מבלי ששמנו לב, העונה הסדירה ביורוליג כבר הגיעה לנקודת האמצע. המחזור ה-17 יסתיים היום (שישי) עם משחקה של מכבי תל אביב במדריד, ואחריו הקבוצות יחלו את החלק השני והמכריע של העונה. אם נשפוט לפי החצי הראשון המדהים (והצמוד) שקיבלנו מהמפעל הבכיר ביבשת, אנחנו צפויים לקבל עוד הרבה הפתעות, דרמות ובעיקר כדורסל איכותי .
האזינו לפודקאסט יורוסטפ-פוד פותחים את 2023 ביורוליג>>>
הצהובים, שעומדים על מאזן של תשעה ניצחונות ושבעה הפסדים, יודעים שיסיימו את החצי הראשון של העונה במאזן חיובי למרות הקשיים, הפציעות והביקורות. אז רגע לפני שהם עולים על הפרקט כדי להשלים את הסיבוב הראשון, הגיע הזמן לחלוקת ציונים עבור החבורה של עודד קטש לפי מה שראינו מהם עד כה העונה *ביורוליג*.
לורנזו בראון - ציון 9
ממוצעים (16 משחקים): 33 דקות, 18.1 נקודות, 6.6 אסיסטים, 3.5 ריבאונדים, 19 מדד, 38% ל-3
הכי קרוב שיש למושלם. למרות המאזן החיובי והמקום בפלייאוף נכון לרגע זה, בחצי העונה הראשונה מכבי תל אביב לא יכולה להתגאות בכדורסל שהציגה ברוב הגדול של המשחקים, לורנזו דווקא כן. ביורובאסקט קיבלו הצהובים הצגה מוקדמת למה שיגיע להיכל, כשבראון הוביל את הספרדים לזכייה מדהימה ועורר את התיאבון של האוהדים. אין ספק שכבר מהרגע הראשון הוא ענה על הציפיות הגדולות ובענק.
להיכל הגיע רכז ששולט במשחק ברמה שלא הייתה כאן שנים, החל מניהול המשחק השקט, דרך יכולת יצור נקודות בקלאס אופייני והדבר הכי חשוב – הוא עושה זאת ביעילות. בראון מוביל במו ידיו את מכבי למאזן חיובי למרות שאיבד במשחקים האחרונים את השותף שלו לקו האחורי, מה שמאלץ אותו לשחק כ-35 דקות בממוצע לערב ועם הבנה ברורה שהעניינים תלויים בעיקר בו. את ה-10 הוא לא קיבל בגלל הזיופים ההגנתיים (שחלקם מתקבלים בהבנה).
ג'ון דיברתולומיאו – ציון 6.5
ממוצעים (16 משחקים): 14 דקות, 5.5 נקודות, 5.4 מדד, 42.4% ל-3
הוא רחוק מלהיות שחקן מפתח על הנייר, אבל אחד כזה שכל אוהד מכבי אוהב ומעריך. ההבדלים בין מכבי תל אביב של הבית לזו של החוץ הם גדולים, ולצד התרומה של הקהל, ג'ונדי הוא אחד הגורמים המרכזיים. בכל פעם שהוא עולה על הפרקט בהיכל הטירוף מתחיל, ואיתו גם הריצה הצהובה בדרך כלל. במשחקי הבית ג'ונדי משחק 15.5 דקות לערב וקולע 7.3 נקודות (ב-49% ל-3), לעומת משחקי החוץ שבהם הוא משחק 12.5 דקות וקולע פחות מ-4 בממוצע לערב (ב-40% ל-3).
