מדד יעילות 29 ועם מדד פלוס מינוס 16. שניהם, מטבע הדברים, הגבוהים בקבוצה. הוא גם קלע הכי הרבה נקודות, ליקט הכי הרבה כדורים חוזרים וייצר הכי הרבה חסימות. שזה טוב, כן? אם הערכנו מראש שעם לורנזו בראון יהיה בסדר, לא שזאת חוכמה גדולה, קשה להגיד את אותו הדבר לגבי הפורוורד החדש הזה.
קולסון, שבכלל נדד בקריירה שלו בין עמדות 5 ו-4, צוות לקבוצה הזאת כאחד שאמור לשחק כקומבו פורוורד. ואם החלוקה ההתקפית הגסה בקבוצה הזאת אמורה לנוע בין שחקנים שמקבלים החלטות מכדרור לבין כאלו שאמורים לסיים, קולסון נמצא איפשהו בתפר הזה. כלומר, למרות שבתוך הלב פנימה מדובר באחד שרוצה וצריך את הכדור, זה לא משהו שאמור לקרות יותר מדי בקבוצה של בראון את בולדווין. ואם מחפשים מישהו שרק יסיים או רק ימתין בפינה, קולסון מעולם לא הראה שיש בו את הסבלנות, הדיוק או הקליעה המתאימה כדי לאייש את הנישה.
אלא שקולסון, סופר אנרג'ייזר שכמוהו, עשה אתמול את ההבדל. וההבדל הזה, בגדול, הגיע בזכות היכולת שלו לנוע בלי כדור ולכיוון הסל, בעזרתו האדיבה של גיבור הפרק הקודם, לורנזו בראון, שידע לאתר, לזהות ולמסור. עכשיו נדגים.
שימו לב כאן בבקשה למיקום של קולסון במקביל לתחילת החדירה לסל של בראון. ושימו לב בבקשה לשומר שלו ברזדייקיס. בסביבות 6:25 על השעון מתחיל קולסון את התנועה לסל, ללא כדור, במהלך שנקרא פלאש קאט, או בשמו המודרני יותר החיתוך על שם פונטקיו (כן, ההוא שהיה באלבה, ואז בבסקוניה, ועכשיו ביוטה) – עד למסירה ולסל הקל. יפה, נכון? קבלו גרסה כמעט זהה. במהלך חדירה נוספת לסל של בראון, הפעם באזור ה-8:36 על השעון, מתחיל חיתוך הפונטקיו של בונזי קולסון. שימו לב לשומר שלו אולנובאס, שנותן סיבוב במקום שראוי לתואר ג'ון טרבולטה המבולבל, בדרך לטיול לכיוון הטבעת. והיה גם את החיתוך האיטי והמדויק הזה של קולסון, בעוד דימשה וקאבאנו מנסים להבין מי נגד מי. אוקיי. כל זה נחמד מאוד, כל זה עבד יפה למדי מול ז'לגיריס קובנה וכל זה לא ממש פותר את בעיית היסוד של קולסון. והיא קשורה ליכולת של האיש לקלוע מבחוץ בכלל ומהפינה, בלי כדרור מקדים, בפרט. את המשחק אתמול סיים האיש שמתנשא לגובה של 1.98 מטר (בתאוריה), בעל מוטת הידיים בת ה-213 ס"מ, עם 0/3 מחוץ לקשת הנקודות. כדי להצליח בצהוב, הוא יצטרך לפגוע משם ולהכריח בכך את השומרים שלו להישאר קרובים ולא לצופף את הצבע נגד האחרים. כדי להצליח בצהוב, הוא יצטרך למנן את מספר הפעמים בהם הוא מתפרץ לעבר הטבעת, עם הכדור או בלי. אתמול הכל הצליח גם כשהכדור לא נכנס מבחוץ, כמו במקרה הזה. נמשיך לעקוב בעניין.החוק הראשון בכדורסל של קטש
החוק הראשון של מועדון קרב, כך למדנו מסרטו הקלאסי של הבמאי דיוויד פינצ'ר, הוא שלא מדברים על מועדון קרב. וכך, האמת, גם החוק השני. לצערנו, החוקים הללו לא תקפים על הכדורסל של קטש. כי מהרגע שהאיש מונה לתפקידו הנוכחי (ולמען האמת, גם לתפקידיו הקודמים) עסוקים כולם בכלל ומלהגים בפרט בהסברים מלומדים, מי יותר ומי פחות, סביב אותה שיטה התקפית שכל כך מזוהה עם האיש הנוכחי על הקווים ביד אליהו הישן. וכן כן, גם אנחנו כאן ובטח בתכנית חמישיות (היי, פותחים עונה ב-18.10!) נפרק, ננתח ונסביר מעת לעת.
