חיה את החלום: מכבי ת"א לא עוצרת

פרס ישראל
חמישה ניצחונות רצופים יש למכבי תל אביב בליגה השניה בטיבה בעולם. זה התחיל עם 4 קטן מול פנר. ומאז 22 על אנדולו אפס (חוץ), 14 על בסקוניה, 18 מול וילרבאן (חוץ), 31 בתוך הפרצוף של בולוניה. זה כבר לא נצחון נאה מדי פעם, אלא פירוק והרכבה בכל פעם. ומעבר לענייני ההפרשים, יש כאן משהו שקורה. יש כאן התרחשות. יש איזה משהו באוויר. והמשהו הזה הוא הכדורסל שנציגתנו המשוריינת כרגע משחקת. וכן, הכדורסל הזה, ההתקפה הזאת, הושג בעיקר מול קבוצות הגנה בינוניות. ולא, זה לא משנה בכלל. זה לא הופך את זה למרשים פחות.

• עוד לא מאוחר: לחצו להירשם ל-"5 חבר'ה", משחק ניחושי הפלייאוף של ערוץ הספורט, ותנו בראש לחברים שלכם

עוד מעט נלהג על עניינים מקצועיים, התקפה, הגנה, מומנטום ושאר ירקות. הדבר הכי חשוב בכדורסל הוא לנצח משחקים. 'סחה, הדבר היחיד שחשוב בכדורסל הוא לנצח משחקים. אבל העניין המרכזי ברצף הנוכחי הוא הרמה. הוא האיכות. עת הולחם בקיץ הסגל הנוכחי, עם המאמן הנוכחי, כאשר מרבית השחקנים אמורים להישאר, חוזית, מעבר לעונה אחת, התקווה/ ציפייה הייתה לראות כאן קבוצה ששווה אמצע פלאס בעונה הראשונה, שיכולה להבשיל לכדי קבוצת יורוליג משמעותית בעונה השניה. תהליך, יו נואו. ופתאום, בחסות חודש מרץ מסחרר, זה מרגיש כאילו העונה הבאה היא עכשיו. וכן, זה כולה בולוניה הזקנה והנשברת. וכן, זה עדיין מסחרר.

אה, ורציתי לצטט לכם קצת את יוסף לוי, היינו דקלון, חתן פרס ישראל המוכרז החדש בתחום הזמר העברי. ולא, לא את המורי הזקן ולא שהגיע הזמן וכו וגו ודו. בשיר מבסוט, עם הדג נחש, זימר החתן שהוא אוהב את מה שהוא עושה ועושה את מה שהוא אוהב. אנחנו על סיפה של התקופה בעונת הכדורסל שבה כבר אין חשק. שבה חשים את הלאות, את עייפות החומר של השחקנים ולפעמים גם את השעמום והרצון שיגיע כבר הקיץ. לא שזה נדיר בקבוצות של עודד קטש, אבל נכון לסוף חודש מרץ 2023, השחקנים שלו, לפחות רובם, חיים את החלום. מתים על הקבוצה שלהם. חשוב מכך: מתים על הכדורסל שהם משחקים כרגע בתוך הקבוצה שלהם. וזה, גולשים וגולשות יקרים ויקרות, סוג של הגדרה מילונית לסנופי דיסקו.

via GIPHY

בכל מקום. בכל קצב
בעונתו הראשונה של סקוטי ווילבקין במכבי תל אביב, בטח ובטח בחלק הראשון שלה, הוא שמע את הקולות. וכשאני כותב קולות, אני מתכוון לקולות האכזבה של דרי יד אליהו הישן. הם לא השתגעו על הטאלנט החדש, זה שגם מכדרר הרבה ועושה פרצופים לא פחות. אח"כ, אתם יודעים, הוא הפך לפרנצ'ייז פלייר צהוב ואהוב במיוחד. עת הונחת ווייד בולדווין הרביעי הקיץ בארץ הקודש, התחושה לגביו הייתה מעורבת. מצד אחד, הלו, סחורה. כולם יודעים שבולדווין הרביעי שחקן. מצד שני, לא בדיוק השחקן הכי נחשק במפעל הזה. כולל במקומות בהם שיחק והצטיין. ומה יהיה עם הקליעה? ומה יהא על הפרצופים והקריזות? ואיך בדיוק יסתדר עם הבוס החדש, עם אלוף אירופה בראון?

