המסך ירד על ליגת העל שלנו. אלופה כבר יש, גם שתי יורדות, והפנים לגמר ליגת האלופות שמעבר לפינה ובעיקר לשריקת הפתיחה של הגביע העולמי. רגע לפני שאתלטיקו מדריד וריאל מדריד נאבקות זו בזו בליסבון, וניימאר מנסה לסחוב על גבו הצנום את ברזיל לזכייה ביתית במונדיאל, זה הזמן להיזכר בחמשת המשחקים שעיצבו את העונה החולפת בליגה שלנו.
זו הייתה עונה שבה מכבי תל אביב שלטה כמעט מהרגע הראשון. עונה שבה הפועל באר שבע חזרה לצמרת הכדורגל הישראלי בזכות לא מעט ניצחונות דרמטיים, מהפכים והרבה אופי. עונה שבה בני יהודה הסתבכה בתחתית בצורה כל כך קשה, ששום קאמבק לא עזר לה. עונה שבה מה שיזכרו ממכבי חיפה, זה בעיקר את הפרידה מקריית אליעזר. עונה שבה ק"ש הפכה לחברת קבע בצמרת, הפועל ת"א לא הבינה מי היא בדיוק, בית"ר ירושלים איבדה את זהותה ועירוני רמה"ש ירדה בלי שאף אחד הזיל דמעה.
ועדיין, למרות כל הסיפורי המעניינים יותר ומעניינים פחות, היו חמישה רגעים שעשו את השנה. חמישה משחקים שהיוו ציון דרך בעונה הזאת, וחרצו גורלות בדרך כזו או אחרת. הסדר בדירוג כרונולוגי ולא לפי חשיבות, אתם מוזמנים לטקבק ולשתף מה לדעתכם המשחק הכי גדול של העונה.
5. מכבי חיפה – מכבי ת"א 3:0 (מחזור 3)
הצהובים הגיעו לקריית אליעזר עם 6 נקודות לעומת 3 של הירוקים וכאלופים גאים, אך גם עם מטען היסטורי וסטטיסטי לא פשוט: כמעט עשור שלם הם לא הצליחו לחזור מחיפה עם שלוש נקודות. אחרי 45 דקות מאופסות, אף אחד לא יכול היה לנחש מה הולך לקרות בחצי השני. כבר לאחר חמש דקות כבש ברק יצחקי את הראשון, ראדה פריצה עלה מהספסל והשלים צמד – וללא בויאן שאראנוב בשער זה היה נגמר בחמישייה לפחות. פאולו סוזה עשה לאריק בנאדו בית ספר, מכבי הגדילה את הפער מחיפה ל-6 נקודות אחרי שלושה מחזורים בלבד, הנאחס בקריית אליעזר נשבר, ולכולם היה ברור: האלופה בדרך לתואר נוסף, סגניתה בדרך לעונה קשה.
ככה זה נראה בסיום (אלן שיבר)
וגם ככה... (אלן שיבר)
4. בני יהודה – הפועל ב"ש 2:1 (מחזור 17)
נכון, אחרי 16 מחזורים כבר צריך להכיר בעובדות, אבל עדיין – במציאות אליה התרגלנו בשנים האחרונות – היה קשה לקבל את המצב החדש: ב"ש קבוצת צמרת לכל דבר עם 35 נקודות (רק 4 פחות ממכבי ת"א), ואילו הכתומים שקועים בתחתית עם 8 נקודות מ-48 אפשריות. ואז הגיע המחזור ה-17, ופתאום היה נראה שהסטטיסטיקה מתיישרת. בני יהודה שלטה במשחק הביתי, עלתה ליתרון 0:1 משער של אמיר עגייב בדקה ה-47 והיה נראה שאבוקסיס בדרך לניצחון שני ברציפות לאחר ה-0:1 בדוחא.
אבל אז, משום מקום – בדיוק כפי שהיה במחזור הרביעי בווסרמיל, הכל השתנה. עבירה טיפשית על סף הרחבה סידרה למאור בוזגלו בעיטה חופשית ממצב טוב בדקה ה-90, והנסיך החדש של בירת הנגב סובב בגאונות לחיבורים של דלה אינוגבה. השחקנים של אלישע לוי לא רצו לחגוג, הם רצו לעיגול האמצע, הוכיחו שינוי בגישה ובאו על שכרם: בדקה ה-94 פרץ בוזגלו באגף ימין, הרים כדור מעולה לרחבה ושם חיכה דובב גבאי כדי לכבוש את שער הניצחון. בני יהודה נשארה בתחתית עד סיום העונה, ב"ש הוכיחה שמקומה בצמרת.
3. הפועל ת"א – מכבי ת"א 3:2 (מחזור 26)
זה היה מחזור הסיום של העונה הסדירה, אבל כל קשר בין המילה "סדיר" לבין מה שקרה על כר הדשא בבלומפילד במשך 93 דקות, הוא מקרי בהחלט. יש שטוענים שזה המשחק הכי דרמטי שידע הכדורגל הישראלי מאז ומעולם, לבטח הדרבי התל אביבי הגדול ביותר. מעולם לא פיגרה קבוצה 2:1 בדקה כל כך קריטית, כשהיא בחיסרון מספרי, וניצחה בזכות שלושער של אקס, כזה שהיה מזוהה עם רגע השיא של היריבה ופתאום הפך לסמל בצבע השני. היה שם פשוט הכל. מההתחלה ועד הסיום.
