$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

זה הזמן להתעורר: סיכום ההישג שלנו בג'ודו

האופטימיות מהמשלחת הישראלית אחרי אליפות העולם בקטאר והטענות השגויות נגד הענף. טור דעה

ארד ירושלמי
ארד ירושלמי  14.05.23 - 09:48

הו ענף הג'ודו, כמה נחת אתה מביא לנו מדי פעם. גם בתקופה של מבצע צבאי ואזעקות, אפשר להתנתק קצת מרעשי הרקע ולהנות מהישגים אמיתיים ורציניים של נציגים ישראלים במעמד הכה חשוב. שלוש מדליות באליפות העולם 2023. שלוש. אף פעם לא חזרנו מאליפות עולם כלשהי בג'ודו עם יותר ממדליה אחת. והדובדבן שבקצפת - אלופת עולם חדשה הוכתרה (השלישית אי פעם מישראל), וזו ענבר לניר, שגרמה להשמעת התקווה דווקא על אדמת קטאר.

אם נסתכל יותר לעומק על ההישגים של שלושת המדליסטים שלנו, לניר, פיטר פלצ'יק ורז הרשקו, נלמד כמה דברים מעניינים. ראשית, אלופת העולם החדשה לא הייתה הפייבוריטית מהמשלחת להגיע לפודיום, אבל מצד שני היא מתחילה לייצר לעצמה מוניטין לא קטן, שכן בקריירה היחסית קצרה של בת ה-23, היא כבר השיגה עשר מדליות בטורנירי גרנד סלאם או גרנד פרי שונים. אף מדליה לא הייתה עדיין מזהב, עד ההישג העצום ביום שישי האחרון.

והדרך בה היא קטפה את הזהב ראויה להרבה סופרלטיבים, עם קרבות משכנעים, מהפך אחד יפה על יריבה איכותית אותה מעולם לא ניצחה לפני כן, וגם גמר בו בוטל לה האיפון הראשון (מה שיכול לפגוע מנטאלית). ברור שלא בכל תחרות או אליפות בה היא תשתתף אנחנו נראה שחזור מדויק של היכולת, הרי למרות כמות הפעמים בהן היא כבר הייתה על פודיום, היו גם תחרויות מסוימות (כולל חלק מאלו שישראל אירחה) שהיא הפסידה כבר בקרב הראשון שלה. היא בהחלט תצטרך לשמור על יותר יציבות, אבל היא עוד די צעירה ואפשר להיות אופטימיים מאוד.

לעומתה, מי שכן הייתה פייבוריטית להשיג מדליה בקטאר היא רז הרשקו, שגם עשתה זאת בסופו של דבר. ואם מדברים על יציבות, אז בנבחרת הג'ודו אפשר להצביע בשנתיים האחרונות על אחת שבולטת מעל כל השאר, וזו הרשקו. הג'ודאית כבר הספיקה לרשום מ-2021 חמש מדליות זהב בגרנד סלאמים, כולל שתיים ב-2023, והיא התקווה האמיתית שלנו בענף לאולימפיאדת פריז 2024. אין כאן שאלה. באליפות העולם הנוכחית היא זכתה "רק" בארד מכיוון שברבע הגמר היא נעצרה על ידי מתחרה יפנית חזקה מדי, אותה הרשקו תצטרך ללמוד לנצח אחרי שהיא הפסידה לה גם במשחקים האולימפיים בטוקיו.

לגבי פלצ'יק, אין הרבה מילים להוסיף מעבר ל"שאפו". קצת יותר משבוע לפני יום הקרבות שלו נולדו לו תאומים, והוא הצליח להתעלות עם תצוגה נהדרת. הוא חווה ירידה ביכולת בשנתיים האחרונות, ולמעשה מאז 2020 לא זכה במדליית זהב בתחרות כלשהי מהסבב הבכיר (היו לו לפני כן 7 כאלה, כולל אליפות אירופה בסוף 2020). ולמרות שמדליית הארד באליפות העולם ניתנה לו בזכות פרישה של יריבו, היא הגיעה לפלצ'יק מאוד על יום הקרבות המרשים שהוא הציג בדוחא.