כלומר, לרגע לא היה ספק שמדובר בצמד גארדים איכותי במיוחד. עזבו איכותי, הבכיר ביותר ששיחק במכבי תל אביב אי פעם. עובדתית, נראה היה שזה עובד טוב יותר בנפרד. עובדתית, זה הרגיש כמו חוסר יכולת של בולדווין לקבל את העובדה שזאת הקבוצה של אבא לורנזו.

ואז הגיעו פציעות. של בולדווין עצמו. של בראון. וסביר להניח שהפציעה של בראון היא זאת ששינתה את העונה של בולדווין. היא זאת שאפשרה לרביעי להרגיש בנוח עם המקום שלו. שאפשרה לו להראות כמה דברים לכולם, כולל לשותפו לצמד BB. ואחרי שהרגיש, ואחרי שהראה, משחק כרגע האיש את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה שלו. עזבו בקריירה שלו, כרגע הוא משחק את הכדורסל הטוב ביותר ביבשת הישנה.

זה בא לידי ביטוי ביכולת הנוכחית שלו לשלוט ולפרוח גם במשחק העומד וגם כשאצים רצים. נניח כאן. לורנזו בראון הודף את הכדור, שמגיע לחברו לצמד. 4 כדרורים סופר אגרסיביים מביאים להתקפלות טוטאלית של ההגנה השחורה והמבוהלת. ואז מסירה החוצה, בדרך לטריצה קלה.

או כאן. שימו לב בבקשה לפאסון מצד אחד ולדהירה מצד שני אל הצד השני. אחרי שבולוניה כובשת איזה סל, מועף לו הכדור לכיוונם של אנשים ששילמו לא מעט כסף בשביל כרטיסים. ווימס, הכובש, נשאר קרוב לקו הבסיס ומנסה להיכנס לקו המסירה הראשוני לבולדווין, שלא מנסה להתנגד, אלא ההיפך – בוחר להישאר במקום שבו הוא לא יוכל לקבל כדור מדיברתולומיאו. ואז מסירה לקולסון, תוך כדי שבולדווין משמר את הנעילה ויוצא קדימה, בדרך להיפגש עם הכדור במחצית המגרש. דריבל, דריבל, הגבהה ונגיחה של ניבו. 4 שניות ובום.

אז יכולת להעניש במגרש הפתוח יש. על הפיק אנד רול והדומיננטיות במשחק המסודר ליהגנו בטור הקודם – וניגע עוד מעט. אה, ויש את העניין ההגנתי. נכון לעכשיו, בכושרו הנוכחי, בולדווין משחק את המשחק הכי שלם שראינו בארצנו הדמוקרטית מאז, אהה, __________, תנו לי לחשוב על זה. הצעות, בכיף, ב DM בטוויטר. כי הוא סוג של באנקר הגנתי ברמת האחד על אחד. כי הוא סוג של באנקר הגנתי בכל הנוגע לקבלת ההחלטות בצד שבו נוהגים לשמור. כולל במצבי עזרה. כולל ברוטציות הגנתיות. כולל בעזרה לחבר מתקשה בשם לורנזו בראון.

נדגים. שימו לב בבקשה לפוזשן ההתקפי הזה של בולוניה, שמריצה כאן תרגיל שאולי יזכיר נשכחות לכמה עכברי כדורסל. בכל מקרה, אחרי חילוף הגנתי מוצא עצמו לורנזו בראון שומר בצבע על מישהו שמזכיר שחקן עבר גדול בשם שנגליה. וזה קשה ולא נעים לו. אבל תנו בבקשה מבט בבולדווין מתחילת המהלך, אל תוך קריאת התרגיל והמצב ועד לחטיפה. כפיים.

