מי שעוקב בימים האחרונים אחרי הסערה סביב נבחרת הפדרציה בעקבות הראיון של דניז חזניוק ב"מעריב", עשוי לחשוב שהנבחרת לא עלתה לבית העליון בגלל שחר צוברי. ובגלל לק בציפורניים. ובגלל סמסים מהקפטן שנפתחים במילה "בננות". אבל זו טעות גדולה להיות שבויים בקונספציה הזו, ואסור שהראיון הזה יטשטש את הבעיות האמיתיות שבהן צריך לטפל, ואת המטרות שאליהן צריך לשאוף.
העובדה בשטח היא שלישראל יש בקושי שתי שחקניות לגיטימיות, ושכרגע השחקנית המובילה, שחר פאר, נמצאת ביכולת של תחתית הטופ 100. ואל תגידו "37”, כי ברור שהדירוג השטחי בטבלה פשוט לא משקף. ובכל זאת, זה עדיין לא אומר "ששחר פאר היא בלוף" כפי שזעקה אותה טניסאית חוצפנית שעדיין לא קרעה גידים במחבט. ללא מקצוענות ועבודה קשה, אין שום סיכוי שפאר הייתה מתקרבת אל הטופ 10. הרי אין לה כישרון נדיר לטניס, ההגשות שלה תמיד היו בעייתיות, וסגנון המשחק שלה הגנתי. בזמן שרובנו יושבים בבית וכותבים טוקבקים, פאר הזיעה כדי להגיע לאן שהגיעה ואת זה אי אפשר לקחת ממנה. במובן מסוים, עד לפני שנה, היא הייתה הטניסאית הבינונית הטובה בעולם. כרגע, היא סתם בינונית ומטה.
מלבד בעיית היכולת, פאר סובלת עכשיו גם מבעיה של עיוות בתפיסת מציאות, כזה שמאפיין הרבה ספורטאים, כזה שגרם לה להגיד בראיונות באילת: “יום אסל, יום בסל, בכל מקרה אני מרגישה במגמת עלייה". ממנהיגה של נבחרת אפשר לצפות שתביע אכזבה יותר עמוקה, הכרה בכך שהיא נמצאת ביכולת לא טובה, והבטחה להצעיד את הנבחרת לבית העליון. את זה היא לא אמרה ובכך אכזבה מאות אוהדים שהגיעו במיוחד לאילת כדי לראות אותה, וכמובן את הצופים בבית. בלי כל קשר להתבטאויות שלה, פאר, כאמור, הפסידה בגלל סיבות מקצועיות, ולא בגלל שבלילה האחרון, אחרי שנגמרו כל המשחקים, יצאה לבלות עם שחר צוברי רגע לפני שהיא ממריאה לעוד מסע טורנירים בחו"ל. רדו מהצהוב.
גם יוליה גלושקו לא הפסידה בגלל צבע הלק. לידיעתכם, אפילו אגניישקה רדוואנסקה השקיעה בצבע דגל הלאום על הציפורניים. גלושקו הפסידה בגלל שבגיל 22 היא עדיין לא ביצעה את העבודה המנטלית הנדרשת משחקן טניס, והשנה הקרובה זו ההזדמנות האחרונה שלה להוכיח שהיא מסוגלת להוכיח לשפר את התחום הזה, או שאולי היא פשוט מקרה אבוד. ההתנהגות שלה במשחק מול סחופס ההולנדית הייתה בלתי נסבלת. במיוחד הזעם שהיא הפנתה כלפי עצמה. גלושקו הייתה עסוקה בהלקאה עצמית, כעסה על עצמה על כל טעות, מלמלה ללא הרף, והכל בפנים זועפות. פלא שלא הצליחה ליצור רצף של נקודות?
זהו. זהו כי אין עוד שחקניות לדבר עליהן – אין פה עומק אמיתי, שהיה יכול לסייע לנבחרת לעלות לבית העליון, הישג שנקבע פעם אחת בלבד בהיסטוריה של טניס הנשים בישראל וגרם לכולנו להגדיל ציפיות שלא קשורות למציאות. המשימה הנוכחית של איגוד הטניס היא לא לבדוק באיזה טעם היו נחשי הגומי שאכלו הטניסאיות, אלא לבנות פה תשתית של 4-5 שחקניות ראויות. ליושב ראש האיגוד החדש אסי טוכמאייר יש הרבה עבודה.
ומילה אחרונה מופנית אל דניז חזניוק: כעסת על כך שלא אפשרו למאמן האישי שלך להיות לצידך, ובכן, זה כך בכל נבחרת. התמרמרת על כך שביקשו ממך להביא מגבות – יקירתי, ברוכה הבאה לספורט, ברוכה הבאה לחיים, זה קורה בכל ענף, זה קורה בכל תחום, תשאלי את הרוקיס בנ.ב.א וגם את לורה רובסון – הטניסאית הבריטית המקסימה, שהתייחסה בבידור לכל המשימות שניתנו לה כרוקי. סיפרת שהאיגוד לא שילם על החדר שלך – ובכן, זה קרה רק בגלל שביקשת להיות לבד בחדר כי יש לך בעיות שינה.
ייתכן שיש אמת בדברים שאמרת בראיון, ואין ספק שצריך לחקור לעומק ולטפל בכך. אך זה לא הוגן לחשוף חצאי אמיתות, ולנפק רק כותרות מבלי לתת מקום לשאר העובדות. אני מודה שקשה לי לשמוע מישהי שעדיין לא עשתה כלום בקריירה שלה, בקושי בת 18, מתלוננת כל כך הרבה, ובסגנון מתנשא כמו שלך, כאילו את כבר היית במקומות הללו, כאילו את שחקנית פדרציה מהוללת שיודעת איך דברים צריכים להתנהל. במיוחד כשפתאום מתברר שיש לך הצעה מנבחרת קזחסטן, ושביום למחרת את מתלהבת מכך שהפכת להיות מוכרת וקיבלת הצעת דוגמנות, כפי שצוטטת ב"מעריב".
אני מאחלת לך להתבגר ולהיות טניסאית מעולה בטופ 100, כי ישראל צריכה אותך. אני מקווה בשבילך שלא ביצעת חתיכת שגיאה כפולה.