גבאי חוגג על חשבון הכתומים
אין מילים. פשוט אין
היריות שלו הפכו לסרק
ערן זהבי נתן יתרון למכבי (33), אך חמש דקות לאחר מכן הורחק ראדה פריצה ובדקה ה-43 השווה עומר דמארי והחזיר לאוהדים בצהוב עם "פיו פיו" משלו. בדקה ה-87 זה היה גמור. דמארי השלים צמד בפנדל ומול עשרה שחקנים של סוזה, כבר לא היה נראה שיש סיכוי לשינוי בתוצאה. ואז, משום מקום, הכל התהפך. טל בן חיים – עוד אקס אדום – עלה מהספסל ומיד הוכשל ברחבה. ערן זהבי, מי-אם-לא-הוא, כבש מהנקודה הלבנה ולדקה ה-90 נכנסנו עם 2:2 הכי דרמטי שיכול להיות. זהו, שלא. מחוגי השעון התקדמו לעבר הדקה ה-93, כשאוראל דגני איבד, ייני השתלט, העביר לבדש, ששלח את הווינר הכי גדול של הכדורגל הישראלי, ערן זהבי, לבעוט חד ושטוח מ-16 מטר ולהוציא את סוזה לריצת חייו. 17 במארס 2014. תאריך שאוהדי שתי הקבוצות לא ישכחו.
2. בני יהודה, מכבי פ"ת ועירוני רמה"ש בקרב משולש (מחזור 33 בפלייאוף התחתון)
אם הדרבי של ה-2:3 היה בלתי נשכח עבור אוהדי שתי קבוצות, המחזור האחרון בפלייאוף התחתון איים לחרוץ את גורלן של שלוש קבוצות – שכולן הגיעו לקו הסיום עם 30 נקודות – בני יהודה, מכבי פתח תקווה ועירוני רמה"ש. הכתומים היו במצב הטוב ביותר: משחק ביתי מול מ.ס. אשדוד הנאיבית, כשניצחון יבטיח להם עונה נוספת בליגת העל. מנגד, המלאבסים והחבר'ה ממורשה קיוו לנצח ולחכות לבשורה מהמגרשים האחרים.
הלילה המטורף - דקה אחרי דקה
דקה 3: רמת השרון עולה ליתרון משער של אמיר האדז'יץ' (כרגע רמה"ש שורדת)
דקה 28: עכו משווה מול רה"ש משער של חמדי סליחי (כרגע בני יהודה שורדת)
דקה 54: סליחי מחמיץ פנדל, רמת השרון נשארת בחיים (כרגע בני יהודה שורדת)
דקה 58: המושבה בוערת - רועי דיין מעלה את מכבי פ"ת ל-0:1 מול הפועל חיפה (כרגע פ"ת שורדת)
דקה 67: קוראץ' כובש מול מכבי פ"ת, 1:1 במושבה. (כרגע בני יהודה היא השורדת)
דקה 74: הלם בבלומפילד - בנצי מושל כובש, 0:1 לאשדוד (כרגע מכבי פ"ת שורדת)
דקה 85: בלומפילד בשמיים. עגייב מבקיע - 1:1 לבני יהודה (כרגע בני יהודה שורדת)
דקה 90: פנדל למכבי פ"ת! רועי דיין כובש מהנקודה הלבנה (כרגע פ"ת בליגת העל)
דקה 91: שער של האדז'יץ', רמה"ש עולה ל-1:2 ומתפללת לשער של הפועל חיפה (פ"ת עדיין בליגת העל)
1. המשחק האחרון בקריית אליעזר (מחזור 36 בפלייאוף העליון)
אחרי שמפגש ביניהן במחזור השלישי סיים למכבי חיפה את העונה והבהיר שפניה של מכבי תל אביב לעבר אליפות שנייה ברציפות, המפגש במחזור הלפני אחרון היה חסר חשיבות מבחינה מקצועית, אבל מלא ברגשות – יותר מכל משחק עבר בין הירוקים לצהובים. אחרי 59 שנים בקריית אליעזר, מכבי חיפה נפרדה מהאצטדיון שהיה לה לבית, אצטדיון שסיפק המון רגעי שמחה וגם כמה כאלה פחות מאושרים.
הפנים אומרות הכל
שמחה גדולה הלילה...
הניצחון לא הספיק (רמי כהן שמאלי)
שלוש שעות לפני המשחק אוהדים החלו להציף את הרחובות הסמוכים, נרגשים ואמביוולנטיים במיוחד: הפרידה קשה, אבל הבית הבא אמור להיות יפה במיוחד, וראוי בהרבה מהאצטדיון הנוכחי. טקס מרשים נערך לפני שריקת הפתיחה, צמדים של רובן ראיוס וערן זהבי קבעו 2:2 ולאחר שריקת הסיום החלו אוהדי חיפה לקחת מזכרות מהיציעים.
האצטדיון שאירח עשרות משחקי דרבי וראה את האליפות הראשונה של הירוקים, את האליפות ההיסטורית של הפועל חיפה, שחגגו בו לאחר ה-0:10 וה-0:5 על מכבי ת"א ש-18 אלף צופים היו אחוזי טירוף לאחר 2:3 מדהים על פ.ס.ז', הלך לישון. אחרי הקופסא והאורווה, גם קריית אליעזר כבר לא כאן יותר.
אירוע מכובד וראוי (יוסי שקל)
הכובש האחרון (יוסי שקל