ארבע שנים של ציפיה הגיעו לסיומן והמונדיאל החל בקול תרועה רמה ובמפץ גדול: ספרד, אלופת העולם ואלופת אירופה, מודחת אחרי שני משחקים. מלבד השערים היפים, הכדורגל ההתקפי והחידושים המרעננים בתחום השיפוט, המונדיאל הנוכחי מביא גם בשורות טקטיות. קודם כל, חזרתה ובגדול של שיטת שלושת הבלמים. הדבר השני, הגמישות הטקטית של מאמנים בין משחק למשחק ולפעמים גם תוך כדי משחק.
אחד המאמנים הגמישים ביותר מבחינה טקטית הוא צ'זארה פראנדלי, מאמנה של איטליה. הוא קיבל את הנבחרת אחרי הפיאסקו בדרום אפריקה וכשהליגה האיטלקית הייתה בשפל חסר תקדים. באותה תקופה החל לאמן ביובנטוס מאמן צעיר בשם אנטוניו קונטה. האחרון הנהיג קו הגנה של שלושה בלמים שהופך לחמישה כשהקבוצה מתגוננת נמוך. שני המגנים הם בעצם שחקני הקו היחידים, אבל הם מרווחים מאוד את המשחק והתקפית יכולים למצוא את עצמם ביחד ברחבת היריב. בשיטה הזאת, שני המגנים חייבים להיות בעלי כושר גופני אדיר, בעיקר בתחום הסיבולת והמהירות, וטכניקה של שחקני כנף (ליכטשטיינר ואסאמואה עונים על ההגדרה).
השינוי הנוסף קרה בקישור. כשקונטה רצה לבנות את יובה סביב אנדראה פירלו כמנהל משחק, הוא הבין שהוא חייב שני שחקנים פיזיים ובעלי כושר פנטסטי לצידו (ארתורו וידאל ופול פוגבה השנה), כשמאסטרו הוא האחורי בקישור. כך שהגנתית, תמיד יש ארבעה שחקנים מאחור: שלישיית בלמים פלוס פירלו כליברו של הקישור (למנוע מתפרצות), והתקפית יש מצבים שתוקפים עם שישה שחקנים – שני קשרי ה-50/50, שני חלוצים ושני מגנים.
ביורו זה כמעט עבד עד הסוף (gettyimages)
ומה יהיה הפעם? (gettyimages)
פראנדלי ראה כי טוב ואימץ את השיטה בתחילת יורו 2012, הגנה על טהרת יובה (עם דה רוסי כבלם משלים), ושיטה שכל מטרתה לתת לפירלו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, לנהל את המשחק. בהמשך הטורניר פראנדלי עשה התאמות ועבר ל-1:5:4 בכדי לתת מענה למשחק האגפים של גרמניה ולבסוף הפסיד בגמר לספרד.
למונדיאל הגיעה איטליה חבולה וחסרת בטחון. במשחקי ההכנה היא נראתה רע מאוד והשיא הגיע בתיקו ביתי סנסציוני מול לוקסמבורג. פראנדלי ידע שמשחק הפתיחה מול אנגליה קריטי והוא חייב לבוא אליו עם משהו חדש, וכך עשה. איטליה פתחה במערך 1:4:1:4 לא סימטרי ומאוד חכם. קייליני, בלם נהדר, פתח כמגן שמאלי, כאשר מרקיסיו, קשר בוקס-טו-בוקס במהותו, פתח בכנף שמאל של הקישור. בצד הנגדי שיחקו מגן טבעי, דרמיאן, ושחקן כנף ימין קלאסי, אנטוניו קנדרבה המצוין. דה רוסי היה הליברו של הקישור, פירלו משמאלו ומרקו וראטי מימין.
מטרת המערך הייתה ליצור בעיה להנדרסון ללחוץ את פירלו, מכיוון שבכל פעם שהאנגלי ניסה לתקוף גבוה, מרקיסיו נכנס לאיזור שלו. בנוסף, בהנעת הכדור דה רוסי נכנס בין הבלמים, ריווח את המשחק ואיפשר לאיטליה לצאת בעיקר מצד ימין עם דרמיאן, כשקנדרבה עושה תנועה מהמרכז לכיוון הקו, מאחורי הגב של ביינס. הגול השני של איטליה היה מופת לתנועה בלי כדור. קנדרבה בתנועה מבריקה מאחורי הגב של ביינס, מרקיסיו בתנועה פנטסטית משמאל לפינה הקצרה ובריחה של באלוטלי לצד הרחוק.
מאוד מסקרן לראות את פראנדלי מגיב למערך שלושת הבלמים של קוסטה ריקה. האם האיטלקים יעשו התאמה ויפתחו גם עם שלושה בלמים, שיטה שהם יודעים לבצע הכי טוב מכולם? האם פראנדלי ילחץ גבוה וייקח סיכון בהשארתו של קמפבל המהיר באחד על אחד מול בונוצ'י? התשובות בדרך, אבל אין ספק שהמונדיאל הזה עונה על כל הציפיות ויותר. לא רק מבחינת כדורגל, אלא גם מבחינת החשיבה הטקטית של המאמנים.
נותנים עבודה (gettyimages)
איך זה ייגמר הפעם? (gettyimages)