מטבע הדברים וכמו בכל שנה, שוק ההעברות האירופי מספק כותרות בעיקר בכל מה שקשור בחלוצים. הרי הם אלו שכובשים את השערים, וגורפים את התהילה. בשבוע החולף הנקודה הזו חודדה כאשר שלושה שחקנים שהוכיחו שיש להם שפיץ בנעל, מצאו לעצמם רחבות חדשות להציג את מרכולתם. האם זה יצליח? בואו נבדוק.
הנריך מחיטריאן
הכיוון: משחטאר דונייצק לבורוסיה דורטמונד
המחיר: 27.5 מיליון יורו
יורגן קלופ חשף שבשיחת טלפון שלו עם מחיטריאן, שדובר חמש שפות, הוא הבטיח לו ש"גרמנית תהיה השישית שלו". המאמן עמד בהבטחתו, אבל כמובן שזה לא היה קל. החלוץ היה קרוב מאוד ללבוש צהוב עוד לפני כן, אבל את זה של אנז'י מחצ'קאלה, שהציעה עבורו 35 מיליון יורו - סכום שפיתה מאוד את שלוש קבוצותיו הקודמות, המחזיקות באחוזים מכרטיסו. אך הוא, בניגוד לחברו לשעבר בדונייצק וויליאן, סרב להגיע לקווקז. וכמו ברמזור, לפני שמגיעים לצהוב צריך קודם לעמוד באדום. ליברפול נכנסה חזק לתמונה ונראתה במשך הרבה זמן כמובילה להנחית את היהלום, שאפילו הגיע לבדיקות רפואיות באנפילד, אבל המו"מ נתקע ומה שהכריע בסופו של דבר הוא הרצון של הארמני לשחק בליגת האלופות, מה שהוא לא יכול היה לעשות במרסיסייד.
קלופ טען ש"לדורטמונד יש חץ וקשת לעומת הבזוקה של באיירן מינכן", אבל ההחתמה של מי שנחשב לגדול שחקני ארמניה בכל הזמנים עשויה לתת לו שדרוג רציני ופייט ראוי לבווארים בבונדסליגה. בעונה האחרונה באוקראינה, מחיטריאן הוכיח שיש בשחטאר קצת מעבר לברזילאים כשהבקיע 25 שערים ב-29 מחזורים, שיא כיבושים בליגה המקומית, וטייל לאליפות קלילה ושלישית ברציפות.
לאחר שחשף השבוע שזאת תהיה העונה האחרונה של רוברט לבנדובסקי בדורטמונד, קלופ כבר מתכונן לחיים שאחרי הפולני עם הרכישה הזאת. אבל זאת לא הפינה היחידה שהוא סוגר, מכיוון שהארמני יכול גם למלא בצורה נהדרת את החלל שהותיר אחריו מריו גצה. יש לו פריצה סוחפת, מהירות מסחררת וכמו שהוא יודע לסיים מהלכים, הוא גם יודע ליצור אותם לא פחות טוב. יחד עם מרקו רויס והרכש החדש הנוסף, פייר-אמריק אובמיאנג שהגיע מסנט אטיין, לשווארצגלבן יש כעת קו קדמי קטלני עוד יותר, וזה עוד לפני שאנחנו יודעים איך לבנדובסקי יגיע לפינאלה שלו במועדון.
מריו גומז
הכיוון: מבאיירן מינכן לפיורנטינה
המחיר: 20 מיליון יורו
רוב המטיילים שביקרו בפירנצה יגידו שיש איזשהו קסם בעיר. כנראה שהוא עכשיו עבר גם אל הקבוצה המובילה בעיר, שעם שמות ותקציב צנועים הייתה רחוקה דקות ספורות ממקום בעונה הקרובה בצ'מפיונס, אך הפסידה אותו בסופו של דבר בתוספת הזמן של העונה החולפת. זה לא הוריד מהעונה החלומית של הוויולה, שסיימה רביעית. להיפך, הפרויקט השאפתני בניצוחו של המאמן וינצ'נזו מונטלה הביא אליה סקורר ענק כמו גומז, שהוא השם הכי גדול בחוד אותו איישו בעבר גבריאל באטיסטוטה ולוקה טוני.
