לצד התהילה וההכרה שחוותה מאז זכייתה במדליית הזהב באליפות העולם, ירדן ג'רבי עברה שנה מקצועית לא פשוטה, שכללה בין היתר הדחה כואבת בסיבוב הראשון באליפות אירופה. "להגן על התואר יותר קשה מאשר לזכות בו. לירדן יש דרך ארוכה ואי אפשר כל הזמן להצליח ולנצח", מבהיר שני הרשקו, מאמנה של ירדן ג'רבי ומאמן נבחרת הנשים בג'ודו, "הבנתי את זה מיד אחרי שהיא זכתה בתואר - דברים מסוימים רק הולכים להיות יותר קשים והאתגר הולך להיות יותר גדול". ירדן ג'רבי, התקווה הגדולה ביותר של ענף הג'ודו כיום, תתחרה השבוע באליפות העולם ברוסיה ותנסה לשמור על התואר מ-2013. בראיון מיוחד לערוץ הספורט, מתייחסים אלופת העולם ומאמנה לאתגר הקרוב.
למרות הקשיים האחרונים, שני הרשקו שופע אופטימיות לגבי מצבה של חניכתו. "היא בכושר הכי טוב לעונה הזו", מעיד המאמן, "אני חושב שביום נתון היא מסוגלת לנצח כל אחת. עם חלקן יהיה לה קשה מאוד, אך היא במוכנות הכי טובה מאז אליפות העולם הקודמת. אני מקווה שזה יספיק".
רגע לפני שהיא עולה על המזרן, מספרת ג'רבי בגילוי לב על התחושות הקשות והבכי מהשנה שחלפה ועל האמונה והביטחון שיש לה להמשך הדרך. "השנה האחרונה הייתה השנה הכי לא טובה שהייתה לי בקריירה. הפסדתי המון לעומת שנה שעברה", אמרה הג'ודאית, "בחודש האחרון אני מרגישה שחזרתי לעצמי, גם מבחינת היכולת והכושר וגם מבחינה מנטאלית. היו לי פחות קרבות כי הפסדתי הרבה פעמים בסיבוב הראשון, אך להגיע בתור אלופת העולם זה דבר קצת שונה".
תשתפי אותנו בהרגשה. איך זה היה להסתובב עם תואר אלופת העולם במשך השנה הזו? מסתכלים עלייך בצורה שונה?
"כולם הכירו אותי והרגשתי את זה גם מבחינת הג'ודו. פתאום אני לא יכולה להפתיע יותר, למרות מגוון התרגילים הרחב. פתאום קשה לי לזרוק, הכל בא לי בקושי רב. אחרי אליפות העולם, שם הכל כביכול בא בקלות, הייתי צריכה לעבוד הרבה יותר קשה. שני היה קורא לזה "הקליפה מסביב", הייתי צריכה ללטש את זה. אם מישהי צריכה לזרוק אותי ואני לא רוצה ליפול - אז צריך להכניס את הראש במזרן. אם אני צריכה לקבל פנס בעין, אז לקבל אותו, לאבד ציפורניים ועוד. אלה הדברים הקטנים של הסבל, שכבר שכחתי איך זה מרגיש אחרי החופש הארוך שהיה לי אחרי אליפות העולם. קיבלתי סטירה מצלצלת".
ואז הגיע הגראנד סלאם בפאריס, בו הפסדת בסיבוב הראשון. אחרי הקרב כתבת בפייסבוק: "מה שקרה לי היום לא קרה לי, הפסדתי בסיבוב הראשון. ככה זה בספורט לפעמים אתה למעלה ולפעמים למטה". אפשר היה להרגיש את הכאב במילים האלה. מה בדיוק עבר עלייך?
