היה עצוב לחלוף עם הרכב בשעות הצהריים המאוחרות ליד איצטדיון וסרמיל, בדרך לטוטו-טרנר. הסמטאות בשכונה א׳, ב׳ וה' נותרו שוממות ורכבים מכל העיר עלו לרגל. האמת? כבר מתחילתו היום הזה הרגיש לי מוזר, אני חושב שכששמעתי שעושים איחוד של "שמש" בחנוכת הבית של האיצטדיון הבנתי שניצחון לא אראה.
כבר שנים שהפועל ב"ש לא מצליחה לנצח כשהיא לוקחת חלק בפסטיבל - לא מול בית שאן ב-2001, לא מול רמה"ש ב-2009 ואני נמנע מלהזכיר את שני הגמרים האחרונים שהשתתפנו בהם. במקרה הזה בהחלט ניתן לומר שאולי יש אצטדיון חדש וביתי, אבל הרגלים ישנים מאד קשה לשנות. כמו האיסור לפצח גרעינים, לעשן סיגריות, לעמוד בחלק מהמגרש, לשבת בחלק אחר ועוד הוראות הפעלה שחולקו בתוך העלון, שהגיע יחד עם צעיף של עיריית ב"ש בכניסה.
השיא - ההיצע של המזנון, שמוכר לאוהדים דונאטס. צריך להסביר: לאוהדים שהיו רגילים להרגיש בבית על יציעי הבטון של ארתור וסרמיל עם הברזיות מלאות החלודה, קופסת סיגריות שלמה שנשרפת ונחשי הגומי שהיו האטרקציה היחידה בקיוסק של חנניה, לשבת פתאום באיצטדיון על כיסא ממוספר עם סמל הווינר (כדי שחלילה האוהד לא ישכח מי מנהל את הענף) ולהבין שאין יותר גרעינים, שווה ערך לאיסור לנשום. לי זה הרגיש בהתחלה כאילו אתה רואה את הקבוצה שלך דרך מחסום בלתי נראה.
בקרוב: איחוד של שמש. רגע לפני הכניסה (אלן שיבר)
אם לא היית קיימת, לא היה לי שום דבר
אחרי שלב התלונות מגיעה ההכרה שזה הולך להיות הבית החדש שלך. למעבר מדירת סטודנטים לווילה יש מחיר, אבל אין לדעת אם הוא שווה את זה. מיד כשהשחקנים עלו אפשר היה להבחין גם בהתרגשות שלנו, כששמנו לב שיש מסכים ואפשר לראות את התפאורה המושלמת שנוצרה. בשלב זה האוהדים היו בטירוף מוחלט אחרי שעתיים של ניסויי כלים בחימום, וכל החום הזה הגיע לרתיחה בדקה ה-3 כשטוואטחה הורחק. הנה נקודת ציון ראשונה: פעם ראשונה שנשמעות שריקות בוז צורמות בטרנר.
במחצית הגיעה נקודת הציון השניה כשהלכתי להתפנות בשירותים. איך משפט כל כך בנאלי מקבל פתאום משמעות כשנזכרים בריח השתן החמוץ שעלה מחומות וסרמיל. ועדיין, משהו בטרנר הריח לי לא טוב. אולי זה בגלל מרפסת העישון שהכילה במחצית כ-95 אחוז מתכולת היציע המזרחי - שער 2 החדש.
לנקודת הציון השלישית לא הגענו כי אף אחד לא הצליח לכבוש גול בכורה. בסיום, כרגיל אכזבה. הערב הזה בעיניי יזכר יותר מכל כהוכחה שניתן במועדון כדורגל לשנות הכל - שחקנים, מאמנים, הנהלה ואפילו להחליף אצטדיון. אך עם זאת, מנטליות מבאסת של קבוצה נשארת כנראה לעולם.
תפאורה מושלמת (אלן שיבר)