מבחינת נבחרת ישראל, אליפות אירופה 2022 עד עכשיו היא האליפות של דני אבדיה. כוכב הנבחרת קלע 23 נקודות עם 15 ריבאונדים במשחק הראשון מול פינלנד והוסיף 21 במשחק השני מול הולנד, שני ניצחונות שהעלו את ישראל בפעם השלישית בהיסטוריה ל-0:2.
מצד אחד, זה נראה טוב. שחקן ה-NBA של נבחרת ישראל הגיע לטורניר ומציג דומיננטיות מרשימה עד עכשיו. הוא כנראה היה השחקן הטוב ביותר במשחקים בהם שיחק ויש מספר סימנים חיוביים להמשך, בעיקר בפעולות במאני טיים. מצד שני, מדובר באליפות אירופה ובשתי נבחרות שהן לא בדיוק אריות היבשת כמו הולנד ופינלנד.
לכן, דווקא ביום המנוחה של נבחרת ישראל, זאת ההזדמנות לדבר על המשחקים של דני אבדיה עד עכשיו. מה אנחנו יכולים לקחת להמשך הטורניר ולעונה הבאה בוושינגטון, ועל מה לא כדאי לבנות ציפיות? מנסים לעשות סדר.
החיובי: הקליעה והביטחון
אחד הדברים הבולטים ביותר עד עכשיו הוא הקליעה עצמה של אבדיה. אמנם המדגם קטן (5 מ-11 מהשלוש, 13 מ-16 מהעונשין באליפות), אבל הזריקה עצמה נראית טוב בהרבה. אפשר להרגיש את השיפור כתוצאה מהעבודה המשותפת עם מאמן הקליעה דרו האנלן.
במקביל לזריקות עצמן, דרגת הקושי שלהן גבוהה. בין אם בשלשה מכדרור שאבדיה זרק במשחק מול פינלנד או בזריקת המיד-ריינג' הקשה מול הולנד, מדובר בזריקות שמזכירות כוכבי NBA גדולים יותר ולא כאלה של שחקנים מסדר הגודל של דני, שחקן משלים במהותו. השילוב בין אופי הזריקות לאחוזים שלהן, למרות שהמדגם לא גדול, הוא סימן חיובי.
קולע זריקות קשות. אבדיה (FIBA)
ב-NBA אבדיה לא יזרוק שלשות מכריעות כשיש לצידו את בראדלי ביל או את קריסטפס פורזינגיס, אבל היכולת לקלוע ולעשות פעולות נכונות במאני טיים יכולה להיות גורלית. כאן נכנס העניין של הביטחון, אולי אחת הנקודות המרכזיות בשנה שעברה.
במשחקים בהם אבדיה "העז" יותר והיה יותר אגרסיבי הוא נראה יותר טוב משמעותית, בפרט לקראת סיום העונה. בנבחרת, פחות או יותר, אין לו ברירה אלא להיות אגרסיבי ולקחת את המשחק על עצמו. הנבחרת חזרה פעמיים מפיגורים גדולים בהובלתו, לא מעט כשהוא השתלט על המשחק במחציות שניות טובות אחרי מחציות ראשונות אנמיות. ברגעים בודדים, כמו ריצת 0:6 שלו מול הולנד, הוא הצהיר שהוא בעל הבית של נבחרת ישראל. אם הוא יצליח להביא את הגישה הזאת גם לוויזארדס הרווחנו.
זה משהו שיכול להיות חשוב גם בוושינגטון. אבדיה לא יהיה האופציה הראשונה, השנייה וכנראה גם שלא השלישית אצל הוויזארדס, אבל הוא יכול למצוא את עצמו מוביל כדור בחמישיות מסוימות. אם באמת מדובר בהמשך של שינוי מנטלי אצל אבדיה, שהודה בעצמו שהתמודד עם דיכאון במהלך העונה, אולי נקבל את דני הרבה יותר משוחרר גם בליגה הטובה בעולם.
מאמין בעצמו. אבדיה (FIBA)
הריאלי: משחק אחר
יש שחקנים שעשו קפיצה או שינוי מחשבתי בזכות טורניר גדול. סקוטי פיפן זכה לתפקיד מרכזי יותר ולהערכה מצד מייקל ג'ורדן אחרי הקמפיין של נבחרת החלומות ב-1992, ולברון ג'יימס הודה כי שינה את הגישה לכדורסל אחרי שהתרשם ממוסר העבודה של קובי בראיינט ב-2008. אבדיה כמובן רחוק מאוד מפיפן ולברון, אך יכול להיות שנראה שינוי מנטלי דומה.
במקביל, חשוב לזכור שהמשחק של פיב"א שונה מזה של ה-NBA. יש ספורטאים שמתעלים דווקא במדי הנבחרת הלאומית, ממירוסלב קלוזה בכדורגל ועד לשמות כמו פאטי מילס או אוון פורנייה שמשחקים גם ב-NBA, וכל המשחק אחר. קצת יותר איטי, קצת יותר פיזי, יותר קשה לאתלטים יוצאי דופן.
ריקי רוביו, למשל, היה השחקן המצטיין של אליפות העולם האחרונה ואף פעם לא היה אחד הרכזים הטובים ב-NBA. במשחקים האולימפיים האחרונים הוא ופאטי מילס נבחרו לחמישיית הטורניר, אך לצידם נבחרו גם לוקה דונצ'יץ' וקווין דוראנט.
אבדיה ומדר. המעבר מפיב"א ל-NBA לא פשוט (FIBA)
פערי הרמות משמעותיים, בטח במקרה של שחקן NBA מול הנבחרות של פינלנד והולנד. גם לאורי מרקנן הפיני נראה טוב משמעותית באליפות אירופה מאשר ב-NBA, וכך גם דז'נאן מוסא שנפלט מה-NBA ליורוליג אחרי 49 משחקים.
אם בשלב הבתים באליפות אירופה אבדיה נחשב לחריג כ-2.06 מ' שיכול לכדרר ולקלוע מרחוק, ב-NBA שחקנים מסוגו נפוצים יותר משמעותית והתפקיד יהיה שונה. אי אפשר לבוא אליו בטענות, בהתחשב בכך שהיה נהדר מול היריבות אותן פגש, אך קשה להסיק מסקנות מאליפות אירופה טובה ככל שתהיה.
למרות זאת, אפשר להיות אופטימיים במיוחד בקשר לאבדיה לקראת העונה הבאה. גם בזכות הסיטואציה בוושינגטון, גם בזכות השיפור ההדרגתי בסיום העונה שעברה ובעיקר בזכות שני סימני השאלה הגדולים שבולטים לטובה גם באליפות הזאת, בדמות הביטחון העצמי והקליעה המשופרת. האם מדובר בקפיצת מדרגה אמיתית? ימים יגידו.