ב-11 באוקטובר 2006 רשמה נבחרת ישראל הצעירה הישג חסר תקדים, כאשר העפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה לנבחרות צעירות, לאחר שהדיחה את נבחרת צרפת של כרים בנזמה וסמיר נאסרי. כמעט 7 שנים חלפו מאז, וכנראה שגם אבי לוזון הבין שאם ישראל לא תגיע שוב אל היורו בעצמה, היורו פשוט יצטרך לבוא אליה.
הנבחרת ההיא, של ילידי שנתון 84/5, בהדרכתו של גיא לוי, עשתה את זה ובגדול. לאחר שלב מוקדמות קצר בו סיימה ראשונה אחרי ניצחון על וולס ותיקו עם טורקיה, נפגשה הנבחרת של לוי מול צרפת החזקה לשני משחקי פלייאוף על העלייה. הנבחרת ההיא הייתה משופעת בשחקנים שלימים יהוו את השלד של הנבחרת הבוגרת כמו דקל קינן, בן שהר, ליאור רפאלוב, יובל שפונגין, טוטו תמוז, מאור מליקסון וברק יצחקי. בצרפת, לעומת זאת, כיכבו כישרונות שצפויים היו להגיע לטופ הכדורגל האירופאי כמו בנזמה ונאסרי, וגם לאסנה דיארה, סטיב מנדאנדה ועוד.
למרות שהבית המוקדם היה קל וישראל צלחה אותו די בקלות, המפגש בפלייאוף מול הצרפתים נראה היה כמעט חסר סיכוי. אבל הבחורים של גיא לוי לא הפסיקו להאמין והצליחו לסיים ב-1:1 בחוץ, מגול של סן שהר. כנגד כל הסיכויים והציפיות, גם בגומלין ישראל הצליחה לעמוד בלחץ ועשתה את הבלתי יאמן: 8,500 צופים הגיעו לאצטדיון בהרצליה כדי לדחוף את הנבחרת, וקיבלו הופעה הירואית. הצרפתים, בראשות בנזמה, לא הצליחו להכניע את מי שנחשב לשוער העתיד של מכבי חיפה והנבחרת דאז, תום אלמדון. הנבחרת הצליחה לשמור על רשת נקייה, ובתוספת הזמן הגיעה החותמת הסופית על ההעפלה, כשאמיה טגה הרשית.
"הייתי אחרי טראומה אישית לא פשוטה, וזאת הייתה הרגשה פשוט אדירה", נזכר כובש השער ההוא, "הרגשנו שכל המדינה מאחורינו והיינו בטירוף. במשחק הראשון חיפשנו רק לגנוב שער בחוץ ולהוציא תוצאה טובה כדי שיהיה לנו סיכוי לעשות משהו בבית, ובמשחק השני נתנו את הכל". גיא לוי, מאמן הנבחרת דאז, טוען שההעפלה הייתה תוצאה של דור מוכשר במיוחד, אבל גם של כימיה: "היה חיבור מיוחד שעבדנו עליו הרבה זמן והתפוצץ בתוך שבוע מסוים. שיחקנו נגד שחקנים מהטופ האירופי אבל היינו שווים להם ואף טובים יותר, כולם נרתמו למען הקבוצה וככה הצלחנו".
ההצלחה מול צרפת אמנם הייתה מדהימה, אבל דווקא באליפות עצמה ישראל כשלה ולא עמדה בציפיות שהיא עצמה יצרה. "היינו נבחרת של כוכבים שנגעה בשמיים, אבל מי שנוגע בשמיים עלול להתרסק אח"כ", מסביר לוי. ישראל הוגרלה לבית אחד עם הולנד, בלגיה ופורטוגל וסיימה אותו עם אפס נקודות ואפס שערים. "כשקיבלתי את ההגרלה הייתה לי זיעה קרה בידיים", נזכר לוי. "המשחק הראשון היה נגד הולנד, המארחת ואלופת אירופה המכהנת. הם היו הרבה יותר טובים מאתנו והפסדנו להם רק 0:1".
