$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
יורוליג 2023/2024
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ריאל מדריד 34 27 7 243
2 פנאתינייקוס 34 23 11 172
3 מונאקו 34 23 11 99
4 ברצלונה 34 22 12 120
5 אולימפיאקוס 34 22 12 117
6 פנרבחצ`ה 34 20 14 135
7 מכבי תל אביב 34 20 14 30
8 באסקוניה 34 18 16 -18
9 אנדולו אפס 34 17 17 16
10 וירטוס בולוניה 34 17 17 -78
11 פרטיזן בלגרד 34 16 18 -20
12 ארמאני מילאנו 34 15 19 14
13 ולנסיה 34 14 20 -96
14 ז`לגיריס קובנה 34 14 20 2
15 באיירן מינכן 34 13 21 -120
16 הכוכב האדום בלגרד 34 11 23 -52
17 וילרבאן 34 9 25 -213
18 אלבה ברלין 34 5 29 -353
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

תחנת מילאנו: נקודת המפנה של עודד קטש?

כשנדמה שהרכבת כבר יצאה מהתחנה בכל הנוגע להחלטה של מכבי תל אביב בעניינו של עודד קטש, הצליח האחרון למצוא את הדרך להשיג נצחון חוץ ראשון ואולי אולי להציג סימני גרף שיפור ראשונים. אולי. על הקאמבקים ברבע השלישי, על הלחץ הצהוב שהלחיץ את האיטלקים, על שתי החלטות קטנות שעשו הבדל ועל רומן סורקין אחד. האוזמן מנתח ומתכווץ בכיסאו ביחד עם אטורה מסינה. הטור של האוזמן

שי האוזמן
שי האוזמן  14.12.22 - 12:13

תגיות: יורוליג

הרכבת של קטש
אל המסע הזה לאיטליה יצא עודד קטש כשהוא במעמד של מפוטר על תנאי. 'סחה, במעמד של מפוטר במועד שיעודכן כנראה בהמשך. ההחלטה של הבוסים הצהובים בעניין זה מרגישה לאחרונה בבחינת רכבת שכבר יצאה מהתחנה, כשמה שמפריד בינה לבין הודעת מועדון רשמית נוגע בעיקר לענייני תזמון, מחליף זמין וסוגיות שרלוונטיות למחלקות היח"צ והגזברות. המועדון יודע מזה, השחקנים יודעים על זה וקטש עצמו, שהוא הרבה דברים אבל לבטח לא פראייר, ארז חפציו בדרך למילאנו כשהוא מבין שקיימת אפשרות ריאלית שבטיסה חזור מבולוניה הוא כבר יהיה חפ"ש. בצדק? לא בצדק? זאת לא הנקודה כרגע. אולי עוד נגיע אליה בהמשך.

במצב הדברים הללו, מה שנותר לקואץ' לעשות הוא: א. לעבור טוב טוב על החוזה ולוודא שיש שם סעיף בטון שמבטיח את כל הכסף שלו לשנתיים; ב. להגיד לעצמו, בהשאלה מסרבו-קרואטית, שפיצ'קו איט, כי עכשיו אין כבר מה להפסיד. אם כבר נפל או כמעט נפל הפור, אז אין באמת סיבה לדאגה. צריך לנסות למצוא איזשהי דרך לנצח משהו, כדי לקנות עוד זמן. ואולי, עם הזמן, יקרו דברים. אגב, כך היה גם עם דיוויד בלאט בעונת 2014, נו - העונה ההיא עם הנס הכפול במילאנו. רגע, יש סיכוי שבעונת 2022/23 תהיה מילאנו התחנה שבה משנה הרכבת את כיוונה?

גרף שיפור?
המחצית הראשונה של המשחק מול מילאנו, פלאס מספר דקות ברבע השלישי, היוותה המשך ישיר לכדורסל הרע שאליו הרגילה אותנו מכבי תל אביב העונה. עם אותן מגמות מבולבלות בהתקפה. עם אותה חדירות מביכה בהגנה. הקבוצה של מסינה, שהתייצבה למחזור ה-13 עם 8 הפסדים רצופים ועם ממוצע נקודות מביכוש (68.5 למשחק), ניעורה לחיים באדיבות האורחים הצהובים שלא ממש ניסו, רצו או ידעו כיצד לשבש את המחשבות והתכנונים המוקדמים של הקבוצה הגרועה ביותר בליגה השניה בטיבה בעולם.