מצד שני, הדבר הכי חשוב שקשור לכדורסל של קטש הוא שהכדורסל של קטש לא חשוב. התפקיד של מאמן, לא משנה איזה מאמן, הוא לנצח משחקים. כדי לנצח משחקים, מוטלת על מאמן משימה פשוטה למדי, והיא להרכיב את השחקנים הכי טובים/הכי מתאימים שלו ולתת להם כלים כדי להצליח. וזהו. שיטה? תרגילים? פיק אנד רול כזה או אחר? הגנה? כל אלו קישוטים ולא העיקר. קטש, כמו כל מאמן אחר, ימדד לפי היכולת לעמוד במטרה שהוזכרה כרגע. ותו לא.
ולכן, זה ממש לא משנה אם שחקן כזה או אחר מתאים לאידיאולוגיה של עודד קטש. כי ברור שהיליארד או הולינס, למשל, לא יושבים בול על הגדרות התפקיד האופטימליות מבחינתו. אבל זאת לא הבעיה של היליארד או הולינס, אלא הבעיה של קטש ושל קטש בלבד. אתמול כבר קיבלנו רמזים ראשונים לקשיים אפשריים ביכולת לשלב את שני אלו. האחד, שחקן יורוליג מצוין ומנוסה, שיחק לא רע במחצית הראשונה והתייבש לאורך (כמעט) כל המחצית השניה.
השני, שחקן מוכח ומנוסה בעצמו (אשר, למען האמת, מצבו הרפואי לא לגמרי ברור בשלב זה), לא נמצא כרגע ברוטציה של מכבי תל אביב. במקומם מצאה עצמה הקבוצה מבזבזת מעל 8 דקות של דיברתולומיאו. במקביל, מצאה עצמה הקבוצה, כבר במשחקה הראשון במפעל, משתמשת בארבעה שחקנים שונים ששיחקו באזור ה-30 דקות ומעלה (בראון, ניבו, קולסון, פוית'רס).
תפקידו של מאמן הכדורסל, כאמור, הוא לנצח משחקי כדורסל, ומכבי תל אביב ניצחה אתמול. כדי לנצח לאורך זמן, וסליחה אם אני חוזר על עצמי, צריך עודד קטש למצוא את הדרך לשלב את שחקניו הטובים ביותר. ודארן היליארד הוא בדיוק כזה. וזה לא יעניין אף אחד אם היליארד מתאים או לא מתאים לכדורסל של קטש. שעליו, כך מסתמן, נמשיך לדבר וללהג יותר מדי.
החוק הראשון בכדורסל של קטש (אלן שיבר)
האנטר משודרג?
כפי ששמתם אולי לב, התקדמנו הלאה משלב הווייב החיובי. סורי. ואם אנחנו כבר לא שם, זמן לדבר הגנה. כי הגנה, יש להניח, היא מהסיבות שהובילו לספסול של היליארד במחצית השניה. מצד שני, קשה להגיד שדווקא הוא זה שבלט לרעה בקטגוריה הזאת, במשחק שבו טיילה הקבוצה האורחת משך דקות ארוכות ועשתה התקפית ככל העולה על רוחה.
8 זרים חדשים החתימה השנה מכבי תל אביב ואף אחד מהם לא נחשב לחור הגנתי, כשכנראה שההיפך הוא הנכון. אם נוסיף למיקס את רפי מנקו, עוד החתמה חדשה, שגם הוא לא נחשב פגיע במיוחד בצד שבו נוהגים לשמור, נקבל הצהרה לגבי היכולות המשודרגות בצד ההגנתי. לפחות בתאוריה. אבל עד כה, רק בתאוריה. אחרי תצוגות לא מרשימות, לשון המעטה, במרבית משחקי ההכנה וגביע ווינר, הגיעה אתמול עוד הופעה הגנתית חלשה למדי, גם ברמה הקבוצתית וגם בכל הנוגע ליכולות האישיות.