דווקא במשחק השני נגד בלגיה ישראל קיבלה הזדמנות בלתי חוזרת להשיג תוצאה טובה. "התכוננו לבלגיה בצורה טובה", משחזר לוי את מה שקדם למפגש מול הנבחרת של פלאיני, ויטסל, פרטונגן, ורמאלן ואחרים. "בדקה ה-30 הורחק פלאיני, ומאז שכבנו עליהם כל המשחק והחמצנו בלי סוף". לקראת הסיום מיראלאס כבש (82) וסיים לישראל את האליפות. "זה היה מאוד מאכזב", נזכר טגה, "היינו גמורים, גם התקשורת נפלה עלינו וזה ריסק אותנו מנטאלית". ואכן הנבחרת התפרקה. במשחק האחרון היא כבר חטפה תבוסה 0:4 מפורטוגל, וחזרה הביתה בבושת פנים.
"באנו זחוחים מדי, עם אגו בשמיים ולא היינו מוכנים מנטאלית לאליפות ההיא", מסביר לוי את הכישלון בפרספקטיבה של 6 שנים אחרי. "הפערים אז היו גדולים והם גדלו מאז עוד יותר, מכיוון שאין עבודה נכונה עם הנוער מבחינה אינדיבידואלית". השחקנים שהצעידו אז את הנבחרת לא הצליחו להצעיד את הבוגרת להישג משמעותי או לצאת לקריירות איכותיות באירופה (מלבד רפאלוב). לדעת לוי, אף אחד מהם לא מיצה את הפוטנציאל שלו. "אף אחד מהשחקנים לא התרומם לרמה שהוא יכול היה להגיע אליה, וזה כולל את המאמן", הוא מוסיף, "היו הרבה נסיבות לזה, עצות לא טובות מסוכנים, הכוונה לא נכונה וקושי להתמודד עם הצלחה שבאה מוקדם מדי ולפעמים יכולה רק לעכב".
אמנם באליפות ההיא ישראל לא הצליחה, אבל הפעם הנסיבות קצת שונות. יתרון הביתיות, ההיכרות עם מזג האוויר החם ותמיכת הקהל אמורים לשחק לטובת הנבחרת. לדעת לוי, יתרון הביתיות לצד הגרלה נוחה עשוי להטות את הכף. "אני חושב שהנסיבות מאוד טובות מבחינתנו. זו הגרלה כמו בהזמנה".
אסור כמובן לשכוח שלולא הייתה מארחת את האליפות, סביר מאוד שישראל לא הייתה מגיעה ל-8 הגדולות. "ההצלחה פה היא בעיקר פוליטית, אבל זה לא מכסה את הבלוף. אנחנו לא באמת ברמה הגבוהה באירופה", מודה לוי. "יש בעיה בעיקר במרכז ההגנה, אבל יש גם שחקנים איכותיים כמו גולסה, ביטון וטוואטחה שיכולים להצעיד אותה להפתעה. טורניר כזה בנוי על מומנטום - אתה מפספס בקטנה וגמרת את הסיפור, לכן המשחק הכי חשוב הוא המשחק הראשון מול נורבגיה וצריך לבוא אליו רגועים. אם ננצח אותו יש לנו סיכוי טוב להפתיע ולהעפיל לחצי הגמר", מוסיף לוי.
אז מה הם צריכים לעשות כדי להפתיע את היבשת? לדברי לוי המפתח העיקרי טמון בהורדת הלחץ: "לקראת הטורניר מפלס הלחץ גבוה ורמת הציפיות עולה וזה משפיע על השחקנים. לוזון צריך לקיים עם השחקנים שיחות אישיות שלא קשורות לכדורגל כדי לתת להם פרופורציה, להוריד מהם את הלחץ ולגרום להם לבוא רגועים". טגה, שחווה את הטורניר בתור שחקן, מאמין שהנבחרת מסוגלת להפתיע באליפות: "העובדה שהטורניר בארץ תעשה להם טוב, אני מאמין שהם ינצחו את המשחק הראשון נגד נורבגיה ויעפילו לחצי הגמר". אם התחזית של טגה תתגשם נצטרך לחכות ולראות, אבל אחרי שלוזון הביא להם את היורו לארץ הקודש, לא בטוח שכדאי לשחקנים לאכזב אותו. או את המאמן. בכל זאת, בכדורגל שלנו הכל נשאר במשפחה.