לא בבית
בסופו של יום ומשחק, רושמת מכבי תל אביב את הפסד הבית הראשון שלה העונה. כלומר, ככה לפחות קוראים לזה. כי אחרי שניצחה את באיירן מינכן במשחק שבו היא כאילו מארחת, אבל ללא בית או קהל, נפגע מאזנה הביתי, יעני, ועכשיו הוא עומד על שני נצחונות משלושה משחקים. בעולם אחר, זה שהכרנו עד ל-6.10.23, זה שבו מארחת אלופת ישראל ביד אליהו הישן, אין סרט שהיא לא לוקחת את המשחק הזה מול אולימפיאקוס הזאת. עם בולדווין, בלי בולדווין, עם וירוס וגם בלי.
אבל העולם ההוא כבר לא אותו דבר ואין מי שיודע מתי תשוב אלינו התקופה ההיא, זאת שהגדרנו כנורמאלית. פעם. ואם אין נורמאליות ואין בית, אז דווקא ההפסד השלישי העונה אמור לתת לנו פוקוס לא רע על מצבה של מכבי תל אביב נכון לאמצע חודש נובמבר, מודל עונת המלחמה. כי נכון, אולימפיאקוס שיחקה אתמול בלי מילוטינוב ומקיסיק. ומכבי בלי בולדווין. ופייר, לא הרגשנו בפערים גדולים מדי ברמת הסגל. ופייר, אם מדברים על סגל מלא מול סגל מלא, לא בטוח שנרגיש בפערים גדולים מדי. ואלו חדשות מצוינות, כשנזכרים שעל פי כל ההערכות המוקדמות סומנה אלופת יוון, שוב, כקבוצת פיינל פור.
ואלו חדשות פחות טובות עבור אולימפיאקוס, אם נדבר גלויות, כשהיא מביטה ימינה ושמאלה ומבינה שכרגע הסגל שלא לא מרשים בהרבה מזה של קבוצה שבה יש שחקני רוטציה בינוניים ומטה. ומאחר שאני במצב רוח מכיל ומפויס, לא אנקוב בשמות.
#די_נו
לורנזו בראון הוא חתיכת מגה סופר שחקן. שסוחב את הקבוצה הזאת על הכתפיים שלו. שרשם עד כה כמה נצחונות שהם קודם כל ולפני הכל שלו. שידע העונה, עד כה, שלושה משחקים חלשים עד בינוניים. ששלושתם הסתיימו בהפסדים. הראשון היה מול ולנסיה, חרף דאבל דאבל סטטיסטי מרשים (ומרמה). שהסתיים בהפסד. השני היה מול מונאקו, שהסתיים עם מדד יעילות אישי נמוך (+3 בלבד) והסתיים בטרחה. השלישי היה אתמול, מול אולימפיאקוס, ואף הוא הסתיים עם מדד יעילות אישי נמוך (שוב +3 בלבד). וכן, עם הפסד.
מול ולנסיה, הייתה זאת ההגנה הכתומה שחבטה בו וגרמה לו ל-7 איבודי כדור. מול מונאקו היו אלו כל האווטארות הללו שחבטו בו וגרמו ל-5 איבודי כדור ולקשיים רבים. ואתמול היו אלו הווקאפים של העולם שעשו לו את החיים לא כיפיים. אבל עזבו רגע התקפה, כי אליה נגיע עוד מעט. בואו נדבר הגנה. בואו נדבר על #די_נו, לורנזו, למה ככה? מכבי תל אביב הצליחה לחזור אתמול, איכשהו, למשחק. והייתה זקוקה נואשות לעצירה פה/ עצירה שם כדי לתת לעצמה הזדמנות אמיתית לגנוב את זה.
במשחק הניצחון הקודם, זה שמול באיירן, היו אלו החטיפות הצהובות בכלל ואלו של לורנזו בראון בפרט (במיוחד מול בולמארו) שהבטיחו נצחון מספר 4. במשחק ההפסד הנוכחי, זאת ההגנה של בראון שלא נתנה את הסיכוי הזה. ואני לא מדבר איתכם על הגנה רעה במהלך המשחק עצמו. אני מדבר איתכם רק על מהלכים בקראנץ' טיים, בזמן שעושה הבדל.
