דורך במקום: הגיע הזמן שאמבפה יקבל החלטה

כדי להיכנס לנעלי מסי ורונאלדו, הכוכב צריך לקפוץ מדרגה

אריק רייניש
אריק רייניש  31.01.21 - 10:31
תחילת כתבה

בעידן בו הכל מתועד ומשודר, קשה לספורטאים צעירים לממש את הציפיות מהם, ודאי כשהן הופכות ללא פורפורציונליות. המתח והלחץ עלולים לגבור על הכישורים, והתלות במאמן ובחברים לקבוצה עשויים להכריע בספורט קבוצתי. לכן, הבחירה של קיליאן אמבפה בזמנו לעבור ממונאקו לפ.ס.ז', הייתה אופטימלית. זו לא הייתה "קפיצה מעל הפופיק". בפאריס, עיר הולדתו, הוא מצא מקום עם שאיפת גדולות, מקום שיבנו עליו וסביבו במאבק להשגת כל התארים אך בו בזמן – קפיצת המדרגה לא תהיה גדולה מדי.

  • ב-16:00 ב-5PLUS: לוריין מול פ.ס.ז'

אנתוני מרסיאל, למשל, הוא עוד שחקן שפרץ בשורות מונאקו, אך בשונה מאמבפה, בחר לקפוץ ישירות לפרמיירליג הדורשנית – לחיק מאמנים שהנהיגו שיטות שלא היטיבו עם שחקני ההתקפה ולמנצ'סטר יונייטד בתקופה בה שום דבר לא הלך אצלה. כך עוד כישרון עצום איבד את דרך המלך וביזבז שנים יקרות בהן יכול היה להפוך לשחקן גדול עוד יותר ממה שהוא היום. מי יודע כיצד היה מתפתח, אילו היה מגיע לקבוצה אידיאלית למיצוי כישוריו?

דווקא אמבפה הסילוני, שירש את מרסיאל באותה הקבוצה והוכיח את עצמו במעמדים גדולים יותר ובגיל צעיר יותר, בחר בהמשך להאט את הקצב ולהשתכשך עוד קצת במים רדודים (יחסית) לפני שהוא קופץ לאלו העמוקים. הרי אם יתפתח כמצופה, יהיה לו מקום בכל קבוצה שירצה גם בהמשך. הדרך בה בחר הובילה עד לפסגת האולימפוס, אך הייתה רצופה במהמורת פחות מכל אחת אחרת. מהר מאוד התברר כי בחר במסלול המושלם עבור השחקן המושלם.

מקומו בהרכב הנבחרת הצרפתית החזקה הובטח, ובהמשך אף היה מכוכבי הזכייה בתואר המשמעותי ביותר בכדורגל – גביע העולם - וגם בכל התארים שיש לכדורגל הצרפתי להציע. אף-אחד לא הצליח לעצור את הכוכב, שכמטוס קרב טס במהירות ובכוחניות קדימה, שומר במיומנות מרשימה את נשקו קרוב לחיקו ויורה אותו בדיוק קליני היישר למטרה.

היום יהיה קשה למצוא מי שיפקפק בכך שמדובר באחד משחקני הכדורגל הטובים בנמצא ויותר משלוש שנים אחרי המעבר, וכשהוא כבר בן 22, נשאלת השאלה – האם לא מוצה שלב הביניים? האם לא הגיע הזמן להתקדם לאתגר הבא?

בסופו של דבר, מי שאינו מתקדם קדימה, נגרר אחורה. ואת המסקנה הזו ניתן להשליך על התצוגות אמבפה בחודשים האחרונים. מאז החלה פגרת הקורונה הכפויה במארס, ישנה רגרסיה במעורבותו ההתקפית. הוא בועט פחות (3.37 בעיטות לשער בממוצע למשחק בדיוק של 51 אחוז לפני פגרת הקורונה, לעומת 4.4 ב-57 אחוזי דיוק), מרים פחות (2.17 לעומת 2.93) ומוסר פחות מסירות מפתח (1.47 לעומת 1.66), מסירות לשליש האחרון של המגרש (1.86 לעומת 2.57) ומסירות לרחבת היריבה (2.33 לעומת 3.06). בכלל, ניתן למצוא אותו פחות ברחבת היריב וכתוצאה מכך הוא נוגע שם פחות בכדור (6.63 לעומת 8.67) - ובכך הסכנה התמידית ממנו פחתה.

בשלושת משחקי הליגה האחרונים מהם נעדר חברו להתקפה ניימאר - מול סנט אטיין, ברסט ואנז'ה - נדמה היה שהוא מתעקש לקחת את המשחק על כתפיו ולרוץ "עם הראש בקיר", כשבמשחק האחרון איבד את הכדור 11 פעמים, בעט במדויק רק פעם אחת ומתוך ארבעת הכידרורים הבודדים שביצע - רק אחד בוצע בהצלחה. הליגה הצרפתית אינה ליגה חלשה, אך זהו לא המקום בו מתקיימים קרבות הכדורגל האיכותיים בעולם. וכדי שאמבפה יהיה גדול כדורגלני תבל, כמצופה ממנו, עליו להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר שיש לכדורגל להציע על בסיס שבועי – ולא פעם בכמה חודשים בליגת האלופות. להתמודד עם הגנות חזקות יותר בליגה אינטנסיבית יותר. וזאת עוד לפני שהזכרנו את החשש שהישארות בעיר האורות תגרום לכך שעם הזמן, מימד הסלבריטאות יאפיל על מימד הכדורגל עבורו, ודאי כשמבלים זמן רב לצד ניימאר.

ריאל מדריד, קבוצתו האהודה, אליה הוא מקושר מדי יום ביומו כבר תקופה ארוכה, זקוקה לו כמו אוויר לנשימה. הצורך במחץ מאז עזיבת כריסטיאנו זועק לשמיים, והעמדה בכנף הימנית שנותרה בלתי מאויישת - מחכה רק לו, לא עונה אחת וגם לא שתיים. גם מנצ'סטר סיטי, ברצלונה וליברפול החביבה עליו מגלות עניין רב, אולם השתיים האחרונות לא צפויות להעמיד את האמצעים הדרושים להביאו.

הנטייה להאמין שבקיץ תוגש לכוכב הצעה אסטרונומית להמשיך בצרפת, ואם יסרב - הפריזאים יתחילו לשמוע הצעות, כדי לאזן את המאזנים שנה לפני שחוזהו פג והוא יוכל לעזוב בחינם. עד כה הוא נהנה מעמדת הטוען לכתר, במקום בו עבר הכשרה מיטבית לימי המלכות. אך הגמוניית מסי ורונאלדו קרבה לקיצה, ואם ברצונו להשתלט על כס המלוכה – הגיע זמנו להתקדם לקדמת הבמה.