אפשר לדבר, ועוד נדבר רבות, גם על מדיניות החילופים בהגנה וגם על היעדר הלחץ השיטתי, אבל הפעם נתמקד באלכס פוית'רס. שמבחינתי, אמור היה להגיע לכאן כסוג של אותלו האנטר בריא ומשופר. ועד כה, אם נדבר גלויות, לא מצליח הביג גאי החדש להיות זה שפותר את הבעיות בהגנה. ואולי בכלל יש לומר שפוית'רס, עד כה, מייצר בעצמו בעיות הגנתיות. וכן, אני יודע, הוא משחק לא מעט בעמדה שטבעית לו פחות (עמדה 4), אבל התירוץ הזה לא באמת תופס. נדגים? נדגים. מוצג א' – הטיפול הלקוי מול הפיק אנד רול של לקביצ'יוס, לעיונכם. הלאה. מוצג ב' – המיקום, התנועה והחיפוי המזעזע והעצל מול הפיק אנד רול של קינן אוואנס. ולא, לא באמת משנה אם הולינס טעה או איחר. נסיים במוצג מספר ג', למרות שאפשר היה לתת כאן עוד ועוד דוגמאות. שימו לב כאן למספר דברים. קודם כל, לעוד טיפול פרווה מול הפיק אנד רול של אולנובאס בתחילת המהלך. גרוע וחמור מכך, ההתעקשות של פוית'רס להיצמד לאותו אולנובאס גם במהלך החדירה הקלילה לסל של אוואנס. לא לעניין. אם נמשיך לכסח לרגע את פוית'רס, נציין גם את סוגיית הבעיה בריבאונד ההגנה, שלא מעט ממנה נופלת עליו, עם כדור חוזר 1 בלבד בהגנה, כאשר עזרות רעות שלו הצליחו לייצר קשיים שהובילו להזדמנויות שניות של היריבה. אלכס פוית'רס הוא אחד השחקנים איכותיים והמרשימים ביותר שהחתימה השנה מכבי תל אביב. היא והוא לא יכולים להרשות לעצמם שפוית'רס יראה ככה בהגנה. בטח לא כשמרבית האחרים נראים גם הם לא מי יודע כמה, בלשון המעטה, בכל הנוגע לרצון או ליכולת לבלום את התקפות המתנגד.3 נקודות לסיום
1. ניצנים? מול ז'לגיריס, קשה היה לפספס ניצנים ראשונים של התאקלמות התקפית מצידם של אנשי הקו הקדמי החדש, כלומר ניבו, מרטין וגם פוית'רס, במיוחד בכל הנוגע לקבלת החלטות שלהם עם הפנים לסל – אלמנט שחלקם לא ממש הכיר עד שהגיע לעיר העברית הראשונה. מצד שני, לא סביר שבסדר גודל של 2 הדקות האחרונות תגיע מכבי תל אביב 3 פעמים למצב שבו התקפה שלה מסתיימת בהחלטה (מכדרור!!) של מרטין ושל פוית'רס, גם אם זה מגיע מבלבול מערכתי נוכח ערבובים הגנתיים של מקסביטיס, המאמן היריב. הפעם זה רק כמעט עלה לה במשחק.
2. אחים לקו האחורי. ברור כשמש שהמפתח החשוב ביותר להצלחה צהובה השנה נוגע לשיתוף הפעולה בין לורנזו בראון לבין ווייד בולדווין הרביעי. ואתמול, לפחות התקפית, זה הרגיש בסדר גמור. גם כי שניהם, כשהחליטו, ידעו לייצר לעצמם מכדרור. גם, ואולי בעיקר, כי אתמול היה מהימים האלה שבהם בולדווין קולע מבחוץ. לא בטוח שאפשר לבנות, גם בעתיד, על 3/6 שלו מחוץ לקשת.
3. פניני. חזינו אתמול בלא מעט דקות של בלבול התקפי, לצד בעיות הגנתיות. ואם כך הדבר ואם ממילא לא שומרים, אני מכיר שחקן ותיק אחד שכן התלבש אבל לא שיחק אתמול, שיתכן ויכול היה לעזור באחד האספקטים הללו. אני אשאיר לכם לנחש באיזה.
זהו, יצאנו לדרך. יהיה כיף.
שבת שלום.