"יש לי רגשות מעורבים כי אני עוזב את הקבוצה הכי טובה בעולם. אבל אני אוהב לשחק וחשוב לי להיות יותר על הדשא. אני מעדיף את איטליה על פני ספרד והפרויקט של פיורנטינה באמת הרשים אותי", אמר הגרמני, שעם כל הכבוד להצהרתו הרומנטית, אין ספק שמדובר בירידה ברמה למי שנחשב עדיין לאחד החלוצים הדומיננטיים ביבשת. במיוחד שהמעבר לליגה וקבוצה פחות איכותיות הגיע לאחר התעלמות מהתעניינות מצד מועדונים מהפרמייר-ליג והליגה הספרדית.
מבחינתם של הסגולים, הם שמו יד על המחליף האולטימטיבי לסטבן יובטיץ', שכנראה יעזוב בסופו של דבר לאחת מהקבוצות הרבות בהן הוא מבוקש, ובעיקר על שם גדול שמגיע לסרייה A, שבשנים האחרונות סובלת מבריחת כשרונות. מי יודע, אולי בסופו של דבר דווקא פיורה תהפוך לאלטרנטיבה ליובנטוס.
יהיה מעניין לראות איך גומז ישתלב בשיטה של מונטלה, שמשחק עם שלושה שחקנים קדמיים שעושים תנועה ללא הפסקה סביב הרחבה ועכשיו מי שיהפוך למוציא לפועל העיקרי שלו הוא שחקן יותר סטטי, שרוב היכולות שלו באות לידי ביטוי כשהוא מקבל כדור בתוך ה-16. למרות זאת, הסיכוי שגומז יתחרה על מלכות שערי הליגה הוא יותר מסביר ואתם גם יכולים לרשום לעצמכם פתיחת תחרות מול מריו באלוטלי על הזכות לכינוי השחוק "סופר-מריו".
דויד וייה
הכיוון: מברצלונה לאתלטיקו מדריד
המחיר: 5.1 מיליון יורו
אחת ההעברות המפתיעות של הקיץ, שסידרה לאתלטיקו מדריד מקום של כבוד במדור הכלכלי לאחר שרכשה בסכום הנ"ל שחקן שלפני שלוש שנים נקנה ב-40 מיליון.
החתמתו של חלוץ בקנה מידה שכזה היא הצהרת כוונות של המאמן דייגו סימאונה, שהקולצ'ונרוס שלו לא יתנו לעזיבתו של הכוכב הגדול רדאמל פלקאו לעצור את ההתקדמות שלהם. הוא מחליף אותו בשם גדול לא פחות ולא יסתמך יותר על הבלחות לליגת האלופות, אלא יהפוך את קבוצתו ללגיטימית במפעל, כשווייה מצידו ייכנס שוב לאחד מזוגות הנעליים הגדולים בספרד. לשם כך הוא יצטרך לגלות מחדש את חוש הכיבוש שלו, שנפגע מאוד עקב הפציעה הקשה שעבר ומיעוט ההזדמנויות שקיבל בעונה האחרונה בבארסה. המטרה העיקרית עבורו תהיה לעמוד בשאיפה שמאחורי עזיבתו את קאמפ נואו: להיות חלק מסגל נבחרת ספרד למונדיאל. אולי מעבר למועדון פחות לחוץ כמו אתלטיקו יכול לעזור לו בכך.
אתלטיקו כנראה לא תזכה באליפות, אבל צריך לזכור שהיא מחזיקת הגביע, תהיה בשלב הבתים של הצ'מפיונס וסביר להניח שתרצה לתת בשני המפעלים קמפיינים מוצלחים. "אני רק חלק מהקבוצה ורוצה לעזור לה להשתפר", אמר וייה עם השלמת העברתו, אבל גם הוא יודע שההצלחה של קבוצתו החדשה תקום עם התרוממות היכולת שלו ותיפול אם הוא ימשיך בצלילה ממנה הוא סובל.