במיוחד זה. מסיבה שאני לא מצליח להבין, בחר קטש גם בהרכב המסוים הזה לתת לבראון לשמור על ווקאפ. פיק אנד רול ראשון, עזרה של סורקין על הכדור, ולורנזו בראון מספק לנו יופי של ג'ון טרבולטה מבולבל כשהשעון הגדול מראה 00:59. ולמי ששכח, נזכיר את הגיף עכשיו.
via GIPHY
ומיד אחר כך, הגנה פסיבית ורעה על ווקאפ, שמגיע בקלות לצבע ומרים זריקה קלה. ומחטיא. ומאחר שבראון לא שומר, הוא גם לא סוגר לריבאונד. עוד פוזשן. ווקאפ, שמתחיל חדש, מזיז ממנו את אייזיה קנאן (למרות שעל פניו יש לו מאצ'אפ נוח מול תמיר בלאט), כי הכי כיף מול לורנזו בראון. והופ, עוד טיול נחמד בדרך לטבעת. וטראח, נעילה הרמטית של פאל את סורקין. ו-2 נקודות קלות, שכולן תומאס ווקאפ. סליחה, שכולן לורנזו בראון. #די_נו.
לא רק לורנזו
ולא, לא רק לורנזו בראון אחראי לרכות ההגנתית. אולימפיאקוס, בגרסה הנוכחית שלה, היא קבוצת התקפה לא מרשימה בעליל. שהגיעה למשחק הזה כשבאמתחתה ממוצע של 76 נקודות למשחק. ונכון, היא לא קלעה הרבה יותר מזה הפעם. מצד שני, נכון שהיא גם הגיעה חסרה מחד והפכה לעוד יותר חסרה בהמשך.
מראש, נבנה הסגל החדש של ברצוקאס עם מעט מאוד אפשרויות של שחקני אחד על אחד (עם הפנים לסל). וגם אחרי צירופו של ברזדייקיס הליטאי, יש אולי את מקיסיק (הפצוע) ואולי את וויליאמס-גוס, שנפצע במהלך המשחק ושיחק כולה מתחת ל-7 דקות. ואם לא די בכך, אז ביתרון 14 אדום, בחלק השני של הרבע השלישי, אז גם התאדה לו אלק פיטרס עם עבירה טכנית (חמישית). ואם לא די בכך, אז באיזשהו שלב החליט ברצוקאס לוותר על שירותיו הטובים של אייזיה קנאן. ואם ככה, אז אין כאן יותר מדי שחקנים שיכולים לפגוע בהגנה הצהובה, פריכה ובעייתית ככל שתהיה.
אבל זהו. שלא חייבים שחקני אחד על אחד גדולים כדי לאתר את החורים בהגנה הצהובה. בטח (אבל לא רק) במחצית הראשונה של המשחק. קודם כל, כי מכבי תל אביב לא באמת שומרת ובטח שלא בהרכבים מסוימים. מכבי תל אביב הולכת על הכדור. היא הולכת על החטיפה. היא הולכת על האתלטיות שלה ומנסה לקצר את התהליכים. מול באיירן, כאמור, זה היה שווה נצחון. אמש לא.
נגיד כאן. הכנסת כדור של אולימפיאקוס. קליבלנד, נאמן לאינסטינקטים שלו, הולך על זה. אם היה חוטף, אחלה דאנק שבעולם בצד אחד. אבל לא חטף, אז דאנק קל של סיקמה בצד השני.
מכבי תל אביב שגתה תדיר בקריאת תרגילי ההתקפה של היריבה שלה. גם כשזאת הריצה תרגילים חוזרים, פעם אחר פעם, כמו תרגיל הפלקס הישן והידוע (לשמצה). היא שגתה בזיהוי החסימות, היא שגתה במיקומים ההגנתיים והיא שגתה בפתרונים ההגנתיים. אבל לצד כל זה, היא גם נתקעה ואולי ויתרה לעצמה בכל מיני מהלכים שהסתיימו בחיתוכים קלים של השחקנים היריבים.
נגיד כאן. מול הנסיון של אולימפיאקוס לשעוט קדימה, מתייצב ג'וש ניבו מול פאפאניקולאו והכדור כדי לעצור. ואז מסירה פנימה לפאל. וכל מה שמצופה מניבו לעשות, במקביל למסירה פנימה, הוא לקפוץ אחורה ולכיוון הכדור. או סתם אחורה. אפילו בלי לקפוץ. או שלא.
נגיד כאן. זמן משמעותי של המשחק. כשהכדור הולך פנימה לפאל, לונציס חותך עליו במה שמכונה בעגת הכדורסל הלייקר קאט. לורנזו בראון אמור לכסות את החותך, אבל נרדם לרגע – ואיכשהו יוצא מזה. ואז החטאה וריבאונד. קולסון, ששמר על ווקאפ הזורק, יצא כבר קדימה אל הצד השני. אבל מישהו, יש להניח, ודאי יאסוף את ווקאפ החותך. יש להניח. בטוח.
