בין רחמים לתקווה: ההחלטה של לורנזו בראון ומכבי תל אביב

מכבי תל אביב קיבלה העונה הזדמנות אדירה, הזדמנות שספק אם תשוב מתישהו בעתיד הנראה לעין. עם אחד המהלכים הטובים שהם עשו בשוק בשנים האחרונות, הצהובים שמו את ידם על לורנזו בראון, שעוד לפני שעלה על המדים הצהובים והכחולים, מיצב את עצמו ככוכב הקבוצה וכאחד הרכזים הגדולים באירופה כולה. אלא שבינתיים אלוף אירופה עם נבחרת ספרד יכול להרגיש מתוסכל למדי, אפילו יותר מהקבוצה כולה, זאת כששבוע אחרי שבוע הוא מוכיח שהוא אכן אחד הגארדים הטובים מחוץ ל-NBA, מה שלא מספיק בדרך ליכולת קבוצתית לא משכנעת, בלשון המעטה, ומאזן 7:7 סביר אך בינוני.

כעת בראון נמצא בנקודה מורכבת במיוחד. אם כבר בתחילת עונה דיברנו על התלות הגדולה של הקבוצה בסופרסטאר החדש, אז כעת עם היעדרותו של ווייד בולדווין, שותפו לנטל הכבד בקו האחורי, התלות רק גדלה וגדלה. למעשה, בראון הוא הכלי ההתקפי המתפקד היחיד של עודד קטש בסגל כרגע, זאת כשמי שאמורים לתת יד, דארן היליארד וג'יילן אדאמס, לא בעניינים, ויתר חבריו לסגל לא מצליחים להתעלות מעל לנסיבות.

קשה שלא להיקשר לנראטיב של הגארד, שעושה כל שביכולתו על מנת לנסות ולאושש את הקבוצה שמסרבת להעניק לו עזרה, נראטיב שמודגש עוד יותר אם מתעמקים בנתונים המתקדמים ב-InStat.

בשלושת המשחקים המלאים בהם בולדווין נעדר (באיירן מינכן, מילאנו ו-וירטוס בולוניה) בראון אמנם שיחק מעט יותר ביחס ליתר העונה (35 דקות בהשוואה ל-32), אך דאג לשפר את המספרים שלו ביחס גבוה עוד יותר ובצורה יעילה במיוחד. בראון עלה מ-16.18 נקודות ל-24.6 נקודות, הקפיץ את האחוזים שלו מהשדה מ-46.3% ל-57.1%, קלע יותר נקודות פר פוזשן כשהשתפר מ-0.92 ל-1.05 והצליח לסיים בידודים ביעילות גבוהה הרבה יותר עם 1.14 פר בידוד ביחס ל-0.69 במהלך המקביל ביתר המשחקים.

מכבי תל אביב חייבת את בראון, ואפשר לראות זאת עם הקפיצה של אחוז היוסג' שלו (אחוז ההתקפות בהן הוא ביצע 'פעולה מכרעת' - זריקה מהשדה, זריקת מהעונשין, איבוד כדור או אסיסט), שקפץ מ-26.1% ל-33.7% כולל 43.2% חריגים במיוחד במשחק נגד באיירן. בנוסף, גם אחוז ההתקפות בהן נשלח בראון למהלך בידוד עלה בצורה חדה, עם 33.33% בנתון הזה בשלושת המשחקים לעומת 20.6% ביתר העונה ביורוליג. אפשר לראות השפעה של המצב החדש גם באחוז מהלכי הבידוד של מכבי כולה, זאת עם עלייה מ-8.4% ל-12.2% במצב החדש שנוצר.

העניין עם בראון הוא שיותר מכל שחקן אחר שדרך במכבי ת"א בשנים האחרונות, הוא נראה כמו הדמות הכי בשלה להשגת דברים גדולים ביורוליג. סקוטי ווילבקין הוא כוכב בסדר גודל לא פחות גדול, אבל אי אפשר באמת להשוות את השליטה של בראון במשחק לזו של קודמו בתפקיד הסופרסטאר, זאת עוד מבלי לדבר על התקופות הארוכות בהן יחס העלות-תועלת של ווילבקין עמד בסימן שאלה אמיתי.

בראון הוא ממנהלי המשחק הטובים ביורוליג כולה וכשיחליט סביר שיוכל לסגור חוזה מפרגן בהרבה מזה הנוכחי ובקבוצה שמכוונת הכי גבוה שאפשר באופן מוצהר. בכנות, קשה שלא לרחם על בראון ש'תקוע' בקבוצה שכרגע נראית קטנה למידותיו כמעט בכל אספקט אפשרי. אם משהו יכול לעודד אותו, זה שמכבי ת"א צריכה אותו הרבה יותר משהוא צריך אותה, זאת כשהזמן שלו בצהוב מוגבל גם ככה.

בראון לא ישחק בישראל לעד, בין אם הרומן ייקטע מוקדם מהצפוי כבר בקיץ הבא, בין אם ב-2024 ובין אם ב-2025 - התקופה של הכוכב עם המדים הצהובים תגיע אל סיומה בסופו של דבר. בזמן שבראון יעבור לאחת הקונטנדריות, מכבי ת"א עצמה תקווה להסתכל על הזמן המשותף ולהימנע מזיכרון של שנים מפוספסות עם אחד הכוכבים הגדולים ביבשת, שנפרד בידיים ריקות.

מכבי מדשדשת, בראון לבדו, ההתקפה חורקת, עדיין יש לא מעט צרות בריבאונד ההגנה, והכדורסל בכללותו לא מאוד איכותי. אבל למרות כל אלה הצהובים עדיין עם 50% ביורוליג ובמקום השמיני - פחות או יותר המאזן והמקום עליהם גם האוהדים היו מהמרים ערב פתיחת העונה.

למעשה, מלבד באסקוניה הלוהטת וז'לגיריס והכוכב האדום המפתיעות, כל יתר הקבוצות הנאבקות על השתחלות לשמינייה לא מציגות את היכולת שציפו מהן ומאכזבות בדיוק כמו הצהובים. אם זאת מילאנו ומסינה שקרסו לחלוטין, וירטוס חסרת הצבע או פרטיזן הלא יציבה - יריבות מכבי ת"א מגמגמות לא פחות ואולי אף יותר ממנה. בעקבות זאת ועל אף האנרגיות הירודות, מטרת הפלייאוף עדיין בהישג יד, אך לשם כך הצהובים יצטרכו למצוא את הדרך למלא את הבורות שנוצרו ולקוות שהם עושים זאת לפני יתר המתחרות המתקשות.

בזמן שבמכבי ת"א מחפשים את המהלך הנכון בשוק הפורוורדים, יריבה שאף אחד לא ספר ביצעה תוך כדי תנועה שתיים מההחתמות הגדולות של השנה. עם הצטרפות פקונדו קמפאסו ללוקה וילדוסה בכוכב האדום בלגרד, הפכה החבורה של דושקו איבאנוביץ' למועמדת לגיטימית במיוחד לפלייאוף. עכשיו זה תורה של מכבי ת"א להגיב, אם הקבוצה רוצה להשאיר את הראש מעל למים בקרבות השמינייה, זה הזמן של מנהליה לעשות פשרות כלכליות ולהתגמש מבחינה תקציבית בכל הקשור לרכש שיגיע, על מנת לנסות ולא לבזבז את ההזדמנות שמביא איתו בראון.