אז כן, קיבלנו קצת נחת. ותמיד יהיו את האנשים מהאסכולה שאומרת "זו לא חוכמה אם בסוף באולימפיאדה מפשלים". כן חוכמה. נזכיר שלמעמד של אליפות עולם הג'ודאים הטובים ביותר (אבל באמת) מתייצבים, ובעצם תחרות כזאת, שמתקיימת בכל שנה, מדמה בצורה כמעט מדויקת את הפורמט של המשחקים האולימפיים. ההבדל היחיד הוא כנראה היוקרה, מעבר לעוד כמה דברים טכניים לא מעניינים. לכן זה בדיוק הזמן להתעורר, במעמד כזה, כשתואר אלוף/ת העולם על הפרק ועוד מעט נכנסים לשנה אולימפית. שלושה ג'ודאים שלנו באו בזמן בגישה הזאת, שזה בהחלט מעודד.

חוץ מזה, בסופו של דבר, יש לישראל רק 15 מדליות בהיסטוריה של אליפויות העולם, והיו לה 12 בלבד עד לאליפות הזאת. זה מספר נמוך ביותר. לשם השוואה: ליפן יש 406, לצרפת 192, לדרום קוריאה 106, ולמדינות רבות נוספות שלא נחשבות מעצמות ג'ודו, כמו קנדה (17), אוקראינה (18), הונגריה (26), ארה"ב (29) ופולין (35), יש יותר מלישראל. אנחנו אמנם מדינה מאוכלסת מאוד ביחס לגודל שלה, אבל לא באמת מייצרים פה ספורטאים כמו מדינות רבות אחרות, ולכן הישגים כאלה בהחלט ראויים שנחגוג.

כמו כן, בעיני לא מעטים ההופעה של המשלחת הישראלית בקטאר דווקא לא הרשימה, וזה בסדר לחשוב ככה. זה נפתח עם שלושה ימים די מאכזבים והדחות מוקדמות. למעשה 12 מתוך 17 הנציגים והנציגות שלנו בכחול-לבן סיימו את דרכם/ן בסיבוב הראשון או השני או בשמינית הגמר, ללא האפשרות להגיע לקרב על מדליית הארד דרך הניחומים.

אבל שוב, כאן אנחנו חוזרים לעובדה שבמבחן התוצאה, שילשנו את כמות המדליות מהשיא הקודם שלנו לאליפות עולם אחת. אפשר להסתכל על זה כעניין הסתברותי, שבכל תחרות גדולה כזאת מישהו אחר יספק סחורה, כי למשל במשחקים האולימפיים בטוקיו מי שהיו הכי קרובים למדליה הם דווקא שניים מקטגוריות המשקל היותר נמוכות - שירה ראשונה וברוך שמאילוב. לפיכך, האליפות הזאת היא כן הצלחה מבחינת ישראל, אם מסתכלים על התמונה הכוללת.

ולסיום, אי אפשר בלי מילה על התחרות הקבוצתית, ממנה ישראל נעדרה הפעם. ההחלטה לא לקחת חלק מעט תמוהה, שכן אנחנו נכנסים בקרוב לשנה אולימפית, ואם זה לא הזמן לעשות עוד ניסוי כלים עם הנבחרת במעמד שכזה, אז מתי יהיה הזמן? כזכור, הנבחרת שמייצגת אותנו זכתה בארד בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת טוקיו וגם באליפות העולם ב-2022, כך שהיה אפשר לבנות עליה גם הפעם. הצוות המקצועי בחר לוותר, זו החלטה שלהם. נקווה שבעוד שנה וקצת בפריז נגיע למצב שלא נצטרך לשים את כל הביצים שלנו בסל הזה, ונוכל לחגוג גם מדליות אישיות.