שנינו שווים: על הכוכבים בחצי הגמר בין הולנד לבין ארגנטינה

השוערים יציבים, ההגנות מאוזנות, הקישור עושה עבודה שקטה וגם החלוצים מסוגלים להכריע - אבל ארגנטינה והולנד תלויות בכוכב הכי גדול שלהן. אורי אוזן על מסי ורובן, שניים שחולמים להוריד קוף מהגב

אורי אוזן  09.07.14 - 20:30
תחילת כתבה

מונדיאל 1978 שנערך בארגנטינה, נחשב לאחד הטורנירים הבעייתיים בתולדות הגביע העולמי ונודע לימים בתור מונדיאל החונטות. מלבד  אירועים שנויים במחלוקת על המגרש (השישייה שספג רימון קירוגה מפרו במשחק המכריע מול ארגנטינה), הרבה נבחרות, ובראשן הולנד, סירבו להגיע לטורניר ועל ידי כך לתת לגיטימציה למשטר שנודע באכזריותו ובהפרות קשות של זכויות אדם, אך בסופו של דבר כל הנבחרות התייצבו לטורניר.

ב-25 ביוני, נפגשו בגמר בבואנוס איירס המארחת ארגנטינה, ואותה הולנד, שהגיעה לטורניר תחת מחאה וללא כוכבה הגדול יוהאן קרויף. הולנד, סגנית אלופת העולם והנבחרת שארבע שנים קודם לכן שינתה את פני הכדורגל עם הטוטאל פוטבול של ריינוס מיכלס, הייתה קרובים מאוד לזעזע את ארגנטינה בגמר, אבל חוסר מזל (הקורה של רנסנבריק) וצמד אדיר של מריו קמפס, הביאו את גביע העולם לראשונה לארגנטינה.

20 שנה לאחר הגמר, ההולנדים נקמו נקמה ספורטיבית קטנה בארגנטינאים בגביע העולם בצרפת, עם שער הניצחון הגאוני של ברגקאמפ בדקה ה-89 של רבע גמר. עברו עוד 16 שנים, והנה אנחנו שוב בפתחו של קרב הענקיות הזה.

שוער והגנה: שנינו שווים, פחות או יותר

ארגנטינה ספגה שלושה שערים, ובשלושה משחקים שמרה על רשת נקייה. רומרו, למרות שאינו נחשב לשוער גדול, עושה עבודה טובה בשער ואפילו הביא נקודות במשחק מול אירן. גאראי, שהגיע לטורניר כאחד המלפפונים החמים בשוק, הוא שחקן ההגנה הטוב ביותר בארגנטינה, ואחד הבלמים הטובים בטורניר, כשגם סאבלטה עושה עבודה טובה בצד ימין אבל הבעיה של ארגנטינה היתה בעיקר בצד שמאל עם המגן השמאלי, רוחו, שהוא פשוט לא מספיק טוב, והבלם ליד גאראי, פדריקו פרננדס, שנראה חסר ביטחון. סאבלה הפנים, וברבע הגמר הציב שני בלמים בצד שמאל, דה מיצ'ליס המנוסה כבלם שמאלי ובאסאנטה כמגן שמאלי. וזה עבד, ההגנה של ארגנטינה נראתה יציבה ובטוחה.

ואן חאל ספג הרבה ביקורת מבית כשהלך עם שיטת שלושת הבלמים שמנוגדת לפילוספיית המשחק ההולנדית. יוהאן קרויף אף הגדיל ואמר שזה פשע והולנד תודח מהר מאוד. לא יודע לגבי פשע אבל ואן חאל בהחלט ידע מה הוא עושה. בלמיו לא מהירים ויתקשו להתמודד עם מהירות וזריזות ולכן הוא העדיף לעבות את מרכז ההגנה ולשחק נמוך, כך שהוא מצמצם ככל האפשר את האפשרות של שחקני היריבות להגיע להתמודדויות של אחד על אחד עם הבלמים שלו. פלאר, דה פריי ואינדי (החוליה החלשה בשלישייה) מאוד מתואמים (אינדי ודה פריי משחקים ביחד מקבוצת הילדים של פיינורד), מצויינים במשחק הראש ומחפים אחד על השני היטב. שני המגנים (בלינד ויאנמאט/קויט) עובדים יפה על הקו, סוגרים היטב את הרווחים מהבלמים וגם תומכים בהתקפה, וסילסן בשער עושה עבודה טובה וסולידית.

שתי הנבחרות מציגות הגנות סבירות ברמה האישית וטובות ברמה הקבוצתית. לכל נבחרת יתרונות וחסרונות אבל אם לוקחים את הסה"כ – מאזן הכוחות זהה.