אז נכון, היו רגעים אמש, במיוחד במחצית השנייה, שבהם הצליחו הצהובים במשימות נקודתיות בצד שבו צריכים לשמור. היו רגעים בהם הפגינו קשיחות והיו רגעים בהם שיבשו ופתרו נכון, מול קבוצה שחיה בגדול ממהלכים של חסימות ותנועה (ולא יכולת אישית). ונכון, במקביל, שלא היו אמש מספיק רגעים כאלו.
מכבי תל אביב נבנתה העונה עם אחוז משמעותי של שחקני הגנה טובים או אתלטיים או שניהם. ונכון, חשוב לשים כוכבית בגלל היעדרו של בולדווין, בגלל היעדרה של הליגה המקומית ובגלל המצב, אבל נכון גם שנכון לעכשיו, מכבי תל אביב של העונה היא קבוצת הגנה לא טובה.
נתקעו
זוכרים שפעם, ממש בתחילתו של הטור, התחלנו לדבר על הבעיות ההתקפיות של לורנזו בראון אתמול, אלו שמנבאות הפסד צהוב? אז היידה, זמן לחזור לזה עכשיו. בניגוד לאולימפיאקוס, מכבי תל אביב הצליחה לייצר נקודות ב-6 משחקיה הראשונים. עם ובלי שטף. כשלרוב הנקודות מגיעות מקריאת מצבי הפיק אנד רול של בראון/ בלאט או מהיכולת לייצר מהלכים קלים אחרי ריבאונד התקפה/ חטיפות.
וגם אתמול היה ריבאונד התקפה. אמנם קצת מתחת לממוצע העונתי, אבל עדיין מספר מרשים. 12, ליתר דיוק. מצד שני, לא היו את החטיפות שעושות הבדל. מצד שלישי, ולא פחות חשוב, גם מידת האפקטיביות ביצירה של בראון ובלאט נפגעה. הם עדיין מספיק מוכשרים כדי לייצר 14 אסיסטים משותפים, שזה וואוו, אבל הדברים הלכו הרבה יותר קשה מול רמת השיבוש של חבורת ברצוקאס.
למשל כאן. החסימה של בראון לדיברתולומיאו, עם 3:29 על השעון הגדול, אמורה לשחרר מי מהם. ואז בראון פונה לכיווון קשת שלוש הנקודות כדי להשתחרר, אבל ווקאפ. ואז נע פנימה, אבל ווקאפ. ואז, דרך ניבו, מנסה ג'ון די לייצר אופציית מסירה, אבל לונציס. אם אין כדור, אין פיק אנד רול. אם אין פיק אנד רול, יש ניבו שבלית ברירה מנסה מזלו.
עוד שניה נחזור לענייני הפיק אנד רול. לפני כן, נזכיר שאם היה דבר אחד קבוע ויציב עד כה בעונת המשחקים 2023/24, הדבר הזה היה בונזי קולסון. ב-5 מ-6 המשחקים עד כה, סיים האיש עם מספר נקודות דו ספרתי ועם מדד יעילות דו ספרתי. 20 פלאס, ליתר דיוק, אם לא סופרים את הטרחה במונאקו.
אתמול זרק הקולסון את מספר זריקות השדה הממוצע שלו העונה (10), פחות או יותר. ואסף כדורים חוזרים בהתקפה בפרט וריבאונדים בכלל עוד יותר מהממוצע. ושיחק יותר דקות מהממוצע. והיה רע בהרבה מהממוצע. ואם נניח בצד נקודות זבל, שהן הטיקט של קולסון, ואם נניח בצד את חוסר היכולת של מכבי תל אביב לרוץ אתמול, מה שפוגע בקולסון, נשאר עם שאלה עקרונית אחת שנוגעת לאופן השימוש בו. האם אפשר או האם צריך ללכת לקולסון יותר, כשיטה, במהלכי אחד על אחד? עקרונית, במאצ'אפ הספציפי מול פאפאניקולאו בעמדה מספר 3, אין לצהובים יתרון כוח או גובה, אבל לקולסון היו לא מעט פוזשנים נטולי פאפא שבהם צפה בעניין.
ולא שזה נובע מביישנות יתר או חוסר נכונות לקחת על עצמו בכלל וזריקות לא פשוטות בפרט. ולא רק אצל קולסון. מכבי תל אביב של קטש, כשיטה, מאפשרת ומכילה, לא אחת, זריקות מהירות/ לא פשוטות. עזבו רגע את צמד BB, אלא רוחבית. מרגיש לא אחת ששחקנים יכולים להעיף בכיף שלהם, גם אם קוראים להם בשמות של שחקנים שאינם המובילים בקבוצה. שחקני חמישיה וכאלו שאינם כאלה. ישראלים וזרים, בשיווניות מלאה, בלי הבדלי דת וגזע.
