(וידאו: הדיון בביהמ"ש בנושא הרדיוס של בית"ר)
איתי שכטר נולד מחדש. אחרי חצי עונה במכבי חיפה, שכללה 4 כרטיסים צהובים, שני כרטיסים אדומים, 0 שערים ו-0 בישולים, עבר החלוץ בינואר לבית"ר ירושלים וחזר לחייך. שני בישולים ב-2:2 מול מכבי תל אביב ושער ובישול ב-1:2 על הפועל רעננה החזירו את שכטר לכותרות, והכל רגע לפני מפגש מול האקסית, הערב (שני) ב-20:55 במושבה.
שנה בדיוק חלפה מאז חזר שכטר לארץ, שנה בה לא מצא את עצמו במכבי חיפה והיה נראה כאילו הקריירה שלו הולכת בכיוון אחד - למטה. "הייתי חלש אבל שתו לי שם את הדם", הודה החלוץ בשיחות עם חבריו: "לא נתנו לי ביטחון. אחרי משחק אחד או שניים לא טובים הייתי יורד לספסל במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב לא הייתי בסגל" הוא אמר, "לא יכולה להיות כל הזמן רוטציה. שחקן כדורגל צריך לשחק, רק ככה הוא מקבל ביטחון וגם אם לא טוב תקופה קצרה צריך לתת לו ולהאמין בו וזה לא היה בחיפה".
אבל לא תמיד הכל היה אפור בירוק. כשהגיע לכרמל, שכטר השתלב במהרה - לפחות בכל הקשור לצד החברתי. הקבוצה הייתה במצב קשה, החלוץ הרים את חדר ההלבשה ואחד הדברים הראשונים שעשה היה לפתוח קבוצת וואטסאפ ולדאוג למפגש שבועי בין השחקנים. שכטר היה הליצן של החבורה, הוביל מתיחות סטייל יהודה ברקן בחדר ההלבשה ושמר על מוראל גבוה. על הדשא, זה לא עזר לו. משהו נתקע. השערים לא הגיעו. "זה לא היה איתי שכטר שכולנו מכירים. כאילו דמות אחרת", סיפרו בקבוצה על החלוץ הכבוי: "הוא הפסיק לחייך וראו שהמצב המקצועי משפיע. לכולם היה ברור שהוא חייב לעזוב לקבוצה אחרת, הסיפור בחיפה נגמר עבורו".
שכטר מורחק בגביע הטוטו. תמונה שמסכמת שנה (יוסי שקל)
מול בית"ר. כלום לא עבד (יוסי שקל)
וכשדלת אחת נסגרת, אחרת נפתחת. ובית"ר היתה שם. חיכתה. אלי טביב הרגיש שיש לו הזדמנות, זכר את החלוץ מימי הדאבל בהפועל ת"א והלך על זה. בבית"ר, שכטר התקבל בחום. עוד לפני שהגיע צלצל אליו מאיר הרוש איש המשק המסור ואמר לו "אל תדאג, החולצה עם המספר 9 כבר מחכה לך".
שכטר, בדיוק כמו בחיפה, התחבר מהר לשחקנים. הוא מצחיק, מספר בדיחות בלי הפסקה ונראה שחזרה לו שמחת החיים. אפילו במשפחתו מספרים שהוא השתנה. פתאום הוא יוצא למסעדות ולא אכפת לו שיראו אותו כי הפידבקים עכשיו חיוביים. בחיפה הוא בקושי יצא מהבית. את האינסטגרם והפייסבוק הוא כמעט ולא עדכן בחיפה. הוא אמנם כתב לא מעט בוואטסאפ הקבוצתי של הירוקים אבל מאז שעבר לבית"ר הוא מקפיד לעלות תמונות ולשתף יותר מה שמראה על השינוי במצב רוח. אחרי השער הראשון שלו במדים השחורים צהובים הוא כתב ותייג תמונה: "יש רגעים שנגמרות לי המילים".
מעבר לזה, שכטר חזר להיות מעורב. בחיפה הוא היה כבוי. בבית"ר הוא מדבר הרבה עם השחקנים, בעיקר צעירים כמו דוד קלטינס. כשדובב גבאי התרגז שלא נכנס כמחליף מול בני יהודה, שכטר לקח אותו לשיחה ביום שאחרי ואמר לו שהוא למד לשלוט על הכעסים שלו ולתעל את הכעס למקום אחר ולעבוד עוד יותר קשה וניסה לעודד אותו.
במישור המקצועי, שכטר מרוצה שבירושלים הוא משחק בעמדת החלוץ המרכזי. " אני לא צריך לרדת כל היום עם המגן ולאבד אוויר וכוח על ענייני הגנה", הוא אמר לצוות המקצועי בבית"ר, "בחיפה הייתי עסוק יותר בעבודה הגנתית וזה השפיע עלי כשכבר הגעתי למצבים".
החולצה חיכתה לו (האתר הרשמי)
והוא החזיר באהבה לקהל, ולהיפך (עודד קרני)
אם זה תלוי בו, שכטר מוכן כבר עכשיו לחתום על הישארות בבית"ר. החלוץ התחבר בקלות לקהל, כמו בהפועל ת"א וגם בחיפה וכך גם בקבוצה החדשה. כמה דקות אחרי שהוחלף בניצחון על הפועל רעננה, הקהל קרא לו. שכטר לא חשב פעמיים, הוא קם מהספסל והלך לרקוד עם האוהדים. בהמשך ישיר לכך, לשחקן כבר אין מקום לחברים נוספים בפייסבוק. מאז הגיע לבית"ר, הוא צירף כמה מאות. לחלק מהאוהדים כבר יש את הנייד שלו ואחרי השער הראשון היו לו 925 הודעות וואטסאפ ועוד עשרות הודעות רגילות וטלפונים. אחרי שנה בישראל, שכטר מצא בית.