ואז הגיע קאמבק ראשון ברבע השלישי. ואז הגיע קאמבק שני ברבע השלישי. ומשם הגיעו כמה החלטות וכמה רגעים שבהם, לפחות לרגע, ניכרו אולי סימנים של שינוי. יענו גרף של שיפור. אוקיי, אנחנו לא שוכחים לרגע שמכבי הפסידה רק שלושה ימים לפני במשחק בית לנועלת הטבלה מהרצליה. ואוקיי אוקיי, ברור שזאת רק מילאנו, הקבוצה היחידה במפעל שלא ניצחה בביתה ולו משחק אחד. ואוקיי אוקיי אוקיי, אי אפשר לדבר ברצינות על שיפור במשחק שבו נקודת מומנטום אחת, בשלב קריטי של המשחק, הצליחה לסחוף קבוצה בינונית אחת לעבר נצחון על פני קבוצה רעה אחרת.

ועדיין, בזהירות רבה, אפשר לשאול ולתמוה אם לא הצטברו לנו משהו כמו 3 סימנים לכך שמשהו שונה קרה/ קורה כאן. הראשון נוגע לענייני ריבאונד הגנה. נציגתנו המשוריינת, שהיא כזכור הטובה במפעל בנטילת אופנסיב ריבאונד אבל החלשה ביותר במניעת כדורים חוזרים בהתקפה מיריבותיה, החזיקה בשבוע שעבר את ולנסיה על 7 כאלו ואת מילאנו על 5 בלבד. שני משחקים, שני נתונים משופרים.

והגנה? אז נכון, מילאנו לא טובה כרגע בלשחק כדורסל – אבל במחצית השניה הצליחה מכבי תל אביב להחזיק אותה על 31 נקודות בלבד. ובחמישי האחרון, את ולנסיה על 68 בלבד.

האלמנט השלישי, אולי, נוגע לענייני רצון. מסביב למכבי תל אביב החלו להישמע לאחרונה לחשושים על מידת המחויבות של השחקנים כלפי המאמן שלהם, עם רמזים ביחס למצבו של חדר ההלבשה. עדויות למידת הפריכות, אגב, נתגלו גם במשחק הליגה האחרון, שבו הרצליה הבקיעה שערים של אחד על אפס, כששחקני מכבי תל אביב מאבדים כדורים על החצי ולא ממש יורדים להגנה גם ובמיוחד ברגעים קריטיים במיוחד של המשחק.

אמש, כשהרגיש שעוד דקה ושליש מילאנו מגדילה את היתרון ושולחת את כולם הביתה, נכנסו האנשים שעל הפרקט ועל הספסל למעין טירוף, ושיחקו בדרייב ובמחויבות שעשו בסופו של יום הבדל. האם זה אומר שהשחקנים עשו הכל בשביל לנצח, כפי שאומרים אצלנו להגיד, בשביל המאמן? התשובה היא שזה לא מעניין. מכבי תל אביב נכנסה אתמול לטירוף בשביל לנצח. ולא נשברה. האם סימנים? האם יד המקרה בלבד? האם גרף? האם עורבא פרח? האם הקלישאה המפורסמת על כך שהקבוצות של קטש מתחברות ומשתפרות רק אחרי חודשים לא מעטים אל תוך עונת המשחקים? האם אנחנו סתם מייצרים כאן מעין תאוריה מכלום ושום דבר? נעקוב בעניין.

לחץ
מספר החלטות טובות קיבל אתמול עודד קטש. הטובה שביניהן נגעה לעניין הלחץ בכלל וברבע השלישי בפרט. את המשחק הקודם, מול ולנסיה, ניצחה מכבי תל אביב גם ובעיקר בזכות הלחץ האפקטיבי שהפעילה על מוביל הכדור היחידי של הקבוצה בכתום (הארפר). אתמול, מול קבוצה בעלת מאפיינים דומים בכל הנוגע לכמות המזערית של שחקנים שיודעים ויכולים לכדרר ולנהל משחק, הצליחה האורחת לייצר אפקט דומה ברגעים המשמעותיים. דומה, אבל שונה. כי כאן לא מדובר רק על לחץ מול מוביל כדור. כאן, מרגע שעברה מכבי תל אביב לשמור גבוה ועמוק אל תוך מחצית המגרש של מילאנו, היא הפעילה לחץ על קבוצה שלמה. דווקא מתוך מצוקתה, גררה מכבי את מילאנו לשחק כדורסל שבו המארחת קודם כל מנסה לשרוד מבלי לאבד, ורק אחר כך לנסות ולאלתר. וזה עבד. אתמול, זה עבד.

