מריאן עווד אמנם רק בת 27, אבל היא אחת השחקניות הוותיקות בנבחרת ישראל. עווד, בת למשפחה ערבית-נוצרית מחיפה, כבר עברה המון בכדורגל, מעמק חפר לויאריאל, וגם 4 שנים בקולג` בארה"ב. העונה היא הצטרפה לאלופת טורקיה, פומגט, וחווה עונה מוצלחת, דווקא בצל המלחמה. לקראת פתיחת של ב` של מוקדמות יורו 2025, ערכנו עימה ראיון בו סיפרה על הנאום הוויראלי שלה מחדר ההלבשה בקמפיין הקודם ("נרקוד כמו שרקדו במסיבה, נילחם כמו הצבא"), על החוויה שלה כישראלית בקבוצה טורקית, ועל התחושות בנבחרת לקראת המשחק מחר (שישי, ישיר ב-5PLUS מול סלובקיה).
"בתחילת העונה לפני המלחמה, הכל היה נהדר, גם היחסים בינינו לבינם תמיד היו טובים. הגעתי לטורקיה וגיליתי עם מאוד חם, כמונו הישראלים. במפתיע אולי, גיליתי שהם גם לא שונאי ישראל. הפיזיותרפיסט שלנו איראני, והוא סיפר לי שהוא ביקר בהרבה מדינות אבל ישראל הייתה היפה מכולן ושהאנשים היו מאוד נחמדים. זה קונפליקט כזה, בחדשות אנחנו רואים שהם שונאים אותנו, אבל בעצם כמו בכל מקום, יש אנשים טובים ורעים, כאלו שרוצים שלום וכאלו שלא, וכאלו שרק רוצים לחיות בשקט. למזלי, נפלתי על קבוצה נהדרת, מהיום הראשון של המלחמה, כל הקבוצה וההנהלה באו לשאול אותי לשלומי, איך המשפחה והחברים, אם הכל בסדר. לא נתנו לי לרגע להרגיש זרה, או לא רצויה, לא חוויתי מהם איזושהי גזענות. היו את המקרים של כדורגלנים ישראלים בטורקיה שהקבוצה לא תמכה בהם (סערת שגיב יחזקאל), ונוצר אירוע לא נעים, לדברים האלו אין מקום בכדורגל".
הנאום שלך בחדר ההלבשה לפני המשחק מול קזחסטן ריגש המון אנשים, שמעתי שזה היה ספונטני
"הכל התחיל כשעוד הייתי בטורקיה, קיבלתי את כל החדשות בדרך למשחק חוץ, פתאום חטפתי כמו בומבה בפנים, לא הבנתי מה באמת קורה. תמיד יש קצת בלאגן אבל פתאום ראיתי סרטונים ושמעתי דברים מחברים. הזדעזעתי, קודם כל צריך להיות בן אדם, נכון שיש מלחמות וריבים על אדמה אבל קודם כל חייבים להיות בני אדם. אנחנו ב-2024, ללכת ולעשות דבר כזה, אני חושבת שזה היה בכלל לא אנושי, באתי ממשפחה מאוד אוהבת שלום. החברות הכי טובות שלי יהודיות ישראליות, אנחנו מזמינות אחת את השנייה לחגים, זה אף פעם זה לא הרגיש לי מוזר".
"בהתחלה המלחמה השפיעה עליי מאוד והלחיצה, חשבתי לעצמי, איך אני אצליח לתת פס אפילו, אבל הבנתי שיש אנשים שאיבדו את היקר מכל, שבני משפחה שלהם חטופים, אז ממה אני מפחדת, מה זה כדורגל ליד הדבר הנורא הזה. בנסיעה לאותו משחק של הנבחרת הייתה לנו הרבה אבטחה, הווילונות באוטובוס היו סגורים, ישבתי עם עצמי ושמעתי מוזיקה. התחלתי לחשוב על המצב ולחבר לעצמי משפטים, זה היה לפני המשחק הראשון ופתאום הבנתי שאני רוצה להגיד את זה. ביקשתי מאחת הקפטניות לדבר במעגל לפני המשחק, באסיפה, והיא אמרה שכמובן שאפשר. אחרי הנאום כולן התרגשו ואמרו לי `וואי איזה כיף היה לשמוע אותך`. זה חיזק אותי ואת כל הנבחרת מאוד".
עווד הבקיעה באותו המשחק בו ניצחה הנבחרת 0:2, בדרך לקמפיין נהדר בו סיימו בראשות הבית ועלו לדרג B בשלב המוקדמות הבא.
לא פחדת להתבטא ככה, כשאת משחקת בטורקיה?
"יש לי את המשפחה והחברים שלי שעומדים מאחורי, שאר הדברים פחות רלוונטיים. אמרו לי, `את לא מפחדת לחזור לטורקיה עכשיו?`. אמרתי שלא, מה שצריך לקרות יקרה, לא פחדתי להביע את דעתי. עד עכשיו לא נתקלתי בשום סיטואציה בעייתית, ובקבוצה אני מרגישה מאוד בנוח".