חזק
אם כבר נגענו בהגנה, הרי שאחד הדברים הכי מרשימים שמציגה לראווה מכבי תל אביב הוא הגנתית השילוב בין הרעיונות הבסיסיים, שהולכים ונבנים ככל שמתקדמת העונה, לבין ההתאמות הנקודתיות אל מול היריבה. על פניו, זה הדבר המובן מאליו, שמצופה מכל קבוצת כדורסל. כלומר, שתהיה תבנית בסיסית ויכולת מענה מול יריבה ספציפית. בפועל, במכבי, אפשר ממש לזהות אלמנטים שהיא מלמדת את עצמה לבצע או לשלוף, בהתאם לצורך.

למשל הטיפול מול משחק הגב לסל של היריבות. ראינו העונה כבר מספר תצורות של טיפולים הגנתיים. ראינו, ואנחנו ממשיכים לראות, איך הקבוצה של עודד קטש משפרת את רמת הביצוע מפעם לפעם. בולוניה היא קבוצת פוסטאפ. בטח ובטח כשהיא פוגשת יריבה שחיה על חילופים הגנתיים, כלומר שחיה ממצבים שבהם שחקן גדול שומר על שחקן קטן ולהיפך. או אז, עם חומר השחקנים שיש לסקריולו, זורקים את הכדור פנימה והרבה. ומכבי תל אביב הגיבה, פעם אחר פעם, עם עזרה עד שמירה כפולה מהצד החזק, מהצד הקרוב, מהשחקן הקרוב. גם כשהיא לא בנחיתות פיזית בפנים.

בוא נראה ונסביר. כאן, בלי חילוף ובלי נעליים, מושלך הכדור פנימה לכיוונו של אוג'יליי, עליו שומר קולסון. סמי, זה שעם הכדור, הוא כולה 198 ס"מ. כמו הבונזי. על פניו, אין כאן יתרון מובהק. ועדיין, אחרי כדרור ועקיצה ראשונית, מגיעה השמירה הכפולה מהצד החזק, מבולדווין. ואז ההתאוששות. מרטין מכסה נהדר את לונדברג. ג'ון די, ואז שוב בולדווין, את שנגליה. ועד שכבר יש איזשהי טעות הגנתית, נגמרת לה ההתקפה.

via GIPHY

על כל שאלה תשובה
בעודי משוטט ברחובות המדינה, פוגש אני אנשים מבולבלים. אנשים במצוקה. שלא יודעים להסביר מה קורה כאן. שלא מצליחים להבין איך הגענו עד הלום. איך מצאנו עצמנו במצב הזה. איך הגענו לסיטואציה שבו משחק ההתקפה של הצהובים נראה כמו משחק מחשב. מה קרה להתקפה התקועה ההיא, מפעם (כלומר, לפני חודש) ומי ומה ואיך זה נהפך לה צ ג ה.

אז קודם כל וחשוב מהכל, כמובן, הוא המומנטום. כשעולים על הגל, אז החיים יפים. הכדורים נכנסים. השלוש גדול משתיים והיידה בי והיידה בו. מעבר לכך וכחלק בלתי נפרד מכך, יש כאן את שלב ההפנמה. משחק ההתקפה של מכבי תל אביב AKA משחק ההתקפה של קטש מבוסס על קבלת החלטות. על קריאת מצבים. בהתחלה זה עניין של לימוד. אח"כ, בשאיפה, באוטופיה, זה הופך לאוטומטי. נטול מחשבה. רגע, שניה, תהיו איתי רגע.

במשחק מבוסס פיק אנד רול, הכל נבנה קודם כל מהיכולת לייצר יתרון מספרי בתוך משחק ההתקפה המסודר. אם אין חילוף הגנתי, אז החסימה של הגבוה לגארד אמורה להביא אותו האיש עם הכדור למצב שבוא מתקיפים, ולו לשניה, 5 מול 4. ואם הכדור נזרק חזרה לאותו הגבוה החוסם, הוא זה שאמור לקבל את ההחלטה. בהתאם לאופן ולאופי שבו ההגנה מגיבה/יוזמת, אמורים להגיע אל הפתרון. אמורים להעניש בהתאם למה שההגנה נותנת. יש סל של פתרונות התקפיים מול תגובות הגנתיות, וצריך לדעת מה עושים מתי, ולבצע את זה במהירות הנכונה ובצורה מדויקת. קבוצות עוזרות פחות? מכבי מנצחת יותר עם אחד על אחד ופחות עם מסירות. קבוצות עוזרות יותר? מבול ושיא אסיסטים מול בולוניה.