וזה מעלה נקודה מעניינת למחשבה. זה לא סוד שלסמי פינליסטית שלנו יש הרבה מאוד קשיים הגנתיים. כחלק בלתי נפרד מזה, זה לא סוד שלמכבי יש כרגע לא מעט שחקנים שהם בעייתיים מאוד בצד שבו אמורים לשמור, בין אם זה ברמת ההגנה על הכדור (אדאמס, בראון, כהן ושות') ובין אם זה בכל הנוגע להגנה רחוק מהכדור (קולסון, דיברתולומיאו וכו'). אם כך הדבר, יתכן שדרך לא רעה לעמעם במקצת את החולשות היא פשוט לקחת את ההגנה יותר קדימה ואת ההתקפה יותר אחורה. לנסות להפריע ליריבה להיכנס לתוך הסטים ההתקפיים שלה, בריווח שמתאים לה. נכון, יש יריבות מוכשרות שיעשו מזה סנופי דיסקו, אבל יש גם כאלו שפחות. אתמול פגשה הקבוצה של קטש אחת שממש פחות, והלחץ של מכבי תל אביב היה קריטי במעבר של מילאנו ממצב של חיוכים למצב של היסטריה.

החלטות קטנות
אחרי איבוד כדור של לורנזו בראון ובמינוס 8, עם 4:57 על השעון הגדול ברבע השלישי, לקחה מכבי תל אביב פסק זמן וחזרה ממנו עם שני מהלכי פוסט אפ, אחד אחרי השני, של בונזי קולסון, שעד לשלב הזה שוטט על הפרקט בלי נקודות ובלי תועלת. וכן, מילאנו חזרה אחר כך שוב ליתרון 10 אחרי שקלעה כמה סלים סופר קשים, אבל המומנטום ושיווי המשקל בהתקפה ובכלל טיפה השתנו. וגם קולסון השתנה, כשעבר ממצב שיטוט למשחק שאותו סיים עם 10 נקודות, כולל מהלך או שניים בסיום שעשו הבדל.

6:35 לסיום המשחק, מיד לאחר איבוד כדור של דיברתולומיאו ושלוש עבירות די רצופות שביצע, שלח אותו קטש לספסל והכניס במקומו את ג'יילן אדאמס. וזה למרות שהגארד הוותיק והנמרץ אחז במאזן הפלוס מינוס הטוב בקבוצה (סיים את המשחק עם +16). ולמרות שדיברתולומיאו היה סופר קריטי במהפך הצהוב ברבע השלישי. ולמרות שאדאמס, כזכור, היה גם חלש מאוד וגם זה שאיבד כדור אחר כדור במשחק האחרון מול הרצליה. אבל קטש הרגיש, אולי, שעכשיו זמן לרכז את ההחלטות בידיים של שחקן אחר. וצדק. כשיחזיר את ג'ון די למגרש, עם 1:37 לסוף, זה כבר יהיה על חשבונו של ג'רל מרטין – כדי לייצר הרכב סמול בול שיידע להחזיק את היתרון הקטן עד לסוף.

ההיסטוריה, כידוע, נכתבת בידי מנצחים ולכן אין פשוט וקל מלייחס שני מהלכים טריוויאליים יחסית ליכולת של מכבי תל אביב לנצח אתמול את הקבוצה שרשמה הפסד תשיעי ברציפות. לאורך העונה וההפסדים שנחלה עד כה, קיבלה מכבי תל אביב וקיבל המאמן שלה לא מעט החלטות שנראות תמוהות ושתרמו לא מעט לכך שהפסידה. אתמול זה עבד הפוך. אתמול זה עבד והצליח.

