יום האישה הבינלאומי תמיד מזמן שאלות מתבקשות לגבי מקומן של נשים בחברה, ובתוך כך גם בפריזמה הספורטיבית. השנה, כשאנחנו עדיין בעיצומה של תקופת מלחמה, כמעט כל תחום שנחשוב עליו התקיים תחת הצד הכבד של המערכה הצבאית, ואירועי ה-7 באוקטובר.
גם הספורט, חמישה חודשים מאז אירועי ה-7 באוקטובר, עדיין מתנהל כשברקע אי אפשר לנתק את רעשי המלחמה. כמעט כל אדם בישראל חווה שינוי קטן או גדול של מסלול חייו, וכך גם הספורטאיות.
לרגל יום האישה הבינלאומי, ערוץ הספורט שוחח עם מספר נציגות בולטות, שבשנה האחרונה שמו בצד את חייהן האישיים והקריירה, והתייצבו לדגל. על הכדורגלנית שתיזזה בין ימים בבסיס לאימונים במגרש, שחקנית הכדוריד שקיבלה על עצמה תפקיד שמעולם לא ביצעה בסדיר, וספורטאית הטריאתלון ששירתה במילואים גם בחודשי הריון מתקדמים, בכתבה הבאה.
חיילי הסדיר שהשתחררו באוגוסט האחרון לוודאי היו מלאים בציפייה לקראת הפרק החדש הבא בחייהם כאזרחים. הילי שלום, שחקנית הבית של הפועל ירושלים, היא חלק מאותם מחזורי הגיוס שגזרו חוגר והיו מוכנים לצאת לעולם הגדול, אך מצאו את עצמם חזרה על מדים, בתוך זמן הרבה יותר קצר משתכננו.
"גזרתי חוגר באוגוסט האחרון", נזכרה השחקנית הצעירה, "ב-7 באוקטובר הייתי בבית בשעות הבוקר, וכבר בצהריים הוקפצתי חזרה לבסיס. לקח קצת זמן לעכל מה קרה, אבל אחרי שלושה ארבעה ימים הבנו שהולך להיות פה סיפור ארוך".
השוק הראשוני שתקף את כל המדינה לא דילג על שלום, שהבינה שניצבת בפניה משימה גדולה. "הראש פחות התעסק במה הולך להיות קדימה, אלא בעיקר התרכז בעבודה, כי ברגע שאתה נופל להרהורים האלה אתה נכנס לבועה. אני יכולה לשתף שב-7 לאוקטובר איבדתי חבר מאוד קרוב, ואם הייתי נשאבת למחשבות על זה, לא הייתי מצליחה לתפקד".
שלום על המדים הספורטיביים שלה (קרדיט: הפועל קטמון ירושלים)
אחרי ההלם וירי הטילים הבלתי פוסק של השבועות הראשונים, לאט לאט פעילויות שגרת החיים החלו לשוב, וגם הספורט. בדצמבר האחרון נבחרת הנשים הייתה בהכנות למשחקי מוקדמות אליפות אירופה, והילי מצאה את עצמה בהתלבטות האם להמשיך במילואים, או לצאת לייצג את המדינה במדים הלאומיים.
"אני לא אשקר, היו לי הרבה תהיות בנושא, ועם כמה שזו גאווה גדולה לשחק בנבחרת, החלטתי שלשרת את המדינה בצבא זה לתת את חלקי בדרך אחרת. הייתי צריכה לשים את הכדורגל בהפסקה קטנה, אבל ידעתי שאת השירות שלי למען המדינה אני עדיין עושה".
השחקנית של הפועל ירושלים שבה לאימונים שבועיים לפני החזרה של ליגת העל לפעילות, ומאז היא משלבת בין המילואים לכדורגל. עם שני אימונים בשבוע ומשחק, שלום מצליחה לשלב גם לימודי תואר במנהל עסקים, ואת כל זה להכניס ללו"ז הצפוף שלה. "אני חיה בין דבר לדבר, ויודעת שעל האימונים אני לא מוותרת. זה האוויר שלי, המשהו הקטן הזה שאני מחכה בסוף יום. אני מאמינה גם שהכדורגל הביא לי המון אל תוך הצבא, ההבנה שצריך להמשיך גם אם קשה, להגיע מוכנה לכל משחק. עכשיו כשאני מפקדת על חיילים זה מחזיר אותי לימים שהייתי קפטנית בנבחרת הצעירה, ככה שאני רואה את הדמיון בין הצבא לכדורגל".