ג'יילן אדאמס - ציון 6
ממוצעים (14 משחקים): 16 דקות, 6.1 נקודות, 4.6 מדד, 34.5% ל-3
את היכולות ההתקפיות הנהדרות של אדאמס הכרנו בעונה שעברה בהפועל ירושלים, אך אחרי שהצטרף לצהובים מעט לאחר פתיחת העונה, הוא התקשה להביא אותן לידי ביטוי בתור שחקן שעולה מהספסל. בתקופה האחרונה, לאור החיסרון של בולדווין, אדאמס מקבל יותר קרדיט ולוקח את ההזדמנות בשתי ידיים עם יכולת יצור הנקודות האופיינתי לו. אם נשפוט לפי המשחקים האחרונים של אדאמס אז כנראה שמגיע לו ציון מעט גבוה יותר מידי, אך בסופו של דבר התרומה האמיתית שלו תצטרך להגיע מהספסל גם כשבולדווין נמצא, דבר שעד כה לא ממש קרה.
ווייד בולדווין – ציון 7
ממוצעים (11 משחקים): 28 דקות, 15 נקודות, 4.4 אסיסטים, 3.3 ריבאונדים, 14.7 מדד, 31.7% ל-3
הגיע להיכל כאחד משני הכוכבים של הקבוצה, אך עם חשש מהתנהגות בעייתית וסימן שאלה לגבי השילוב עם בראון. עד שנפצע, בולדווין הראה לנו שהוא בהחלט מסוגל לשחק עם רכז בולט לצידו, יודע מתי לזוז הצידה כשצריך ומתי לקחת את הכדור בעצמו. כשמסתכלים על השותף של הגארד שבא מבאיירן בקו האחורי, קל להוריד מערכו של בולדווין, אך חשוב לזכור שלא פעם העונה (כמו מול מונאקו ואולימפיאקוס), הוא היה זה שעשה את ההבדל בדרך לניצחונות שעשויים להתברר כקריטיים בקרב על הפלייאוף. לצד היכולת לייצר נקודות יש מאין וניהול טוב של הגבוהים, היצר ההרסני של השחקן פורץ מפעם לפעם בדקות שבהן עדיף לכולם שהוא ישב על הספסל.
דארן היליארד - ציון 5
ממוצעים (11 משחקים): 14 דקות, 4.8 נקודות, 4.3 מדד ו-42.9% ל-3
בין אם בגלל הפציעה המוקדמת, ניהול לא נכון של הצוות המקצועי או כל סיבה אחרת שתבחרו, היליארד הוא השחקן המאכזב ביותר עד כה של הצהובים ביחס לציפיות שהיו ממנו. מלבד לשניים - שלושה משחקים שבהם הוא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי, לא ראינו מהיליארד את היכולת ההתקפית הטובה שלו ובעיקר ראינו שהוא פשוט לא מתאים לשיטה של קטש, לפחות לא בתפקיד שמייעדים לו (זה גם עליו, אבל לא רק). עם החזרה של בולדווין אנחנו עלולים לראות אף פגיעה נוספת בדקות המעטות גם כך של היליארד, כך שקשה לראות התרוממות רצינית מבחינתו.
ציפו ממנו ליותר. היליארד (אלן שיבר)
אוסטין הולינס - ציון 4.5
ממוצעים (15 משחקים): 11 דקות, 2.1 נקודות, 1.4 מדד, 23.1% ל-3
בניגוד להיליארד שהגיע עם טיקט התקפי, הולינס הגיע עם טיקט הגנתי, אך כמו הראשון הוא לא מרבה לקבל דקות. אין ספק שבצד ההגנתי הוא לרוב עושה את המוטל עליו, אך קשה לתת לו קרדיט עם התרומה האפסית שלו בצד ההתקפי. בשלוש השנים הראשונות שלו ביורוליג הולינס קלע 8.8 נקודות לערב ב-34.7% ל-3. העונה עם שיטת המשחק של קטש הוא בעיקר צריך לחכות על הקשת ולקלוע שלשות, אך האחוזים הגרועים הופכים אותו לחסר רלוונטיות בהתקפה, כשגם היעילות ההגנתית לא מצליחה לחפות על כך.
