הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

100 ימים לפני הפתיחה, מה מאיים על גביע העולם בברזיל?

גג שקרס בעקבות הגשם, שריפה שפגעה ביסודות וגם פועל שלישי שנהרג באותו איצטדיון בתוך שנה. מזכ"ל פיפ"א משדר עצבים, אבל כרגיל המבנים יהיו מוכנים. זה לא אומר שמארגני המונדיאל ההולך ומתקרב יכולים להישאר רגועים

דניאל שחק
דניאל שחק  04.03.14 - 11:30
לא לדרוך על הדשא, בינתיים (gettyimages)
לא לדרוך על הדשא, בינתיים (gettyimages)

היינו אמורים להיות בעיצומו של ניסוי הכלים. וזה לא המצב. 100 ימים לפני משחק הפתיחה, ברזיל נקלעה למירוץ שנכפה עליה. למרדף אחר הזנב של עצמה. כל מילה של מזכ"ל פיפ"א מהדהדת בכלי התקשורת כאילו בקעה בת קול מן השמיים. כל ביקורת של מהנדס בניין הופכת אותו לאויב האומה. כל זרזיף גשם נושא איתו תפילות לרגיעה.

הגשם והרוחות שהפילו שלשום חלקים מגג איצטדיון המינייראו לא רק פגעו בהכנות בבלו הוריזוטה, אלא גם הפילו את הלב של המארגנים לתחתונים. שוב, יחד עם חתיכות פלסטיק ומתכת בגודל שני מטרים. הרי אין בעיה לתקן את המפגע בתוך כמה ימים, אבל התדמית נשחקת והתחושה מעכירה. החסד אזל לקראת מאה הימים הקרובים.

המארגנים קיוו לעסוק עכשיו בבדיקת רשתות החשמל, בכיוונון התאורה, בבחינת איזורי הקליטה של האינטרנט האלחוטי, בעיצוב המזנונים ובחלוקת נקודות החיבור לצוותי הטלוויזיה. ועדיין, רק בשמונה מתוך 12 האיצטדיונים נערכו משחקים והבעיות ממשיכות להיערם.

בקוריטיבה רק הרכיבו את המושבים והייתה סכנה שהעיר תאבד את האירוח. רק בלחץ השלטון המקומי ועסקנים בפיפ"א האיצטדיון אושר בימים האחרונים וקיבל ארכה עד 30 באפריל - 15 ימים בלבד לפני האולטימטום הסופי; בסאו פאולו כבר עורכים ניסויי תאורה, אבל עדיין מחכים לאישור המהנדסים לאחר שמנוף קורס הרס את אחד היציעים והרג שני עובדים; במנאוס נהרג לאחרונה פועל נוסף, השלישי מאז החלו העבודות במקום לפני פחות משנה; בקויאבה הייתה שריפה לפני מספר חודשים שפגעה קשות במבנה עצמו ועדיין לא התקבל האישור לערוך בו משחקים; הרחוב המרכזי בריו הפך לבריכה בשבוע בו נחנך והכניסות למרקאנה הוצפו.

"אולי ניתן לברזילאים את הבעיטה הבאה בתחת אחרי הטורניר", הודה מזכ"ל פיפ"א ז'רום ואלקה. "האם מגיעה להם בעיטה בתחת? תשאלו אותי אחרי שהכל ייגמר. אנחנו עובדים באיצטדיונים בהם הבטון עדיין לא יבש. בחלק מהמתקנים עוד צריך להתקין ציוד מחשוב ותקשורת. מספיק שזה יהיה חסר ויגידו שזה היה המונדיאל הגרוע אי פעם. זו לא ביקורת, אלא אתגר למארגנים".

אסור לשכוח, יש גם חצי כוס מלאה. בקאיפירניה, בשמחה ובהמון כסף. בכל זאת, ב-8 איצטדיונים כבר נערכו משחקים, 3.5 מיליון בקשות לכרטיסים כבר התקבלו, חבילות VIP נמכרות בסביבות 90 אלף שקלים לאחת וכמעט כל העסקים המקומיים מרוויחים. בריו נפתח "פארקה דה בולה" (פארק הכדור), שיארח מדי יום 10 אלפים תיירים עם שלל אטרקציות ומסכי ענק שיקרינו את המשחקים. בתי ספר ללימוד שפות חווים התעוררות חסרת תקדים, מובטלים מוצאים משרות לכמה חודשים, יש השקעה בתשתיות, המשטרה מקבלת תקציבים נרחבים, אזרחים מרוויחים מהשכרת דירותיהם ואפילו תעשיית הזנות המקומית צופה פני פריחה. ויש גם תקדימים אופטימיים.

ברזיל היא מעצמה כלכלית. היא סובלת מפשע ופערי מעמדות, אבל היא לא דרום אפריקה. יש בה תשתיות, יש בה כסף, יש בה תעשייה מפותחת ויש בה תרבות כדורגל יותר מבכל מקום אחר. לפני כל טורניר ראשי פיפ"א מזהירים מפני חוסר המוכנות, אך עד לפתיחת הטורניר הכל עובד. קצת יותר טוב או קצת פחות, אבל עובד.

הסכנה שמאיימת על ארגון גביע העולם 2014 נובעת מבפנים. היא מבעבעת, רוחשת וגועשת ועלולה להתפרץ בעוצמה אדירה. מדובר כמובן בפערים החברתיים שקורעים את אחת המדינות הגדולות בעולם. פעילים חברתיים מתכננים להציב חזית מפגינים כמה שיותר רחבה מול פני הרשויות, כאשר החשיפה התקשורתית הנרחבת רק תתדלק את מכונת המחאה.

אם התהלוכות יצבעו את סביבות האיצטדיונים, את מתחמי האוהדים ואת מרכזי התקשורת, המונדיאל יישטף בצבעים לא מחמיאים. אפילו צורמים. שלא לדבר על מה שתעשה הדחה מוקדמת של הסלסאו.