"דקה דומיה לעשרים השנים שאתנו היית,
אף כי מעט היו הן, ספורות,
תודה על הזמן שאתנו חיית,
אחרי לכתך כבו האורות.
דקה דומיה ללוחם נאמן,
שיצא בסערה, לקרב ולאש,
יהא פועלו, אות מופת וסימן,
עד נשוב ושנית נפגש.."
(מתוך השיר "דקה דומיה" שכתב ינון לביא, אביו של רון ז"ל)
באוגוסט האחרון עלו הדחפורים והרסו את "הקופסא", ביתה המיתולוגי של מכבי נתניה. במהלך השנים האצטדיון היה הבמה המרכזית של הכדורגל בעיר; שם המועדון זכה באליפויות, אירח משחקי עונה, ניצחונות מרגשים, וגם מפחי נפש ומשחקי ירידה. למגרש הישן היו ארבעה שערי כניסה בלבד. שער מספר 1, המרכזי, נקרא על שמו של רון לביא ז"ל, אוהד הקבוצה שנהרג בפעילות מבצעית ברצועת עזה. הדחפורים מוטטו את האצטדיון, ואיתו גם את שער מספר 1 - "שער לביא".
אוהדי כדורגל נוטים להיסחף אחר קלישאות, אולם ההגדרה "אוהד שרוף" עונה לתיאורו של רון לביא. רון נולד בקצרין, ברמת הגולן. הוריו נולדו וגדלו בנתניה. "נאלצנו לעבור לרמת הגולן עקב מחלת האסטמה ממנה סבל אודי, אחיו הגדול של רון. הרופאים סברו שהאוויר בגולן יסייע לו", מספר ינון, אביו של רון. למרות המגורים בקצרין הרחוקה, רון התאהב במכבי נתניה, ועל אף המרחק הגדול, נהג לנסוע למשחקי הבית והחוץ של הקבוצה.
במרץ 2000 התגייס לחיל השריון, אותו חיל בו שירתו אביו ואחיו. גם במהלך שירותו נשאר הכדורגל עיסוק מרכזי. כאשר היה יוצא הביתה בסופי שבוע, למרות החופשה הקצרה, היה יוצא בבוקר למשחק של מכבי נתניה וחוזר רק מאוחר בלילה.
נתניה הייתה קבוצתו האהובה בישראל, ובחו"ל הייתה זו מנצ'סטר יונייטד. רון הספיק לטוס פעם אחת לאנגליה לצפות במשחק של הקבוצה ובחדרו היו תלויים דגלים וצעיפים של נתניה ושל יונייטד. "באחד הלילות בבסיס, רון צפה במשחק של יונייטד ועודד בקולניות. קצין שלא הכיר אותו ניסה להקניט אותו ושאל אותו "מה אתה בכל יודע על מנצ'סטר?" רון בתגובה החל לדקלם לו על תולדות העיר, מקומות היסטוריים, גיאוגרפיה של האזור, אחוזי אבטלה וכו'.. כמובן שהקצין חייך והתנצל. הוא לא הבין על מי הוא נפל", סיפר אביו.
ב-14 בפברואר 2002 הוזעק צוות הטנק של רון לסייע לשיירה אזרחית שהותקפה ברצועת עזה, סמוך לנצרים. בדרכם למקום, עלה הטנק על מטען רב עוצמה. הפגיעה הייתה קטלנית: רון נהרג במקום, יחד עם שניים מחבריו- סמ"ר משה פלד וסמ"ר אשר זגורי זכרם לברכה.
ראובן עטר עושה כבוד למשפחה (האלבום הפרטי)
הוריו של רון. אביו כתב שיר לזכרו (האלבום הפרטי)
רון נטמן בבית העלמין הצבאי בנתניה. ללוויה הגיעו שחקני מכבי נתניה, יחד עם נציגי הנהלת הקבוצה והצוות המקצועי. "הופתענו לראות שהם הגיעו", נזכרת ירדנה, אימו של רון. "לא רק שהם הגיעו, אלא גם באו לשבעה. זו הייתה מחווה מרגשת. הבטיחו גם שינציחו את רון ויארגנו משחק לזכרו, אבל לקחנו את זה בערבון מוגבל".
אוהדי מכבי נתניה, בשיתוף עם הקבוצה, החליטו לעמוד בהבטחה, ובאוגוסט 2002 התקיים אירוע מרגש בקצרין, מקום הולדתו של רון: מכבי נתניה, בהרכב מלא, הגיעה לשחק מול הפועל קצרין, במשחק לזכרו. "כל השחקנים הגיעו וכיבדו את המעמד. אותנו זה שימח. לא מובן מאליו שקבוצה נוסעת כ"כ רחוק לקיים משחק כזה. זה מראה על קשר מיוחד, כנראה דרך להחזיר לרון שנסע כך מדי שבת כדי לראות אותם", הוסיפה ירדנה.
השנה ציינו במשפחת לביא 13 שנים לנפילת הבן. "במהלך השנים ראיתי את חבריו של רון משתחררים, מטיילים, לומדים, מתחתנים ומביאים ילדים. חלקם מזמינים אותנו לאירועים, ואנחנו מגיעים. לי זה עושה טוב, לדעת שהחיים ממשיכים, לדעת שרון לא נפל לשווא. במדינה שלנו לצערנו יש מחיר מסוים, חלק מהמשפחות משלמות אותו. לצערנו הרב אנחנו שילמנו מחיר כבד. הנחמה היחידה היא בהמשכיות", מעיד ינון.
הוריו של רון, מתגוררים כיום בכפר יונה, סמוך לנתניה. את קצרין עזבו לפני שנתיים. זוג מיוחד הם ירדה וינון, פתוח ולבבי, מעניקים תחושת חום מהרגע הראשון. מספיקות מספר דקות בחברתם כדי לתאר כיצד היה רון, איך גדל והתחנך. מאז שנהרס "שער לביא" יחד עם איצטדיון הקופסא, מקווים הוריו שבאיצטדיון החדש של מכבי נתניה תימצא הדרך בה יונצח בנם. "כשהרסו את הקופסא, קיווינו שיודיעו מראש כדי שנוכל לקחת את שלט ההנצחה לזכרו של רון, אולם זה לא קרה. חשוב לנו שיונצח, חשוב לנו שלא ישכחו את רון".
בנתניה הצניחו את זכרו (האלבום הפרטי)
ארון המזכרות של רון ז"ל (האלבום הפרטי)