ארצות הברית, למרות הכל, מאוהבת - וייתכן ששנת 2014 היא שנת המפנה בכל הנוגע ליחס של המעצמה מספר 1 לכדורגל: תושבי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, כאלו שבדרך כלל מעדיפים בייסבול ופוטבול, נקשרו טוטאלית לנבחרת של יורגן קלינסמן, ויעידו על כך נתוני הרייטינג המפלצתיים שסיפקו השידורים הישירים מברזיל. שלא תגידו שלא אמרנו לכם, שהמהפכה כבר בפתח. עד אז, בארה"ב מלקקים את הפצעים מההדחה מול בלגיה בשמינית הגמר (2:1 בהארכה), אבל עושים את זה בראש מורם, עם הרבה מאוד גאווה.
האמריקאים נכנעו, בסופו של דבר, לנבחרת מוכשרת מהם, שניצלה את השטחים ויתרון המהירות בחלק האחרון של המשחק וכבשה פעמיים. אלא שאילולא טים האוורד, ייתכן שזה נגמר עוד הרבה לפני. שוער אברטון סיפק את אחד ממשחקי חייו ועל הדרך עשה היסטוריה: בלגיה בעטה לא פחות מ-27 פעמים למסגרת (!) ולהאוורד נרשמו 16 עצירות - המספר הגבוה ביותר מאז 1966, מאז שהסטטיסטיקה הזו נמדדת במונדיאלים.
"לא ממש אכפת לי מהמספרים, זה שובר את הלב", אמר האוורד, שלא התנחם בתצוגה המופלאה שלו, אבל בכל זאת התנוסס על גבי כל שער באתרים האמריקאים. "זה כואב מאוד להפסיד בצורה הזו. נלחמנו והשארנו את הכל על המגרש, אבל בסופו של דבר נכנענו לנבחרת מצוינת, שהיתה טובה יותר מאיתנו".
איזו תצוגה. לוקאקו מול האוורד (gettyimages)
גאה, וגאים בו. קלינסמן (gettyimages)
החמצה גדולה בסיום. דמפסי (gettyimages)
לאחר מכן, ניסה השוער למצוא סוג של נחמה: "ככה זה בטורנירים האלה. 31 נבחרות חוזרות הביתה בידיים ריקות ורק אחת חוגגת בסיום". מה שנשאר בערפל הוא דווקא המשך דרכו במדים הלאומיים. "עכשיו זה לא הזמן לדבר על זה", סיפר האוורד בן ה-34. "זו לא החלטה שלוקחים באופן אמוציונלי, אני צריך לדבר עם מספר אנשים חשובים בנוגע לעניין".
אין ספק שאחד מאותם 'אנשים חשובים' הוא יורגן קלינסמן. המאמן נפרד גם הוא בתחושה חמוצה-מתוקה, אבל ידע קודם כל לפרגן לאיש שהציג את אחד ממשחקי חייו: "האוורד היה ענק, הוא צריך לקבל את כל הקרדיט, למרות שהפסדנו. הוא מסוג השחקנים שילדים צריכים להסתכל עליהם, להעריץ וללמוד".
קלינסי המשיך בנאום פרידה אמריקאי-טיפוסי, זאת למרות שהוא בכלל יליד מערב אירופה: "אני גאה בכל השחקנים, לא רק על ההופעה שלהם מול בלגיה, אלא בזכות מה שהם עשו בכל הטורניר. הם הביאו גאווה גדולה לכל המדינה ואין לי ספק שהכדורגל רק ימשיך לצמוח פה". לסיום, כשנשאל אם יישאר, ענה קלינסמן בלקוניות: "למה לא?".