כחלק מקריאת המצבים הזאת, צריך לדעת איך מגיבים למצב שבו ההגנה מנסה למנוע קבלת הכדור ממקבל ההחלטות, כלומר מאחד מאנשי BB. זוכרים את התגובה של בולדווין, זאת ממקודם, לנסיון המניעה של ווימס? עכשיו בואו נראה את זה בגרסת ההתקפה המסודרת.

שימו לב בבקשה לריקוד ההתקפי הזה. מכבי תל אביב מריצה כאן אלמנט התקפי שנקרא שיקגו (אתם כבר אמורים להכיר, נו. אם לא, לכו בבקשה לספר התרגילים בחמישיות ותנו מבט), שבסופו מקבל בראון את הכדור מבולדווין ואז נעזר בעוד חסימה של ניבו. נוכח השמירה הכפולה של בולוניה, הכדור עף לעברו של ניבו. במקביל, עובר ז'ק כהן מהצד שקרוב לבולדווין לזה שרחוק ממנו, באזור הקרוי לואו גאפ. ועכשיו האקט מנסה למנוע קבלת הכדור מבולדווין מלמעלה. ועכשיו כל הצד הרחוק פנוי לגמרי כדי שבולדווין ינוע אליו בלי כדור. מסירת הקפצה נהדר. דריבל. ג'אמפר. קרנבל.

היידה. עוד דוגמא. לאחר סימון מצידו של ז'ק, מגיע ניבו כדי לחסום לבולדווין, יענו סייד פיק אנד רול בלי פינה. מיד אח"כ עובר הכדור לידיו ז'ק, כדי לייצר את הפיק אנד רול השני עם בראון, אבל לונדברג מנסה למנוע ממנו את הכדור. מנסה למנוע? שימו לב לתגובה המיידית של מכבי תל אביב לסיטואציה: אם בראון לא מצליח לקבל כדור מיידית, הוא נע מיידית לכיוונו של בולדווין כדי לייצר עוד שיקגו. במקביל, ניבו עובר מצד לצד, מתחת לסל, ומפנה את האזור שאליו ינוע כהן. מסירה. מסירה. יא רבנן.

ושוב: יש קבלת החלטות במצב שבו שחקן נמצא עם כדור. יש קבלת החלטות במצב שבו מנסים למנוע משחקן כדור. וההחלטה משותפת גם לנשמר עצמו וגם למוסר. כמו כאן: בולדווין, תאורטית, נע למעלה על חסימה מדורגת, שוב, כחלק מאלמנט השיקגו. לונדברג, שוב הוא, הולך על הגב שלו ומנסה להפריע. מנסה להפריע? חיתוך של בולדווין מיד לכיוון הטבעת. הצבע, בחסות התנועה ללא כדור של קולסון, פנוי לגמרי. מסירה. קרש סל. אושר נסוך על פניו של עודד קטש, בעודו משלב ידיים בטירוף.

אחרון וסוג של קשור. זוכרים איך אנחנו מספרים כאן על משחק ההתקפה של מכבי, שכל כולו מבוסס כדרורים? שכל כולו מהפיק אנד רול? שלא באמת יודע או רוצה להפעיל קלעים? תראו בבקשה את הדבר המופלא הזה. כולל אלמנטים בעלי שמות אקזוטיים (טווירל). כולל תנועה בלי פוסקת (כולל ובמיוחד מרטין). וכן, כולל פיק אנד רול בסיום המהלך של היליארד, בדרך לשתי נקודות יפהפיות של מרטין.