וזה מעיד על בטחון, שזה טוב. וזה מעיד לעיתים על בטחון מופרז, שזה טוב פחות. נניח תמיר בלאט. שעליו, בטח התקפית, יש בעיקר מילים טובות עד כה. הוא מוביל את ההתקפה, הוא מוסר נהדר, הוא מייצר לא רק אסיסטים בקצב מסחרר, אלא אחראי גם שיעור מכובד של הוקי אסיסטס. יפה מאוד. במקביל, (גם) הוא גם לוקח על עצמו דברים שלא היו עוברים בשקט בקבוצה אחרת/ אצל מאמן אחר, כמו למשל ברצוקאס.
קחו דוגמא. הנה בלאט עם הכדור. פיק אנד רול ראשון עם ריברו, ברמת דראג סקרין. אחכ הנד אוף עם ווב. אח"כ פיק אנד רול וטוויסט עם ריברו. אחלה. אח"כ ג'אמפר מחצי מרחק, עם 12 שניות לסוף השעון הקטן, על הפרצוף והידיים המושטות של מוסטפה פאל. אז נכון, זה נראה כמו הומאז' לסל של יוי שלקח את היורוליג בעונה שעברה. ונכון גם שאין שום הגיון בהחלטה הזאת, אפילו במשחק שבו מצליח בלאט ג'וניור לייצר שיא קריירה כשהוא קולע 5 סלים ל-2 נקודות (כולל ג'אמפרים).
קטנות
בטור של אחרי הנצחון מול פאו ניתחנו כאן מהלך ספציפי קטן, כלומר כדור ביניים, שעשה הבדל גדול. רוחבית, מוכרעים משחקים רבים על מצבים מיוחדים. הכנסות כדור, תרגילי סוף שעון וכן הלאה. אה, ולפעמים מצבים לא מיוחדים, אלא דברים קטנים. החלטות קטנות. סגירות קטנות. כמו זאת שלא ארעה אתמול עם 13.1 שניות לסיום המשחק.
כאשר ברזדייקיס המאכזב מיידה את זריקת העונשין השנייה, הדגש ההגנתי, מן הסתם, הוא על הריבאונד. סורקין אמון על פאפאלוקאס בצד אחד. מנקו, משום מה, על ווקאפ בצד השני. ועכשיו יש 3 אפשרויות תאורטיות בכל הנוגע לאחריות על הזורק עצמו. אפשר שהאחריות תוטל על בלאט או בראון אשר מחוץ לקשת. אפשר שעל קולסון שנמצא בדיוק במקום המתאים, מתוך הבנה שווקאפ הוא לא זה שאמור לגבור על מנקו. אבל קולסון פשוט נע לכיוון הכללי של הטבעת. והכדור, למרבה הצער, ניתז מהטבעת בדרך חזרה לזה שיידה אותו. לפעמים מנצחים משחקים עם פעולות גדולות. לפעמים מפסידים משחקים על קטנות.
שלוש נקודות לסיום
1. 2<3 – התקפה, הגנה, טקטיקה, חילופים וכו וגו ודו. בשורה התחתונה, מכבי תל אביב הטילה אמש 30 שלשות לכיוון הכללי של הטבעת. וקלעה 6. שזה לא טוב. בראון הטיח 7 טריצות ואף אחת מהן לא נכנסה. קולסון עשה 0/5. בלאט 1/6. עוד שתי שלשות, חלקן פנויות לגמרי, ואנחנו מנהלים כאן שיחה אחר לגמרי. ככה זה בחיים. ככה זה בכדורסל. מכבי תל אביב עשתה אתמול 12/14 בזריקות ל-2 במחצית השניה. שזה יוצא 86%. שזה וואוו. שזה לא באמת משנה אם באותה מחצית היא קולעת רק 1/16 ל-3. שזה יוצא 6%. שזה וואוו.
2. ניהול חילופים – קואץ' קטש קצת מתפרע העונה. מחליף הרכבים סופר גדולים בסופר קטנים וההיפך; מזניק אל המגרש לפתע שחקנים לא צפויים; וכן, אחראי על לפחות נצחון אחד (מילאנו) בזכות כמה שינויים מפתיעים בחמישיות שסגרו עניין. מצד שני, יש גם מחיר להתפרעויות. נניח ההימור על ז'ק כהן שכמעט ועלה בהפסד מול באיירן. נניח החמישיה הקטנה שאמנם עשתה קאמבק ברגעי ההכרעה, אבל כנראה שגם נשארה קצת יותר מדי.
3. סורקין – וולקאם באק, חבר. אם מה שאתה צריך כדי להיכנס לעניינים הוא איזשהי זריקה מכוערת עם הקרש, קנינו.
עד כאן כדורסל להפעם. שנדע ימים טובים בקרוב.