רס"ן במיל` ירדן דניאל (28), שחקנית כדוריד במכבי פ"ת
מה שהתחולל בבוקר של השבת השחורה תפס את כולם בהלם מוחלט, וכך גם את ה"פיבוט" של מכבי פ"ת. "הייתי עם המשפחה שלי בסיני כשפרצה המלחמה, ושהתעוררנו בבוקר קיבלנו המון הודעות על זה שיש טילים לישראל", סיפרה דניאל איך נראה היום הראשון למלחמה עבורה, "אנחנו מדינה שכל הזמן קורה בה משהו, וניסינו להתנתק, אבל מאוחר יותר כשהתחברתי לאינסטגרם קלטתי מה קורה, והבנו שאנחנו רוצים לחזור במיידי".
דניאל המשיכה ושיתפה איך נראו השבועות הבאים עבורה: "את בן זוג ואח שלי גייסו כבר מההתחלה, ככה שיום למחרת עלינו על טיסה חזרה לישראל. אחרי כמה שבועות זימנו גם אותי למילואים, ראו שאני מפקדת עם ניסיון ושיבצו אותי לתפקיד שמעולם לא הייתי בו".
דניאל, אשר שיחקה כדוריד עד גיל 18, שירתה בסדיר בתפקיד מפקדת מג"ל, ובהמשך הייתה לקצינה. "גייסו אותי למילואים להיות מ"מ של מחלקת נהגים מובילי טנקים, אבל בגלל הרבה שינויים שהיו בהמשך נהייתי מ"פ מפקדה של גדוד שהוצב במשמר הנגב. הייתי האישה היחידה בגדוד חוץ מהשלישה, והיו לא מעט קשיים בהתחלה. למצוא חדר לישון, מקלחת, אבל לשמחתי היה לי המון גיבוי מסביב. הרגשתי שאני עושה משהו שיכול לעזור במאמץ המלחמתי, במקום לשבת רגל על רגל ולסמן וי שאני עושה מילואים".
“רציתי לחזור לכדוריד, אבל הבנתי איפה אני צריכה להיות“. דניאל בזמן המילואים
ולמרות המוכנות לתת את החיים עבור המדינה, אין מילואימניק שלא התמודד עם הגעגועים הקשים לחיים שלפני המלחמה. "אני חילקתי את זה ככה, יש את מה שירדן מרגישה, ומה שירדן מבינה", הסבירה בפשטות דניאל, "רציתי לחזור לשגרה שלי, רציתי לחזור לכדוריד, אבל בסוף זה מתגמד, כי היה לי ברור איפה אני צריכה להיות".
באשר לסוגיית השוויון המגדרי, דניאל דווקא מרגישה שבשנה האחרונה ראתה איך החברה הישראלית עשתה התקדמות משמעותית בנושא: "אני חושבת שישראל עשתה צעדים משמעותיים מאז הימים שאני הייתי ילדה, וראיתי איך נותנים לנשים לעשות תפקידים שהן לא היו יכולות לעשות פעם. אנחנו עדיין צריכות להוכיח את עצמן הרבה יותר כדי להגיע לתפקידים מסוימים, אבל אני מאמינה שרק דרך פעולות יזומות נוכל להמשיך את ההתקדמות הזאת".
רס"ן במיל` נעה כפרי (34), מתחרה ומאמנת טריאתלון
כ-350 אלף איש באומדן גוייסו בצו 8 למילואים מאז ה-7 באוקטובר, אך קשה יהיה להצביע על אנשים שנאלצו לעשות זאת בנסיבות מורכבות כמו של כפרי, ששירתה 12 שנה כנווטת קרב ומפקדת בחיל אוויר. הקצינה במיל`, שמתחרה ומאמנת טריאתלון בקבוצת Goldentri, הייתה בחודש שמיני להריון בבוקר של תחילת המלחמה.
