ב-2007, פייר-אמריק אאובמיאנג היה בן 17 בלבד. הסקאוטים שצפו בו הבינו מיד: מדובר בשחקן בלתי רגיל, שבעתיד – לא ברור האם הקרוב או הרחוק – יהיה כוכב. כוכב גדול. אבל לפעמים, לא מספיק רק כישרון, וכדי להפוך מעוד הבטחה לשחקן של ממש, צריך גם גורל. ולאאובמיאנג, שיחק הגורל.
הקבוצה הראשונה שפנתה לאביו של החלוץ מגאבון הייתה ברצלונה. פייר-אמריק היה אז שחקן צעיר במחלקת הנוער של מילאן, ואביו יאיא היה סקאוט במועדון האיטלקי. בארסה הייתה מוכנה לתת לא מעט כדי שהחלוץ הצעיר יגיע ללה-מאסיה, אך אביו חשש מהמעבר והחליט להשאיר את בנו באיטליה, בקבוצה הצעירה של אלופת אירופה באותם ימים.
החלטה זו אולי תתברר כנכונה בעתיד, אך בטווח הקצר נחלה כישלון מהדהד. במקום לקבל הזדמנויות במדי מילאן, החלוץ הגאבוני הושאל לליגה הצרפתית במשך 3 עונות ברצף, מדיז'ון, דרך ליל ועד מונאקו, ושנה אחר שנה לא ממש הוכיח את עצמו. בגיל 20, היה נראה אאובמיאנג כהבטחה שלא מומשה, וגם לא תתממש. אבל אז, בדצמבר 2011, הגיע המפנה.
הירוק עשה לו טוב
סנט אטיין קלטה את החלוץ, ואחרי 14 משחקים בירוק החליטו במועדון לרכוש אותו ממילאן תמורת מיליון יורו. שם, אאבומיאנג הרגיש סוף סוף שמצא בית חדש. אמיתי. 73 הופעות, 35 שערים ו-16 בישולים בשתי עונות הפכו אותו לשם לוהט בפנקסי הקבוצות הגדולות ביבשת, ובגיל 24 הוא נרכש על ידי דורטמונד, סגנית אלופת אירופה, ב-10.5 מיליון יורו.
שם הכל התחיל (getty)
אבל ההחלטות, או הגורל אם תרצו, אלו שמנעו ממנו לעבור לברצלונה ושלחו אותו למספר שנים בצרפת, לא היו היחידות בקריירה שלו. החלטה חשובה נוספת הייתה שינוי התפקיד – מחלוץ מרכזי, בשפיץ, לכזה שמשחק באגף. המטרה: לנצל את האיכויות שלו, את המהירות הנדירה שלו. כמה נדירה? הסילון הגאבוני רץ 30 מטר ב-3.7 שניות, יותר טוב מ-30 המטרים הראשונים של בולט בריצה שבה שבר את שיא העולם (כמובן שהג'מייקני זינק מאדנים). את השינוי בתפקוד החלוץ ביצע כריסטוף גאלטייה, מאמן סנט אטיין. אאובמיאנג עצמו יודע שלמאמנו לשעבר מגיעות לא מעט מחמאות: "הייתי סקפטי כשגאלטייה ביקש ממני לשחק באגף, אך בסוף הצלחתי לשכנע את עצמי שזה יכול לעבוד. זה לא סוד שאני מעדיף את עמדת החלוץ".
ואת השינוי שביצע עבורו המאמן הצרפתי, היה אמור לנצל גם יורגן קלופ בדורטמונד. המאמן הגרמני אוהב משחק מעבר מהיר, ולכן השיטה הזו הייתה מושלמת עבור החלוץ מגאבון. אך קלופ, שסבל מעזיבתו של רוברט לבנדובסקי, החליט להחזיר את אאובמיאנג לתפקידו המקורי, במרכז ההתקפה והתוצאות היו בהתאם. דורטמונד נראתה רע, ולמרות 16 שערים ו-7 בישולים, גם החלוץ לא הביא עצמו לידי ביטוי בצורה מושלמת.
היחיד שהרוויח מעזיבת קלופ?
בקיץ, הדברים השתנו. קלופ את דורטמונד ואאובמיאנג האריך את חוזהו עד 2020. למרות הארכת החוזה של החלוץ ולמרות ששמרה על מרקו רויס, היה משהו פסימי במועדון. שני מחזורים חלפו, והתחושה חלפה לה. תומאס טוכל בנה בדורטמונד קבוצה צבעונית, יעילה ולא פחות מהירה מהקבוצה של קלופ.
פה הגיעה הפריצה הגדולה (getty)
אחרי שלמד לשחק תחת קלופ, הפריחה האמיתית של החלוץ נעשית תחת טוכל. "הוא מראה לי המון וידאו ועוזר להפוך אותי לשחקן ברמה עולמית", אמר הגאבוני, שמקבל פידבקים חיוביים ממאמנו: "נורא קל לעבוד עם פייר, הוא תמיד מאושר". עם 18 שערים ו-4 בישולים ב-17 משחקי ליגה, לא פלא שאאובמיאנג מאושר.
בקצב הנוכחי, יהיה קשה להבטיח שדורטמונד תהיה התחנה האחרונה בקריירה של החלוץ, שמעולם לא הסתיר את החלום האמיתי שלו לשחק בליגה הספרדית. אמנם אביו גאבוני, אבל אמו ספרדייה, ולכן כעשור אחרי שאביו מנע ממנו מעבר לברצלונה, אולי החלום עוד יתגשם בזכות עונה היסטורית והיסטרית עם דורטמונד.
חוגג עם רויס. מי יעזוב קודם את דורטמונד? (getty)