"לא הייתי בכושר טוב. הג'ודו שלי לא התחבר לי והפסדתי בסיבוב הראשון", משחזרת ג'רבי, "שנה קודם לכן לקחתי מדליה בכל התחרויות למעט באחת. שכחתי איך נראה הפסד בסיבוב הראשון. התרגלתי ליום ארוך באולם ולקרבות הגמר. זה כאב וצבט. לזה צריך להוסיף גם את ההפסד באליפות אירופה. הרבה זמן לא הרגשתי כזה כאב. אולי זה באמת מה שהייתי צריכה כדי להתעורר ולחזור לעצמי בפול גז. בתקשורת לא רואים מה אני חווה ביומיום, אבל מבחינת יכולת, אני לא באותו מצב. היום אני בכושר יותר טוב והדברים יותר מסתדרים לי. אני מגיעה לאליפות העולם בהרגשה טובה".
גם באליפות אירופה הפסדת בקרב הראשון. זה היה כבר הלם.
"ממש לא ציפיתי להפסד הזה. ידעתי שאני קצת לא מסתדרת עם היריבה הפולנייה וזה מה שקרה. סיימתי את הקרב עם הרגשה מוזרה - הרגשתי מחומצנת בכל הגוף. לא יודעת אם זה היה כתוצאה מהלחץ סביבי או בגלל משהו מנטאלי שנכנס לי לראש. זה היה קרוב להיגמר בצורה אחרת, לא האמנתי שזה יקרה. בסופו של דבר, היא סיימה עם מדליית הארד. עם זאת, אני עדיין לא חושבת שהיא יותר טובה ממני".
הרבה קרה מאז אותה חגיגה (getty)
דמעות השמחה התחלפו לדמעות אחרות (getty)
מה עבר לך בראש בשנייה שירדת מהמזרן?
"הייתי אמורה להתחרות מיד אחר כך באזרבייג'אן ואמרתי לשני הרשקו שאני לוקחת חופש לשבוע כדי לנקות את הראש. באמת היה לי קשה לעכל את זה. אני לא יודעת מה עשיתי לא בסדר ולמה הדברים לא הסתדרו. ועדיין, ברור לי שבג'ודו חייבים להמשיך הלאה. אם הייתי נתקעת בהפסד הזה, לא הייתי יכולה להתאושש. גם באליפות עולם - אם נתקעים בניצחון מסוים, אי אפשר להתקדם. בג'ודו חיים רק את ההווה. העבר הוא חשוב, אך לא משפיע על העתיד ולא עוזר. ג'ודו הוא עניין של יום נתון, שבו אפשר לזכות בזהב או להפסיד בסיבוב הראשון".
צריך להמשיך הלאה, אך קשה ליישם את זה.
"אחרי ההפסד הזה הרבה אנשים באו לדבר איתי, בעיקר שני ומשה פונטי, היו לי הרבה שיחות קשות. אני יכולה להגיד לך שבכיתי המון. היו לי כל כך הרבה שיחות, כל יום לקחו אותי לעוד שיחה ועוד שיחה. כל הזמן בכיתי, לא יכולתי לדבר. הייתי תקועה. זה לא היה רגע של שבירה שהרמתי בו ידיים, כי זה בחיים לא יקרה. אבל זה עדיין היה קשה מאוד. באותו רגע הרגשתי שאני צריכה שבוע כדי לנקות את הראש, ובאמת משם כשחזרתי - חזרתי אחרת".
להגיע בתור אלופת העולם, בתור פייבוריטית ברורה, זה יותר דבר חיובי או משקולת על הגב?
"בתחילת השנה הסתכלתי על הדברים בצורה קצת שונה - לפיה אם אני מגיעה לאליפות העולם, אז אני חייבת מדליה ואני גם בטוח זוכה. עכשיו זה לא המצב. נכון שהמדבקה האדומה שתהיה עליי היא מאוד בולטת וכולם יסתכלו ונכון שכשמכריזים שאלופת העולם עולה על המזרן, אז אי אפשר לפספס, אבל בגלל שהפסדתי כל כך הרבה השנה, הבנתי שאין דברים מובטחים. צריך לעבוד קשה כדי לנצח בכל קרב. אז מצב אחד יש משקולת על הגב, אבל מצד שני זה גם נותן אמונה - שיש לי את היכולת הזו. אני מנסה לא להסתכל על עניין המעמסה על הגב, זה קשה מנטאלית ומעייף".