בונזי קולסון - ציון 7.5
ממוצעים (16 משחקים): 22.5 דקות, 9 נקודות, 4.1 ריבאונדים, 1.2 חטיפות, 9.9 מדד, 38.3% ל-3
בעונה הנוכחית אנחנו רואים ביורוליג רוקיז כמו מרכוס הווארד וג'ונתן מוטלי שמככבים, אך חשוב לזכור שעל כל אחד כזה יש כמה שלא מצליחים לבוא לידי ביטוי. קולסון אמנם לא נמצא באותה הרשימה כמו השחקנים שלמעלה, אך הוא מספק עונת בכורה מרשימה במפעל החזק ביבשת. סימני השאלה היו רבים, אבל מהר מאוד קולסון הראה שיש לו הרבה מה לתרום לצהובים בעזרת האנרגיות הגבוהות שלו בשני צידי המגרש ובעזרת קליעה יציבה יותר ממה שחשבנו תחילה. בניגוד לשחקני שנה ראשונה רבים שמאמניהם מנסים להכניס בכוח לרוטציה, קולסון קנה לעצמו קרדיט גדול בזכות ולא בחסד.
ג'רל מרטין - ציון 6.5
ממוצעים (15 משחקים): 17 דקות, 6.6 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 6.5 מדד, 48.8% ל-2, 35.1% ל-3
הקושי בעונת הבכורה במפעל הבכיר ביבשת הוא ידוע, אך במקרה של מרטין מדובר בקבוצה הראשונה באירופה, מה שהפך את ההשתלבות שלו (כצפוי) לקשה יותר, ואפילו עודד קטש בעצמו הודה (בראיון עם שי האוזמן), שזה לא בדיוק מה שהוא חיפש. את הניצוצות ההתקפיים ראינו מהרגעים הראשונים, אך אי אפשר היה לפספס את הבלאגן וחוסר הניסיון בכדורסל האירופי שבאו לידי ביטוי וגרמו לאיבוד הסבלנות של האוהדים והצוות המקצועי. עם הפציעה של פויתרס (ששיחק לרוב בארבע) ולאור העובדה שהצהובים לא הביאו מחליף במהרה, מרטין החל להיכנס לעניינים והיה חלק חשוב בשני ניצחונות החוץ הראשונים של הקבוצה. במכבי ממשיכים לחפש גבוה נוסף, אך אין ספק שמאז ההתעוררות שלו, מרטין מצליח לחפות בינתיים על החסר.
רומן סורקין - ציון 7.5
ממוצעים (14 משחקים): 17.5 דקות, 6.6 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 1.1 חסימות, 9.8 מדד, 68.3% ל-2
כבר בעונה שעברה סורקין גרם לאוהדים הצהובים להתאהב בו בזכות האופי הלוחמני, הידיים הזריזות בתוך הצבע והמיקום הטוב, אך הוא החל להיכנס לעניינים ביורוליג רק לקראת סיום העונה. העונה כבר היה ברור לכולם שהוא חייב לקבל חלק משמעותי יותר ברוטציה וכך כבר היה מהרגע הראשון. המספרים של סורקין אמנם לא מרשימים במיוחד וגם מספר הדקות עדיין יכולות וצריכות לעלות, אבל בכל רגע שהוא נמצא על הפרקט אפשר להרגיש את ההשפעה החיובית שלו על הקבוצה ומלבד ללורנזו הוא היחיד שמגיע גם למשחקי החוץ בצורה עקבית. שיפור וביטחון בקליעה מבחוץ, כפי שהיו לו פעם, יכולים לתת עוד בוסט רציני לקפיצה הגדולה שלו.