קישור: עסוקים בחסרים

אחת הבעיות העיקריות של ארגנטינה באליפות היתה במרכז הקישור. במשחקים הראשונים סאבלה ניסה מערך של קשר אחורי אחד (מסצ'ארנו) ושני קשרי 50/50 לפניו, אבל זה נראה רע בעיקר מכיוון שגאגו, שתפקד כקשר 50/50 ימין, נוגע יותר מידי בכדור, משחק לרוחב, כמעט ולא מצטרף וגם הגנתית הוא בקושי תורם. מול בלגיה סאבלה כעבר ל-1:1:4:4 כשביגיליה פתח ליד מסצ'ארנו, לאבסי ודי מריה באגפים והקישור נראה הרבה יותר טוב. אבל אז הגיעה הפציעה של די מריה, שהיה בכושר פנטסטי, ופגעה קשות בארגנטינה. עם כל הכבוד ללאבסי ופלאסיו, השחקן היחיד מלבד מסי שמביא ערך מוסף למשחק ההתקפה הוא די מריה, ובלעדיו, הכל יהיה הרבה יותר קשה.

השחקן המצטיין של ההולנדים בשלב הבתים (מלבד רובן שאליו נגיע בהמשך) היה נייג'ל דה יונג. דה יונג חילץ אין ספור כדורים, היה אגרסיבי ונייד בצורה בלתי רגילה והחזיק לבדו את מרכז השדה של הולנד. הפציעה שלו היוותה מכה קשה לקישור ההולנדי אבל ואן חאל מצא פתרונות. מול נבחרות ששיחקו עם שלישיית קישור (ספרד, צ'ילה, מקסיקו) היה נראה לפרקים שההולנדים שומרים אישית בקישור. מול קוסטה ריקה, שלמעשה משחקת עם שני קשרים באמצע, ואן חאל עשה התאמות ושיחק במרכז רק עם וינאלדום וסניידר, כשרובן ודפיי באגפים. הקישור ההולנדי מאוד מחויב וממושמע טקטית, וברוב המשחק מתרכז בעבודת הגנה ובניסיונות לחטוף כדורים ולהעבירם כמה שיותר מהר לרובן בכדי שיעשה קסמים.

שתיהן ספגו מכה קשה עם הפציעות של השחקנים הטובים ביותר שלהם. אם די מריה היה משחק, היה יתרון משמעותי לארגנטינה, אבל זה לא המצב ולכן יש פה איזון בין הנבחרות.

התקפה: מסי מול רובן, וכל היתר

ארגנטינה משחקת על הנייר עם שני חלוצים. למה על הנייר? כי בפועל החלוץ היחיד הוא גונסאלו היגוואין, שמשמש כחלוץ המטרה (מספר 9 קלאסי). עד לרבע הגמר מול בלגיה אכזב מאוד, נראה כבד ולא מרוכז. השער בדקה ה-8 (שער של חלוץ ענק) שיחרר אותו ובהמשך המשחק הוא נראה כמו היגאווין החד והטוב. החלוץ השני הוא מסי, כאשר בעצם חופשי על המגרש. את שני הגביעים היחידים של ארגנטינה הביאו מספרי 10, ומסי רוצה להיות השלישי ועד עכשיו עושה עבודה נהדרת. ארבעה שערים, כולל שער ניצחון של ווינר ענק בדקה ה 91 נגד אירן, ובישול לדי מריה, 3 דקות לסיום ההארכה מול שוויץ, שהזכיר לי מאוד את הבישול הענק של מראדונה לקאניג'ה בשמינית הגמר של איטליה 90 מול ברזיל. בהוא עושה כל מה שצריך בכדי להביא את הגביע חזרה לבואנוס איירס.

גם ההולנדים משחקים בצורה דומה. חלוץ 9 קלאסי בדמות ואן פרסי, שלצידו משחק השחקן הטוב בטורניר, אריאן רובן. ואן פרסי היה נהדר מול הספרדים במשחק הפתיחה, אבל מאז הוא לא בשיאו ונותן טורניר סולידי. הוא משמש כמטרה לכדורים הארוכים, עושה תנועות נהדרות ומפנה לרובן שטחים. רובן פשוט רוקד על הדשא ונראה שהוא מרגיש שאף אחד לא יכול לעצור אותו. את הגמר בדרום אפריקה הוא סיים כלוזר הגדול עם שתי החמצות ענקיות שיכלו להביא להולנד את הגביע. כמו שהדברים נראים, הוא נחוש לחזור שוב למעמד, לעשות תיקון ולהביא את הגביע בפעם הראשונה להולנד. רובן מבקיע, מבשל, סוחט עבירות, מרים קרנות, עושה הגנה ומתעלל במגני היריבות. עם כל הכבוד לוואן חאל, לשיטות משחק ולחילופים מבריקים בדקה ה-121, מי שהביא את ההולנדים עד הלום הוא אריאן רובן.

כשמדברים התקפה בשתי הקבוצות, מדברים על אדם אחד, וכשרובן ומסי מוזכרים בנשימה אחת, היתרון הוא דווקא אצל ההולנדים.

ההימור שלי: הולנד בגמר.