חוזרת לבמה המרכזית (getty)
מה יהיה הפעם? (getty)
מאז אליפות העולם, כל היחס אלייך השתנה. מבחינת היריבות, המאמנים של היריבות וכו'.
"מבחינת ג'ודו נטו, ברור שכולן כל כך רוצות לנצח אותי", מדגישה ג'רבי, "הן גמורות באימון, אבל בשנייה שיש להן קרב איתי פתאום כל הכוחות חוזרים להן. אני צריכה לחוות את זה בכל קרב והן חוות את זה בקרב אחד מתוך שישה או שבעה. מבחינת הכבוד, אז אני מרגישה שמכבדים אותי מאוד. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות ואני מנסה להפיק את המיטב. אני יכולה להגיד שבמחנה האימונים האחרון, בנות שהתחילו את הקרב כ"וואי את אלופת העולם, אני אתן 100 אחוז, סיימו אותו בתחושה של "למה עשיתי את זה?!". זרקתי אותן כל כך הרבה עד שהיה להן קצף על השפתיים. אני באמת מרגישה הרבה יותר טוב מאשר מה שהיה בתחילת העונה".
ובכל זאת, איפה את שמה את כל המטען שאת סוחבת מתחילת השנה? לוקחת אותו על הגב לאליפות או משאירה אותו בישראל?
"מה שהיה, היה. אני מתמקדת במחנות האימונים שהיו לי בספרד וברוסיה. שם היה לי באמת טוב. אני באמת חושבת שהתפקסתי".
בשנה שעברה הייתה לנו את "חניקת ג'רבי", שכבר אי אפשר להשתמש בה היום. את מתכננת הפתעה חדשה?
"החניקה לא הייתה מתוכננת, אלא תמיד היתה בכיס ובמקרה זה הסתדר לי בחצי גמר ובגמר בשנה שעברה. אנחנו עובדים על משהו חדש מבחינת חניקה, זה סוג של משהו שמאפשר לי להגיע לאותו מצב של חניקה, אבל זה עדיין לא מרגיש לי מאה אחוז. צריך עדיין לזכור שהמטרה שלנו כאן היא להגיע מוכנים לריו 2016. אני מקווה שאוכל להציג את היכולת הטובה שלי באליפות העולם ושהדברים יסתדרו לי ואז התרגילים מהכיס יבואו אוטומטית".
את מגיעה לאליפות בתור אלופת העולם, תכניסי אותנו קצת לראש שלך. יש לך כתר על הראש שלך ואת צריכה להגן עליו.
"אני מנסה פחות לחשוב על הדברים האלה כי השנה הזו לא הייתה מספיק טובה, כדי שאגיע לאליפות עם ביטחון עצמי כמו בפעם הקודמת", מבהירה הג'ודאית הבכירה. "אמרתי לשני - איך אני אגיע עכשיו לאליפות העולם? תראה כמה הפסדתי. אף פעם לא הפסדתי כל כך הרבה. למה דווקא באליפות העולם אני אשיג מדליה? הוא אמר לי 'תבואי כמו כלב פצוע, חתול פצוע, נמר פצוע אז תקחי את זה'. וזה מה שיפה בג'ודו - לא משנה מה עשית. ועם הג'ודו שלי ועם מה שהצלחתי להוכיח לעצמי בשנה שעברה, אני יכולה לעשות את זה שוב. הכל אפשרי.
זה יצליח?
"לא יודעת. אני לא בונה על אליפות של ניצחונות רק באיפונים בתוך 9 דקות. לא רואה את זה קורה. אני מתכוננת לקרבות קשים וארוכים עם ניצחונות בשיניים, קצף בשפתיים, דופק על 220. הכל יהיה קשה, אבל אני מאמינה בעצמי".
לראיון הבא, אחרי אליפות העולם, את תבואי עם מדליה?
"מקווה מאוד. לשם אני מכוונת, אבל אני עושה את זה לאט לאט, שלב אחרי שלב. גם בשנה שעברה לא כיוונתי לזהב, הכל יכול לקרות".