למרבה הפלא, באותו בוקר קודר, כפרי הייתה ערוכה לקראת אימון רכיבה, "פעם האמינו שנכון להגיד לנשים שלא עשו ספורט לפני כן לא להתאמן בזמן הריון, אבל היום מבינים שזה הפוך", שיתפה הנווטת לשעבר, "גם לרכב, אין בעיה להתאמן עד חודש תשיעי", סיפרה כפרי באדישות מעוררת קנאה, תוך שהיא מציגה איך נראה הכידון המיוחד שלה לאופניים, ומסבירה שהוא לא באמת מפריע לבטן הריונית.
"הנהג של הרכב ליווי סיפר לנו לפני הרכיבה שיש ירי טילים מכיוון עזה, אבל לא חששנו. יצאנו לדרך מקיבוץ עינת, אז לא חשבנו שיש סכנה. יצאנו לכיוון יער בן שמן, ובדרך אנחנו כבר רואים יירוטים, אבל לא מבינים לאיפה מגיעים הטילים. חתכנו מזרחה לכיוון מודיעין, ובדרך תפסה אותנו אזעקה, וכל הרוכבים השתתחו על הרצפה בצד הדרך. כולם התחילו לקבל פלאפונים לשאול אם אנחנו בסדר, והחלטנו לחזור הביתה".
כפרי על מדים
העובדה שכפרי רגע לפני לידה, ושהיא אינה מחוייבת להתייצב בצו 8, לא גרמו לה להרהר על כך שתגיע למילואים. "גם לפני המלחמה, הבוס שלי ידע שאני אגיע לעבודה עד היום האחרון לפני הלידה, אני בן אדם שאוהב לעבוד. כבר שהגעתי הביתה מהרכיבה סימסתי למפקד שלי ואמרתי לו שאני רוצה להגיע".
כפרי המשיכה ושיתפה: "אני שייכת ליחידה שממוקמת בקרייה ועוסקת בתכנון מטרות. הכול מתנהל בחמ"ל מול מחשב, ונכון שיש כמה קומות שצריך לעלות ולרדת, אבל גם הבית שלי נמצא בקומה שלישית בלי מעלית, אז אני רגילה. בגדול, איכילוב נמצא ממש ליד הקרייה, אז גם במקרה של צירים ידעתי שאני אוכל להגיע במהירות לבית חולים".
המחשבה הטריוויאלית הינה שבזמן המלחמה הספורט זז הצידה, אך כפרי הצליחה להסביר על החלק שיש לו בתפקודה הצבאי, "דיברתי על זה המון בעבר, אבל יש דמיון גדול מבחינתי בין צה"ל לטריאתלון. אם את יוצאת לריצת מרתון, ואחרי קילומטר תגידי לעצמך `איך אני אסיים עוד 41 קילומטר?`, אז לא תצליחי להגיע לסוף, וככה גם בקורס טיס. אם בצ`ק (שלב בקורס טיס) הראשון הייתי חושבת על זה שיש לי עוד שלוש שנים, איך הייתי מסיימת? אז את מפלגת את זה לחלקים, וחושבת על זה שאני צריכה להגיע כל פעם לצ`ק הבא".
כל שנה מתעוררת השאלה על גרף ההתקדמות של מעמד האישה בחברה, והסיפור של כפרי יכול ללמד ששינוי חיובי עוד יכול להפוך לבלתי נמנע, אם זה תלוי בנשים עצמן: "היו הרבה מיזמים נהדרים במלחמה שתמכו בנשות המילואימניקים, אבל לא למילואימניקיות", סיפרה הטריאלתטית, "נתקלתי בפרויקט של יועצת הנקה שעזרה לנשים שהבעלים שלהן עזבו למילואים, אבל אצלנו בבית אני זו שהלכה למילואים. חוץ מזה, שעל פניו אני אמורה להיות עכשיו בחופשת לידה, אבל חזרתי למילואים כמה ימים אחרי הלידה. האם מילואים בזמן חופשת לידה זה אפשרי? לצערי, לא הצלחתי למצוא תשובה לזה בשום מקום, אבל מי יודע, אולי הפרסום של הכתבה הזו יפנה אותי לאנשים הנכונים".
כפרי על כיסא ספינינג בחודש מתקדם להריון