השפעה חיובית. סורקין (עודד קרני)
אלכס פויתרס – ציון 6.5
ממוצעים (11 משחקים): 26 דקות, 8.2 נקודות, 3.7 ריבאונדים, מדד 8, 55.9% ל-2
פויתרס הגיע למכבי תל אביב הקיץ בתור הגבוה הבכיר לאחר שנתיים טובות בזניט ועד הפציעה הוא גם סיפק משחקים לא רעים. הסיפור של העונה הקצרה שלו הוא כמובן השימוש בו בעמדה שפשוט פחות נוחה לו, דבר שאמנם לא פגע לו במספרים אך פגע בקבוצה, שמאז פציעתו החלה להראות טוב יותר. כמובן שקשה להאשים את פויתרס על כך שנאלץ לבלות הרבה מהזמן מחוץ לקשת השלוש ובאיזורים שהוא פחות מתמצא בהם, אבל בשורה התחתונה, אוהדי מכבי יכולים לחוש אכזבה קלה ביחס לציפיות שהיו ממנו.
ג'וש ניבו – ציון 7
ממוצעים (16 משחקים): 21 דקות, 8.3 נקודות, 5.4 ריבאונדים, מדד 11.4, 64% ל-2
אחרי עונת בכורה יפה בפן האישי ביורוליג אצל ז'לגיריס, הסנטר הקופצני חזר לישראל ועוד לפני הג'אמפ בול הראשון, עלתה השאלה לגבי השילוב שלו לצד פויתרס. מהר מאוד התברר שקטש מייעד לשניים דקות רבות יחד, שפגעו בעיקר באמריקאי שמייצג את חוף השנהב. ניבו מבחינתו המשיך לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב - לחסום, להתגלגל, להטביע (ולהלהיב את הקהל) ולהילחם על כל ריבאונד וריבאונד, גם בהגנה וגם בהתקפה. בתקופה האחרונה נראה שהגיעה עליה ברמה של ניבו, לו חלק חשוב בשיפור ההגנה של מכבי, אך העובדה שהוא לא רלוונטי עם הכדור מחוץ לצבע עדיין פוגעת בו בחלק ההתקפי.
עודד קטש – 7
המאמן הישראלי נכנס לאחת מקבוצות הכדורסל הלחוצות ביותר שיש באירופה וקיבל את מה שכל מאמן בשנה הראשונה יכול לייחל לו - לבנות את הסגל בעצמו. למרות העובדה שמכבי הייתה במאזן חיובי ביורוליג ברוב הגדול של חצי העונה הראשונה שלו על הקווים, קטש חטף לא מעט ביקורות מוצדקות בעקבות כדורסל לא מרשים בלשון המעטה, ניסויים לא מוצלחים שעליהם התעקש (פויתרס לצד ניבו בחמישייה) וההתנהלות מול דארן היליארד. השיא השלילי מבחינתו הגיע כמובן לאחר ההפסד לבאיירן מינכן שהוריד את הצהובים למאזן שלילי וערער את מעמדו, שנראה שהתייצב מאז בעקבות מגמת השיפור.
לצד הדברים השליליים, בסופו של דבר בספורט המבחן החשוב מכל הוא מבחן התוצאה. קטש ומכבי ת"א עומדים על מאזן 7:9 חיובי ביורוליג נכון לרגע זה ובמרחק של הפסד אחד בלבד מהמקום הראשון במפעל. הליגה הטובה ביבשת השנה מראה לנו שאין קבוצות שנמצאות מעל כולם וגם לא נמושות מנגד, ואם בשלב זה של העונה מאמנים כמו אטורה מסינה (מילאנו) וארגין עתמאן (אנדולו), להם חומר שחקנים טוב מזה של קטש, נמצאים מתחתיו בטבלה, מגיע לו לפחות את הצ'אנס לסיים את מה שהתחיל.
השחקנים שלא נכנסו בגלל מיעוט בדקות:
יפתח זיו - שותף בשני משחקים - 5 דקות בממוצע לערב
רפי מנקו - שותף בתשעה משחקים - 5 דקות בממוצע לערב
ג'ייק כהן - שותף בשמונה משחקים - 11 דקות בממוצע לערב
*גיא פניני ותומר אגמון לא שותפו העונה באף משחק יורוליג
נכנס לתפקיד הכי לחוץ שיש. קטש (מאור אלקסלסי)