סורקין
מכבי תל אביב פגשה אתמול את מילאנו. אותה מילאנו שעליה אמר ארגין עתמאן, מוקדם יותר העונה, שתגיע השנה לגמר היורוליג (ושם תפגוש את אנדולו אפס). אותה מילאנו שבה משחקים ברנדון דיוויס וקייל היינס. ואתמול, מול ברנדון דיוויס וקייל היינס, הסנטר הכי טוב על המגרש היה רומן סורקין. וזה, חברות וחברים, כל מה שאנחנו צריכים לדעת על המשחק ועל סורקין. שהראה לנו אתמול עוד כמה דברים עליו, כולל היכולת לייצר נקודות, ברגע חשוב של המשחק, ממהלך גב לסל. שממשיך להראות לנו מדי פעם ניצנים של יכולת מסירה לא רעה בכלל.

שאמנם שוגה עדיין לא מעט בקבלת ההחלטות ובמיקום בהגנה, אבל מצליח לחפות על כך פעם אחר פעם בזכות הנתונים הפיזיים שלו + רצון ותשוקה ללכת אחר כל כדור ולגעת בכל כדור. כאשר משלבים את הכישרון החריג ביכולת להשתלט על כדורים חוזרים בהתקפה עם יכולת הסיום של סורקין, מקבלים את המהלך המנצח אמש, כאשר סורקין נוטל ריבאונד התקפה מעל גופו וידיו המושטות של קייל היינס, שאין אגדי ממנו, כדי לתקן החטאה של לורנזו בראון ולסגור עניין.

איזה כיף זה רומן סורקין. אחלה אחלה רומן סורקין.

4 נקודות לסיום:
1. לורנזו בראון – טוב בכדורסל. כאילו, רק אם 20 נקודות, 8 אסיסטים, 5 כדורים חוזרים וגארד שמחזיק קבוצה שלמה על גבו נחשב בעיניכם כמשהו טוב.

2. פויתרס – פציעה זה תמיד רע ובטח של שחקן משמעותי כמו אלכס פויתרס. מצד שני, יכול מאוד להיות שההיעדרות שלו פתרה למכבי תל אביב בכלל ולקטש בפרט כמה בעיות, כשהבעיה המרכזית מכולן הייתה ההתעקשות של הקואץ' לשחק עם פויתרס כדורסל שלא מתאים לפויתרס – וגם לא מתאים למכבי. בהיעדרו, אפשר לקבל דקות של כשרון התקפי בעמדה מספר 4 מבית מדרשו של מרטין. בהיעדרו, מסתבר, אפשר לקבל דקות מתוצרת ז'ק כהן, שהוא הגבוה היחיד בסגל שבאמת ובתמים מבין ומתאים להתקפה שאותה מתעקש קטש להטמיע בקבוצה הזאת.

3. מסינה – פייר, כואב לראות את המאמן העצום הזה מתכווץ בכיסאו ומבכה את מר גורלו. אטורה מסינה הוא סמל למצוינות בכדורסל האירופאי ואחד הגדולים שהיו כאן. מצד שני, הולכים ומתגברים הסימנים לכך שלפחות כרגע ישנה אי התאמה מובהקת בין ה-אני מאמין של מאמנים מדורו וסוגו של מסינה לבין מה שנכון וחכם בשנת 2022. מסינה מבין כדורסל יותר מרוב המקבילים שלו, שזה נחמד אבל לא רלוונטי. לצד כל הפציעות וההסברים ההגיוניים למצבה של מילאנו, השורה התחתונה היא ששוב משחקים עבורו שחקנים נטולי בטחון ושמחת חיים. ששוב, בהתנגשות המודרנית בין כדורסל של "שליטה" מדומה לבין החיים עצמם, החיים מנצחים ומסינה מפסיד.

4. גיפים – אם שרדתם עד כה וגיליתם שחסר לכם משהו, אז כן, הפעם לא היו גיפים וסרטונים. שזה עלינו, מתנצלים, בשל תקלה נקודתית. נחזור לשולחן השרטוטים, נראה וידאו וננסה לתקן לקראת המשחק הבא. אם למכבי זה הצליח הפעם, אז השמיים הם הגבול גם עבורנו.